לפני מספר דקות פנה אליי מישהו מחברת אחסון אתרים בגרמניה לגבי לקוח חשוב שלהם שמארח אתרי PHP בערבית על VPS משלו וה-PHP שלו "צורח" ולא עובד טוב. אותו בחור מאותה חברת אחסון אתרים מכיר אותי מהעבר שגם לי היה עסק כזה. אמרתי לו שאני מוכן לתקן, המחיר שלי לשעה הוא X וזה מינימום לשעה. הוא שאל את הבוס שלו שאישר את העסקתי הזמנית. נכנסתי, ראיתי שחסר רק RPM, התקנתי, הטענתי מחדש את האפאצ'י ו.. עובד. אמרתי את זה לפונה אליי ועוד לפני שדיברנו על פרטים כמו חשבונית וכו' קיבלתי אימייל מפייפאל שהכסף מהם עבר! אני מייחל לכל פרילאנסר לקוחות עם כזו יעילות.

בזמן שעבדתי על התקלה הזו, נזכרתי בשר האוצר שלנו, יאיר לפיד, ובשטויות שהוא אמר השבוע (ושקראתי אותם בטוש). ראיתי מקודם את המאמר הזה של זאב אברהמי באתר "הארץ" שענה למר לפיד, והחלטתי שגם אני רוצה לאמר כמה מילים בנידון.

כפרילאנסר (כן, אני עדיין פרילאנסר, ועדיין יש לי בלוג בנושאי וירטואליזציה) מדינת ישראל מצפה ממני להיות לא פחות ולא יותר מאשר סופרמן. מדוע סופרמן? כי אם מחר אמתין בתור לבנק ומישהו לפניי יהיה חולה והוירוס שלו ידביק אותי, אני אצטרך להיות חולה ולעבוד כי לי אין שום זכות לקבל ולו יום מחלה אחד, וגם לא שלושה וגם לא שבוע! מה שמותר לשכיר, אסור לי. המדינה גם יכולה להתעלל בי כרצונה אם יוצא שהיא חייבת לי כסף. אנחנו חייבים לך כסף חץ? נדבר עוד חודשיים, ואם לא קיבלת, שלח אלינו פקס (כן, עדיין פקס!), והקלדה של 10 שניות תיקח לנו 30 יום ואז אולי נחזיר אליך תשובה. עברת עיר ואתה רוצה שנעביר את התיק שלך לעיר שאתה גר? תכיר את הבירוקרטיה הישראלית (תרגום: גם אחרי 8 חודשים הם לא העבירו את התיק שלי!). היחס ההפוך (אני חייב להם) הוא הרבה יותר חמור – לא שילמת מקדמות עד ה-15 לחודש? שניה אחת אחרי זה והמדינה קונסת אותך ב-200 שקל לשבוע. יש לך כסף לשלם, אין לך כסף לשלם, בעיה שלך. לא שילמת ביטוח לאומי (כן, זה שלא מוכן לממן לך ימי מחלה)? צו עיקול יגיע אליך (כלומר הוא אמור להגיע, הוא יגיע לבנק ששם לא טורחים להודיע לך, וכשהוא בסוף מגיע אליך – זה אחרי שאכלת אותה ועיקלו לך את הסכום). 

שנמשיך? בשמחה. אתה נחשב כמעמד הביניים מבחינת ההכנסות שלך? (הם לא מסתכלים על הרווחים, אלא על ההכנסות, גם אם יש לך חובות והוצאות בגובה מגדלי עזריאלי) – אל דאגה, שר האוצר שלנו, זה שבז לאלו שיורדים לגרמניה – ידפוק אותך ואת חבריך ואתם תשלמו על הפאקים בניהול הכספים של המדינה. אתה מעשן? מהיום להיום אנחנו מקפיצים לך את הסכום שתשלם פר חפיסת סיגריות. בניצוח שר האוצר, הם יבחרו בכל הדרכים הכי קלות כדי לכסות את הגרעונות במקום לחפש פתרונות אחרים ופחות לדפוק את אותו מעמד! אם לא ידעתם – שר האוצר שלנו הוא יותר שקרן מביבי. אני קורא לזה: שקרניהו 2.0

בגרמניה לא מגרדים זהב מהקירות, אין לך את החבר'מניות שיש פה בארץ, אין לך את הקיץ והחורף הישראליים (33 מעלות בהתחלת אוקטובר כאן!), והדיסקט הגרמני, אם אפשר לקרוא לו כך, שונה לחלוטין מהדיסקט הישראלי. 

בגרמניה, המדינה עושה הכל כדי שתמצא עבודה ותעבוד. המדינה מוכנה לממן עבורך חליפה ואפילו לתת לך תלוש של 25 יורו לתספורת (הגילוח עליך). אתה צריך לדעת גרמנית ברמה טובה כדי לדבר ולמצוא עבודה ולא לצפות שהם ידברו איתך באנגלית (שגם אותה כדאי שתדע בצורה טובה, אם אתה מחפש עבודה פקידותית או ניהולית). האוכל זול שם כי יש תחרות ולא כמו פה שנותנים לחברות כמו אסם, תנובה ואחרות להעלות מחירים כרצונן, יש בירוקרטיה אבל היא לא יוצאת נגדך כמו שקורה פה בארץ, והם מדוייקים עד כאב, עם סדר וארגון (שאנחנו מכירים עוד מתקופת השואה..). יש מקומות דיור זולים ויש יקרים, אבל לא תמצא שם ערים שלמות שסגורות לצעירים שאין להם הרבה כסף (כמו מה שקורה בתל אביב שדירה פצפונת שאפילו הג'וקים פוחדים להיכנס אליה עולה לך 3000+ שקל לחודש).

לאנשים לא קל לקום יום אחד, לארוז את הבית, האשה והילדים ולעבור מדינה. אנשים לא עוברים מהיום למחר מדינה. לאנשים יש סף סבל מסויים ששונה מאדם לאדם, ויש אנשים שפשוט נשבר להם. נשבר להם שמבטיחים להם הבטחות, אבל לא מקיימים כלום. נמאס להם שהמדינה מוציאה מאות מיליוני שקלים על כל מיני עמותות והתנחלויות, עם תקציב בטחון עתק (פי 3 מהתקציב בטחון של אירן!), אבל לא מוכנה לסייע בכלום לאותו מעמד שמשלם על ההרפתקאות הכושלות של האוצר ולכך שבתקציב משפחתי של שנה, "גולחו" עוד 20% רק בחודשים האחרונים – לטובת המדינה ולקרובים לצלחת. אז נמאס – והם עוזבים. חלק לגרמניה, לחלק לארה"ב, חלק לקנדה ולארצות אחרות.

מי שחושב שהמגמה הזו תיעצר או תואט, משלה את עצמו. סף הסיבולת שונה מאדם וככל שיותר אנשים נשברים, כך הם יכניסו את הכל למזוודות וילכו לחפש את מזלם בארצות אחרות.

מר לפיד, מר דיין – במקום להאשים את אלו היורדים ב"בגידה", תנסו להבין מדוע הם עוזבים ועזבו, תנסו לחשוב איך אפשר לתקן את המצב. רק שבוע שעבר ראינו איך 2 זוכי פרסי נובל שהיו בעבר ישראלים – הסבירו מדוע הם עזבו. "חוסר בתקנים" הם אמרו, והראו את ערוותה של מדינת ישראל שנוהגת לקצץ תדיר בתקציבי מו"פ ובהשכלה גבוהה (ובקושי נוגעים בתקציבי חינוך דת!).