סלמאת באלמר

היום פורסמו החדשות כי מנכ"ל מיקרוסופט סטיב באלמר יפרוש "תוך שנה" מתפקידו. בלוגרים וכתבים בכל העיתונות הטכנית כבר מפרסמים פוסטים בנושא (הנה פוסט של ניב ליליאן). אני מעוניין להתייחס ל-3 נושאים ספציפיים בהקשר לפרישתו של באלמר.

שוק החומרה שונה ממה שמיקרוסופט חושבים

מיקרוסופט החליטה לפני קצת יותר משנה להיכנס לתחום החומרה ולהתחרות בעצם בשותפים שלה. זו כמובן זכותה, אבל לצערה של מיקרוסופט, אולי היא יכולה לזרוק כסף על השכרת מהנדסים והשכרת מפעל לייצור החומרה, אבל התנהגות של יצרן חומרה שונה לחלוטין מההתנהגות של מיקרוסופט. כך לדוגמא, מיקרוסופט הפסידה סכום אגדי של לא פחות מ-900 מיליון דולר על טאבלטים RT שאף אחד לא קונה. יצרנים אחרים לדוגמא, כמו ASUS, סמסונג ואחרים, ייצרו כמות מסויימת והחלו לשווק אותה, תוך בדיקה איך השוק מקבל את המוצר, האם הוא נמכר, מה הלקוחות אומרים וכו'. אם בשוק מציינים בעיות כלשהם, היצרן תוך 3-5 חודשים יוציא גירסה חדשה לשוק תוך מתן פתרון לבעיות שהמשתמשים צינו (כך לדוגמא ASUS הוציאו את הטרנספורמר TF300 אחרי שהם גילו שישנה בעיה רצינית עם ה-GPS ועוד כמה בעיות). מה עשתה מיקרוסופט כשהחלו להבין שאנשים לא אוהבים את הרעיון שאין לטאבלט אפליקציות כמו אצל המתחרים ואי אפשר להריץ אפליקציות שבנויות לדסקטופ? אההמ.. כלום. הם המשיכו לייצר עד שהגיע ההפסד הכבד הזה.

למיקרוסופט יש נסיון ביצור חומרה אחר, כמו ה-XBOX 360 ולפניו ה-XBOX, ושם התחרות היא שונה לחלוטין. אתה מכיר מי המתחרים שלך וגם הם משנים מהותית את המוצר שלהם פעם ב-5-7 שנים, ויש לך גם את הלוקסוס להתחיל בעצם מאפס. למיקרוסופט יש גם חטיבות שמתכננות ומוכרות ציוד היקפי כמו מקלדות, עכברים ומצלמות, אבל הכמות שם היא די קטנה (יחסית) ואותן מחלקות משפרות את מוצריהן ללא הרף ומוציאות מגוון גרסאות במחירים שונים. מאותן מחלקות מיקרוסופט לא למדה מאומה. שוב יש לנו את המצב שיד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה.

כשהמפתחים בורחים ממך

אי אפשר להתכחש לעובדה שבעשור (פלוס) האחרון עולם הפיתוח השתנה מקצה לקצה. בעבר, כשהיית רוצה לכתוב אפליקציה ולמכור אותה, היית יודע שאתה תצטרך לכתוב את האפליקציה שתרוץ על Windows ואולי אולי על מק. הסביבה שהיית משתמש בה היתה סביבת ה-Visual Studio המעולה והיית משתמש בשפות תכנות שונות אבל בגרסאות מיקרוסופט, בין אם זה ++Visual C או דוט נט ואחרים, העיקר שזה ירוץ באופן כמה שיותר חלק על הגירסה האחרונה (ואולי הקודמת) של Windows על שולחן העבודה.

כיום לעומת זאת, הדברים שונים. חברות מפתחות קודם כל מוצר שירוץ כאפליקציית Web כשהתוכן מוצג בדפדפן (ואם מדובר על מוצר למובייל – אז הוא מפותח במקביל לאנדרואיד ו-iOS). השפות? יש רבות, אבל רובן לא משתמשות בדוט נט אלא יותר בשפות כמו Java (שבניגוד לתחזיות של כל מיני כתבי טכנולוגיה – השפה עדיין מחזיקה מקום של כבוד), ++C, C, ואף שפות עיליות כמו Python ואחרות. מיקרוסופט עדיין שולטת בכלי הפיתוח (מה לעשות, Eclipse עדיין לא מדגדג מבחינת פונקציונאליות ונוחות בהשוואה ל-Visual Studio), אבל המוצר שיוצא בסוף סביר להניח שירוץ על שרת לינוקס (אם זו אפליקציה וובית) או על אחת ממערכות ההפעלה הפופולריות למובייל (אנדרואיד, iOS). זה לא שאף אחד לא מפתח לסביבות מיקרוסופט – יש כמובן רבים שמפתחים לכך, אבל השוק היום גם דורש גרסאות ללינוקס, במיוחד אם האפליקציה רצה על שרת.

רוצה יותר רווח? רד מהאגו שלך

משיחות שלי עם מפתחים, מנהלי רשתות, אנשי IT וכו' – אני לומד על תופעה מעניינת: אנשים ממשיכים להשתמש בדסקטופ בעבודה על Windows, אבל הרבה מאותם אלו ששוחחתי מריצים בביתם מערכת לינוקס כמו אובונטו או פדורה. חלק יעדו לכך מחשב נוסף, חלק שמו את זה כמכונה וירטואלית פעילה וחלק משתמשים בלינוקס כמערכת הפעלה עיקרית. המצב הזה מזכיר לי תקופה משנות ה-80 וה-90 בזמן שמיקרוסופט עדיין לא שלטה בשוק האופיס. בעסקים הריצו מעבדי תמלילים כמו Word Star ו-Word Perfect ותוכנת גליון נתונים לוטוס 1-2-3 אבל האנשים בבית השתמשו במיקרוסופט Word ו-Excel ולאט לאט הם החלו להטמיע את זה בעסקים שלהם עד למצב שמיקרוסופט שלטה בשוק. זה מה שקורה היום עם לינוקס. עוד לא הגענו למצב שיש המון תחנות לינוקס דסקטפ בעבודה, אבל החדירה מתבצעת.

ואיפה הטעות של מיקרוסופט כאן? בהתעקשות לא לשחרר כמעט כלום ללינוקס, לא בשרת ולא בדסקטופ. פה ושם מיקרוסופט מוציאה Client ללינוקס (כמו לדוגמא ODBC ל-SQL 2012), אבל לא מעבר לכך. לו מיקרוסופט היתה מפתחת גירסת SQL או IIS או דברים אחרים שרצים על שרתים ללינוקס, היא היתה יכולה להרוויח לא מעט כסף מכך. אחרי הכל, יש המון שרתי לינוקס בשוק, תרוויח מזה. אבל מיקרוסופט מפתחת רק ל-Windows Server, ואחרים שכן כותבים אפליקציות ללינוקס – מרוויחים. 

גם בתחום הדסקטופ מיקרוסופט נמנעת לחלוטין, רק שכאן השוק מתחיל "להרביץ" למיקרוסופט. נכון, אף אפליקציה (בין אם Native ובין אם Web App) עדיין לא נותנת פונקציונאליות מלאה כמו אופיס 2010 או 2013, אבל יש התפתחות ויש תחרות, מה שגורם למיקרוסופט לחשוב מחדש על הסביבות שהן לא מיקרוסופט וכיום מיקרוסופט עובדת על כך שהאפליקציות שלה יעבדו פחות או יותר כמו גירסת הדסקטופ – מתוך הדפדפן. 

מיקרוסופט פספסה כמעט כל דבר אפשרי. כשאפל הוציאו את האייפון באלמר צחק. כשאפל הוציאו את האייפד, מיקרוסופט התעלמה – והרווחים גם ירדו בהתאם. אפשר לאמר ש-2 התחומים הנ"ל לא היו אף פעם התחומים שבהם מיקרוסופט היתה חזקה (הטאבלטים של שותפי מיקרוסופט היו אסון בכל קנה מידה, ומערכות ההפעלה לטלפון מסידרת ה-Windows Mobile מהווים עד היום דוגמא רעה איך לא לכתוב מערכת הפעלה) – אבל מיקרוסופט הפסידה גם בתחומים שבהם היא היתה חזקה כמו פיתוח, מערכות לשרתים ועוד. בכל התחומים מיקרוסופט נהייתה מפלצת בירוקרטית שלא אפשרה למיקרוסופט עצמה להתקדם ולנצח את המתחרים.

האם מנכ"ל אחר יעזור למיקרוסופט? אולי, אם יגיע מנכ"ל חדש שיחליט לפקס את מיקרוסופט, אז סיכוי למיקרוסופט להצליח. מצד שני, צריך מנכ"ל עם קאהונס ענקיות כדי לדעת לשבור את מיקרוסופט עד היסוד, להעיף את הבירוקרטיה הרצחנית ולקבוע מטרות חדשות. גם שיתוף פעולה עם המתחרים יכול לעזור למיקרוסופט וזה יהיה תלוי במנכ"ל החדש. האם הוא יוביל לחדשנות או שהוא יקבור עוד יותר את מיקרוסופט עד שיהפוך אותה ללא רלוונטית?

על שקרים, פראנויה, מחשבים וריגול סיני

ID-100101196בשנתיים האחרונות התפרסמו הרבה מאמרים וחדשות לגבי כל מיני חברות היי-טק שחשודות בכך שמוצריהן מכילים כל מיני "דלתות אחוריות" המאפשרות לכל מיני גורמים לחדור אל המערכות החשובות של הלקוחות, אותם לקוחות שרכשו בכספים רבים מערכות תקשורת ועוד.

לפני כשנה היה הסיפור על 2 חברות הענק הסיניות ZTE ו-Huawei שרצו למכור ציוד תקשורת לארגונים ממשלתיים ולחברות תקשורת ממשלתיות, אך הפוליטיקאים בוושינגטון החליטו לפתוח בציד מכשפות תוך האשמות שאותן חברות מחפשות בעצם לרגל מתוך המערכות של הלקוחות. ההאשמה המרכזית? מכיוון שבהנהלות של ZTE ו-Huawei יושבים אנשים שהם בכירים במפלגה השלטת בסין, הממשל הסיני (שגם מושקע כספית באותן חברות, אגב) ילחץ על אותן חברות להתחיל לרגל. כל נסיונות 2 החברות הסיניות להסביר לנציגי הוועדת שרותי בטחון כי הוראה כזו מצד הממשל תהיה התאבדות של אותן חברות, ובסופו של דבר אותה ועדה המליצה כי גופים ממשלתיים לא ירכשו מאותן חברות ציוד תקשורת, מחשבים וכו'.

thinkpad w530מ-ZTE ו-Huawei נעבור לחברת ענק סינית אחרת שכולם מכירים: Lenovo. דו"ח חדש שפורסם באוסטרליה מגלה כי ארגונים רבים לא מוכנים להשתמש במחשבי לנובו אם התוכן שמוכנס במחשב הוא תחת הגדרה של "סודי", "סודי ביותר" ומעלה בשל החשד ש… ניחשתם נכון, שהממשל הסיני מחפש לחדור דרך המחשבים הללו אל אותם ארגונים ו"לשתות" את המידע הסודי. לנובו, שגם כך נחקרת ע"י האמריקאים על אותו חשד, טוענת כי היא בודקת את הנושא.

אז מה יש לנו כאן בעצם? גופי בטחון שחושדים בחברות ענק סיניות שמוצריהן יאפשרו לממשל הסיני לחדור, להעתיק ולרגל אחר סוכנויות הביון וגופים אחרים.

האם יש בעצם "בשר" לחשדות האלו? האם יש בהם ממש או שהפראנויה כאן תופסת גבהים חדשים?

בוא נתחיל עם עניין הריגול. האם הסינים באמת מרגלים אחרי האמריקאים? התשובה הפשוטה היא בהחלט. הסינים מרגלים כבר שנים רבות אחרי האמריקאים והם מנסים לפרוץ כל דבר שאפשרי לפרוץ, ובדרך גם להעתיק, לגנוב, איך שתרצו לקרוא לזה. זה לא שמדינות אחרות לא עושות את אותו דבר, גם האמריקאים בהחלט מרגלים אחרי הסינים וגם הרוסים מרגלים אחרי הסינים והאמריקאים והאירופאים מרגלים אחרי המדינות הנ"ל ומדינות אחרות וגם אנחנו בקלחת הזו. ההבדל הגדול? הסינים פיתחו את זה לדרגת אמנות. קחו לדוגמא את המאמר הזה, בו מתאר חוקר האבטחה קייל ווילהולט איך צבא הפורצים הסיני ניסה לפרוץ למערכות מים (המערכות הן היו מערכות דמה) ושימו לב מה קייל מציין – לא מדובר בנסיון פריצה של איזה ילד משועמם, הפורצים הסינים ידעו בדיוק לאיזו מערכת הם נכנסים ומה הם צריכים לעשות מבחינת שימוש בחורי אבטחה וכו', כלומר אותו צבא פורצים סיני עובד במספר "שכבות" של איסוף מידע, מחקר לגבי אותו מידע וכו' וכו'.

מהריגול נחזור למחשבים של לנובו. האם באמת יש בהם איזו "דלת אחורית" שדרכה הממשל הסיני יוכל לחדור ו"לשתות" את המידע הסודי במחשבים? אני מאמין שלא מסיבה פשוטה אחת: המחשבים הללו הם בסופו של דבר כמו של המתחרים. לנובו לא מייצרים את כל חלקי המחשב, הם מייצרים את המעטפת, הלוח וחלק קטן מאוד מהשבבים (במיוחד את ה-TPM שמיוצר עדיין ע"י IBM). שאר השבבים נרכשים ע"י לנובו מספקים חיצוניים אחרים בדיוק כמו שהמתחרים רוכשים. אני יכול להבין שעניין אחסון חומרים סודיים וכו' הוא דבר בעייתי על מחשבים, אבל זה כבר לא קשור ללנובו. מה שמחשב PC מתוצרת חברה X נותן לך, גם מחשב מתחרה יכול לתת לך.

טכנית, ניתן כמובן לשלב "דלתות אחוריות" בתוך הדרייברים ואולי באפליקציות שמגיעות איתו, כמו שניתן לשלב "דלתות אחוריות" גם במתגים, נתבים וכו'. לא צריך להיות גאון כדי לבצע זאת, אך גם לא צריך להיות גאון כדי להציע משהו פשוט כדי לסיים את החשדות בין אותם ארגוני בטחון וחברות לבין אותם יצרניות – ניתן להקים גוף עצמאי לחלוטין שיקבל את קוד המקור מהיצרן, יעבור עליו ויבדוק אם יש דלתות אחוריות, יקמפל את הקוד, יחתום עליו והיצרנים יצטרכו להתקין אך ורק את אותו קוד חתום. כל תיקון ועדכון יעבור דרך אותו גוף שיוציא טלאים חתומים עם מפתחות מוצפנים – ואותו גוף יעביר את הקבצים לאותם לקוחות. 

לפני מספר שנים האשימו גופי ממשל כמו רוסיה ומדינות אחרות את מיקרוסופט בכך שקוד ה-Windows שלה כולל דלתות אחרות סודיות ואותן ממשלות איימו להפסיק לרכוש את מוצרי מיקרוסופט. מיקרוסופט נעמדה על הרגליים האחוריות ונלחמה בהאשמות הללו. אחד מהצעדים שמיקרוסופט נקטה – היא שלחה לגופי הבטחון של ממשלות רבות את קוד המקור של Windows כדי שיוכלו לראות בעצמם שאין שום קוד לדלת אחורית, והפרשה הסתיימה. נחזור ל-2013 ולמדליף הסדרתי סנאודן שגילה לעולם משהו פשוט: ה-NSA לדוגמא, לא ממש צריך את הדלתות האחוריות במערכת ההפעלה של מיקרוסופט. הוא מגיש למיקרוסופט צו שחתום ע"י שופט שקשור ל-FISA ומיקרוסופט אפילו לא מערערת. להיפך – מיקרוסופט פיתחה כלים כדי של-NSA וגופים אחרים יהיה קל לשלוף כל דבר שקשור אליה. משתמש ב-Outlook.com? סקייפ? אולי XBOX או שלל שרותים נוספים? מיקרוסופט תשמח לתת כל מידע על איזה אזרח שה-NSA תרצה בלי למצמץ. ה-NSA לעומת זאת לקח את זה הרבה יותר קדימה – כל חברת תקשורת חויבה להקים חדר במרכז התקשורת (של אותה חברה) ול-NSA תהיה גישה תוך 30 דקות מרגע בקשת ההאזנה ומנהלי החברה אפילו לא יכולים לדעת על כך. כך ה-NSA יכולים בקלות לצוטט לכל תקשורת נכנסת ויוצאת מארה"ב. 

אז מה יש לנו כאן בסופו של דבר? ריגול קיים בכל מקום בין מדינות, אויבות או ידידות. ה-NSA ושאר גורמים כבר ממזמן מאזינים בלי שום בעיה לאזרחי ארה"ב (מצריך צו אבל השופט משמש כחותמת גומי בין כה), וכמובן לשאר תושבי העולם תוך שיתוף ארגוני ביון אחרים במקרים מסויימים (ובמקרים אחרים – מתחת לאף של אותם ארגוני ביון). הסינים ממזמן מרגלים והם לא צריכים את גישת המתגים ונתבים של Huawei או ZTE, הם יודעים לנצל פרצות אחרות. האמריקאים לא סומכים על החברות הנ"ל, אבל אם תסתכלו על תוכנית הצנזורה של ממשלת בריטניה, החברה שתשלוט בתקשורת האינטרנט שיוצאת ונכנסת כדי לממש צנזורה ("פורנוגרפיית ילדים"… כן, בוודאי…) היא … Huawei! אותה חברה שהאמריקאים חושדים בה, הבריטים נותנים לה את השאלטר הראשי לתקשורת האינטרנט בבריטניה. 

ניתן לסגור פרצות רבות שימנעו מגורמים כמו הסינים לחדור ובעתיד להרוס תשתית, אולם לשם כך יש צורך בהסברה ובדברים יותר אקטיביים כדי לבדוק שהפריצות לא קיימות, ואת זה רבים לא עושים. לאו דווקא מתוך עצלנות, אלא יותר מבורות. "יש לי Firewall, הוא בטח מגן עליי מכל בעיה ופריצה" – את המשפט הזה שמעתי פעמים רבות מאנשים שאמורים היו להבין ש-Firewall לא יכול לחסום את רוב הפריצות הידועות כיום. הבעיה היא לא במתגים או נתבים של החברות הסיניות והם לא המחשבים של לנובו, הבעיה היא בצורת ההגנה (אם נעשית הגנה רצינית בכלל), ההשגחה והכי חשוב – האכפתיות (לתשומת לב משרד האוצר: השכרת אנשים דרך חברות "גולגלות" שטוענים שהם "מומחי אבטחה" בשעה שחתול רחוב מבין יותר מהם – זו לא דרך להגן על התשתיות!). עד שארגונים וחברות לא יקחו את הדברים ברצינות וישקיעו באנשים ובהגנות רציניות – הם יהיו פתוחים לריגול של הסינים ושלל גורמים אחרים. 

שוק הפרילאנס ובניית LAB חדש

עבדכם הנאמן החליט על שדרוג והחלפת המחשבים שלו ובניית LAB חדש כאן בבית. החלטתי סוף סוף להרים מערכת רצינית שעל חלקיה השונים ארחיב כל פעם בפרקים בבלוג היעוץ שלי, אבל לפני שאני מתחיל לכתוב פוסטים על מדוע אני חושב על ציוד X ולא על Y ומה היתרונות ואשמח לשמוע את דעתכם, אני רוצה להתייחס לנקודת הפריאלנס פה בארצנו הקטנטונת…

שוק הפרילאנס בישראל הוא שוק פתוח לכל אחד. רוצה להיות פרילאנס? גש למשרדי מס הכנסה, תחתום על כמה טפסים, תחתום גם במע”מ וביטוח לאומי, מצא לך רואה חשבון ו… זהו, מזל טוב, אתה פרילאנס. מדינת ישראל תשמח לשמוע ממך אחת לחודשיים (כן, מקדמות) וביטוח לאומי במיוחד ישמח לקבל ממך כמה שיותר כסף כל חודש (וכמובן לא לתת לך גרוש בחזרה – כפרילאנסר אתה הרי לא חולה אף פעם ואין לך סיבות לקבל כספים מהמדינה, הכסף עובר דרך חד סטרית).

בשוק עצמו, בכל תחום שיש פרילאנסרים, יש תחרות רצינית מאוד והמחירים משתוללים, במיוחד בכל הקשור במחשבים לתחומי פיתוח, IT, יעוץ וכו’ – יש המון פרילאנסרים בתחום.

בניגוד לתחומי מחשבים, בתחומים יותר יוקרתיים (עם או בלי מרכאות) כמו עריכת דין, המחירים שם ברוב המקרים אף פעם לא מגיעים למחיר דו ספרתי (בשקלים) לשעה אלא אם מדובר בחוזה ריטיינר של כמות תלת ספרתית של שעות או שמדובר במישהו צעיר ללא נסיון רב. בתחום המחשבים לעומת זאת – אפשר למצוא כמעט לכל תחום אנשים שיציעו את עצמם במחירים דו ספרתיים לשעה (גם אם זה ל-3 שעות), מה שכמובן גורר את השוק מבחינת מחירים כלפי מטה לעיתים רבות.

כפרילאנסר, יש לך כמה אפשרויות להתקדם, אני אציין 3 דרכים:

  • דרך אחת היא להיות כמו כולם בתחומך. אתה שומע מחברים כמה הם מבקשים עבור משהו שאתה יכול לספק, ואתה עולה ויורד במחיר פר לקוח, פר גודל פרויקט, פר כמות שעות, פר מאמץ וכו’ מתוך תקווה שהלקוח יבחר בך.
  • דרך אחרת היא להציע שרותים בתחום נישתי שאין בו הרבה אנשים (לדוגמא: מתכנת Mainframe). היתרון בדרך זו: שכר יותר גבוה. החסרון: אין תמיד או לא תמיד קיימות הרבה עבודות בתחום.
  • דרך שלישית היא להיות ה”מומחה” בתחומים מסויימים ואתה דואג שאנשים ידעו שאתה מומחה באותם תחומים. ככל שאנשים מכירים אותך וסומכים עליך יותר, הסיכויים שלך לקבל עבודות יוקרתיות – גבוה יותר. הנה כמה דוגמאות שאני יכול לתת מהחיים האמיתיים (אם טעיתי, אשמח אם תתקנו אותי) :

    • יהונתן קלינגר, עו”ד ומומחה בכל הקשור לעריכת דין ורשיונות קוד פתוח, לינוקס וכו’.
    • דורון אופק, מומחה בהדרכה ויעוץ בתחום לינוקס
    • עידו קנר, מומחה בכל הקשור למערכות טלפוניה, ו-SIP
    • עומר זק, מומחה לתכנות בפייתון ופיתוח לאנדרואיד.

מתוך אותם אפשרויות שציינתי, הדרך השניה והשלישית הן יותר רווחיות. אגב, אישית (Shameless plugin) עבדכם הנאמן הוא מומחה תכנון מערכות, בלינוקס ווירטואליזציה Smile

אישית, כשאני חושב על הדרך השלישית, אני חושב שיש כמה דרגות של מומחיות וכל מראיין שמראיין עבור עבודות פרילאנס צריך לראיין כמה אנשים שבטוחים שהם מומחים ולנפות מי מומחה ומי מומחה בחרטטנות (לא חסרים כאלו) וכאן בעצם נמצאת התחרות עצמה: מה ישכנע לקוח פוטנציאלי לקחת אותי ולא את המתחרה שלי? לשאלה הזו יש מספר תשובות:

  • המלצות/הפניות – אם מישהו שמכיר אותך ואת הלקוח ואותו מישהו מפנה אותך ללקוח הפוטנציאלי, זה מאוד עוזר, אולם עדיין לא מבטיח לך את העבודה. בנוסף, יכול להיות שההתייחסות לעצם ההפניה תהיה ניטרלית יחסית ותצטרך לעבור את אותו מסלול כמו מתחריך. לגבי המלצות – יש להן משקל כלשהו אבל זה ממש תלוי בלקוח. יש כאלו שיתייחסו ברצינות להמלצות ויתקשרו לממליצים ויש כאלו שיהיו בטוחים שההמלצות שקיבלת הן “לפה ולחוץ” ואז הם לא יתייחסו.
  • מעורבות ופרסום – ככל שקל יותר “לגגל” אותך, ולקרוא דברים שאתה כותב על תחום ההתמחות שלך, כך יהיה קל ללקוח יותר להחליט לגביך. ככל שאתה מפגין יותר מומחיות והכרה בבלוג שלך / פייסבוק שלך / אתר שלך, הלקוח הפוטנציאלי ירגיש יותר ש”הוא מכיר את התחום”, וזה נותן לך נקודות זכות.
  • הפגנת מומחיות בראיון – איך אתה פותר בעיה עם XYZ? איך אתה מתכנן ABC? אני מקים סטארט אפ שיתן 123 יחד עם 456, איזה מערכת בגדול כדאי לי ללכת עליה? ככל שתיתן תשובות יותר מנומקות (ופחות מעורפלות!) סיכוייך לקבל את העבודה גדולים יותר ואם ממש תמצא חן בעיני הלקוח, יכול להיות שהוא יבקש המלצות או ירצה אולי לסגור איתך עיסקה.
  • הנה תשובה שאני עד היום בקושי רואה ולכן עניין ה-LAB: אפשר להסביר במשך שעות ללקוח איך אפשר לתכנן מערכת או לפתור בעיה, אך במקרים כמו בתחום ה-IT לדוגמא, אפשר להדגים ישירות ללקוח. הלקוח מעוניין שהאתר שלו יהיה זמין בעת ובעונה אחת למאות ואלפי גולשים? המתחרה שלי יכול להסביר לו מה זה Load Balancer ומה זה Cache ולמה צריך, ואני יכול לחבר את הלקוח עם Team Viewer אליי ל-LAB ולהראות לו אב טיפוס גנרי – כך זה הולך להיות, כך עוברת התעבורה, כך שרת האפליקציה שלך יוצר X קבצים והם הולכים לשרת Y וכו’. לי אין שום אפשרות להקים ב-LAB כל סיטואציה, אולם אם אני באמת מומחה כפי שאני מצהיר על עצמי, אני יכול להקים יום לפני הראיון איזו מערכת אב-טיפוס. מתכנת, לדוגמא, יכול להראות שהוא עבד על בעיות כאלו ואחרות שהלקוח עומד בפניהם והוא פשוט יכול לספר על מוצר XYZ שהוא עשה ששם גם היו אותם אתגרים. מנהל הסיסטם הפרילאנסר יכול גם לחבר את הלקוח הפוטנציאלי עם Team Viewer ל-LAB שלו ולהראות לו במקום איך הוא עושה באופן עקרוני מה שהוא מבקש בעצם. אם אתה כפרילאנסר יכול להראות לו אב-טיפוס במהלך הראיון בחיבור אליך ל-LAB, אז יש מצב שהמראיין יתחיל לחפש את העט לחתום עיסקה איתך..

המסקנה שלי: אם אתה יכול להראות דברים שאתה הכנת ואתה יכול להדגים אותם במהלך הראיון, יש סיכוי טוב שהחוזה יהיה שלך.

להקים בבית LAB נשמע לא משהו מסובך. קח PC פשוט, אולי 2, תרים את הסביבה שעליה אתה מציע שרותים ותוסיף חיבור מרוחק מאובטח. פיס אוף קייק, לא?

כאן בדיוק הפוסטים הבאים שלי בנושא (שלא יופיעו בבלוג הזה אלא בבלוג היעוץ, אתם מוזמנים לעשות מנוי RSS) ובאותם פוסטים אני אכתוב על קטגוריות שונות (מארזים, רשת, אחסון וכו’) ומה התובנות שלי ואשמח מאוד לשמוע את דעתכם. ה-LAB שאני מתכנן אישית ממש לא מתאים לכל אחד (2 מארזי TOWER עם 8 דיסקים בכל אחד, 4 מחשבים נוספים, 2 רשתות שונות, מתג מנוהל וכו’), אבל יכול להיות שחלק מהנושאים כן יעניינו אתכם בעיקר מכיוון חסכון: הדגש שלי בהרמת ה-LAB הוא הקמה של מערכת שהתקציב שלה לא “משתולל” וגם שלא תצטרך לתרום כליה לשלם לחברת חשמל.

אתם מוזמנים להגיב ולעקוב.