לאט לאט מתרבים הסימנים כי ראש ממשלתנו הנכבד נכנס (שוב) לפלונטר והוא חושב להקדים את הבחירות. לא, אין לי כדור בדולח, אבל הסימנים מראים כך. אלו סימנים? טוב ששאלתם:

• מי שראה את הפרסומות ש”יוקר המחיה ירד” ולא הבין שזהו בעצם פרסומת תעמולת בחירות סמויה, והוא מסכים למסר בפרסומת, הוא או ליכודניק, או שאינו מבין כלל בעלויות. הרי הפרסומת הזו היא הדבר ההפוך ממה שקורה כיום בארץ: שבוע הבא המע”מ עולה באחוז, מחיר הלחם עלה, מחיר מוצרי בסיס עלו, הדלק עלה. נכון, למי שיש ילד קטן, אז יהיו גנים ב”חינם” (גם חוק חינוך החובה הוא חינם, שיעמוד ההורה שחושב שזה באמת בחינם עם כל העלויות המטורפות פר ילד/ה) מה שגורם לחסכון של מאות שקלים, אבל תסמכו על המוח היהודי שימציא לכם עלויות נוספות לאותו “גן בחינם”.
• ראש הממשלה טוען ש”המשק צומח”. צומח לאיזה כיוון בדיוק? בחודש יולי נרשמו כ-16,000 מובטלים (ב-News1 מעלים את המספר ל-20,100) וזהו שיא של 3 שנים. אם המשק היה בצמיחה כמו שראש הממשלה חוזר ואומר, אז היו אמורים להיות פחות מובטלים, אני טועה בחישוב? אגב, שר האוצר שטייניץ טוען שאין בעיית אבטלה בישראל. יכול להיות שמישהו מנותק קצת? והוא עוד שר האוצר שלנו!
• ראש הממשלה עדיין מעלה שוב ושוב את נושא איראן (כאילו הם האחראים לבעיות שלנו). הוא בעצם עושה זאת בגלל סיבה פוליטית: כשזה מגיע לאג’נדה בטחונית, הליכוד עולה לשלטון. כשזה מגיע לאג’נדה חברתית וכלכלית.. הליכוד מחמם את כסאות האופוזיציה.
• ראש הממשלה במצב הנוכחי יתקשה מאוד להעביר תקציב ל-2013/2014 במצבו הפוליטי הנוכחי.

אז יכול להיות בהחלט שאני טועה, אבל מצד שני, יש בהחלט מצב שיהיו בחירות.

אתמול, כשניסיתי לחשוב על הנושא, מצאתי את עצמי בנקודה מעניינת: אני.. “קול צף”.

אז למי אני לא מוכן להצביע?

• אין לי שום כוונה להצביע למפלגות חרדיות, דתיות, דתי-לייט. מה לעשות, ואלוהים ואני זה לא משהו שילך יחד.
• אין לי שום כוונה להצביע לליכוד. אני לא מהטיפוסים שנדפקים ממפלגת השלטון ומחפשים עוד.
• קדימה? לפי כל הסקרים מפלגת האופורטוניסטים הזו תיהפך לאבק היסטורי, כמו מפלגת העצמאות של אהוד ברק.
• מרצ? אני אוהב לראות בלונים באוויר, אני לא אוהב להצביע לבלונים! מצע הבחירות שלהם (שבוודאי יעודכן בקרוב) נראה יותר כמו פנטזיה מרוחקת ופחות מתמודדת עם מציאות. שלום בין ישראל לסוריה? שלום בין ישראל ללבנון? מה בדיוק לקח מי שכתב את המצע?
• מפלגות הערבים למיניהן? מי שלא יודע, מפלגות הערבים הן בעצם “קדימה” בגירסה ערבית. אופורטוניסטים חולי כבוד שלא מקדמים את האוכלוסיה שלהם במילימטר, חס ושלום לדבר על אזרחי ישראל היהודים.
• יאיר לפיד? זה “מריח” כמו מפלגת אופנה, “שינוי 2” בגירסת לייט. הבן שונה מהאבא, אין לו משהו נגד דתיים, אבל מצד שני אני גם לא רואה “בשר”, אג’נדה רצינית שלא משתנה לפי כיוון הרוח.
• מפלגת העבודה… אני מזדהה איתם בחלק מהדברים, ידידי עו”ד יהונתן קלינגר רץ למפלגת העבודה ואני מזדהה עם לא מעט מעמדותיו, אבל החשש שלי זה לקבל בפרצוף את הג’יפה ההיסטורית של מפלגת העבודה. שלי יחימוביץ’ – אני לא יודע מי הקמפיינר שלה, אבל הוא בהחלט מכוון אותו לא מספיק גבוה. לפני כמה ימים היא התבטאה בכך שהיא תהיה מוכנה לשבת באותה קואליציה עם ביבי. מה שהיא היתה צריכה לאמר זה משהו כמו “אם ביבי יסכים לתנאים של מפלגת העבודה ולנקודות שמנחות את מפלגת העבודה, נשמח לצרף את הליכוד לקואליציה בראשותי”.
• ידידי ורעי היקר (עם הלב הענק) דורון אופק הזכיר בפייסבוק שמנהיגי המחאה החברתית רוצים להקים מפלגה. אני רוצה פרטים, מצע, מי עומד מאחוריהם וכו’. עד כה לא ראיתי פרטים..

אולי בעצם אפרט מה אני מחפש? (אשמח אם תוסיפו מה אתם מחפשים בטוקבקים כאן בפוסט). להלן רשימה חלקית:

• הפלסטינים – נראה כי כל ממשלה שרוצה לעשות שלום עם הפלסטינים בסוף מתפרקת. קרה למפלגת העבודה וקדימה. אני חושב שצריך לעשות טוויסט: לשבת עם הפלסטינאים, לעשות הסכם, אבל לאשרר את ההסכם רק במשאל עם. אף מפלגה לא תצליח להעביר הסכם כזה שנוגע בעצבים מאוד רגישים – לבד.
• שיפור המצב לעסקים קטנים ועצמאיים בדברים כמו:
  – קבלת דמי אבטלה לעצמאים
  – חופשת מחלה לעצמאים
  – הורדת סכומים שעסק קטן צריך להכין להלוואה בערבות מדינה (עסק קטן שרוצה להלוות 100,000 שקל בערבות מדינה צריך להפקיד ערבות של 20,000 שקל, סכום לא קטן ולא מבוטל) והפשטת (והוזלת!) התהליך עצמו, שלא יעבוד בשיטת “מצליח”.
  – הכרה באופן חלק יותר במיסוי בחו”ל (ה-VAT האירופאי) מבלי כל התהליך המסובך להפליא כיום.
  – חיוב כל התלמידים בלימודי ליבה מלאים בין אם במסגרת עצמאית או במסגרת לימוד ממלכתית
  – שינוי סדר העדיפויות בהשקעות ושדרוג העדפה בהשקעה בצפון ובדרום הארץ
  – הכנסת חתונה אזרחית כאפשרות לגטימית לחתונה, ללא מעורבות רבנים
  – הרחבת החוק למניעת הטרדה מינית התשנ”ח (1998) והוספת הגנה להומואים, לסביות, בי, טרנסג’נדר.
  – יעול ומחשוב המשרדים הממשלתיים וקבלת כל השרותים האפשריים – דרך האינטרנט עם תאימות סטנדרטים. כמו כן, שתהיה אפשרות לפנות דרך מערכת טיקטים על מנת לקבל שרות ומענה תוך יום עסקים, וכמו כן, ביטול הצורך בפקסים
• הגדלת קצבאות הזיקנה.
• קבלה ועידוד של יצרני חשמל פרטיים במחירים הוגנים, עידוד השקעה ביצירת מקורות אנרגיה אלטרנטיביים.
• הרחבת הסנגוריה הציבורית כך שלציבור תהיה אפשרות לקבל יעוץ משפטי בכל הנושאים הקשורים לתביעות, הגנות וכו’.
• ביטול ה”העדפה מתקנת” לדיור ציבורי לחרדים/דתיים והרחבתה לכלל הציבור ולא רק באזורים המיועדים למגורי חרדים (כמו הטריק שביצע היום אטיאס) כאשר הזכאות תינתן קודם כל לאלו ששירתו צבא או שרות אזרחי, לאחר מכן נשואים, עם ילדים וכו’.
• קיצוץ תקציב משרד הבטחון וזאת תוך בדיקה חיצונית של תקציבי המשרד (הידעתם? עד היום לא מאפשר משרד הבטחון למשרד האוצר לראות לאן הכסף הולך!)

זו הרשימה החלקית שלי. המפלגה שתבטיח לי את רוב הדברים הנ”ל, הקול שלי (ואני בטוח שאני לא היחיד) ילך אליה.

מה דעתכם?

כשהייתי שכיר, והייתי חותם חוזה (בין אם כעובד חדש אחד או כעובד שצריך לחתום על שינויים בחוזה) היה לי מצב אחד שכמעט תמיד גרם לי לגרד בזרועות הידיים בצורה עצבנית. מהו אותו מצב? לשבת מול רכזת כח אדם. תן לי ללמד לינוקס אדם שבקושי יודע אנגלית, תן לי לבנות קבצי RPMS ללינוקס כולל כתיבת SPEC מאפס, תן לי לסדר את השרתים בארון מחדש עם מספר סידורי עולה, תן לי למפות כבלי רשת עם מדבקות ולסדר אותם שיהיו עם אזיקונים וכו’ – רק אל תתן לי להיות מול רכזות כ”א.

מדוע? כי אני אלרגי לצביעות. אני פשוט מתעב את השקרים שמוכרים לי על “משפחה” ועל “איך שדואגים” לך. אין לי שום דבר אישי נגד אותה רכזת, יש לי הרבה נגד השיטה שמורחים אותך בכל מיני “פינוקים” (חלק לא קטן מהם גם “נוזלים” לך מהשכר) אבל כשהצרה הראשונה נוחתת על החברה,הדבר הראשון שעושים – פיטורים! כמו תזמון ארוחה מטכל”ית: 7 דקות אתה עם הקופסא והדברים שלך בחוץ, המחשב שלך (ולמי שמקבל רכב – שיגיד לו ביי ביי) נלקח ממך, החשבונות שלך בחברה ננעלים מיד, וקצין אבטחה מלווה אותך בכל צעד. אחרי הכל, אמנם לא היית מודע לפני 2 דקות שאתה הולך להיות מפוטר, אבל אולי תוציא איזה מיקרו עוזי ותתחיל לרסס את האנשים העובדים בחברה כנקמה? אולי תלך לחנוק פיזית את המנכ”ל? אי אפשר לדעת מה תעשה, לא?

הערב הופיעה כתבה ראשית ב-YNET על כך שפלאפון הולכת לפטר 200 עובדים. לא הייתי כותב את הפוסט הזה לו זה היה עוד סבב פיטורים רגיל. מה שמיוחד הפעם היא העובדה שפלאפון גם מפטרת אנשים מוגבלים שסוף סוף מצאו לעצמם עבודה שנותנת קצת כבוד. בנוסף מפוטרים גם עובדים במקומות כמו שדרות, כאילו יש עוד הרבה מקומות עבודה בשדרות.

אבל הדבר שהכי מעצבן אותי – זה התזמון. בעוד פחות מחודש מתחילים החגים, וחגים כמו שכולנו יודעים, הם זמן שכמות ההוצאות עולה, כי צריך לקנות אוכל, ביגוד, פה ושם מתנות וכו’, ומה יעשו אותם עובדים שיפוטרו מחר? אה, בעיה שלהם. את הנהלת פלאפון זה לא מעניין. אחרי הכל, להחזיק את העובדים עוד חודש וחצי זה יכביד מאוד על ההוצאות. מה יאמרו בעלי המניות, וההנהלה שגוזרת בונוסים שמנים לחג? אי אפשר כך, צריך לפטר, ומעכשיו לעכשיו!.

פלאפון טוענת שזהו צעד “יעול”. מישהו פה באמת חושב שפיטורי 200 עובדים זה צעד יעול? כי אני לא חושב כך. אותם עובדים של Call יכול לדוגמא, מילאו תפקיד חשוב, וברגע שאתה זורק אותם, אתה יוצר ואקום שלא כל כך מהר מתמלא. מי נדפק? הלקוחות שעדיין נמצאים בפלאפון. חתכת בכמות נציגי השרות? זמן ההמתנה יתארך עוד, ואתה תקבל נציג/ה מותש, כי פעם הוא היה אמור לענות על 30 שיחות, ועכשיו הוא צריך לענות על 50 שיחות. כמות ההקשבה תרד, עוד טעויות יבוצעו (נו בסדר, חייבנו אותך ב-200 שקל בטעות, תקבל זיכוי בחודש הבא, תראה את זה אחרי עוד 7 טלפונים עצבניים ועוד חצי שנה. מוכר למישהו?), איכות השרות תרד עוד (תמיד יש לאן לרדת), והלקוחות שלא יכולים לברוח יקללו את עצמם מדוע הם בחרו בפלאפון.

למה מיועדים הפיטורים? לעוד שורה ב-Powerpoint: “קיצצנו הוצאות בעוד X מיליוני שקלים”, ויחזרו על כך שוב ושוב בשיחת הועידה עם אנליסטים בזמן פרסום תוצאות הרבעון. זה שאיכות השרות נדפקה והלקוחות נדפקים עוד יותר – לא מעניין אף אחד!.

הדבר שמרגיז אותי בנוסף זה שזה לא משהו שנפל כרעם ביום בהיר. זה היה משהו שידוע כבר יותר משנה! משרד התקשורת פירסם מכרזים למפעילי MVNO (מפעילים וירטואליים) וכל בר דעת ידע: המפעילים הללו יתנו מחירים נמוכים יותר ממה שמציעים ספקי הסלולר השונים, זו אחרי הכל הדרך היחידה שאפשר לגרום ללקוחות לעבור למתחרים.

לו היה מנכ”ל קצת יותר רציני בפלאפון, הוא היה בודק ורואה שאנשים לא מרוצים לא מהשרות שהם מקבלים ובוודאי שלא המחירים, ואלו הנקודות שהוא היה “תוקף”. הוא היה משקיע יותר במערך השרות, ובמקביל מכין חבילת מחירים שתפתה את הלקוחות להישאר ולא “לערוק” למתחרים.

מה עשו פלאפון? נרדמו בשמירה. הם היו בטוחים שהלקוחות יהיו מרוצים כל כך, שהם ישארו גם במחירים הגבוהים. אחרי הכל, הם מקבלים שרות, לא?

המציאות הגיעה עם פטיש 10 קילו בראש של פלאפון, סלקום ואורנג’. יותר מ-400,000 איש עברו לגולן טלקום, הוט מובייל, רמי לוי ואחרים. זה היה פשוט מדהים לראות: צעירים שאחראים בביתם על כל ענייני הטלפוניה הסלולרית מעבירים 2-7 קווים במכה אחת (או ב-2 חלקים) מהספקים הגדולים אל הספקים החדשים שמציעים מחירים זולים מאוד: 10 שקל או 99 שקל, דבר כמה שתרצה, ויש לך 3 ג’יגה גלישה באינטרנט כלול בחבילה (סעיף שרק הוא הכניס לא מעט לחברות הסלולר כספים רבים ותומחר במחיר שערורייתי!).

אוקיי, לקוחות עברו, אולי עכשיו תטפל בלקוחות ואל תטרטרו אותם בכל מיני שטויות?

מה פתאום! זה פלאפון! נשים ללקוחות טריק חדש. רוצה לעבור למסלול 99 או 129 שקל? תעבור דרך הצ’אט שלנו. אה, אתה בטלפון עם נציג ואתה רוצה לעבור? חצוף! 6-10 שקל “קנס” בבקשה. אה, לגבי 3 ג’יגה גלישה ב-99 שקל? תשכח מזה. 129 שקל אם אתה רוצה גם 3 ג’יג
ה.אגב, חודשיים לפני כן (ביוני) לקוחות שביקשו לקבל את המחיר שהמתחרים החדשים מציעים – לא קיבלו אותו. החברה בהתחלה הציעה חבילה של 1500 דקות שיחה/SMS ב-99 שקל, אבל אז עשתה מעשה קסמים והעלימה את החבילה, רק כדי להחזיר אותה יותר מאוחר. זה רק מדגים כמה פלאפון מאורגנים.

זו רבותי, אטימות מוחלטת. שום התחשבות בעובדים, שום התחשבות בבעלי מוגבלות, שום התחשבות בזמנים (חגים), שום התחשבות בלקוחות (שרות וחבילות). חושבים אך ורק על הרבעון הבא וההנהלה חושבת רק על הבונוס והדיבידנדים, ולעזאזל השאר. בעלי המניות הם ה”אלוהים”. הלקוחות והעובדים? נו, שיסתדרו.

יש לי חבר טוב שמדי פעם משתף אותי בתסכול מלקוחותיו, כמה לקוח X מטומטם ולקוח Y מפגר, והוא מתאר בד”כ מדוע וברוב המקרים נראה לי שהוא צודק.

במה אותו חבר לא צודק? בכך שהוא לוקח את הדברים באופן אישי ללב.

כל עסק, יהיה אשר יהיה, קיים בזכות לקוחותיו. יהיו לקוחות, יהיו הכנסות. לא יהיו לקוחות, לא יהיו הכנסות. כולם מסכימים שחשוב מאוד לשמור על לקוחות ולוודא שהם מרוצים, ואני מוסיף: עד גבול מסוים. רבים מאמצים את האימרה “הלקוח הוא המלך”, אימרה שאינני מסכים לה. הלקוח הוא חלק מאוד חשוב, אולם לחשיבות הזו יש גבול: מה יקרה אם מחר הלקוח ירצה את השרות שהוא מקבל היום ב-50% פחות מחיר ממה שהוא משלם היום? כאן, כנותן שרות, תצטרך לבדוק אם אתה מרוויח עדיין משהו מהעיסקה. אם לא, מומלץ שתיפרדו כידידים.

אתן לכם דוגמא שקרתה אצלנו בעסק לפני כשנה בערך: לקוח גדול שלנו ביקש שרת נוסף עבור אתר רכילויות גדול וידוע. שמחנו לקבל את האתר, הוכן שרת גדול ומכובד עבור האתר עם תמיכה וניהול שלנו, כך שאם יש תקלות, אנחנו מטפלים.

המערכת הוקמה והאתר עבר והכל עבד בצורה רצינית, עד שעברה חצי שנה ואותו בעל אתר החליט שהוא לא צריך שרת כזה בומבסטי כדי לארח את האתר שלו וביקש לקצץ, כי כמות הגולשים אליו תהיה קטנה. הלקוח מבקש, אנחנו מבצעים. הזהרנו אותו מראש כי אם תהיה לו כמות גדולה של גולשים פתאומית, השרת שלו לא יעמוד בעומס, אך הוא התעקש, וביצענו.

אחרי שבוע הוא החל בהפצצות הודעות SMS מדוע השרת לא מחזיק אלפי גולשים בכניסה סימולטנית. כל נסיונותנו לסייע ולהסביר נפלו על אוזניים אטומות. ניסינו לעשות את המיטב עד שהתחלתי לעשות חישובים של עלויות תמיכה (“חץ ביז” עובדים עם פרילאנסרים כתומכים, כך התמיכה הרבה יותר רצינית והתשלום יותר נמוך בהשוואה לתומך שכיר מקצועי) והתברר כי עלויות התמיכה כלפי אותו בעל אתר רכילות הן גבוהות יותר ממה שהוא משלם, ולכן הודעתי לו כי בהתאם להסכם בינינו, אנחנו ניפרד כידידים.

כיום, בראיה לאחור, התברר לי כי עשיתי טעות כשקיבלנו אותו. מה הטעות? לו הייתי בודק יותר לעומק לפני קבלת הלקוח, הייתי רואה שאתרים מאוד גדולים עשו איתו שת”פ ולאחר מספר חודשים הם ביטלו את השת”פ, ולא מדובר על אתרי נישה אלא אתרים מאוד גדולים (נמצאים בחמישיה הפותחת של סקרי TGI). לו הייתי יודע זאת, הייתי מודיע לאותו לקוח גדול משהו כמו “תודה, אך לא תודה”. אנחנו ביזנס שמטרתו להרוויח, לא להיות מלכ”ר.

לכן, כשאתה כפרילאנסר או בעל עסק מקבל לקוחות או שיש לך לקוחות, כדאי שתבדוק את הדברים הבאים:

• אם יש לך לקוח קיים והוא מתלונן בצורה גנרית ולא נקודתית (כלומר התלונות שלו מעורפלות ו/או מאוד כלליות), אז לפניך מקרה שמחפש לעזוב אותך ופשוט מחפש תירוץ לעזוב. ברוב המקרים, שום פתרון טכני שתציע לא יסייע, תתכונן להיפרד.
• לקוח שעובד בשיטת ה”אני צודק”: אתה ממליץ ללקוח לעשות XYZ צעדים על מנת לקבל מה שהוא מעוניין אך הוא מתעקש לעשות ABC בניגוד או ההיפך ממה שהמלצת לו? זהו רמז מאוד עבה בשבילך שאתם לא הולכים להסתדר. בדוק איך אתה מסיים עם לקוח כזה או לסכם איתו שהוא משלם על המומחיות שלך ושיעשה את אותו XYZ. אם הוא שוב חוזר לאותה התנהגות, צרות צפויות ביחסים שלכם.
• יותר מדי השקעה: סיכמת על פרויקט/שרות שמסגרתו הלקוח ישלם לך X שקלים על Y שעות עבודה, והלקוח מוסיף ומוסיף דרישות אך לא מוכן לשלם על שעות נוספות? הלקוח מנצל אותך. דווקא כאן פרילאנסרים רבים “נכנעים” מתוך מחשבה שאם הם יוותרו על אותם שעות, הלקוח יזכור אותם לטובה ויביא עבודה נוספת. האמת היא שאולי הלקוח יביא עבודה נוספת, אבל הוא גם ינצל אותך הרבה יותר, זה לא דבר שמתמעט, אלא רק גודל.
• “כסף מחר”. לצערי יש לא מעט כאלו בישראל: סיכמתם על X אלפי שקלים תמורת פרוייקט שתבצעו עבורו, התשלום יהיה חלק עכשיו, חלק באמצע, חלק בסוף. הוא ישלם את החלק הראשון, וכשיגיע הזמן של החלק השני, תשמעו ממנו “מחר” מכיוון שכבר עשיתם השקעה רצינית, מומלץ או לחלק את התשלום האמצעי או לעצור את הפיתוח/שרות ולבדוק בחוזה שלכם מה מסוכם. בכל מקרה, לא מומלץ לתת את כל הפיתוח/שרות אלא רק לאחר שקיבלתם את התשלום.

אפשר להימנע מלהיכנס לצרות בחלק מהמקרים ע”י בדיקות פשוטות, אותם כדאי לבצע (את זה אני אומר מנסיון, חלקו לא נעים) לפני שסוגרים חוזה:

• להריץ חיפוש מעמיק בגוגל כלפי אותו לקוח פוטנציאלי. נסו למצוא היסטוריה ומידע. פורומים בקטע הזה יכולים לסייע.
• לשוחח עם פרילאנסרים אחרים שעשו עבורו עבודה קודמת. חלקם יספרו לכם מיידית מדוע לא כדאי לעשות ביזנס עם הלקוח, חלקם לא יאמרו מילה. הטונציה בשיחה יכולה לתת לכם אינדיקציה על מה מדובר.

לסיכום: הן כבעלי עסקים קטנים והן כפרילאנסרים, לכולנו יש מכנה משותף שהוא הרצון להרוויח ולהתפרנס. יחד עם זאת, גם כשאין לעסק או לפרילאנסר הרבה לקוחות, חשוב לבדוק את הלקוח לפני שסוגרים חוזה, כי אם מדובר בלקוח בעייתי, אתם תמצאו את עצמכם עם צרות כספיות לא מעטות ולקוח מתחמק שמרוב טוב הלב שלכם תמצאו את עצמכם בלי שום כלי לגרום ללקוח לשלם את המחיר, וחבל.

בהצלחה לכולם.

בתקופה האחרונה אני עוקב באדיקות לגבי כל מה שמדברים על התקיפה באירן. יצא לי השבת גם לקרוא את הביביתון (“ישראל היום”). המסקנה שלי (שארחיב בפוסט זה מדוע הגעתי אליה) היא די פשוטה:

Oh My God

לא חשוב איך קוראים את הדברים, נראה שראש הממשלה שלנו אצה לו הדרך לתקוף את אירן מבלי לחשוב על החלק השני (אני ארחיב על כך בפוסט זה).

אני רוצה להתחיל עם נקודה שהביביתון מדבר עליה, ואני לחלוטין לא מסכים. העיתון אומר שאסור לדבר על תקיפה גרעינית בצורה פתוחה אלא אך ורק בחדרי חדרים, ולדעתי העיתון טועה ומטעה מסיבה פשוטה.

הסיבה? אף אחד לא מבקש שהצבא יפרסם סד”כ שהולך לתקוף את איראן. אף אחד לא מבקש לדעת כמה מטוסים, מסלולים, תדלוק, איזה פצצות, מי המפקד, איזה מטוסים וכו’. אלו פרטים שהשתיקה יפה להם ואת זה לא צריך להוציא החוצה.

מה שכן צריך זה דיון ציבורי האם אנחנו צריכים דווקא עכשיו להיכנס להרפתקאה הזו והאם יש כיסוי לצ’ק הזה.

עד כה ראש המוסד לשעבר דיבר נגד ההתקפה, הרמטכ”ל רמז שהוא לא ממש בעד ההתקפה וכך גם ראשי הבטחון האחרים. ברק וביבי בהחלט בעד התקפה, ונראה ששרי השמיניה לא כולם בעד.

אז על מה בעצם מדובר מבחינת התכנון הכללי של ההתקפה? בראשי תיבות מדובר על כך שישראל תתקוף מנקודות שונות מטרות באירן. כולם בטוחים שזה לא יחסל את הגרעין האיראני אלא יעכב אותו בכמה שנים.

אם זה היה רק החלק הזה, אני די בטוח ששרי השמיניה, ביבי, ברק, הרמטכ”ל, ראש המוסד ואחרים היו מוכנים לבצע את זה, אבל הבעיה שזה רק חלק אחד מתוך מערכה שלמה וכאן מתחילות הבעיות, וכאלו לא חסר.

בואו נאמר שישראל התקיפה את אירן. עכשיו המערכה עוברת לחלק שני שמתרחש תוך דקות מרגע שישראל התקיפה:

אירן לא תשתוק. זו תהיה ההזדמנות שראשיה חיכו להוציא את הכלים שלהם, וכאלו לא חסר להם:

• חמאס וראשי ארגונים אחרים בעזה מקבלים הוראה לשלוף את הטילים, גם את הטילים הארוכי טווח שעד היום לא נורו עדיין – ולהתחיל להפגיז את ישראל.
• חיזבאללה עם 18-25 אלף הטילים שלו מקבל הוראה להתחיל לתקוף את ישראל. גם הם מקבלים הוראות לירות לא רק טילים קצרי טווח לגליל, אלא גם לטווחים ארוכים יותר כמו המרכז, דימונה וכו’.
• סוריה – אירן שלחה רק לפני שבוע 3000 חיילים לעזור לאסד, וסביר מאוד להניח שאירן תבקש מאסד לירות גם טילים לעבר ישראל. לא צריך להוציא טנקים לכבוש את רמת הגולן, מספיק לירות טילים מסוריה לישראל, עדיף לכיוון חיפה והמרכז.

מפת הירי תיראה בערך כך:

כמה ישראל ערוכה להתקפה כזו מ-3-4 מדינות במכה אחת? תלוי את מי שואלים. במשרד הבטחון כנראה מעשנים משהו מאוד חזק, כי להערכתם יהיו “רק” 300 הרוגים. לי קצת קשה להבין את המתמטיקה שלהם, במיוחד שאותה מתמטיקה לא לוקחת בחשבון שבעבר אותם יורים לא היה להם טילים ארוכי טווח (חיזבאללה, חמאס/עזה) ואירן לא היתה מעורבת ישירות בירי מהשטח שלה כלפי ישראל.

נוסיף על כך שמצב המקלטים במרכז הארץ במקרה הכי טוב הוא פשוט .. מחפיר! עיריות דוחות תחזוקת מקלטים בגלל אילוצי תקציב וסיבות אחרות, כלומר תושבי המרכז יהיו הכי חשופים לטילים. 300 הרוגים? כמדומני שצריך להוסיף 0 או 00 אחרי ה-300 וזה עוד לפני שנעלה שוב ללבנון (צריך להשמיד טילים, בחלק לא קטן מהמקרים אי אפשר לעשות זאת מהאויר).

סביר להניח שאחרי כל מהומת האלוהים הזו והמכות שינחתו על ישראל, אנחנו עדיין נישאר על המפה, אבל אז גם נחטוף מכות חדשות. לא פיזיות, כלכליות. משרד הבטחון יבקש עוד כמה עשרות מיליארדי דולרים, ביבי שוב יקצץ ושוב יעלה מחירים השמימה. עד אז סביר להניח שכבר תוקם ועדת חקירה נוספת. בדיוק כמו שקרה במלחמת לבנון 2. כבר פיתחנו התמחות בזה בישראל.

נשאלת השאלה: האם צריך לתקוף באירן? לעניות דעתי, כנראה שכן, אבל רק אחרי שהסנקציות הכלכליות יוכיחו שהן לא עובדות ושכל הפתרונות האחרים (הלא התקפיים) מוצו. מי צריך להתקיף? לא ישראל אלא הדוד סם. תקיפה באירן צריכה להיות בכמה “מכות”, כי האירנים ינסו לשגר עלינו מכלול טילים ארוכי טווח וינסו להשמיד גם צבא אמריקאי בים ובמקביל שלוחותיהם יעשו את הכל כדי לפגוע עם טילים בישראל. אנחנו מדברים על מגה-מלחמה שאירן בהחלט תטען ל”קזוס בלי” ורוב המדינות בעולם יצדיקו אותה, בראש ובראשונה רוסיה, סוריה, סין, לבנון ומדינות רבות נוספות, ועוד לא הזכרתי את ערימת ההחלטות שהאו”ם יחליט נגד ישראל, אמברגואים ועוד.

בגלל הסיבות שפיטרתי, כדאי לדעתי לדון בדברים שכן פתוחים וגלויים, ולדרוש תשובות מנבחרי הציבור עכשיו ולא אחרי התקפה שבה יהרגו אלפים ואולי יותר. האם הפתרון שראש ממשלתנו כל כך שש אליו ודוחף אליו – הוא הפתרון הנכון?