אנחנו הספונסרים והפראיירים

moneyבימים האחרונים קמה זעקה ציבורית שהתבטאה במיוחד בפייסבוק ובבלוגים, על התנאים המופלגים של הטייקונים בארץ מבחינת מימון והחזרת הלוואות. את מרכז תשומת הלב תפסה הפרשה עם נוחי דנקנר ובנק לאומי. למי שפיספס, הנה תקציר: 

חברת גנדן, חברה פרטית שבבעלותו של נוחי דנקנר ומשמשת כ"זרוע" שדרכה שולט נוחי דנקנר בקונצרן אי.די.בי, נקלעה לבעיה כספית. הלוואה על סך מוערך של חצי מיליארד שקל שנתן לה בנק-לאומי, אינה יכולה להיפרע ע"י החברה. ציפיתם שהבעלים יכניס את ידו לכיס וישלם את החוב כמו שכל אחד מכם יצטרך לעשות אם יהיה לו חוב? הצחקתם אותי! חברת גנדן והבעלים הגיעו להסדר עם הבנק. הסדר שיכול להיות החלום הורוד שלך ושלי, ובמסגרתו, חברת גנדן תזרים מיידית שליש מהחוב, שליש נוסף ישולם בתשלומים במשך 6-8 שנים ושליש יעלם לו, הבנק לא יקבל אותו. זהו, אגב, אותו בבנק שעדיין חלקו בבעלות ממשלתית ובבעלות ציבורית (מניות) – כלומר מי שבסופו של דבר משלם את זה – זה הציבור.

לפני מספר שנים גם לי היה חוב לבנק לאומי, חוב קטן של כמה אלפי שקלים. מנהל הסניף התקשר, עו"ד מטעם הבנק כבר איים להגיש תביעה ולהוציא עיקול על החשבון האחר שהיה לי ובקיצור מיררו את חיי, על חוב של בערך … 2500 שקלים, אבל לדנקנר מוותרים על שליש. עכשיו לאחר שקמה זעקה ציבורית, פתאום מנכל"ית הבנק החליטה לעשות רברס ולרדת מעץ הויתורים. 

לו זו היתה הבעיה היחידה של חברות שעושות/מכתיבות כרצונן, אז מילא, אבל אנשים רובים שוכחים שה"עליהום" שיש כיום על הטייקונים כמו תשובה/דנקנר/לבייב ואחרים מגיע בגלל "רפורמה" שנעשתה ביוזמת ראש ממשלתנו (שהיה בזמנו שר האוצר) ביבי. הרעיון היה רעיון פשוט שנשמע צודק, והנה הטקסט מתוך הערך על רפורמת בכר בוויקיפדיה: "מטרת הרפורמה היא הפחתת הריכוזיות של המערכת הבנקאית בשוק ההון. עיקרי הרפורמה הם סיום הבעלות של הבנקים על קופות הגמל וקרנות הנאמנות, עידוד התחרות בתחומי השקעות אלה, הגברת התחרות בתחום החסכון הפנסיוני, הגברת הגיוון של אמצעי המימון במשק, ליצירת תחרות לאלו המוצעים על ידי הבנקים". הרפורמה חייבה את הבנקים למכור את קופות הגמל וקרנות הנאמנות. הרוכשים? חברות הביטוח. החלק הזה דווקא נעשה במהירות. זה היה אמור להיות תוך 4 שנים, זה הסתיים תוך חצי שנה.

בדרך, כמיטב המסורת הישראלית, כל מה שהיה צריך להתפקשש התפקשש בריבית דריבית. נתתם כסף לממשלה במלחמת שלום הגליל? יש לכם קופות גמל בנות יותר מ-20 שנה? בהצלחה במציאת הכספים.

וכך הפכה השקעה של הציבור שהיתה אמורה להיות יחסית סולידית, להשקעה שרמת הסיכון שלה לפעמים עוקפת השקעה במניות! הטייקונים גילו את חברות הביטוח והסכום הגדול שעבר לידיהן והחגיגה החלה: כל פנטזיה שהיתה לטיקונים נענתה בהתלהבות ובכספים מצד אלו שאמורים להשגיח על כספי החוסכים ולבחור השקעות סולידיות. טייקון רוצה לרכוש רשת מלונות שאף אחד לא חושב לרכוש אותה? בכיף, קח כסף, תביא ניירות אג"ח. רוצה לרכוש חברת תקשורת ואין לך אפילו חלק קטן מהסכום? קח, למה לא! הכל הולך!

וכמובן, כשההשקעות לא מניבות רווחים (כשהם הניבו רווחים הבעלים ובעלי עניין לקחו אותם כדיבידנדים כמובן!) וצריך לפרוע את האג"ח מה עושים? מציעים "תספורות". על כל שקל שחברת הביטוח שמה (מכספי המבוטחים כמובן!), הם מציעים לכסות כמה עשרות אגורות, לעיתים אפילו לא חצי שקל! שהבעלים יכניס את היד לכיס או ימכור חלק מעסקיו להחזיר חובות?!? מ'פתאום! הציבור (שלא רצה להשקיע באפיקים שמזכירים רכבת הרים!) ישלם וזהו.

מכאן אנו מגיעים לחלק השלישי של היותנו פראיירים: אוצרות הטבע המדינה, בין אם זה גז או אוצרות הטבע האחרים שיש לנו וחברה כמו כי"ל מוכרת לכולם ומכניסה כמעט כלום למדינה. 

קחו לדוגמא את עניין הגז. גם כאן, כוונת המשקיעים היתה לתת למדינה כמה חרוזי זכוכית בתור תשלום ולגרוף את כל הקופה לעצמם עד שקמה ועדת ששינסקי שהנהיגה מיסוי פרוגרסיבי של היטל נפט וגז עד 50% (אפשר לקרוא את ההמלצות הסופיות כאן). כמובן שעד שהמדינה תקבל 50% יעבור זמן רב, אבל המצב קצת יותר טוב ממה שהיה לפני מסקנות הועדה, אבל אם חשבתם שמישהו באמת הבין בממשלה שלא צריך לתת את אוצרות הטבע במדינה בחינם – טעיתם. לפי דיווח ב"ישראל היום", חיל הים מבקש מהאוצר כ-3 מיליארד שקל לרכישת סטיל"ים כדי להגן על האסדות. מדוע המשקיעים שחופרים וירוויחו היטב מהגז לא משלמים על כך? (הרי האסדות והקידוחים הם דבר פרטי) שאלה מצוינת! לו היתה נבנית תוכנית שהמדינה מממנת בהתחלה את הסטיל"ים ואז המשקיעים מחזירים לה חלק רציני מהסכום, היה אפשר להבין, אבל לא – אנחנו צריכים לממן לנובל אנרג'י ולתשובה את ההגנה על ההשקעות שלהם. כמה מוזר שאם מחר אני אקים מפעל כלשהו ולא חשוב היכן בארץ – המדינה לא תשתתף אפילו בשקל אחד באבטחת המפעל, אבל כשזה מגיע לתשובה ונובל, אנחנו צריכים לממן את זה.

אבל השיא נרשם בשבועות האחרונים לטובת האחים עופר, "החברה לישראל" כפי ששמעתם עליה בוודאי. הם החליטו שהם ימכרו את כי"ל (שמפיקה מים המלח הרבה דברים והמדינה בקושי רואה מזה משהו, דבר שגם עיצבן את יאיר לפיד, שר האוצר שלנו) לחברת פוטאש הקנדית, כלומר חברה זרה תשתה את אוצרות הטבע של ים המלח בקשית, אנחנו לא נראה מזה שקל. מוכר לכם הסיפור? דז'ה-וו מהגז עם תשובה? בהחלט. לפי שר האוצר, יש מצב שבקרוב יהיה לנו ששינסקי-2, כי ככה זה במדינה שלנו: המדינה מוכנה לתת הכל לטייקונים כמעט בחינם, ורק האזרחים נדפקים, וכשקמה צעקה, אז נזכרים להקים ועדה.

אחד הדברים הכי מדהימים שניתן לראות מהסיפור הזה, הוא ששוב ושוב המדינה דופקת את האזרח הקטן וחסכונותיו, דופקת את אוצרות הטבע שלה ומצפה שהכל ימשיך להיות כך מבלי לנסות ולתקן משהו מזה! תסתכלו מה מנכ"ל החברה לישראל, אדון ניר גלעד אומר, ואני מצטט (מתוך פוסט של יוסי גורביץ): 

ככל שאתה פחות עשיר אתה לוקח סיכון גדול יותר?

"ודאי, אתה חייב. זה מה שאנשים לא מבינים. רוב רובו של העושר הגדול של השחקנים הגדולים, ההון העצמי שלהם, מושקע באפיקים סולידיים".

וריקי כהן, אתה אומר לה להשקיע את מרבית ההון שלה באפיקים מסוכנים?

"כן. ככל שהיא צעירה יותר".

הבנתם? אם אתם לא מיליונרים או טייקונים, אתם חייבים להשקיע את מרבית ההון שלכם באפיקים מסוכנים, ורק מי שטייקון יכול להשקיע באפיקים סולידיים, ובתרגום חופשי: אזרחי ישראל, תידפקו בשביל הטייקונים!. (אני לא יודע מי אשת יחסי הציבור של החברה לישראל, אבל אין ספק, היא פישלה) אני מאמין שגם טייקונים אחרים חושבים כך.

Comments

comments

3 תגובות בנושא “אנחנו הספונסרים והפראיירים

  1. אלו עושים בסך הכל מה שהם יכולים – לנצל את המצב כדי להרוויח עוד קצת כסף.

    האשם הוא אך ורק במדינה שמחייבת (או "מעודדת") אותי לחסוך לפנסיה/לקרן השתלמות רק דרך ה"מוסדיים".

    למעשה, אתה מפסיד כפול. פעם אחת בשוד הפנסיה על ידי ה"מוסדיים" חסרי האחריות, ובפעם השניה כשאתה (לא אישית) משלם ריבית על המשכנתא (או שכירות, כלומר הריבית על המשכנתא של המשכיר), בה בעת שיכולת לקבל עוד כמה שקלים כל חודש כדי לחסוך אותם ולשלם פחות (והריבית שתשלם כנראה יקרה יותר מהריבית על החסכונות).

     

    הבעיה היא שאם תשאיר את הכסף בידי האזרחים, הם יבזבזו אותו על טיסות לחו"ל ואז יבכו בגיל 80 שהם רוצים קצבת זקנה כי הם קשישים עניים שלא חסכו כלום, אז המערכת מעדיפה לעודד אותם לחסוך אצל הטייקונים.

  2. יש בעיה. היות וחברה היא ישות משפטית שונה מאשר אדם, אז החוב הוא של החברה ולא של האדם.

    אממה, יש מקרים של הרמת מסך – בהם אין תום לב בהתנהגות והתמודדות עם דברים. כאן אין תום לב וזו הסיבה שלדעתי צריך צריך לקחת את דנקנר להתמודד עם זה, ולא עם החברה הבעייתית.

    ד"א גם חברת האחזקות שלו, צריכה לתת את הדין באותה מידה, לפניו.

  3. יש סרט "שיטת השקשוקה". וזה מדהים כל הסיפור עם משפחת עופר.

    בזמן שמעלים את המע"מ כל פעם באחוז, ולכל דבר לטובת האזרח אין כסף. 

    אבל יש כסף לתת במתנה לטיקונים.

סגור לתגובות.