רני רהב פרסם היום טור דעה באתר עין השביעית. מי שרוצה, מוזמן לקרוא את הטור (לעניות דעתי, ארוך וחוזר על עצמו וניתן היה לסכם את הטור ב-3 פסקאות, אבל ניחא…). אני רוצה לקחת את ההזדמנות הזו ולהגיב גם לרני רהב וגם ליחצנ"ים אחרים שמפספסים את פואנטת האינטרנט והכפר הגלובאלי לחלוטין.

כיום, כל אחד יודע להשתמש באינטרנט. רני רהב יודע, השכנה הערסית שלי מלמטה יודעת ואפילו הילדה הקטנה של השכנים עם האייפון והנצנצים שולחת הודעות לחברות שלה בפייסבוק (כיתה ג', איזה חיים…). יחד עם זאת, זה שיודעים להשתמש בפייסבוק ואפילו בטוויטר, לא אומר שאותם אנשים מבינים ברמת המאקרו את עולם האינטרנט, וכפי שאני רואה – גם אדון רני רהב לא מבין זאת, ולכן כשרות לציבור, אשמח להבהיר כמה דברים.

רני רהב מדבר על החוק כ-נר לרגליו ובמיוחד עניין צווי הפרסום ואיך שהוא ילחם בבלוגרים דוגמת עומרי חיון ואחרים שמעיזים לפרסם את שמם של לקוחותיו של רני כשמוטל צו פרסום. נכון, יש חוק, אבל מה לעשות שהחוק הוא א-ר-כ-א-י. החוק תופס לגבי אזרחים ישראלים ומדיה ישראלית אך הוא אינו תופס בחו"ל, מה שאומר שאם מחר שחקן/זמר/בדרן כלשהו נתפס כשהוא משחק "רופא וחולה" עם קטין או קטינה, גם 100 צווי פרסום לא ימנעו מאחרים בחו"ל לפרסם את הדברים, ואז כל מה שצריך זה לתרגם את הסיטואציה לאנגלית, להריץ חיפוש פשוט בגוגל, וכבר בעמוד הראשון תקבלו את התוצאות עם כל הקישורים למגוון אתרים שישמחו לתת לכם את כל הפרטים העסיסיים והרכילות האחרונה (תלוי באתר כמובן). במילים אחרות – בזמן שהצו מחייב אתרים ישראליים להריץ פוטושופ של טשטוש פנים על סלבריטאי חשוד זה או אחר, בחו"ל יראו תמונה עדכנית של אותו סלבריטי עם כל הפרטים ואותם לינקים זמינים גם לציבור הישראלי ולא ניתן להסיר אותם (גוגל כחברה אמריקאית אינה מחוייבת לצווי איסור פרסום מישראל).

נקודה נוספת שרבים מפספסים בקשר לאינטרנט, היא ה"זכרון הארוך" שיש לרשת, ובמיוחד לגוגל. כשאתה עושה פאדיחה ברבים והיא זמינה לציבור גולשים, יקח הרבה זמן ומאמץ כדי להסיר אותה אם בכלל. רני רהב יצא בהתקפה על Cofix, רשת חדשה שקמה ומוכרת קפה ומוצרים ב-5 שקלים, וההתקפה על הרשת רק "ירתה בחזרה" (Backfired) לכיוונם של רולדין וגם ליחצ"ן שלהם, רני רהב. כל מי שהציץ בטוקבקים ובתגובות בפייסבוק ובאתרים אחרים, ראה איך הקהל הישראלי העדיף את הצד של Cofix ואותה התקפה הצליחה להשניא את רשת רולדין. אינני טוען שרשת רולדין לא היתה צריכה להגיב, אך היה ניתן להגיב בצורה עניינית, לתאר את הדברים בצורה כזו שהרשת משקיעה יותר חומרים במוצרים, התהליך יותר יקר ובעקבות זה המחיר. זה היה מתקבל יותר בהבנה. זלזול מופגן והתנשאות כלפי רשת צעירה שבאה לשנות דברים – רק דופק את הקמפיין. הדוגמא הכי פשוטה: תסתכלו על חברות הסלולר הישראליות – האם הן יוצאות במסיבות עיתונאים שמשחירות את פני המתחרים הצעירים? לא. הנציגים של חברות הסלולר דואגים לכך, אך לא בקמפיין יחצ"ני.

אני האדם האחרון שיקבע ליחצ"ן זה או אחר, בין אם הוא חולש על יחצנ"ות של חברות רבות או שהוא עוד ילד/בחור יחצ"ן של מסיבות – איך לעבוד. כל אחד יעבוד כפי שהוא רוצה, אולם כל יחצ"ן שרוצה ליחצ"ן משהו ברשת ושלא יכיר את עניין הכפר הגלובאלי והזכרון הארוך של הרשת, עלול למצוא את עצמו עם פחות ופחות לקוחות שמעוניינים בשרותיו, ובמדינתנו הקטנה, כדאי לזכור זאת.