ויתרתי על אסוס טרנספורמר TF300

no-more-tf300

בעבר כתבתי מספר פוסטים על האסוס טרנספורמר, הסברתי למה מדובר בטאבלט שהוא לדעתי מעולה ושהוא יכול לשמש להרבה דברים, אם יש לך את הידע והסבלנות להתקין ולסלוח על כל מיני מחלות ילדות.

אתמול נתתי את הטרנספורמר שלי לידידתי. לה יספיק האנדרואיד שמגיע עם המכשיר, היא לא צריכה פתיחת נעילה, root ודברים נוספים.

מדוע עשיתי זאת? הסיבה די פשוטה: במכשירים שהמספר הסידורי שלהם מתחיל ב-C9 קיים באג בתהליך פתיחת הנעילה (אתה חייב לפתוח את הנעילה כדי להתקין כל אפליקציה שמצריכה גישה למערכת הפנימית, ל-Partitions או לבצע שינויים כלליים מערכתיים), מה שמשאיר אותי במצב של מכשיר פועל, אבל ללא אפשרות לפתוח אותו.

בעבר הטרנספורמר שלי היה פתוח, אולם לצערי עקב באג באחת ההתקנות של גירסה חלופית ל-ROM שמגיע איתו הטרנספורמר, נדפק לי כל תהליך ה-Boot והפתרון שמעבדת CDATA (אלו שנותנים שרות לכל מוצרי ASUS) – החלפת כל לוח האם (במחיר של 1200 שקל כולל מע”מ וחוסר עמידה בזמנים – הייתי אמור לקבל את המוצר מתוקן תוך שבועיים, לקח “רק” 3 חודשים!). מכיוון שלוח אם מגיע עם מספר סידורי משלו והמספר שלי מתחיל ב-C9, חוויתי על עצמי את הבאג בתהליך פתיחת הנעילה. הבאג עצמו, אגב, הוא לא באפליקציה, אלא בשרת אצל ASUS שאינו מכיר את המספרים החדשים. כל נסיון ליצור קשר עם ASUS שיתקנו את התקלה – עלה בתוהו, בדיוק כמו כל נסיונותיי לפרוץ את הטרנספורמר שלי (יש עליו אנדרואיד JB 4.1.1 כך שטריקים ישנים לא עובדים עליו).

הדבר שמתסכל אותי הוא שמונח ליידי טאבלט בן שנתיים, הלו הוא ה-Nook Color. למכשיר יש ליבה אחת במהירות 700 מגהרץ, ועם חצי ג’יגהבייט זכרון, בלי מיקרופון ובלי מצלמה. הוא הגיע עם אנדרואיד 2.1 ולאחר השדרוג שלי הוא נמצא עתה עם אנדרואיד 4.1.2 וכיום הוא יכול לבצע הרבה יותר ממה שהטרנספורמר יכול לעשות אצלי, ולטרנספורמר יש 4 ליבות ו-1 ג’יגהבייט זכרון, ה-GPU הרבה יותר חזק – אבל כל מה שיש לטרנספורמר לא שווה אם אתה לא יכול לעשות פעילות שמצריכה הרשאות root.

אחד הדברים העצובים באנדרואיד ובטאבלטים זה שיצרנים פשוט לא עושים כמעט כלום כדי לתת לך אנדרואיד משופר עם אופטימיזציות טובות. חברות כמו אסוס, אייסר, לנובו, טושיבה – כמעט לא משקיעות כלום באנדרואיד למעט באיזה ממשק מעטפת, כמה אפליקציות צד שלישי, עוד כמה אפליקציות זבל, ואת האנדרואיד שספק הצ’יפ המרכזי שבטאבלט נותן לך – וזהו, מוכרים את זה לציבור. קחו טאבלט של אייסר עם טגרה 3 וטאבלט של אסוס כמו ה-TF300 עם טגרה 3, ותקבלו את אותו אנדרואיד בשינויים מינוריים של המעטפת ומספר דרייברים שונים (כמו הדרייבר של המצלמות). קח טאבלט כזה, פתח לו את הנעילה, התקן עליו ROM מעודכן יותר (כמו של CM כאן, שהוא כבר אנדרואיד 4.2 או ROM אחר יותר יציב) ותראה שלא רק שתקבל מהירות יותר גבוהה, אלא שתוכל לעשות מה שתרצה עם הטאבלט שלך, כולל להעיף תוכנות זבל, להאיץ את החומרה, להתקין תוכנות שנותנות לך יותר אפשרויות לבצע ובקיצור – להנות באמת מאנדרואיד. היחידים שכן עושים משהו זה סמסונג, אבל סמסונג מראה לאחרונה יחסים משתנים עם הקהילה: מצד אחד היא שוכרת לעבודה את אחד ממפתחי ה-ROM של Cyanogenmod, ומצד שני היא לא משחררת מידע מספיק למתכנתים על מעבד ה-Exynos 5 שלה, מה שמעצבן מפתחים.

אני לא מתייאש מאנדרואיד, אני רוצה לרכוש טאבלט אחר, ואני מעדיף משהו כמו ה-TF300 עם מקלדת שמתחברת, ואני מעדיף מחברה שאשכרה עבדה קצת יותר משבוע על תכנון הטאבלט, ואולי ניסתה פעם לשים טאבלט עם מקלדת על מיטה או משטח לא כל כך שטוח והיתה אולי פותרת את הפאדיחה שכששמים את ה-TF300 על מיטה, הוא נופל אחורה על הצד של הטאבלט והמקלדת נשארת באוויר (בעיות של שיווי משקל), אני מחפש טאבלט עם מקלדת הרבה יותר איכותית ומשטח מגע הרבה יותר נוח. אני אמתין לשנה הבאה לראות מה גוגל ישחררו ואז אחליט.

רשות השידור וההגיון העקום

במדינתנו הנחמדה אזרחי ישראל צריכים לשלם אגרה על הזכות להשתמש בטלויזיה. זה לא תשלום חד פעמי אלא תשלום שנתי למימון ערוץ 1 ועוד ערוצים נוספים. אם יש לך רכב, אז אתה צריך לשלם גם אגרת רדיו.

עם כניסת האינטרנט לחיינו במידה הולכת וגוברת בשנים האחרונות, לא מעט אנשים החליטו לוותר על התענוג. אחרי הכל, אתה במרחק חיבור VPN פשוט ולאחר שתתחבר תוכל לראות כמו חבריך האמריקאים מגוון סדרות, תוכל לשכור סרטים או להשתמש בתחביב הלא-רשמי-אך-מאוד-מקובל במדינתנו – הורדת סרטים וסדרות דרך כל תוכנת Bittorrent. כיום, אגב, לפחות למשתמשי אפל – כבר ניתן לרכוש חלק מהסדרות והסרטים דרך ה-iTunes.

ברשות השידור ממש לא אהבו את הרעיון, שפתאום אנשים יחברו HTPC או טאבלט או PC רגיל למסך הגדול בסלון, יחברו דרך חיבור VGA או DVI או HDMI וישתמשו במסך הגדול כמוניטור, וככזה יכריזו עליו וימנעו מתשלום אגרה. מבחינת רשות השידור, זה שיש לך טיונר במסך, זה הופך את זה לטלויזיה ומשכך אתה צריך לשלם אגרה, גם אם אין לך שום ממיר, אין לך HOT או YES, זה לא מעניין את רשות השידור.

לאחרונה החליטה רשות השידור לעלות בדרגה ולרדוף גם אחריך, כן, אתה זה שמסתכל וקורא את הטקסט ושיש לו מוניטור על השולחן. יש לך מסך או מסכים? קדימה, תשלם אגרה, גם אם אין לך שום דבר.

הסיבה? “איך אפשר לדעת שמחר לקוח לא מחבר למסך ממיר עיד"ן או HOT ו-yes?”

לא חשובה העובדה הפשוטה שאם אני מחבר למסך ממיר כזה, אני יכול או לראות את מסך המחשב או לראות עיד”ן, לא חשוב שהפתרון הזה הוא פתרון עקום, והכי חשוב – שוב רשות השידור מסתכלת עלינו כעל גנבים פוטנציאליים.

אני טוען שרשות השידור צריכה להרחיב את הצעדים. בכל חברה יש לפחות כמה מאות מסכי מחשב, אפשר לחבר אותם פוטנציאלית לממיר, אז קדימה, תוציאו להם חיוב! מה עם כל מיני מרכזים מסחריים שמציגים פרסומות על מסכים? גם אותם אפשר לחבר לממירים, קדימה להוציא חשבוניות! אפשר להרחיב את זה עוד יותר! כל מחשב נייד מגיע עם חיבורי USB, ויש ממירים שהם מתחברים ב-USB, אז צריך לחייב כל בעל מחשב נייד גם! מי יודע, אולי בעתיד הוא גם יתחבר לעיד”ן פלוס? (הסיכוי לא קיים כמעט במציאות).

לצערי אף אחד עדיין לא עצר את הטירוף הזה. רשות השידור משתמשת במשרדי עורכי דין לרדוף אחר הלקוחות וכמובן אם יש לך טלויזיה ואין לך שום ממיר והשימוש שלך בטלויזיה הוא כמסך מחשב בלבד – הם יחייבו אותך לשלם אגרה. ויכוח איתם או עם עורך הדין המייצג אותם משול לדיבור עם הקיר.

שידורים אנלוגיים כבר לא קיימים מאז מרץ 2011 כך ששימוש בטיונרים עם חיבור קואקסיאלי לאנטנות רגילות כבר לא משמש לכלום, ולכן לעניות דעתי יש לבצע את אחד מ-2 הדברים הבאים:

  1. לשנות בחוק את ההגדרה מהי טלויזיה ומה חייב בתשלום אגרה. מסך מחשב לא אמור להיכלל בה.
  2. תקנון אכיפת הגביה של רשות השידור צריך להשתנות. על רשות השידור להוכיח כי האזרח הוא בעל ממיר דיגיטלי או ממיר אחר (יס,הוט) על מנת לגבות ממנו אגרה. מסך גדול בסלון משמש לעיתים קרובות כמוניטור המחובר ל-PC או סטרימר ותצורה כזו פטורה מתשלום אגרה.

אנחנו בתקופת מסע בחירות, האם מפלגה כלשהי תרים את הכפפה?

היי גלעד, זה חץ

מי שעקב אחר הבחירות בעבר, בוודאי שם לב ל”מסורת”, לפחות ב-3 בחירות האחרונות – לא היה עימות טלויזיוני. היו לכך סיבות שונות, אבל זו התוצאה – בישראל אין עימותים.

והגיע הזמן לשנות זאת, רק שכאן יש לנו בעיה קטנה.

בארה”ב לדוגמא, פורמט העימות די פשוט: יש 3 עימותים, משתתפים בהם הנשיא (או המועמד לנשיאות) מטעם הדמוקרטים, כנ”ל מטעם הרפובליקנים. אחרי כל עימות, כל הרשתות חורשות במשך כמה ימים על העימות, שואלים את האנשים ברחוב ובמקומות אחרים מה דעתם, וכו’. בנוסף יש גם עימותים בין המתמודדים לתפקיד סגן הנשיא.

בישראל, ארץ שעל כל 2 אזרחים יש מפלגה, המצב בעייתי. מול מי תעשה עימות? ליכוד מול עבודה? מיד ציפי, לפיד, מופז ואחרים יתלוננו למה הם לא בעימות, שלא לדבר על מפלגות קטנות שיתלוננו שהם בכלל לא יכולים להשמיע את קולם בעימות.

שלי יחימוביץ הציע לערוך עימות בינה לבין רה”מ ביבי. גלעד ארדן, יו”ר מטה הבחירות של הליכוד במקום לענות ישר, העלה מהאוב הפוליטי את זה שהיא לא הסכימה לעימות עם יצחק הרצוג, מי שראה את עצמו גם מועמד לראשות מפלגת העבודה – וזה במקום לענות ישירות ולהסכים או לסרב לעימות. בליכוד מעדיפים לדבר סביב סביב במקום לדבר בצורה ישירה. ספינולוגיה אחרי הכל שולטת שם…

אז חשבתי על פורמט חדש ואני רוצה להציע אותו. זה סתם רעיון שלי ומי שרוצה להריץ אותו קדימה – אהלן וסהלן. רק תאמרו לי למי להוציא חשבונית Smile

הנה הפורמט בנקודות:

  • העימות ישודר ממקום שאינו משויך לאחד מערוצי החדשות, כך שכל הערוצים יוכלו לשדר אותו בשידור חי (בדומה למה שקורה בנאומים של ראש הממשלה).
  • במקום 2 סטנדים (ליכוד, עבודה) יהיו 4 סטנדים: ביבי, שלי, לפיד, לבני. שאר המפלגות בין כה משוייכות אוטומטית לאחד מהצדדים והשתתפות שלהם לא תועיל לאף אחד (אתם רואים את הבית היהודי מצטרף לממשלת שמאל או את מרצ לממשלת ליכוד? גם אני לא)
  • ארבעת המתמודדים יקבלו הזמנה רשמית להשתתף בעימות.
  • מי שישאל את השאלות הם 3 עיתונאים, כל ערוץ שולח עיתונאי.
  • 2-3 שאלות ישאלו מתוך שאלות שהקהל ישאל בדף פייסבוק או דף עצמאי אחר והעיתונאים יחליטו מה השאלות שישאלו מהקהל, לא המועמדים.
  • למועמדים לא ינתנו השאלות מראש.
  • עכשיו טוויסט: החליטה מפלגה מסויימת שלא לשלוח את המועמד שלה להתמודדות? הערוצים ישדרו את תשובתו לשלאלה ששודרה בטלויזיה בעבר (לא מתוך תשדירי בחירות או קמפיינים ביוטיוב) כאשר לפני השידור תשובה יצולם הסטנד הריק של המועמד.
  • תונהג משמעת בנושאי דקות לתשובה, כך שלא כל מועמד יתפוס מיקרופון ויבזבז דקות יקרות.

עם פורמט כזה, למועמדים לא תהיה ברירה אלא להגיע. אחרי הכל, הדבר האחרון שהם רוצים זה שהערוצים ישדרו משהו בלתי מנוסח או משהו לא מעורפל מדי.

מה דעתכם? מישהו ירים את הכפפה?

מה ש-בנט ובימין מפספסים

מכיוון שעבדכם הנאמן צריך להישאר עד השעות הקטנות של הלילה ולעשות מיגרציה של שרתים, חשבתי לכתוב פוסט על מה שקרה עם נפתלי בנט ביומיים האחרונים.

הכל התחיל עם הראיון בתכנית “משעל חם” של ניסים משעל. ניסים הוא מראיין משופשף וכשהוא רוצה, הוא יודע להשחיל שאלה שהמרואיין לא מצפה לה ולא חשוב מה המרואיין יענה, יהיה פה אייטם, וכך בדיוק קרה לנפתלי בנט, אדם שאין לו הרבה נסיון בהופעות ציבוריות – הוא אמר (ואני מצוטט מהכתבה): “אם יורו לי לפנות יהודים – לא אעשה זאת”.

ביבי ובימין, ששם קצת יותר מנוסים בפוליטיקה, ספינים (בזה ביבי אשף) וכו’ – אמרו “תודה לאל” וביבי זימן בדחיפות את שלושת הערוצים ל”ראיונות” ובאותה הזדמנות הוא הפך את בנט לאדם בלתי אחראי ובעצם קרא לו בעקיפין סרבן פקודות. הלילה בנט הופיע מול התקשורת כדי לנסות למזער נזקים ולאמר שהוא לא סרבן פקודות. כמה זה ישפיע? שאלה טובה, נראה זאת במדגמים הבאים.

הבה נניח את הקלפים על השולחן ונסתכל למציאות בעיניים: הסיכוי שביבי והליכוד/ימין יעלה לקדנציה נוספת כרגע נראה סיכוי גדול בהרבה מזה שהמרכז/שמאל יעלה. אנחנו מדינה סופר דינמית וחדשות שאצלנו מעכלים ביום בחו”ל לוקח להם שבועיים, ופה דברים משתנים מדקה לדקה, וכרגע האגו של ראשי מפלגות המרכז מדבר במקום למצוא נוסחה להתאחד ככח מאוחד (כמו ליכוד-ביתנו), וכל עוד זה כך – ביבי לוקח. בהליכה.

מי שיבחר כתוצאה מהבחירות ויקים קואליציה, יצטרך לעמוד מול ממשל אמריקאי שכבר אין לו שום סבלנות למשחקים בעניין המו”מ עם הפלסטינים. האמריקאים כרגע רק מגנים את כל אישורי התוכניות לבנייה ב-E-1, אבל אחרי הבחירות הגינויים יעברו שדרוג לצעדים, ומי ששוכח ישראל מקבלת מדי שנה כמה מיליארדי דולרים מהדוד סם ואפילו הרפובליקנים עושים קולות של אי נוחות מכל אישורי הבניה הללו, בוודאי שגם הדמוקרטים לא אוהבים זאת, כך שאם יחליטו באחת הוועדות שם להקפיא כספים ורכישות בכספים האלו, לא יהיה קשה להם להשיג רוב להעביר החלטה כזו. הנשיא הנוכחי כבר לא חושש מהקול היהודי.

גרוע מכך – לאבו מאזן נמאסו המשחקים הללו (בין אם הוא צודק או לא צודק, ובין אם ישראל צודקת או לא – זה לא רלוונטי), והוא שוקל פשוט לפרק את הרשות הפלסטינית ו”לתת את המפתחות לביבי” ודבר כזה יביא לכמה דברים:

  • התפרקות הפנטזיה הרטובה של רבים מאנשי הימין על מדינה יהודית. אנחנו נהיה מדינה דו-לאומית.
  • כמות טרור שלא ראינו שנים רבות: כל אלו שרצו לראות פה מדינת פלסטין ויראו שהיא מתפרקת, חלקם יפנו מחדש לטרור, פיגועים, התאבדויות וכו’.
  • צה”ל יצטרך להתמודד מחדש עם כל השטחים, עם משטר צבאי מחדש, ושוב התמודדות עם עזה והחמאס, שלא לדבר על גופים נוספים.
  • ליבוי האש לרמות הרבה יותר גבוהות ע”י הספונסרים הראשיים – אירן.

בארה”ב ובאיחוד האירופי האיום של אבו מאזן נקלט היטב, ואם מישהו חושב שהם לא יעשו כלום בנידון, אז הוא טועה: חרב הסנקציות תוצא מנדנה כלפי ישראל, דברים כמו:

  • סימון גורף בכל האיחוד האירופאי על מוצרים מהתנחלויות (תחשבו מה זה יעשה ליצואנים שמייצרים משם מוצרים).
  • הפסקת הסכמים מסחריים בין גופים גדולים ומדינות לבין ישראל
  • קבלה הרבה יותר אוהדת לטענות הפלסטינים ממה שקורה היום, סביר להניח שבית הדין בהאג יעבוד שעות נוספות.

אלו סנקציות שיכולות לקרות. בעבר הם נעצרו בהתערבות של ארה”ב, אבל בתקופת קדנציה שניה של נשיא שאין לו חשש מהקול היהודי, לא בטוחה שארה”ב תמהר ללחוץ על האירופאים לעצור את מה שהם מתכננים. על האו”ם אני אפילו לא מדבר..

בסופו של דבר ביבי יגרר ע”י האמריקאים והאירופאים למו”מ, בלי יותר מדי ברירות, וביבי בקדנציה הבאה יצטרך לפנות ישובים. זה אפילו לא שאלה של אם לפנות, אלא כמה לפנות. כמובן, מקום כמו אריאל לא יפונה, אבל ישובים קטנים כדוגמת מגרון – יש סיכוי רב שהם יצטרכו להיות מפונים.

יהיו כמובן אלו שיחשבו שמכיוון שזו תהיה ממשלה ימנית, הממשלה לא תתן יד לשום מו”מ או הסכם כזה, אבל אם ביבי יחליט ללכת עם זה (והוא יצטרך ללכת עם זה או שכפי שתיארתי מקודם – מדינות אחרות לא יתנו לו להתחמק הפעם) – שום סכסוך קואליציוני או איומים בפרישה מהקואליציה לא יעצרו את זה. השמאל יתן אוטומטית רשת בטחון לביבי בהצבעות על הסכמים כאלו, כך שגם אם בנט יחליט לאיים בפרישה, זה לא יזיז כלום ואז נגיע שוב למצב מוכר: השמאל מפנטז, הימין מקיים. זוכרים את סיני? גוש קטיף? מגרון? יש בטח עוד כמה דוגמאות שהליכוד פינה, אז גם הפעם יהיה סיבוב נוסף.

אז מר בנט היקר, אתה ומפלגתך תשבו בממשלה שהיא בהחלט תצטרך לפנות ישובים. סביר להניח שיתנו לזה שם מכובס כמו “איחוד ישובים”, רק שהפעם אף אחד לא יממן ניסורי בתים (למעוניינים לדעת, הניסור כשל, הלך הכסף, כי אף אחד לא ממש הוריד פטיש על קיר כדי לבדוק את הבניה).

מחכה ל-USB PD

הנה סיטואציה מעניינת: אם יש לך טלפון חכם עם מעבד חזק ש”טוחן” את הסוללה, אז אתה כבר בוודאי מכיר את הסיטואציה שקצת גלישה, כמה שיחות טלפון וכמה מיילים יכולים לגמור כמחצית הסוללה תוך זמן קצר (במיוחד בגלקסי S3, ואייפונים למיניהם. אתם בוודאי מכירים את הצעקות במשרד “למי יש כבל טעינה לאייפון?”). רבים הם האנשים שחושבים שאם תחבר את המכשיר שלך למחשב הנייד כך שהוא יטען (או שיחברו את המכשיר לספק כח USB גנרי) ותמשיך לעשות הרבה פעולות עם המכשיר – הוא יטען ללא הפרעה.

האמת קצת שונה – כשאתה ממשיך לעבוד על המכשיר ואתה משתמש בטעינה מהמחשב או מספק כח גנרי, הטעינה תהיה לא אפקטיבית כי אתה “אוכל” את הטעינה.. תוך כדי שהמכשיר נטען. אותו דבר קורה שמשתמשים בכבלים גנריים ולא מקוריים של היצרן (כמו במקרה של סמסונג. הכבל שהיא מספקת יכול לספק את המתח הנדרש, כבל גנרי אחר יעביר רק רבע מהכח) גם אם משתמשים בספק המקורי: המכשיר שלך יקבל חצי אמפר, במקום 1.5 או 2 אמפר, מה שאומר שהטעינה שלך תהיה איטית.

עד היום בכל מה שקשור לטעינה וחשמל משקע USB – המצב בטטה. שקע ה-USB שלך מוציא 5 וולט עם 0.5 אמפר, מה שאומר שאם תנסה לטעון טאבלט מודרני או טלפון יחסית חדש, הטעינה תהיה ארוכה מאוד (ואם הטלפון/טאבלט שלך מריץ 1001 שרותים וה-WIFI נשאר דלוק גם כשהמסך מכובה – אז לא תהיה כמעט כל טעינה!).

מפרט חדש שיצא ביולי נועד לשפר את המצב מקצה לקצה. לא עוד 5 וולט וחצי אמפר מסכנים, אלא הרבה יותר – המחשב שלך יוכל לספק עד כ-100 וואט לציוד שלך, והמפרט מכיל 5 פרופילים שונים לקבלת עוצמות מתח שונות.

מה זה אומר מבחינתך? שתוכל לחבר ציודים שהיום מצריכים ספק חשמל נפרד – ישירות לחיבור USB. כך לדוגמא המסך, מדפסת, מערך RAID ביתי, רמקולים, וכל ציוד חשמלי אחר – יוכל לקבל את החשמל ישירות מחיבור ה-USB שלך. החיבור יהיה גם דו כיווני, מה שאומר שהמחשב הנייד שלך יכול להיות טעון דרך סוללה חיצונית, כך שאם נגמרת הסוללה הפנימית, הסוללה החיצונית תמשיך להפעיל את המחשב שלך (ויגיע הקץ סוף סוף לכל הספקי כח הקנייניים!).

מפרט חדש אצל חברות שונות (שלום לחברה עם הפרי הנגוס!) מתורגם לחיבור חדש ושונה מחיבורים אחרים, אך במקרה דנן החיבור יהיה אותו חיבור שקיים כיום, כולל תואמות אחורה לציודי USB 2. החיבור יקרא USB-PD ואלו 2 הצורות שהוא יראה מבחינת אייקונים על הקופסא:

usb-pd

האייקון השמאלי הוא לציוד שהוא USB 2.0 והשמאלי הוא ה-Super Speed, הלו הוא ה-USB 3.0.

איך בסופו של דבר נוכל להשתמש בזה עם המחשבים שלנו?

  • במחשבים נייחים יהיה אפשר לרכוש כרטיס PCI Express שאליו נחבר את אחד מחיבורי החשמל הפנימיים ומצידו החיצוני תוכל לחבר את הציודים. זה עדיין לא משהו סגור ויצרנים שונים עדיין מתכננים משהו לשוק הנייחים שבוודאי ירצה לרכוש פתרון כזה.
  • במחשבים ניידים, טאבלטים וכו’ לא ניתן יהיה לשלב פתרון במוצרים שכבר בחוץ, אך ציודים אלו יוכלו להנות מחיבורים אל מחשבים עם USB-PD כדי להיטען במהירות האפשרית.

מתי יהיה אפשר לרכוש זאת? שאלה מצויינת. הפתרונות הראשונים יוצגו לציבור הרחב כנראה ברבעון השני או השלישי של 2013 (התיקונים למפרט עצמו הסתיימו רק בהתחלת חודש נובמבר) וסביר להניח שעד כמעט סוף 2013 יצאו לוחות-האם עם USB PD.

מחשבות על טכנולוגיות המחשב נייד הבא

notebookבמהלך היום ניסיתי לחשוב על המחשב הבא שיצא. אני לא מדבר על מחשב נייד שאתם או אני נרכוש בחודשים הקרובים, אלא על התצורה של מחשב נייד בעתיד הקרוב, מה הוא צריך להיות, מה יש כיום והיכן ניתן לשפר.

אז מה הבעיה שיש כיום עם מחשבים ניידים? הבעיות בדרך כלל נעוצות בגורם עיקרי אחד: סוללה. בזמן שטאבלטים מגיעים בקלות ל-8-10 שעות, מחשבים ניידים ברובם מגיעים ל-5-6 שעות, חלקם ל-8 וגם זה אם תוריד מהירות של המעבד, תשתמש בשליש תאורת מסך ותתפלל שהאנטי וירוס או תוכנת האבטחה שלך לא ירצו בדיוק ברגע שיש לך 20% חיי סוללה (ואתה לא ליד שקע חשמל) לבדוק לך את כל הדיסק הקשיח שלך.

במהלך השנים האחרונות חל שיפור בצריכת החשמל בכל המובנים, החל מדיסקים קשיחים (SSD לוקח פחות וגם דיסקים מכניים למחשבים ניידים צורכים פחות חשמל), מסכים (תאורת LED במקום תאורת פלורסצנט, טכנולוגיות AMOLED ו-OLED עדיין לא נכנסו לייצור המוני למחשבים ניידים למעט דגמים מסויימים) ועוד רכיבים יודעים לצרוך פחות חשמל.

אבל המעבדים שנמצאים במחשבים הניידים עדיין צורכים הרבה חשמל, במיוחד המעבדים של אינטל ו-AMD בהשוואה למעבדים מבוססי ARM. עובדה פשוטה: עם הגלקסי Note-2 שלי אני יכול לעבור יום וערב עד חצות בלי לטעון את המכשיר מחדש ובכל זאת לגלוש, לענות למיילים ולהתחבר ל-SSH. עם מחשב נייד ממוצע אני יוכל מקסימום להגיע לאחר הצהרים ואז המחשב ישווע לשקע חשמל.

אין מה לעשות, ל-ARM יש יתרון ענקי בחסכון בחשמל בהשוואה לאינטל, אבל המעבדים של אינטל (סדרות ה-Ivy/Sandy Bridge) נותנות ביצועים הרבה יותר גבוהים מכל מעבד מבוסס ARM. ישנם עיתונאים שחושבים שזה בגלל ההבדל בין CISC ל-RISC ועקב כך הביצועים החלשים, אבל כפי ש-IBM עם מעבדי ה-Power (במיוחד ה-Power7 של IBM) הדגימה, עם תכנון נכון אפשר גם להרביץ למעבדי XEON הכי חדשים של אינטל מבחינת ביצועים.

נסתכל מי החברות שבונות את העתיד: אפל, גוגל, ומיקרוסופט. את הפתרון של מיקרוסופט לגבי מחשב הנייד הנוכחי והעתידי ראינו, הלא הוא ה-Surface. בעוד חודשיים יצא ה-Surface Pro שיהיה מבוסס על מעבד אינטל, אבל מבחינת סוללה – תתכוננו להיות קרובים לשקע חשמלי. לפי מיקרוסופט, הסוללה תחזיק בערך כ…4 שעות.

באפל, השמועה אומרת, עובדים על להמיר את מערכת OS X ל-ARM. יכול להיות שהשמועה נכונה, אבל אפל תצטרך להשקיע המון עם הרבה החלטות קשות, הנה חלק מהן:

  • המעבדים הנוכחיים של אפל ממש לא יסייעו. הם 32 ביט עם תמיכת זכרון מוגבלת ל-4 ג’יגהבייט. אפל תצטרך לעבור לארכיטקטורה A15 של ARM ולבנות מעבדים חדשים לגמרי.
  • מבחינה גרפית, אפל יצטרכו לעבור למערכת גרפית אחרת, הואיל והמערכת הנוכחית לא יכולה לתת ביצועי Desktop טובים בכל הקשור לתלת מימד. אין מספיק זכרון לגרפיקה ולדברים כמו Z-buffer ודברים נוספים, ותוכנות שירצו להשתמש ברצינות ב-GPU יצטרכו משהו הרבה יותר רציני ממה שקיים כיום ב-iPad הרביעי לדוגמא.
  • אפל תצטרך לבחור כיוון: או לשדרג בצורה מאסיבית את iOS כדי שיתן פונקציונאליות של OS X או לקחת חלקים מ-iOS ולשלב ב-OS X, וזה כאב ראש ענק.
  • אפל תצטרך למצוא פתרונות יצירתיים לכל עניין החיבוריות. ביי ביי USB OTG, שכתוב ה-USB 3.0 לעבוד עם ARM, כנ”ל לגבי Thunderbolt, איפוס אפיקי PCI תחת ARM, שכתוב Scheduler שידע לעבוד עם ה-SMP של ARM (ששונה מהותית מה-SMP של אינטל), ועוד הרבה דברים. הם כמובן יכולים לקחת חלק מ-iOS וחלק מ-BSD, אבל עדיין מדובר בהרבה מאוד עבודה.
  • תכנון מחדש של לוח האם, סוללות וכו’.

בקיצור, מדובר בעבודה לא קטנה שמצריכה צבא של מתכנתים. לאפל יש את הכח אדם, אבל עדיין זה לוקח זמן. בטווח הארוך זה עוזר לשורה התחתונה של אפל (במקום לשלם יותר מ-100$ למעבד של אינטל כפי שאפל משלמת כיום, זה יעלה לה 20-30 דולר), אבל השאלה אם השוק ילך לסיבוב שלישי של שינוי מעבדים של אפל. סביר להניח שכן, ואפל בהחלט מסוגלת לבצע את השינוי. רבים לא יאהבו את השינוי (שוב הולכת התאימות) בהתחלה, אבל הם כנראה יזרמו עם זה בסוף.

עם גוגל הסיפור אחר לגמרי…

גוגל מנסה זמן רב לקדם את כל הסיפור של ChromeOS, שהוא בעצם לינוקס מינימלי עם דפדפן מולבש עליו ושמבצעים הכל דרך הדפדפן. אפליקציות ווביות זה טוב ונחמד, אבל יש להן המון מגבלות מבחינת ביצועים, גם כשגוגל הופכים את העולם כדי לעשות אופטימיזציות. תשאלו את סטיב ג’ובס ואפל ששחררו בהתחלה SDK לפתח אפליקציות ווביות בלבד ורק לאחר לחץ שחררו SDK חדש לכתוב אפליקציות Native. תשאלו את פייסבוק שלא חשוב כמה הם עבדו על אפליקציות שמריצות שכבת דפדפן כדי להציג סטטוסים, והמשתמשים המשיכו להתלונן על איטיות עד שפייסבוק זעקה על גוגל ואפל שיעשו עוד אופטימיזציות לדפדפנים ולמנועים שלהם (זה לא עזר ולבסוף פייסבוק שחררה לאנדרואיד גירסת Native אתמול ואפל נתנה פתרון אחר שגם הוא Native ולא HTML).

בקיצור, עם כל הכבוד ל-HTML5, יש עדיין המון דברים שהוא לא יכול לבצע ולשם כך יש צורך באפליקציות Native. הרחבה של ChromeOS לאפליקציות Native היא חסרת כל הגיון, כי אז אתה צריך שוב להוסיף חלקים רבים, לבנות API שונה ובקיצור – לתת לעולם מערכת הפעלה שניה ששו
נה לחלוטין מהראשונה שלך (אנדרואיד).

כאן, בעצם, גוגל יכולה לעשות משהו שכפי הנראה היא התחילה בשקט לעשות…

לפי דיווחים שונים ברשת שהופיעו בשבועיים האחרונים, גוגל מתכננת בעצמה מחשב נייד עם מסך מגע. גוגל עבדה בעבר עם Acer וסמסונג על מחשבי ChromeBook אבל הפעם גוגל עובדת לבד ישירות מול יצרן סיני מוכר שיבנה עבורה את המחשבים לפי עיצוב ומפרט שהיא מכינה. בשונה מה-ChromeBooks הנוכחיים, למחשב הזה יהיה מסך 12.85 אינטש עם מסך מגע.

תכל’ס אלו לא אמורות להיות חדשות כאלו מרעישות. מסך מגע הוא בסך הכל תוספת של שכבת דיגיטייזר + 2 צ’יפים על לוח האם (בחלק מהמקרים צ’יפ יחיד). סמסונג יכולה להכין לגוגל דבר כזה תוך שבוע.

כל הדיווחים מדברים על CrhomeOS כמערכת הפעלה עיקרית. יכול להיות שזה נכון, אבל אין בזה ממש הגיון. בשביל מה מסך מגע כאשר כל מה שרץ זה דפדפן ומדוע שגוגל תטרח לתכנן מחשב נייד משלה? היא לא תקבל מחיר זול משמעותי מכל העניין בהשוואה למחיר שסמסונג גובה ממנה כיום וכל הדבר הזה לא נותן יותר פרודקטיביות או יותר נוחות משמעותית בהשוואה למה שיש כיום…

אלא שכאן יכול לקרות משהו מעניין שאו שגוגל תבצע או שהקהילה תבצע: יש לנו מחשב נייד עם מעבד ARM חזק (בדגמים האחרונים של הסמסונג ChromeBook יש ARM חייתי Exynos 5 כפול ליבה), מסך גדול (12.85 אינטש) עם יכולות מגע, מקלדת מלאה.. מה הכי מתאים לדבר כזה?

נכון .. אנדרואיד.

אנדרואיד יכול לתרום פה כמה דברים:

  • מגוון עצום של תוכנות מוכנות לשימוש (אם כי חלקם לא יתאימו לתצורת מחשב נייד..)
  • מערכת שמוכרת להרבה מאוד מפתחים.
  • תמיכה עשירה בחומרה (דרייברים של לינוקס כמובן)
  • קהילה שמאוד תשמח לקנות את המחשב ולשפר דברים מכאן עד הודעה חדשה
  • קהל משתמשים חדש/נוסף שיוכל להשתמש בכלי לעבודות הדורשות מקלדת (כתיבת טקסט ארוך וכו’) עם מסך יותר גדול ועם ממשק מגע קל ללימוד ולשימוש.

חברת ASUS שחררה את משפחת ה-Transformer אבל ASUS מבחינת פיתוח חומרת ה-Transformer פספסו לא מעט: מקלדת גרועה, משטח מגע (Touchpad) זול וגרוע, ו-ASUS כמובן לא פיתחו כמעט כלום לאנדרואיד עצמו. כאן המקום שגוגל יכולים לשכלל את אנדרואיד ולהפוך אותו לקצת יותר “דסקטופי” אם הוא רץ על מחשב נייד כזה, שלא לדבר על כך שמחשב נייד כזה יחזיק עם סוללה לפחות 12-16 שעות בקלות.

מכיוון שגוגל משחררת את אנדרואיד כקוד פתוח, ויצרני מחשבים אוהבים להעתיק ולמכור, סביר להניח שאם גוגל תוציא מחשב כזה, סמסונג, אסוס, אייסר, לנובו ואחרים יוציאו תוך זמן קצר גם מחשבים כאלו. הסכמי רישוי עם גוגל כבר יש להם, וכל מה שנותר להם הוא לקחת עיצובים שהם כבר הכינו עבור Surface, להכין לוח אם חדש עם מעבדים חדשים (רפרנטים ניתנים ע”י יצרני המעבדים, אז אין להם הרבה עבודה), לשנות קצת את המקלדת (להעיף מקשי Windows ובמקומם לשים מקשים אחרים קצת יותר עוזרים), ולהכניס מערכת הפעלה של גוגל + אפליקציות / ממשק משלהם (סמסונג עם TouchWiz, וכמובן HTC עם Sense לדוגמא) – ויש להם מוצר חדש למכור.

אם גוגל לא תעשה זאת אבל כן תתחיל למכור מחשב כזה, אני מאמין שקהילת ההאקרים/מפתחי מודים בהחלט יתקינו תוך זמן קצר אנדרואיד על מכשיר כזה. לגוגל יש מסורת ארוכה של נעילה מאוד חלשה של המכשירים שלהם (סתם דוגמא: נקסוס 10 ו-4 יצאו לפני מס’ שבועות, ואם תיכנסו לכאן תמצאו אפליקציה למחשב שלכם איך לפתוח את המכשיר לרומים אחרים, איך לבצע root וכו’) ואני מאמין שתוך זמן קצר כבר יהיו מודים של אנדרואיד מלא עם תמיכה מלאה למקלדת ועוד. כולי תקווה שגוגל יעשו את הצעד הזה לפני הקהילה.

תנו לילד לבחור

לפני מספר ימים העלתו אימו של סאם תמונה של הבן שלה שבחר נעליים. לא אלאה אתכם ביותר מדי פרטים, הנה התמונה:

כפי שאתם יכולים לראות, קשה לאמר שהנעליים האלו גבריות. אימו של סאם אמרה לו שאלו נעלי בנות, אך הוא טען שגם נינג’ות לובשים נעליים ורודות. אימו הסכימה איתו והיא רכשה את הנעליים. סאם הולך איתן.

התמונה הועלתה ע”י אימו של סאם לפייסבוק ומשם החל מחול שדים מטורף: חלק דיברו על כך שהאמא בעצם הופכת את הבן שלה לבת, חלק טענו שהיא מעודדת אותו להיות גיי (קרובי המשפחה מחו נגד התמונה, שאר המבקרים שהשאירו הערות היו דווקא בעד). הנה מה שהיה לאם לאמר בנידון:

הסיפור הנ"ל צבר מאז המון שיתופים ולייקים, וחשבתי להביע את דעתי בנידון.

ישנם הורים שמרנים וישנם הורים ליברליים. כל הורה יכול לעשות כרצונו ולהחליט איך ילדיו יתלבשו וילכו, עם מי יתרועעו ומה יעשו. זה חלק מהורות.

אבל אחד הדברים שהורים שוכחים לפעמים, זה להבין מה קורה בעצם בחוץ. אתן מספר דוגמאות:

  1. עגילים, דבר שהיה נחלתם של בנות בלבד, כבר שנים רבות נמצא גם על בנים. כיום אם אתה רואה עגילים על גבר, אין זה אומר שהוא גיי, נשי או דברים כאלו, זה נכנס עמוק לתוך המיין סטרים, ואף מקום עבודה לא זורק עובדים אם יש להם עגילים (למעט מקומות שמרניים במיוחד או מקומות דתיים)
  2. צבע לשיער – שוב, בעבר היה נחלה בלעדית של בנות, ובשקט בשקט אצל בנים שרצו לכסות שיער שיבה (כמובן לאותו צבע שיער, חס ושלום לשנות ממש את כל צבע השיער למשהו אחר לגמרי). כיום אם אלך לחמצן את השיער או לצבוע אותו בצבע אחר, איש לא יתרגש וזה לא משנה ממש לאף אחד. גם זה נכנס למיין סטרים וחברות כמו Wella חוגגות על כך.
  3. צבעי נעליים – בעבר אצל הגברים נעליים היו תמיד בצבעים כהים כמו שחור, חום, פה ושם אדום כהה (נעלי צנחנים), לפעמים צהוב (טראקים) וכמובן לבן (ספורט). היום אם אצא עם נעלי ספורט אדומות, ירוקות, כחולות אף אחד לא יאמר כלום, כל עוד הנעל עצמה היא בצורה של נעלי ספורט גבריות, כלומר הצבע עצמו הפך למשהו שלא ממש משנה לאחרים ולא חושדים במישהו על מיניותו בגלל צבע נעלי ספורט.

בקיצור – בנות ממזמן שדדו את הארון הגברי כולו. בנים לעומת זאת (במיוחד סטרייטים) עושים זאת לאט ובזהירות (למעט קורבנות אופנה כמובן).

סיפור אישי קטן: לפני מס' שנים נשברו לי משקפי השמש ולקחתי ידידה טובה שמבינה באופנה לחנות משקפיים (מה לעשות, אצלי גם משקפי שמש צריכים מספר אופטי). מכיוון שאני מאוד מאוד גרוע בכל הקשור לאופנה (ערבב ולבש זה המוטו שלי בביגוד). ידידתי בחרה משקפי שמש חומות עם כתמים מנומרים. האופטיקאי הרכיב עדשות כהות אופטיות והשתמשתי בהן למשך 3 שנים, עד שיצאתי לבליינד דייט (טעות, טועים, טעינו) עם מישהי שקבעתי איתה פגישה לאחר הצהרים ובאתי עם משקפי השמש. לאחר שישבנו, השאלה הראשונה שהבחורה שאלה אותי היא "מדוע אתה הולך עם משקפי שמש נשיות?".. אני לא ידעתי שאלו משקפי שמש נשיות כי לא היתה להן צורה כזו. 

האם המשקפיים הפכו אותי לגיי? לא. האם מישהו העיר לי על כך, צחק עליי בגלל המשקפיים? גם לא. האם זה הפריע לי? לא. 

עולמנו משתנה היום מרגע לרגע. הדברים שנשים שמים היום, יגיעו בעתיד כלשהו גם לנחלתם של בנים. קחו צעירים רבים ותסתכלו על ציפורניהם, סביר להניח שאצל חלק מהם תמצאו לק שחור על ציפורן אחת או על כולן. חלק מהצעירים שמים גם אייליינר שחור. זריקות בוטוקס להעלמת קמטים כבר ממזמן אינם נחלה לנשים בלבד.

אם נחזור לסאם, ישנם ילדים רבים כאלו. יש להם טעם שונה מההורים ולפעמים הטעם מפתיע, אבל בסופו של דבר מי שצריך לחיות עם הבחירה הוא הילד. הוא זה שילך עם הנעליים לבית הספר, הוא זה שיצטרך להתמודד מול כל מיני בנים ובנות שבגיל צעיר לא ממש סותמים את הפה ומתבטאים בשיא האמת בלי שום ריכוך כלפי אחרים על הופעות. השאלה היא מה הגב של הילד. האם יחכו לו בבית הורים ש"יקטלו" את הילד על הבחורה וישאירו אותו במצב של "זו בעיה שלך"? או שיחכו הורים שיסבירו לו שזה שילדים אחרים לא מקבלים את הטעם שלו, זה לא אומר שזה טעם פסול?

הורים רבים חוששים שדברים נשיים "יהפכו את הילד" להיות הומו. זהו חשש מופרך לחלוטין. אדם לא נהפך להומו. אדם יכול לגלות על עצמו שהוא הומו עוד בגיל צעיר דרך כל מיני פרמטרים: משיכה לגברים, משחקים עם צעצועי ילדות ועוד (אגב, בעבר חשבו שאם ילד לובש לבוש נשי של האמא או האחות אז סביר להניח שהוא הומו. זה לא תמיד נכון, תופעת קרוס-דרסינג קיימת גם אצל סטרייטים שכלל לא נמשכים לגברים). זה שההורה ימצא את ילדו מתאפר ומתלבש נשי ומשחק עם בארבי ויאסור עליו את זה, לא יגרום לכך שהתופעה תיעלם והילד יהיה סטרייט, זה פשוט יחכה עד לגיל יותר מאוחר ואז זה יצא בריבית דריבית החוצה. "הומואיות" אינה תופעה שניתן למחוק אותה או "להחזיר לדרך הישר", זה הגנים של האדם ואותם לא ניתן לשנות, וזה קיים גם בטבע עם חיות כמו כלבים, קופים, דולפינים, ציפורים ועוד (בניגוד לטענה המגוכחת שמעלים כל מיני רבנים כאילו זה קיים רק בבני אדם). אותו הדבר לגבי ילדים שמתלבשים נשי ורוצים להיות אשה (מבחינת אותו צעיר, העולם בעצם הפוך: הוא מבחינתו אשה שנמשכת לגבר והוא מסתכל על עצמו כ"סטרייטית"). אגב, אחד הדברים היותר מוזרים בקטע הזה שטרנסקסואליות מצפות ורוצות שהחברה תקבל אותן כמו שהן, אבל אם בחור שיש לו "פטיש" לבגדי נשים (קרוס דרסר) ינסה להכיר רומנטית טרנסקסואלית ויאמר לה שהוא גם אוהב ללבוש נשי, קיים סיכוי מאוד גדול שהטרנסקסואלית לא תרצה להיות איתו בקשר. האירוניה? טרנסקסואליות רבות הן שמרניות כמעט כמו החרדים.

לסיכום: אם הילד בוחר נעליים שנראות נשיות, זה לא אומר שהילד שלכם גיי, ואם הוא כן גיי, הנעליים לא "הפכו" אותו לכזה, כמו שסטוץ חד פעמי של גבר עם גבר לא הופך אותו להומו. 

פוליטיקה: המפלגה הכי מסוכנת – ש”ס

שאלתי בהזדמנוית שונות חברים שאלה פשוטה: מי לדעתך המפלגה המסוכנת ביותר לישראל מבחינה דמוקרטית. התשובות לרוב הן צפויות: הליכוד, ישראל ביתנו, מרצ, הבית היהודי וכו’. תשובה אחת שלא שמעתי ועליה אני רוצה להרחיב היום – היא מפלגת ש”ס.

ש”ס יצאה לאחרונה בקמפיין שילוט חדש. הנה דוגמא לאחד השלטים שש”ס הפיצו:

shas

על פניו אין שום שוני בש”ס מבעבר: ש”ס תמיד הצהירה כי היא דואגת לחלשים, עניים, שמירה על אחדות ירושלים, יהדות וכו’ וכו’.

אבל השוני האמיתי של ש”ס ממפלגות דתיות אחרות, הן שאותן מפלגות דתיות אחרות רוצות לעזור לבוחרים שלהן ובד”כ לא פוזלות לכיוונים אחרים. כך לדוגמא מפלגות כמו יהדות התורה מחפשת לדאוג לבוחרים החרדים בהנחות, השתמטות מהצבא ועוד. החילונים לא ממש מעניינים אותם וכך גם שומרי המסורת.

ש”ס היא אחרת.

leash

לכל מי שיש כלב והוא יוצא איתו לטיולים בחוץ בוודאי מכיר את התמונה משמאל, רצועה לקשירת הכלב על מנת שלא יברח. ש”ס מתוך “דאגה” משתמשת ברצועה בכדי לכלוא את בוחריה תוך פזילה לשאר הציבור.

כשש”ס טוענים שהם “דואגים” לחלשים, הם לא דואגים לרווחתם במובן של שיפור חייהם כדי שבוחריהם יצליחו לדוגמא בשוק העבודה. ש”ס דואגת בעצם להנציח את מעמד החלשים. הם ידאגו לדירות זולות, מלגות ומתן כספים מדי חודש לבחורי ישיבות (בשעה שסטודנטים לא מקבלים אגורה שחוקה!), יפמפמו את מסורת הבאבות, קברי צדיקים, עידוד בורות בכך שמונעים לימודי ליבה ואנגלית משופרת ועוד. כלומר מצביע ש”ס בעצם “ננעל” על ידי המפלגה להיות באותו מצב כחלש. חלש זה טוב לש”ס ואחלה דבר למנדטים, שוחד ועוד. מה רע?

את כל מה שתיארתי עושות גם מפלגות חרדיות אחרות, אבל ש”ס כפי שציינתי מקודם רוצה להשפיע בעקיפין (ולפעמים בצורה ישירה) גם על אזרחים שלא בחרו בה. ש”ס ממשיכה להתנכל ולהסיט נגד ציבור הפליטים שהגיעו אלינו מארצות אחרות כמו אריתראה וסודן הסטה שלא היתה מביישת ואף מתקרבת להסטה שעשו הנאצים ליהודים ועוד. בישראל חסרות ידיים עובדות בבניה ובעבודות נוספות שישראלים לא רוצים לעבוד והיה ניתן למצוא איזה סידור שאותם זרים היו עובדים פה, משלמים מסים וגרים כאן, אבל לש”ס זה מאוד מפריע כי.. אין חברות כח אדם שמרוויחה מכל העסק הזה, אז אלי ישי משסה נגדם את האספסוף ואחר כך כולם מתפלאים מדוע יש אלימות…

ש”ס רוצה “למנוע התבוללות”, ובכך היא מקשה על ציבורים שלמים שלא רוצים ולא מעוניינים לעבור את מסלול הרבנות/בלנית/חתונה דתית, היא מקשה על ציבורים שלא מעוניינים באוכל לא כשר או שמעוניינים לאכול במסעדות שיש להן כשרות עצמית (לא של רבנות), אבל הכי גרוע: היא מנסה “לצ’פר” בוחרים שלה על חשבון האזרחים האחרים שאינם בוחריה. דירות בזול? רק לבעלי “ותק נישואים”. קצבאות ללומדים? רק לאלו שבישיבות. שרות בצה”ל? חס ושלום, שאחרים ישמרו, הם (תלמידי ישיבות) “שומרים” על ישראל “עם התורה”. מה עם חילונים שנאנקים תחת חובות והכנסה חודשית קטנה? בעיה שלהם.

לש”ס אין שאיפות להפוך למפלגה מובילה כמו הליכוד. ש”ס רוצה ותמיד בוחרת להיות לשון המאזניים תוך הפעלת סחטנות. האג’נדה הפוליטית מבחינה מדינית של ש”ס מזכירה מאוד גומי. הם ישבו עם ממשלת ימין, ממשלת שמאל, כל עוד האתנן הקבוע מגיע ואנשיה יושבים במשרדי מפתח כמו משרד הפנים, שם יש את ה”שאלטר” לקבוע מי יהודי ומי לא, מי נשוי “כשר” ומי לא, למי לתת כניסה לארץ ומי לא. משרד אחר שש”ס מאוד אוהבת הוא כמובן משרד הדתות (אולמרט ביטל, נחשו מי החזיר) – שם ניתן להתעמר בכל מי שחיפש אורח חיים חילוני “למהדרין”: הכרת מישהי ואתם לא רוצים לעבור את מסלול החתונה היהודית? בזבזו כספים בנסיעה לחו”ל למקומות כמו קפריסין או פראג, תתחתנו שם, תחזרו, ורק אז נכיר בכם. רוצים להתגרש? אז מה אם התחתנתם חתונה אזרחית – פה הרב יקבע אם אתם יכולים להתגרש ובאלו תנאים, גם אם אתם לא מאמינים/בזים ליהדות.

ישנן גם מפלגות אחרות עם צביון דתי וציוני, כמו הבית היהודי. אפשר בהחלט לחלוק עליהן מבחינה פוליטית, אבל במפלגת הבית היהודי רואים בשרות צבאי ועבודה כדבר חשוב לקיום ורוב מוחלט של מצביעי מפלגה זו שירתו ומשרתים בצבא ובמילואים.

ש”ס מסוכנת כי ש”ס מנסה לסובב את הגלגל לאחור, או כפי שהם קוראים לזה “להחזיר עטרה ליושנה”, לתקופה שהיחס לנשים היה שוביניסטי לחלוטין, לתקופה שהיו מעודדים בורות ואוסרים מחשבה ביקורתית (נסו פעם לחלוק על ממצאים בגמרא, היהדות אוסרת זאת), ובדרך הם מפנטזים ורוצים להקים מחדש דברים ארכאיים כמו סנהדרין. חושבים שאני מגזים? תזכרו שש”ס הולכים בשיטת הסלמי – פרוסה פרוסה, לא הכל ביחד. ש”ס ממש לא אוהבת את הרעיון של “מדינת כל אזרחיה” ובוודאי לא את הרעיון שתהיה פה מדינה חילונית כמו מדינות אירופאיות אחרות. ש”ס משתמשת בדמוקרטיה כדי שנהיה בסוף – תיאוקרטיה.

מעבר לתל אביב וכמה טיפים על תקשורת

סוף סוף בשבוע שעבר עברתי רשמית לגור בתל אביב, ולאחר שמכרתי את הפעילות העסקית הישראלית של העסק, אני מחפש עבודה (כסיסטם לינוקס ו-וירטואליזציה, קורות חיים אפשר להוריד כאן).

מכיוון שהמעבר שלי היה יחסית די לא מתוכנן (כשתכננתי זאת לפני מס’ חודשים זה נפל), עברתי מספר חוויות הקשורות לתקשורת נתונים ורציתי לשתף את הקוראים היקרים בנסיון שלי, ואולי מישהו ישתמש בידע הזה כדי למנוע מעצמו תקלות ובעיות.

הדבר הראשון שעשיתי לאחר שחתמתי חוזה לשכירת הדירה, הוא ליצור קשר עם בזק כדי לקחת קו ADSL, וכאן מתחיל הטיפ הראשון: יש קו ADSL רגיל ויש קו ADSL “קל” (הגירסת עירום – הנציגה לא שמעה עליה), וכאן חשוב שתבדקו מה הצרכים שלכם, לדוגמא: אם אתם שולחים פקסים רבים מהבית (כן, יש עדיין לצערי מקומות רבים שמקבלים רק פקסים, חס ושלום אימיילים), עדיף לכם קו רגיל כי מחירי השיחות ב”קו קל” ממש לא זולים.

אני העדפתי את הפתרון תשתית של בזק מאשר הפתרון של HOT הואיל ובעבר התקלות שהיו לי עם HOT לפני זמן רב נענו בצורה גרועה ורבים חוו בדיוק את אותה חוויה. ב”בזק” לפחות עונים יותר מהר ופותרים, אם כי לא פותרים תמיד נכון (תיכף אפרט).

החלטתם על קו ADSL? מצוין. כמה רוחב הפס שאתם רוצים? למי שחושב על 100 מגהביט, אני ממליץ לרדת מהר מהרעיון בגלל כמה סיבות:

  • ברוב המקומות בארץ, לא תקבלו 100 מגהביט ולא חשוב כמה אתם קרובים למרכזת. לדוגמא – אני נמצא במרחק אוירי של בערך 400 מטר מהמרכזת ובמהירות 100 מגהביט אני מקבל מהתשתית מהירות של 60 מגהביט גג.
  • מחיר ה-100 מגהביט עדיין לא זול ועדיין לא אמין. בזק עדיין משתמשים בזוג אחד של גידים כדי להתחבר (רק בגירסה הבאה יהיו חיבורים של 2 זוגות), כך שאין שום אמינות לחיבור עצמו.

מבחינת מחירי התשתית – בזק עדיין לא זולים. חבילת תשתית 50 מגהביט לדוגמא תעלה לך כ-142 שקל לחודש (לא כולל מע”מ).

אם כבר מדברים על תשתית, אחד החלקים החשובים הוא הראוטר, וכאן צריך לשים לב: בזק נותנים נתבים של Netgear ו-D-Link עם קושחה מיוחדת לבזק. תחליפו לקושחה מהשוק החופשי, הראוטר פשוט יעשה לכם בעיות (אם כי לא ניסיתי להתקין DD-WRT). ספציפית קיבלתי את הראוטר של D-Link בדגם DSL6740U-G2 וזה ראוטר גרוע. איך אני יודע שהוא גרוע? מסתבר שלעיתים קרובות (לפעמים פעם ביומיים, לפעמים פעם בכמה שעות) הראוטר מפיל את החיבור, וכשהוא מנסה להתחבר מחדש, הוא נתקע על סטטוס Connecting ולא חשוב כמה תכבה את הראוטר, תאפס אותו ותדליק – לא יעזור כלום, ויש צורך שב-166 יגדירו מחדש את החיבור שלך (וכדאי לאחר שמגדירים שתבדקו שוב את המהירות, כבר קרה לי שהגדירו אותי מחדש ל-ADSL ולא ל-VDSL כך שבמקום 50 מגה קיבלתי … 5 מגה). אני ממליץ בחום על ה-Netgear גירסת VVG (זה 2 אותיות V).

מבחינת ספקי אינטרנט, ישנה תחרות, ואני מצאתי מחיר דווקא לא רע בכלל באקספון: 35 שקל בין אם אתה מחובר 50 או 100 מגה (כלומר המהירות תלוית תשתית).

עכשיו מגיע קאץ’ שהרבה לא מודעים אליו: זה שיש לך 50 מגהביט בתשתית ובספק, לא אומר שתקבל את זה בביתך, זה יותר תלוי בתשתית שלך בבית. כך לדוגמא, אם אתה משתמש בחיבור WIFI (גם בפרוטוקול N), אתה תקבל מהירות בערך של 20-35 מגהביט, גם אם תהיה 2 ס”מ ליד הראוטר (ניסיתי זאת במספר מחשבים וגם ב-Note-2 שלי). טכנאי בזק שהתקין לי את הקו סיפר לי על כך שבחיבור קוי אצל לקוח הוא קיבל מהירות 50 מגה אבל הלקוח שיש לו Macbook Air קיבל עם ה-WIFI שלו מהירות של 23 מגהביט והלקוח ביטל את החיבור.

מתכנן לחבר את המחשבים בבית דרך החשמל? (PNA או Homeplug), גם כאן צפה להנחתה משמעותית, בכיוון ה-35 מגהביט מקסימום, כך שאם אתה מחפש לקבל מקסימום מהירות בכל הבית, תצטרך לחשוב על חיווט של CAT-5 עם סוויצ’ בבית.

מכיוון שהזמנתי את בזק ולקח להם 3 ימים להגיע, הייתי צריך להיות מחובר בחיבור סלולרי (פה ושם התחברתי ב-WIFI לשכנים להורדות Smile) וכאן ההמלצה החמה שלי לא לבנות על חבילות הטריפל/חבילת גלישה סלולרית. החבילות הללו מוגבלות מאוד מבחינת כמות ההורדה (פרק בסידרה ב-HD שוקל בד”כ 1 ג’יגה ומעלה, מה שאומר שתוך 2-3 הורדות תגמור את החבילה שלך). החבילות הללו מתאימים לגולשים מאוד קלים שפה ושם בודקים מייל ואולי גולשים לכמה אתרים ביום, לא מעבר לכך. בנוסף, חלק מהחברות גובות תעריף גבוה מאוד מהרגע שנגמרה לך החבילה (חלק אחר מהחברות מורידים אותך למהירות גלישה מגוחכת, עוד רגע נוציא מודם אנלוגי!).

אם אתם משפחה וחברים/קרובים/ידידים באים לבקר תכופות, מומלץ להשתמש בתכונות של הראוטר לבנות רשת לאורחים נפרדת עם הגבלות מהירות. כבר יצא לי לחוות ביקור של ידידה טובה עם הבן שלה ולבן היתה תוכנת טורנט בסלולרי שלו ששתתה את הקו כאילו אין מחר. לא לשכוח כמובן להחליף מיד את סיסמת ה-Admin לראוטר וכמובן לקבוע סיסמא ל-WIFI, עדיף WPA2+TKIP – זהו דבר שנתמך ע”י כל מכשיר סלולרי/WIFI מודרני.

זהו, אני שמח לחזור למרכז, ה-מ-ח-י-י-ה Winking smile