יאיר לפיד נגד יורדים

לפני מספר דקות פנה אליי מישהו מחברת אחסון אתרים בגרמניה לגבי לקוח חשוב שלהם שמארח אתרי PHP בערבית על VPS משלו וה-PHP שלו "צורח" ולא עובד טוב. אותו בחור מאותה חברת אחסון אתרים מכיר אותי מהעבר שגם לי היה עסק כזה. אמרתי לו שאני מוכן לתקן, המחיר שלי לשעה הוא X וזה מינימום לשעה. הוא שאל את הבוס שלו שאישר את העסקתי הזמנית. נכנסתי, ראיתי שחסר רק RPM, התקנתי, הטענתי מחדש את האפאצ'י ו.. עובד. אמרתי את זה לפונה אליי ועוד לפני שדיברנו על פרטים כמו חשבונית וכו' קיבלתי אימייל מפייפאל שהכסף מהם עבר! אני מייחל לכל פרילאנסר לקוחות עם כזו יעילות.

בזמן שעבדתי על התקלה הזו, נזכרתי בשר האוצר שלנו, יאיר לפיד, ובשטויות שהוא אמר השבוע (ושקראתי אותם בטוש). ראיתי מקודם את המאמר הזה של זאב אברהמי באתר "הארץ" שענה למר לפיד, והחלטתי שגם אני רוצה לאמר כמה מילים בנידון.

כפרילאנסר (כן, אני עדיין פרילאנסר, ועדיין יש לי בלוג בנושאי וירטואליזציה) מדינת ישראל מצפה ממני להיות לא פחות ולא יותר מאשר סופרמן. מדוע סופרמן? כי אם מחר אמתין בתור לבנק ומישהו לפניי יהיה חולה והוירוס שלו ידביק אותי, אני אצטרך להיות חולה ולעבוד כי לי אין שום זכות לקבל ולו יום מחלה אחד, וגם לא שלושה וגם לא שבוע! מה שמותר לשכיר, אסור לי. המדינה גם יכולה להתעלל בי כרצונה אם יוצא שהיא חייבת לי כסף. אנחנו חייבים לך כסף חץ? נדבר עוד חודשיים, ואם לא קיבלת, שלח אלינו פקס (כן, עדיין פקס!), והקלדה של 10 שניות תיקח לנו 30 יום ואז אולי נחזיר אליך תשובה. עברת עיר ואתה רוצה שנעביר את התיק שלך לעיר שאתה גר? תכיר את הבירוקרטיה הישראלית (תרגום: גם אחרי 8 חודשים הם לא העבירו את התיק שלי!). היחס ההפוך (אני חייב להם) הוא הרבה יותר חמור – לא שילמת מקדמות עד ה-15 לחודש? שניה אחת אחרי זה והמדינה קונסת אותך ב-200 שקל לשבוע. יש לך כסף לשלם, אין לך כסף לשלם, בעיה שלך. לא שילמת ביטוח לאומי (כן, זה שלא מוכן לממן לך ימי מחלה)? צו עיקול יגיע אליך (כלומר הוא אמור להגיע, הוא יגיע לבנק ששם לא טורחים להודיע לך, וכשהוא בסוף מגיע אליך – זה אחרי שאכלת אותה ועיקלו לך את הסכום). 

שנמשיך? בשמחה. אתה נחשב כמעמד הביניים מבחינת ההכנסות שלך? (הם לא מסתכלים על הרווחים, אלא על ההכנסות, גם אם יש לך חובות והוצאות בגובה מגדלי עזריאלי) – אל דאגה, שר האוצר שלנו, זה שבז לאלו שיורדים לגרמניה – ידפוק אותך ואת חבריך ואתם תשלמו על הפאקים בניהול הכספים של המדינה. אתה מעשן? מהיום להיום אנחנו מקפיצים לך את הסכום שתשלם פר חפיסת סיגריות. בניצוח שר האוצר, הם יבחרו בכל הדרכים הכי קלות כדי לכסות את הגרעונות במקום לחפש פתרונות אחרים ופחות לדפוק את אותו מעמד! אם לא ידעתם – שר האוצר שלנו הוא יותר שקרן מביבי. אני קורא לזה: שקרניהו 2.0

בגרמניה לא מגרדים זהב מהקירות, אין לך את החבר'מניות שיש פה בארץ, אין לך את הקיץ והחורף הישראליים (33 מעלות בהתחלת אוקטובר כאן!), והדיסקט הגרמני, אם אפשר לקרוא לו כך, שונה לחלוטין מהדיסקט הישראלי. 

בגרמניה, המדינה עושה הכל כדי שתמצא עבודה ותעבוד. המדינה מוכנה לממן עבורך חליפה ואפילו לתת לך תלוש של 25 יורו לתספורת (הגילוח עליך). אתה צריך לדעת גרמנית ברמה טובה כדי לדבר ולמצוא עבודה ולא לצפות שהם ידברו איתך באנגלית (שגם אותה כדאי שתדע בצורה טובה, אם אתה מחפש עבודה פקידותית או ניהולית). האוכל זול שם כי יש תחרות ולא כמו פה שנותנים לחברות כמו אסם, תנובה ואחרות להעלות מחירים כרצונן, יש בירוקרטיה אבל היא לא יוצאת נגדך כמו שקורה פה בארץ, והם מדוייקים עד כאב, עם סדר וארגון (שאנחנו מכירים עוד מתקופת השואה..). יש מקומות דיור זולים ויש יקרים, אבל לא תמצא שם ערים שלמות שסגורות לצעירים שאין להם הרבה כסף (כמו מה שקורה בתל אביב שדירה פצפונת שאפילו הג'וקים פוחדים להיכנס אליה עולה לך 3000+ שקל לחודש).

לאנשים לא קל לקום יום אחד, לארוז את הבית, האשה והילדים ולעבור מדינה. אנשים לא עוברים מהיום למחר מדינה. לאנשים יש סף סבל מסויים ששונה מאדם לאדם, ויש אנשים שפשוט נשבר להם. נשבר להם שמבטיחים להם הבטחות, אבל לא מקיימים כלום. נמאס להם שהמדינה מוציאה מאות מיליוני שקלים על כל מיני עמותות והתנחלויות, עם תקציב בטחון עתק (פי 3 מהתקציב בטחון של אירן!), אבל לא מוכנה לסייע בכלום לאותו מעמד שמשלם על ההרפתקאות הכושלות של האוצר ולכך שבתקציב משפחתי של שנה, "גולחו" עוד 20% רק בחודשים האחרונים – לטובת המדינה ולקרובים לצלחת. אז נמאס – והם עוזבים. חלק לגרמניה, לחלק לארה"ב, חלק לקנדה ולארצות אחרות.

מי שחושב שהמגמה הזו תיעצר או תואט, משלה את עצמו. סף הסיבולת שונה מאדם וככל שיותר אנשים נשברים, כך הם יכניסו את הכל למזוודות וילכו לחפש את מזלם בארצות אחרות.

מר לפיד, מר דיין – במקום להאשים את אלו היורדים ב"בגידה", תנסו להבין מדוע הם עוזבים ועזבו, תנסו לחשוב איך אפשר לתקן את המצב. רק שבוע שעבר ראינו איך 2 זוכי פרסי נובל שהיו בעבר ישראלים – הסבירו מדוע הם עזבו. "חוסר בתקנים" הם אמרו, והראו את ערוותה של מדינת ישראל שנוהגת לקצץ תדיר בתקציבי מו"פ ובהשכלה גבוהה (ובקושי נוגעים בתקציבי חינוך דת!). 

Comments

comments

5 תגובות בנושא “יאיר לפיד נגד יורדים

  1. מכל הדברים הבעייתיים שיש לאדון לפיד (אני גירשתי אותו לאחרונה מהשם יאיר) להגיד – אני חייב לומר שעם זה יש לי הכי פחות בעיות. בבסיס, הטענה היא שאסור לעזוב ארץ, רק בגלל שבמקום אחר יותר נוח. זה מתוך אידיאולוגיה, ואמונה שישראל היא, בטווח הארוך, המקום הבטוח ביותר עבור יהודים. 
    הטענה השניה, שיותר קל להתקיל אותה, אינה בילתי סבירה. קשה להתפרנס כאן, אבל אותי, אישית, כנראה לא יובילו למחנה השמדה על בסיס היותי יהודי, כל עוד אני גר כאן. אני לא סגור עד כמה זה נכון, אבל זו לא טענה שיקרית פר סה.

    טענעת האידיאולוגיה – אני אפילו מסכים איתה. רצוי לו, ליהודי כמוני, לחיות במדינה שבה הוא הרוב והריבון. אני לא מסתכל בעיניים צרות בדיוק על היורדים, אבל אני מזדהה עם הדרישה שצריך להקריב דברים, כדי שנוכל להיות עם ריבון במדינתו. עד כמה להקריב? מר לפיד חושב שחרדה תמידית לחשבון הבנק שלי היא עניין סביר, ושאני לא אעז לחשוב על להיות עצמאי, אם אני רוצה שתהיה לי משפחה מפורנסת היטב. אני חושב שאם מדובר במצב זמני – אז זה סביר, אבל אם הגישה של ממשלת ישראל לכיס שלי לא תשתנה – כנראה שגם אצלי הלהט האידיאולוגי ייכבה.

    או בקיצור – תפסיק לעשן.

     

    • מי אומר שלישראלי זול יותר לגור באירופה או באמריקה (בהנחה שהוא מרוויח ריאלית דומה)? ישראלי בחו"ל הוא זר, שונה, אינו נהנה מכל הזכויות וההקלות שיש לאזרח המקומי. בפועל רוב הישראלים שיורדים לא מצליחים לשפר את מצבם האישי והחברתי.מי שמצליח הוא מי שמחכים לו – אנשי היי-טק, רופאים, מדענים בעשור הרביעי לחייהם ובעלי משפחות צעירות. רוב היורדים הם ישראלים 'שנתקעו' בעשור השלישי שלהם, לאחר שירותם הצבאי והם עדיין לא בנו את עצמם לתכלית מסויימת. הללו עוסקים בעיקר באמריקה בזוטות כמו נהגי משאיות, מוניות, או-פר, אבטחה. והזמן עובר והם כבר זקנים….

      • אתה עושה קצת סלט ומכניס את כל ה"ישראלים" לסל אחד, ואז אתה מתחיל לחלק אותם באמצע הטיעון שלך.

        אני לא יודע איך להשוות את ההכנסה וכח הקניה שלי פה באוסטרליה למה שהוא היה בישראל אם הייתי נשאר (היגרתי לפני 9 שנים, הרבה מים עברו בירקון מאז (יש עדין ירקון, נכון? :). כמי שהיגר לפה כתושב קבע חוקי היו לי כל הזכויות מהיום הראשון שנחתתי פה (למשל הבן שלי נולד בבית חולים ציבורי 6 חודשים אחרי שעברתי).

        אני כן יודע שכל פעם שאני קורא חדשות מישראל (כשחברים דוחפים לי אותם לפרצוף בפרצופספר או בלוגים כמו זה או של עירא אברמוב, אני רק בודק אקטיבית ברגעים של שיעמום) אני שמח לאמר לעצמי שהן לא יותר מ-"מסקרנות" ולא משפיעות עלי ישירות ושאני לא תלוי בחולרות שמריצים את העניינים שם.

        אני מנחש שאני במצב כלכלי יותר טוב מאשר אם הייתי נשאר בישראל אבל קשה לדעת. אולי תמצא תשובות יותר מעודכנות בפורום תפוז לישראלים באוסטרליה, שם תמיד היה דיון על ההשוואות האלה (אני לא עוקב אחרי הפורום הזה יותר).

        כן – אני מאלה שנשבר להם מזמן והחליטו לעבור (בעצם החלטתי שאני עובר מהרגע שנחתתי בניו זילנד לטיול של אחרי צבא ב-1992, לקח לי זמן לממש את ההחלטה). אבל גם עברתי כי אני מרגיש באוסטרליה הרבה יותר בבית מאשר בישראל. אנשים פה בסה"כ רואים את העולם ואיך מקובל להיתנהג בחברה בצורה הרבה יותר דומה אלי מאשר בישראל.

        עוד נקודה לנסות להעביר איך אני רואה את זה – למשל אמא שלי ציקצקה בלשונה כשהיו חדשות על התקפה אנטישמית חד פעמים בסידני לפני כמה שבועות, אבל אני הרגשתי ניכור, שינאה ואלימות מערסים ושאר נחותים בישראל הרבה יותר ממה שאני מרגיש פה מאנשים מכל העולם. כן, גם מהמזרח התיכון וגם כשהם לומדים שאני ישראלי, אחד האנשים הקרובים אלי ביותר במקום העבודה הנוכחי שמעסיק מעל 300 עובדים במשרד בסידני היה ילד בביירות ב-82' (וסיפרנו אחד לשני סיפורי ודחקות מלחמה) ואבות של ילדים שלומדים עם הבן שלי בבית הספר הציבורי הם מצרים שתמיד כיף לשוחח איתם.

        לא רק שהממסד בישראל מחורבן אלא גם, או בעיקר – שני הדברים קשורים הרי אחד לשני – היחס המחורבן של אנשים אחד לשני ברחוב. לזה אין מחיר בכסף, אני חוטף את השטוזה הזו בפנים כל פעם מחדש כשאני בא לביקור (אם במקרה שחכתי), ותמיד מתעודד מזה שזה רק ביקור.

        דרך אגב – עידכון על החזר המס מהתגובה הקודמת שלי – בעצם ההחזר התבצע כבר כשכתבתי את התגובה אבל פיספסתי אותו כי הם העבירו אותו לחשבון בנק אחר מזה שעקבתי אחריו.

         

  2. אני קורה להמצאה הישראלית הייחודית הזו "בירוקרטיה עם Attitude" (לא יודע איך לתרגם את זה כרגע).
    דרך אגב ביום שישי האחרון סיימתי להגיש את דוח המס השנתי שלי דרך האינטרנט. ביום שני בבוקר (שזה יום העסקים הבא) כבר הגיע דואר אלקטרוני מהביטוח הלאומי (האוסטראלי) שהם הולכים לשלם לי כמה מאות דולרים לעזרה עם הילדים ואיך הם מחשבים את זה.

סגור לתגובות.