ארכיון חודשי: ינואר 2013

כמה מילים על הגדרת מסכים בלינוקס, פדורה 18, וכאב ראש גדול

פורסם בתאריך על ידי

הבוקר החלטתי שהגיע הזמן שארים פה את המכונה העיקרית שלי מחדש, מההתחלה, אחרי שהצלחתי לארגן לעצמי סלט אחד ענק שמורכב מלא פחות מ-4 הפצות לינוקס די חופפות. החלטתי, כמכור רד-האט, לנסות את גירסת פדורה 18 האחרונה. אני אחרי הכל לא חדש בלינוקס, מה כבר הם יכולים להפתיע אותי?

וכמו תמיד, שאתה אומר משפט כזה, מרפי מגיע לביקור. הורדתי את ה-ISO, שמתי על כרטיס SD ו… טראח, ההתקנה לא עובדת, הוא לא מצליח להפעיל שרות Plymoth והוא לא מוצא dev/root/ – באמת… תקלות שטותיות, רק לחפש את חבילת האקמול הקרובה אליך…

לטובת הקוראים שאינם בקיאים בלינוקס אני לא אפצח ב-2 עמודים על הסברים לגבי אותם תקלות, אבל אני כן אתן הסבר קצת בכלליות לגבי לינוקס מהעבר ומה קורה כיום.

מאז שלינוקס נוצר כהפצה (בערך ב-93-94) ועד בערך התחלת שנות ה-2000 (בסביבות 2004-2006), לינוקס היה דבר לא קל להתקנה. רוצה להתקין כרטיס קול? חפש מה ה-DMA וה-IRQ ותוודא שאין לך התנגשות. רוצה להגדיר גרפיקה? תצטרך להכיר את הקובץ המקולל x11.conf, לוודא שיש דרייבר לכרטיס מסך שלך, לוודא שהדרייבר בכלל תומך בכרטיס מסך שלך וזו רק ההתחלה. אתה רוצה גם שהמסך שלך יציג את התמונה ב-Refresh Rate גבוה? חבוב, תתחיל להכיר את השורה המקוללת שמתחילה ב-Mode Line. קח, תתחיל לקרוא.

עם הזמן, הפצות הלינוקס השונות החלו להקל את החיים של המשתמשים בכל הקשור להתקנת לינוקס על המחשב. עדיין היית צריך לדאוג לדיסק קשיח נוסף או להשתמש בתוכנות צד ג' כדי לפנות לך מקום בדיסק, ליצור Partitions וכו', אבל החיים היו קצת יותר קלים. הפצת הלינוקס הראשונה שהציעה התקנה גרפית היתה של חברת Caldera ז"ל (מי זוכר אותם?) והיא עשתה כמעט הכל. שאלה אותך על כמה הגדרות וזהו… 20 דקות של התקנה שאתה לא עושה כלום, אז ההתקנה נותנת לך .. לשחק טטריס! אני רציני!

נחזור ל-2013. כיום, התקנות לינוקס כמו של פדורה, אובונטו או SuSE היא משחק ילדים וברוב המקרים היא יותר קלה מהתקנה של Windows. תאמר לתוכנה מה הסיסמא שאתה רוצה לקבוע כ-root, תבחר דיסק שאליו ההפצה תותקן, בחר תאריך וזמן ויאללה, התוכנה כבר מתקינה את עצמה. (הפעם אין טטריס. חבל). אחרי שהיא מסיימת אתה מפעיל את המחשב מחדש ו.. אם לא נוצר הפאק של אובונטו עם GRUB, אתה אמור לקבל מסך בחירה בין לינוקס ל-Windows, בחר לינוקס, ואחרי מספר רגעים תכניס שם משתמש וסיסמא – ואתה בתוך סביבה גרפית. תתחיל לעבוד.

מבחינת תמיכה בציוד, גם פה לינוקס עושה את החיים יותר קלים מ-Windows. אין שום CD להכניס כדי להתקין דרייברים, אין לך שרות כמו Windows Update שמחליט להתקין לך איזה דרייבר סופר-בסיסי וחפש אחר כך את הדרייבר המלא לבד (אהלן nVidia!), ובאופן עקרוני אם תחבר סורק, מצלמה, מדפסת, מיקרופון, אוזניות וכו' – אם גירסת הלינוקס שלך מעודכנת, הוא יכיר אותם ישר ויגדיר אוטומטית את המערכת. כל מה שנשאר לך לעשות זה להתקין את אחת מהתוכנות שתרצה כדי להשתמש בציוד. כנ"ל לגבי מסכים – פשוט תחבר, המערכת כבר תכיר לבד ותגדיר את עצמה, לך ישאר להגדיר אם המסך הנוסף הוא מימין, משמאל, מלמעלה או מלמטה וגם לזה יש ממשק גרפי פשוט.

נחזור עכשיו אליי. לי יש על השולחן 2 מסכים. מסך 24 אינטש של סמסונג ומסך 27 אינטש IPS שנקנה דרך EBAY במחיר של 330 דולר. איך הלינוקס מכיר את המסכים? דרך טכנולוגיה שנקראת EDID או Extended Display Identification Data. מה שהטכנולוגיה הזו עושה די פשוט: היא פונה למסך ומבקשת ממנו שיתן פרטים על עצמו: שם יצרן, דגם, מהם הרזולוציות שהוא תומך בהם ואלו מהירויות רענון מסך הוא מציג, כמו כן מהו החיבור שדרכו הוא מחובר למחשב. המערכת אוספת את הנתונים ועל פיהם היא מציגה אוטומטית את התמונה הטובה ביותר שהמסך יכול לתת וכל זאת בלי להגדיר שום דבר. 

ב-Windows ו-MAC הטריק הזה עובד מעולה. בלינוקס לעומת זאת, המערכת יותר ביקורטית. היא לא מסתפקת בנתונים האלו ומבקשת מהמסך גם Checksum של כל הנתונים, היא מחשבת בעצמה גם Checksum ומשווה. יש השוואה? מעולה, ממשיכים. אין השוואה? שהמשתמש ישבור את הראש…

שזה בדיוק מה שקרה אצלי. ה-Checksum לא נכון, כל עניין הגרפיקה נפל. 

יותר מ-4 שעות חיפשתי פתרון. אנשים רבים קנו את המסכים, אבל ההגדרות שהם נתנו התאימו למסך יחיד IPS או 2 מסכי IPS זהים. לי יש את הסמסונג, הוא לא IPS, הוא ברזולוציה אחרת. 

מה עושים? לאחר 4 שעות של חיפושים והצלחות חלקיות, מצאתי פתרון: לוקחים מה שהמסך מוציא, יוצרים Checksum חדש, משחילים אותו דרך Hex Editor ואז מגדירים בקובץ xorg.conf שמסך ספציפי מסוים יהיה בעל קובץ EDID עצמאי, נוותר על שרותי הקריאה של הסרבר הגרפי (X). לקח לי עוד חצי שעה להבין את הקטע של הספציפי אחרי שראיתי שמסך הסמסונג מציג גרפיקה עם המון רעשים — אבל בסוף נפל האסימון וכרגע אני כותב את הפוסט מתוך הפדורה 18.

ואם כבר הזכרנו את פדורה 18.. יש לי מספר הערות הקשורות לתצוגת ההתקנה. מי לכל הרוחות בנה את התצוגה הזו? במקום לתת תצוגה שהיא בעצם "סריאלית" (כלומר צעד מוביל לצעד), המערכת נותנת לך מסך ו.. תתחיל לבחור מה לעשות, ויש פה ושם אייקונים שמראים לך איפה טעית. את הממשק לסידור הדיסק מבחינת התקנה שינו לחלוטין והוא נראה מבלבל מאוד, וההתקנה נראית כאילו חזרנו לימי המסכים שחור לבן. גם הכפתורים פוזרו במקומות שונים. אם היית רגיל לאשר פעולה בלחיצה על כפתור מצד ימין למטה, עכשיו חלק מהפעולות הכפתור שלהן נמצא … למעלה משמאל. למה? ככה.

אחרי הטראומה של ממשק ההתקנה ולאחר שהתקנתי את המערכת, שרפתי כמה שעות על הגדרת המסכים, הוספת פונטים, ועוד 1001 Repositories למיניהם, המצב נראה נהדר (פרסומת עצמית בלי בושה: רואים מה זה פרילאנסר סיסטם לינוקס שלא מתייאש? 🙂 ). כמובן שזו פדורה, ומה שעכשיו נמצא בפדורה יופיע בגירסה הבאה של RHEL/CENTOS/SL או אחריה, וגם הפעם ישנם המון שינויים מהותיים, כמו חומת האש, ועוד דברים נוספים שהתווספו ושונו. הרשימה כאן. אגב, אנשי הסיסטם מביניכם שמנהלים מערכות מיקרוסופט – פדורה היא ההפצה הראשונה שנותנת לכם להקים AD ולנהל אותו/להשתתף בו בקלות מרשימה ללא צורך בספריות צד שלישי.

לסיכום: הייתי שמח אם ממשק ה-Installer היה משתנה (מדוע עדיין לא הופכים אותו לסביבה וובית?), אך גם ללא זאת פדורה עדיין מציעה סביבות נוחות (KDE, GNOME וכו') עם קהילה גדולה ואת חזית הטכנולוגיה והמילה האחרונה בסביבה ידידותית. שאפו לפדורה.

תכירו את ZFS

פורסם בתאריך על ידי

עדכון: בסוף הפוסט יש מספר הערות בעקבות ששאלו אותי מחוץ לבלוג.

(הערה: המאמר מיועד לאנשים שמבצעים עבודות IT על לינוקס, חובבי לינוקס, מתכנתי לינוקס, ואלו שלא כל כך מכירים מערכות הפעלה כמו Solaris):

כל מי שהשתמש בלינוקס בעבר הרחוק, הכיר את המגבלות הגדולות שהיו בכל הקשור לניהול שרתי לינוקס ודיסקים. בעבר לא היה LVM ללינוקס והיית צריך להגדיר דיסקים לאחר שבנית אותם כ-RAID בכרטיס יעודי לכך, היית צריך לפרמט אותם ולהגדיר Partitions לפי צורך מוערך שלך. בהמשך הדרך חברת Sistina Softwareכתבו את LVM ומאוחר יותר חברת Rackable Systems שדרגו את זה ל-LVM2, וה-LVM נתן לך פתרון יותר גמיש: אתה יכול ליצור Physical Volumes שמורכב מדיסק(ים) פיזי(ים) (נקרא PV ובמקומות אחרים זה נקרא גם PG) ואותם אתה יכול לחלק לווליומים לוגיים (LV), ואת ה-LV אתה יכול למפות לתיקייה כלשה. כך לדוגמא אתה יכול ליצור LV שעליו ישבו כל המשתמשים שלך, וב-LV אחר ישב הדאטהבייס שלך, וב-LV נוסף ישב ה-WEB שלך לדוגמא. כל LV אפשר להגדיל ולהקטין בצורה דינמית (אם כי יש מגבלות במיוחד בוירטואליזציה שאם יש לך דיסק יחיד ואתה מגדיל אותו, לא תמיד המערכת יודעת לזהות את הגדילה ולפעמים יש צורך ב-Reboot).

גם במערכות יוניקסיות אחרות הבעיה היתה אותה בעיה. כל מערכת יוניקס שכיבדה את עצמה המציאה לעצמה Volume Management וכלים נוספים לניהול הדיסקים.

ב-Sun (עוד הרבה לפני שאורקל רכשו אותם, ולפיכך אני אתייחס ל-Sun כ-Sun ולא אורקל בכל הפוסט) לא כל כך אהבו את כל הבלאגן הזה, במיוחד הם, שהם מוכרים מפלצות ענקיות וכל ניהול הדיסקים וה-Volumes גורם כאב ראש לא קטן למנהלי סיסטם, ולכן צוות ב-Sun בראשות ג’ף בונוויק ומתיו ארנס החליטו ליצור מערכת קבצים חדשה, רק שהפעם המערכת לא תהיה שדרוג של משהו, אלא היא תוקם מאפס, תוך הפקת לקחם ממערכות קבצים אחרות שהיו ל-Sun ומערכות קבצים אחרות שהיו אצל המתחרים. במשך 5 שנים (מ-2001 עד 2006) היא נכתבה וב-2006 והיא שוחררה לראשונה ב-Build 27 של Open Solaris.

אין ספק שהחבר’ה בסאן עשו עבודה רצינית מאוד. מערכת ZFS יכולה לאחסן כמות בלתי נתפסת של 2 בחזקה 70 של בייטים, כלומר לא חשוב כמה תגדל ומה תזרוק עליה, היא תחזיק בלי שום בעיה, היום, מחר או עוד 20 שנה, אבל זה ממש לא היתרון היחידי שלה.

ב-ZFS סאן החליטו לעשות משהו רדיקלי ושונה מאוד. הם אמרו: בואו נזרוק את כל מה שיש לנו, את כל ענייני ה-Partitions וכל ניהולי הווליומים, ובדרך גם נזרוק את ה-RAID חומרה (כן, סאן ממש לא ממליצים לעבוד עם מערכי RAID בחומרה ומבקשים שתגדיר את הבקר למצב טיפש של JBOD) כך שאם יש לך שרת שאתה בונה שיהיה שרת קבצים, עדיף שתשים שרת 1U ותקנה JBOD שאליו תדחוף את הדיסקים – ונתחיל מאפס.

בשביל להבין את הפואנטה, נעזוב לרגע את עולם הדיסקים וכו’ ונעבור לעולם ה-RAM. אם יש לך שרת עם 16 ג’יגהבייט ואתה רוצה להרחיב ל-32 ג’יגהבייט זכרון. (אם לא ציינת בפני הספק איך אתה רוצה את הזכרונות, סביר להניח שכשתפתח את השרת, תראה שכל התושבות כבר מלאים במקלות של 1 או 2 ג’יגה, מה שמחייב אותך לרכוש מאפס זכרונות של 4 או 8 ג’יגה, תרגיש חופשי להוציא איזו קללה עסיסית). אתה תקנה זכרונות, תכניס אותם לשרת ואם לא עשית את השטות של להתקין מערכת הפעלה 32 ביט (טוב, למעט לינוקס, שם אפשר להשתמש בקרנל עם PAE אבל את הטריק הזה אי אפשר להשתמש ב-Windows לדוגמא) – המערכת תכיר ישר בזכרון הנוסף ולא תצטרך לבצע מאומה. אולי פה ושם תצטרך לשנות הגדרות של כמות זכרון מוקצית לדברים כמו JVM אבל בתכל’ס לא תצטרך לעשות כלום, והמערכת תשתמש בזכרון ותחלק אותם לאפליקציות.

בחזרה לעולם הדיסקים – וזה העקרון הראשי של ZFS. אתה לא צריך יותר Partitions ואתה לא צריך יותר LVM. הדבר הראשון שאתה מגדיר עם ZFS זה Pool או מה שנקרא Storage Pools ואליו אתה משייך את הדיסקים הקשיחים שלך ואת המערך שאתה רוצה (זוכרים? אין RAID חומרה). מערך הדיסקים יכול להיות בתצורות (אני אציין את הפופולריים, למרות שיש עוד):

  • RAIDZ – לנו זה יותר מוכר כ-RAID-5, כלומר 3 דיסקים או יותר עם בלוקים בתוכם ששומרים את מערך ה-RAID. אחד היתרונות הגדולים של RAIDZ על RAID-5 רגיל הוא שעם ZFS אין בעיה שיכולה לקרות במקרה של הפסקת חשמל/קריסת בקר RAID ושהמערכת לא הספיקה לכתוב את הנתונים על כל הדיסקים. RAIDZ יודע להתמודד יפה מאוד עם הפסקות חשמל וברגע שיחזור החשמל המערכת תדע בדיוק מה נשאר לכתוב וכל כתיבה/קריאה כוללת Checksum כך שבלוק נכתב/נקרא, הוא עובר בדיקה. לא הצליח? המערכת תקרא ממקום אחר ותדע גם לטפל אוטומטית בתקלה. בחלק ממימושי ZFS מחוץ לסולאריס (אני אגיע לכך בהמשך הפוסט) זה נקרא גם raidz1
  • RAIDZ2 – כמו RAIDZ, אבל עם עוד דיסק. זוכרים RAID-6? אותו דבר רק ששוב עניין ה-Checksum יודע למנוע בעיות במקרים של תקלות חשמל/בקר/דיסק וכו’.
  • Mirror – אותו דבר כמו RAID-1, וכפי שציינתי לעיל, יודע לטפל בתקלות.

לאחר שאתה מגדיר Pool אתה מגדיר file system, רק שעם ZFS הקמת ה-file-system היא כזו קלה ופשוטה, והיא כמו הקמת תיקיה חדשה (mkdir) רק ברמת file system, כלומר אתה יכול להקים מיד file system ללא צורך הגדרות גודל, מדוע? כי הכל נמצא ב-Storage pool. זה כמובן לא אומר שאי אפשר להגדיל גדלים, בשביל זה יש לך פרמטר כמו Quota (לעשות thick provisioning) או reservation לבצע Thin Provisioning. כך אתה יכול להגדיר file system עבור המשתמשים עם Thin provisioning או Quota (איך שתרצה) ומכיוון שהכל דינמי ואין צורך בשום מצב לעשות reboot, תוכל להגדיל ולהקטין כמות מקום חופשי כרצונך.

מבחינת הוספת והסרת דיסקים, המערכת ידידותית מאוד. הגדרת דיסק מסויים לעבודה ועכשיו אתה רוצה שהוא יהיה ב-miror? פקודה אחת והמערכת תבצע את השאר. צריך להחליף דיסק? פקודה אחת מורידה את הדיסק למצב Offline כדי שתחליף. רוצה להגדיל את מערך ה-RAIDZ? שוב, פקודה אחת ונגמר העניין.

אבל זה ממש לא מסתיים כאן. המערכת יכולה לבצע אוטומטית תחזוקת דיסקים (מה שנקרא Scrubbing) כך שדיסקים מבוססי SATA יקבלו תחזוקה כל שבוע ודיסקים SAS פעם בחודש. בתחזוקה הזו המערכת עוברת מחדש על הדיסקים שלך ומוודאת שכל בייט ניתן לקרוא. המערכת יודעת אוטומטית לזהות בעיות ולהעביר חומר שיכול להיות בעייתי לקריאה למקום אחר.

אחד הדברים הנחמדים מאוד במערכת ZFS היא ששום דבר לא נמחק. כל המערכת מבוססת לוגים וכשאתה מוחק או משנה קובץ, המערכת רושמת הכל, כך שאם יצרת מסמך לדוגמא, שינית ושמרת מחדש, המערכת לא מוחקת את הקובץ המקורי אלא היא שומרת את השינויים במקום אחר ואז כשאתה קורא לקובץ, היא קוראת למקור ולשינויים ואתה מקבל קובץ מעודכן. מחקת קובץ? ניתן לשחזר בקלות כי הוא לא נמחק מהדיסק (למרות שהיא מדווחת על כך שהוא נמחק ומפנה מקום בתיאוריה). למה כל זה טוב? כדי שתוכל ליצור snapshots אמינים ותוכל “לנסוע בזמן” כרצונך.

עוד נקודה מאוד חשובה לשרתי פרודקשן היא שהמערכת חכמה לא רק לקבל דיסקים, אלא גם להבין מה הם הדיסקים. יש הבדל ענק בין כונן SSD לכונן SATA פשוט ב-600 שקל ו-ZFS יודע לנצל את סוג הכונן והאחסון כדי לתת את הביצועים הכי טובים בהתחשב במערכת. בתוך ZFS יש פרמטר כמו Cache כך שאתה יכול להוסיף ל-File system דיסק SSD שישמש כ-Cache לקריאה או 2 דיסקים שישמשו Cache לקריאה וכתיבה.

והשאלה גדולה שרבים שואלים: היא יציבה? התשובה היא כן, אחרי 6 ומשהו שנים שחברות רבות משתמשות בה, היא הגיעה לגירסה 33 ב-Solaris נכון להיום, והיא בהחלט מומלצת.

כל מה שכתבתי עד כה על ZFS זה על קצה המזלג. יש המון חומר על זה ברשת ואני ממליץ לקרוא ואולי גם להרים מערכת ולהתנסות איתה.

בהתחלת הפוסט דיברתי על לינוקס. אז האם יש ZFS על לינוקס? כן.. בערך.

  • אם אתם רוצים להתנסות אצלכם בבית על המחשב שלכם מבלי לחפור יותר מדי ולשנות דברים, או אם אתם משתמשים בלינוקס וירטואלי, אפשר להתחיל עם ZFS-FUSE. אל תצפו לביצועים מדהימים כי זה ברמה של User ולא ברמה של Kernel, אבל זה מספיק טוב כדי להכיר את המערכת.
  • אם יש לכם מכונה עם מספר דיסקים ואתם רוצים שהיא תשמש כשרת קבצים בבית, אתם מוזמנים לנסות את ZFSOnLinux. כאן מדובר על גירסה שהועברה ישירות מסולאריס ויש גם DEB ו-RPMS והמערכת משתמשת בטריקים כדי להשתמש בתאימות בינארית לסולאריס (על X86) כדי שהקוד ירוץ ברמת Kernel. המערכת גם תומכת ב-DKMS כך שאם אתה חובב גירסאות שונות של Kernel לפי מצב מזג האויר, המערכת תדע לקמפל מודולים אוטומטית בזמן ה-Boot. רבים מדווחים על המערכת הזו כיציבה מאוד.
  • אם בא לכם ללמוד על מערכת הפעלה אחרת שקרובה ללינוקס וגם להתנסות עם ZFS מאוד יציב, כדאי שתכירו את FreeBSD 9.1 או אם אתם רוצים להכיר Solaris אז תכירו את Illumos ותורידו הפצת סולאריס שמתאימה לכם.
  • לחובבי ממשקי GUI/WEB אפשר להוריד ולנסות את Nexenta (בחרו את ה-Community Edition – היא חינמית ומוגבלת בכמה דברים, אבל היא מספיקה בהחלט לשימוש ביתי או מעבדה).

לסיכום: ZFS היא מערכת שונה לחלוטין מכל מה שאתם מכירים. אין לה ממש תחרות (BTRFS רחוקה ממנה מאוד), והיא נותנת המון ויכולה לשמש אתכם ולחסוך כספים רבים.

עדכון: בעקבות מספר שאלות שנשאלתי רציתי להוסיף את הנקודות הבאות:

  1. ZFS אינו מתאים למחשב נייד או למחשב בעל דיסק אחד. ZFS בנוי עבור שרתים ושם רואים את הגדולה שלו. אפשר לבצע כל מיני הגדרות על מנת לעבוד עם ZFS במחשב רגיל עם דיסק יחיד, אבל בסופו של יום, EXT4 יתן תוצאות טובות גם כך.
  2. שימוש ב-ZFS מחוץ ועם Solaris: אורקל לצערי חזרה לסגור את קוד הסולאריס לפני מספר חודשים (מי אמר טמטום מהדהד?) והגירסה האחרונה שקיימת בקוד פתוח היא גירסה 28 בשעה שבאורקל 11 זו גירסה 33. אם אתם משתמשים בסולאריס 11, לא תוכלו לייבא pools מסולאריס 11 למערכות לינוקס עם ZFS או Nexenta או כל גירסת ZFS אחרת, לכן עדיף לעבוד עם ZFS גירסה 28 כדי לקבל תאימות מלאה ולא עם סולאריס 11 (אלא אם אתם משתמשים שרכשתם סולאריס לציודים שלכם).
  3. אם החלטתם לממש ZFS ולהקים שרת קבצים עצבני, ודאו כי אתם עוברים על הלינק הבא כדי לבצע אופטימיזציה. ללא האופטימיזציה, הקריאה תהיה מהירה, הכתיבה תהיה איטית.

תכירו את Hola

פורסם בתאריך על ידי

logo

כל גיק שמבין במחשבים ובתכנות יכול לאמר לכל מי שישמע את הדבר הבא: לכל נעילה יש פריצה, כל דבר שסגור אפשר לפתוח. הכל תלוי בהשקעה ובטכנולוגיה, וזה מדויק גם לגבי כל תחום המולטימדיה. מה חברות לא ניסו לעשות על מנת למנוע גניבות/העתקות של מדיה? הומצאו 1001 שיטות DRM שהופכות את הצרכן לגנב פוטנציאלי (כך הרשיון מתייחס אליהם, אל תסתכלו עליי), ובכל הקשור לרשת, עדיין חברות מדיה רבות כמו תחנות השידור הגדולות, אולפני הוליווד וכו’ – מתייחסות לעולם כ-2 קבוצות נפרדות: ארה”ב ואחרים. כך, מי שגר בארה”ב יכול להיכנס ל-Hulu ולצפות בסדרות, הוא יכול לשלם דולרים בודדים ולצפות בסדרות פרימיום, הוא יכול לשלם כמה דולרים ולצפות בסרטים ב-Netflix, להאזין למוסיקה ב-Pandora, ולרכוש עיתונים וספרים בלי שום בעיה דרך הרשת.

ומה מי שלא גר בארה”ב? חלק מהשרותים הללו בשנה האחרונה נפתחו למספר מדינות כולל האיחוד האירופאי. בישראל חנות ה-iTunes נפתחה לרכישת דברים מסויימים, אך עדיין שרותים רבים מאוד לא זמינים לגולש הישראלי.

קיימים פתרונות בתשלום כמו VPN. שרות ה-VPN מאפשר לך לקבל כתובת IP שאתה מתחבר אליה, ואז מבחינת השרתים שאתה גולש אליהם (Hulu וכו’) אתה נראה עבורם כתושב ארה”ב. ישנם פתרונות חינמיים אחרים כמו שרותי פרוקסי פתוחים וזמינים לציבור, אבל אז אתה חוטף מעל הדף ערימות של פרסומות, ובחלק מהמקרים אתה גם מקבל “בונוס” – רוגלה.

החסרון של VPN הוא כפול: אתה צריך לשלם 7-10 דולר לחודש על השרות שאולי תשתמש בו מדי פעם, וגם התקשורת שלך יותר איטית באתרים רבים, ובאתרים מסויימים כשאתה מחובר ל-VPN אתה תיחסם (תנסה לצפות בווידאו בוואלה כשאתה מחובר ל-VPN. אתה נחסם מיידית).

פתרון חלקי אחר הוא לשכור שרת VPS (או להשתמש בשרת VPS שכבר יש לך בחו”ל), להרים שרות PPTP ולנסות לגלוש לאתרים. הבעיה? אתרים כמו CBS,NBC,FOX,HULU וכו’ כבר חשבו על זה והם חוסמים ספקי שרות ענן ו-VPS, כך שההשקעה תרד לטמיון.

כמה חבר’ה ישראליים הקימו לאחרונה את Hola.

מה זה Hola? זה שרות P2P חדש המשתמש בכל מיני אלגוריתמים וטריקים שונים כדי לגרום לאותם אתרי מדיה לחשוב שאתה תושב ארה”ב או בריטניה (תלוי באתר). לא מדובר פה בשרות פרוקסי שמגיע לשרת עם כתובת אחת (ואז אותם אתרים יכולים לחסום בקלות). הגלישה שלך מגיעה מכתובת שונה כל פעם ללא מכנה משותף לגלישה הקודמת שלך, כך שאין לאותם אתרים בעצם מה לחסום. זה P2P (נקודה לנקודה).

השרות של Hola הוא בעצם מספר שרותים, ואנשי IT – כדאי שתשימו לב:

  • ישנו התוסף של Hola שזמין עבור דפדפני פיירפוקס וכרום. התוסף פעיל על כל מערכת הפעלה (הוא לא מתקין שום דבר במחשב מעבר לתוסף שמותקן רק בדפדפן), והתוסף מאפשר לך לגלוש במספר מצומצם של אתרים שלא זמינים בגלישה מישראל (Hulu, BBC, Pandora, Fox, ITV, Netflix,CBS) והרשימה מתרחבת, כפי הנראה בקרוב גם גוגל-פליי יכנס לרשימה (כך שתוכל לרכוש מדיה כמו סרטים/סדרות/עיתונים/ספרים).
  • ישנה האפליקציה של Hola שעדיין נמצאת בשלבי Beta (היא קרסה לי כמה פעמים) שנותנת יותר פונקציונאליות והיא זמינה כרגע רק ל-Windows (הערה לחבר’ה של Hola – תהפכו את זה לאפליקציה וובית בבקשה מבחינת GUI) והיא נותנת דברים נוספים:
    • האצת חיבור אינטרנט: במחשב שלך יותקן שרת עם Cache שידע לשמור תכנים שהורדת (אם ניגנת קליפ מיו-טיוב ותנגן אותו שוב, הוא ירוץ מתוך ה-Cache) ואותו Cache ישמש גם גולשים אחרים שמחוברים ברשת ה-P2P הזו.
    • הורדת חסימות: אתה נמצא בחברה או במדינה שאוסרת גלישה לפייסבוק, טוויטר, ג’ימייל? בקליק אחד תוכל לגשת לאותם אתרים גם כשחומת האש חוסמת אותם.

מבחינת ניצול רוחב הפס, לאחר שבדקתי אני יכול לאמר שאני לא רואה שינוי משמעותי מבחינת ה-Upload שלי, אבל מבחינת גלישה, כיף להיכנס ל-Hulu ופשוט לצפות בסדרות ששודרו אתמול בחו”ל.

התוסף והאפליקציה זמינים ל-Windows (אם אתה מתקין את האפליקציה אז אין צורך בתוסף). מבחינת מק, רק התוסף זמין לפיירפוקס וכרום. אייפון/אייפד לא נתמכים כרגע (ואני משער שיהיה להם תמיכה רק למכשירים פרוצים). האפליקציה קיימת לאנדרואיד מגירסה 4 ומעלה (ללא צורך בפריצה) ומגירסאות 2.2 ומעלה למכשירים פרוצים. לינוקס – תוסף בלבד.

השרות עצמו הוא חינמי ואינו כולל שום פרסומת. איך הם הולכים לעשות כסף? לפי ה-FAQ שלהם הם בעתיד יציעו שרותי פרימיום אבל ישאירו מה שקיים כיום כחינמי.

אם אתה רוצה להנות מסרטים וסדרות מחו”ל, אני בהחלט ממליץ להתקין את התוסף/אפליקציה ולנסות אותה.

6 ימים לבחירות

פורסם בתאריך על ידי

אתחיל בסיפור קצר מהעבר: בזמנו, כשחקרתי כל מיני תחומי מיסטיקה, הייתי מקבל טלפונים ומיילים מכל מיני אנשים (במיוחד נשים משום מה), על המיסטיקן הוא והמיסטיקנית ההיא איך כל מה שהם אמרו לאותו אדם שיצר איתי קשר – היה שקר, איך כל אותם “פעולות” שעשו כביכול בשבילו  – לא עבד, כמובן. אני הייתי מביע פליאה על אותם אנשים: חיפוש פשוט בגוגל על אותם אנשים היה מראה את הפוסטים שלי ראשונים באותו עמוד תוצאות חיפוש, וכתבתי בפירוש שהם נוכלים. אני כותב בשפה די פשוטה, מה עוד צריך בשביל שאותו אדם ידע לא לשרוף את כספו שם? התשובה בכל המקרים שאותם אנשים הלכו היא פשוטה וניתן לסכם אותה במילה אחת: יאוש. יאוש גורם לבנאדם ללכת ולעשות שטויות, ואחרי זה (וגם לפני) לבכות על מר גורלו.

אנחנו נמצאים כ-6 ימים לפני הבחירות. בוואלה פרסמו סקר בחירות עדכני שלפיו אם היום היינו הולכים לבחירות, ביבי היה יכול לחייך ולהצית סיגר – גוש הימין לוקח בהליכה ואנחנו פשוט נמשיך את מה שהיה בעבר. נתון אחד מעניין שרואים בסקר: רבע מהמצביעים עדיין יושבים על הגדר ולא החליטו למי להצביע.

זוכרים את הסיפור ממקודם? כאן אנו באותה סיטואציה. אין פה מיסטיקנים, יש לנו ממשלה חסרת אחריות. בעבר סיפרנו לנו ביבי את שטייניץ כמה אנחנו “נס כלכלי”. ליברמן בעת המחאה סיפר כמה הקניונים מלאים, רק שהוא “שכח” לציין כי הקניונים אולי מלאים, אך אנשים מאוד מהססים להוציא את הארנק מהכיס, והמספרים הגיעו בשבוע האחרון לספר את הסיפור האמיתי בלי ספינים: ירידה חדה מאוד בתצרוכת האישית ובקניות. אנשים קונים בצמצום וכבר לא מוציאים כספים על ימין ועל שמאל בלי אבחנה. התוצאה? המדינה מקבלת פחות כספים ממיסי קניות (מע”מ וכו’) והגרעון הוכפל ל-40 מיליארד שקל. זה בדיוק מה שצעקו במחאה, בממשלה העדיפו להתעלם (וכמובן לקבור את דו”ח טרכטנברג) והמספרים הפעם מראים בבירור שמה שנאמר במחאה היה נכון.

בחברה מסחרית, אם ניהול הכספים היה כמו שהמדינה שלנו כרגע מתנהלת, סמנכ”ל הכספים היה נשלח לארוז את חפציו ולהתעופף מהחברה. במדינת ישראל, אנשים מעדיפים להצביע לימין מתוך אמוציות, מתוך אמונות שהוא “ידפוק את הערבים” או כל אמונה אחרת ש”ביבי יוציא אותנו מזה”.

ביבי יוציא אותנו מזה? אולי. מה המחיר ליציאה מגרעון ה-40 מיליארד? ביבי את שטייניץ טוענים ש”אזרחי ישראל לא יפגעו”. הפקידים באוצר מעדיפים לאמר לשם שינוי את האמת. אולי ישירות לא תיפגעו, אבל בעקיפין? אוהו כמה שתפגעו! קיצוצים בכל דבר (כן, נראה אותם מקצצים 3 מיליארד לבטחון!), וזה עוד לפני הגזירות לתקציב הבא, מה שאחי קורא “דאבל דפיקה!”

נעזוב לרגע את המספרים לעיל וניגש לבעיה עצמה עם גוש הימין: הממשלה שהיתה, ואם הליכוד ייבחר שוב אז הממשלה שתהיה – פשוט “הורגים” את המדינה מבחינת השקעות לטווח הבינוני והארוך ובמיוחד דופקים את הצעירים ואת מעמד הביניים.

זוג צעיר חילוני כיום אם הוא מעוניין לגור במרכז הארץ צריך לחסוך המון ולשעבד את ה-20-30 שנה הקרובות בשביל לשלם על אותה דירה. תציעו לאותו זוג לגור בצפון או בדרום הארץ? הצעה נחמדה שיכולה לחסוך אולי כספים, אבל החסכון הזה יבוטל במהירה אם ניקח בחשבון את מחיר הנסיעות לעבודה. אחרי הכל, ההשקעות בקדנציה החולפת של הממשלה בצפון ובדרום הארץ היו מינימליות עד בלתי נראות. סתם דוגמא: תוכנן קו רכבת שיצא מכרמיאל ויחבר את כרמיאל והסביבה למערך הרכבות כך שצעיר שרוצה לעבוד במרכז ולגור בצפון, יוכל לקום בבוקר, לתפוס את הרכבת של 6 וחצי נניח ולהיות כבר ב-8:30 פה במרכז. רעיון נחמד, אבל אם תסתכלו בלינק למעלה, גם הוא הולך לכיוון הפנטזיה, מקריבים אותו כדי לשלם את הגרעון. בכלל, אם מדברים על דירות חדשות, דו”ח של “שלום עכשיו” שפורסם היום מראה כי הממשלה מעדיפה בבירור להשקיע מעבר לקו הירוק: 6000 דירות חדשות התחילו להיבנות שם ו-1400 התחלות בניה אושרו. מה עם הפריפריה? היא תסתפק בפירורים בערך.

מדוע בערך? כי שאר תקציב הבניה מועבר לבניה עבור חרדים. המקרה של הישוב חריש הדגים עד כמה משרד השיכון מוכן לצאת מעורו עבור דירות לחרדים, ושהחילונים ילכו לעזאזל – זה לא רק המחיר הנמוך, אלו גם ההטבות הנלוות שהמדינה מעניקה לחרדים.

אבל זו לא רק ההזנחה של פיתוח תשתיות דיור ואחרות בפריפריות, זה גם עניין החינוך. נסו לחשוב על זה כך: יותר מ-20% מהתלמידים כרגע, מכינים אותם להיות נתמכי ביטוח לאומי כי אף אחד לא יקבל אותם לעבודה מכובדת. לא בגלל שנאת חרדים (דבר שהעסקונה החרדית מצליחה לגרום שוב ושוב כמובן), אלא בגלל שאותם תלמידים לא ילמדו לימודי ליב”ה, הם יהיו בורים במתמטיקה, אנגלית או מדעים שונים. גם אם אותם תלמידים צעירים יגדלו וירצו להצטרף למעגל העבודה, הם יצטרכו
לבצע השלמות לימודים רבות. במחדל הזה אי אפשר להאשים את הימין (זה קרה כשיולי תמיר היתה שרת החינוך ובוצע לה מחטף מתחת לאף), אבל אף אחד לא עוצר את מחול השדים הזה. גרוע מכך, כפי שניתן לראות בלינק כאן, מדינת ישראל משתתפת ב-55% בתקצוב פר תלמיד למרות שהם לא לומדים לימודי ליב”ה, והמפלגות החרדיות רוצות להעלות זאת ולקבל תקצוב מלא גם ללא לימודי ליבה. בורות במימון מדינת ישראל!

אני זוכר באחד המערכונים של הגשש ביטוי שמתאים למצבנו “העתיד – בטטה!”, ולצערי עם הממשלה הנוכחית (ואם הליכוד יבחר אז גם הממשלה הבאה) אנחנו מגיעים למצבים גרועים מאוד בכל השקעה עתידית לחינוך ולצמיחה. לא צריך לחשוב על מדינות רחוקות שמתחרות בישראל כמו הודו וסין, תסתכלו על שכנינו מדרום, מצרים, להם יש לימודים חינם מהגן עד האוניברסיטה (כולל!) וחברות היי-טק כבר מתחילות לפזול לכיוונן להקים שם R&D. חברות לא ינהרו לשם מחר (עדיין המצב הפוליטי והמאבקים מבריחים חברות היי-טק), אבל תהיו בטוחים שבעתיד הקרוב, חברות היי-טק שירצו להקים מרכזי פיתוח, יחשבו גם על מצרים ברצינות. אחרי הכל, המשכורות שם נמוכות משמעותית בהשוואה לישראל, הסטודנטים שם הם ברמה מתקדמת, אז מדוע להקים פה ולא שם את השלוחה?

6 ימים לפני הבחירות והבוחר הישראלי, לעניות דעתי, צריך להסתכל על המצב עם הראש ולא ללכת עם אמוציות. בדרך שהלכנו עד עכשיו היא דרך שמדרדרת אותנו בהרבה מאוד מובנים, בין אם זה מול מדינות אחרות בעולם, בין אם זה בפיתוח תשתיות, בין אם זה בתקציב והתנהלות המדינה ועוד. האם נמשיך בדרך זו או שנחליף כרטיס SD (דיסקט כבר מת!) ונשנה סידרי עדיפויות? אנחנו צריכים להשקיע פה כדי להרוויח בטווח הבינוני והארוך, צריך לתת ל-20% מהאזרחים (אני מדבר על החרדים) את ההזדמנות הנאותה להתפתח ולמצוא להם לא רק עיסוק מכובד, אלא גם להכריח את המוסדות החרדיים ללמד לימודי ליב”ה. גמרא ומשניות אינם מכסים “לימודי חול”, והפיכת תלמידים בעתיד לנזקקי ביטוח לאומי רק פוגעת במדינה. צריכים להשקיע בפריפריה כמו שצריכים להשקיע בתחומים שנזנחו עד כה.

והכל – תלוי בקול שלך ובהצבעה שלך.

והכי חשוב: בין אם אתה נמצא במפה הפוליטית בימין או בשמאל או במרכז, לך להצביע!

הדינמיות והפליפ-פלופ של “יש עתיד”

פורסם בתאריך על ידי

כפי שטענתי בעבר, הדינמיות של ישראל משאירה הרחק מאחור כל מדינה אחרת בעולם. כאן בפוליטיקה הנושאים משתנים ודעות (או הסברה) משתנה מקצה לקצה בעניין של שעות.

קחו לדוגמא את הליכוד, שפתאום הוא החליט שהוא בעד נשים. זו כמובן צביעות מדרגה ראשונה, הרי אם תביטו ברשימת הליכוד ביתנו, האשה הראשונה שתמצאו היא במקום עשירי והיא בכלל לא קשורה לליכוד, זו סופיה לנדבר, והיא מ”ישראל ביתנו”. האשה הראשונה ברשימת הליכוד נמצאת אי שם במקום ה-15 וזו ציפי חוטובולי, האשה שמצהירה על כך שלא מומלץ שיהודיות יכירו/יתחתנו עם לא יהודיים (מי אמר טוהר הגזע?). בכלל, מהרגע שגדעון סער התחיל לדבר על נשים בהסברה של הליכוד, הלכה לי מקלדת (חדשה! רק שבוע שעבר רכשתי אותה!) לאחר שקראתי ונשפך מפי משקה XL ששתיתי.

ביום שישי (דינמיות מטורפת, זוכרים?) נפל האסימון לשלי יחימוביץ’ והיא סוף סוף הצהירה כי היא לא תשב עם בנימין נתניהו בממשלת ימין, מה שציפי לבני הכריזה עם הקמת “התנועה”, ולבני קראה למפלגות אחרות לעמוד כגוף אחד (מאוחר מדי לרוץ כגוף אחד, הרשימות נסגרו ב-19/12) ולא להצטרף לממשלת נתניהו לאחר הבחירות (אם ביבי יבחר). שלי יחימוביץ’ נענתה, שואל מופז נענה, לבני כמובן נענתה.

מה עם יאיר לפיד? אה, טוב ששאלתם ותלוי איזה פוסט שלו אתם קוראים בפייסבוק. בהתחלה הוא תקף את שלי יחימוביץ’. עברו רק מספר שעות ומיד הוא הוציא הצהרה בפייסבוק שהוא “לא משוגע” לשבת בממשלת חרדים ומתנחלים. אז רגע, הוא לא ישב בממשלת ביבי? נכון ללפני כמחצית השעה הוא הצהיר כי הוא כן ישב בממשלת ביבי. תראו איזה פליפ-פלופ יאיר לפיד מבצע, אולי כדאי לרשום אותו לאולימפיאדה החדשה?

אינני יודע ואינני מכיר מישהו שחושב להצביע ליאיר לפיד למען האמת, אבל אני תוהה מה עובר במוחם של אלו שרוצים להצביע עבורו. הרי מבחינת הליכוד, עכשיו “יש עתיד” רשמית היא עוד “סניף”, עוד מפלגת שוליים שהמנדטים שלה יכנסו לצד הימני של המפה הפוליטית. כבר לא צריך לתקוף את לפיד. מבחינת בוחרי הליכוד, כדאי שיפקחו עיניים: לפי הסקרים האחרונים (וכאן בארץ הם יוצאים בשצף קצף), יש עתיד במקרה הכי טוב מקבלת 8-9 מנדטים וזה לפני ההכרזה של לפיד שהוא מסתנף לליכוד-ביתנו. לפי הטוקבקים בפוסט בעמוד הבית של יאיר לפיד, יהיה שינוי לכאן או לכאן במספר המנדטים, כאשר אלו שקיוו כי הוא לא יצטרף לממשלת ביבי ינטשו ואלו שרוצים שיצטרף – אולי יבחרו בו.

אבל הנקודה החשובה ביותר שמצביעים פוטנציאלים של “יש עתיד” שצריכים לקחת בחשבון, היא שהמפלגה הנ”ל לא תקבל את מה שמופיע במצע הבחירות. שינוי אחוז החסימה? סביר מאוד שזה יתקבל. גיוס חרדים? 2 דקות אחרי שביבי יצהיר שחרדים יגויסו כמו כל החילונים, ש”ס והחרדים יפרשו ממשלתו ולכן ביבי יצטרך להחליט אם להקשיב למפלגה של 7-9 מנדטים או עם להקשיב לגוש הרבה יותר גדול. סביר להניח שביבי, כרגיל, יחליט לא להחליט או שיתן לבירוקרטיה הישראלית לתקוע את זה היכן שהוא. בכל הנוגע לנושאים אחרים, הכל תלוי אם המפלגות הימניות האחרות (אם הימין יעלה שוב לשלטון) יתמכו או לא יתמכו בנקודות שלפיד יבקש לשנות. בכל מה שקשור לדיור ציבורי לדוגמא, ש”ס והחרדים יטילו את כל כובד משקלם שלא לשנות מהמצב כיום או שאם יהיה שינוי – שהחרדים ירוויחו ממנו.

בקיצור, כל קול לתנועת “יש עתיד” החל מהיום שווה להצבעה למפלגת ימין כלשהי. אם לעומת זאת יאיר לפיד היה מצהיר כי הוא לא נכנס לממשלת ביבי, דווקא אז הסיכויים שרוב המצע שלו היה יכול להתקיים, אבל הוא החליט לשבור ימינה, ביי ביי למצע “יש עתיד”.

ולנקודה אחרת – ההצבעה. לצערי ולצער רבים אחרים, התחושה שיש אצל ציבור רב שאין הפעם מה ללכת ולהצביע כי “המשחק מכור”, הימין שוב יעלה לשלטון ודברים לא ישתנו. ועדת הבחירות לכנסת ממש לא אוהבת את הרעיון שרבים לא יצביעו ולפיכך הועדה בשיתוף לשכת הפרסום הממשלתית שכרו את איתי רייכר ורועי עידן, ויחד עם יונתן גורפינקל הם הפיקו 2 פרסומות לעידוד הצבעה. מגיע לצוות שיצר את הפרסומות שאפו – גם מצחיקים וגם קולעים. הנה הפרסומות לפניכם:

ההיפסטרים

 

נהג מונית