רכבת ישראל, הוועד, בית המשפט, ו-30 אלף שקל קנס

אני רוצה להתחיל בסיפור קטן על נאיביות: כחודש לאחר שהקמתי את העסק למכירת שרתי VPS יצר איתי קשר אדם אחד. נקרא לו רוני. רוני רצה להיפגש. נפגשנו. הוא סיפר לי שהוא רוצה לשכור כמה שרתי VPS גדולים, רוחב פס רציני ועוד מספר דברים. הסכום החודשי שרוני היה צריך לשלם היה יפה מאוד: 5 ספרות ורוני עוד רצה לשלם מראש. אני כבר התחלתי לדמיין איך אני יוצר קשר מחדש עם המשווק של HP שאני עובד איתו כדי לרכוש עוד מספר שרתים וזה כשיש לעסק כולה חודש!

רוני ביקש שאוציא לו כמה שיותר מהר חשבונית, הוא רוצה לשלם ולהתחיל להריץ את הדברים. תוך דקות ספורות הנפקתי לו חשבונית וציפיתי שרוני ישלם ונתחיל להקים את כל מה שהוא ביקש. חלף יום, חלפו יומיים, שבוע ורוני לא משלם. התחלתי לדאוג: מדובר בחשבונית מאוד גדולה ותוך מספר ימים אצטרך לשלם עליה מע”מ ומס הכנסה בסכום ממש לא קטן בשעה שלא קיבלתי שקל אחד! בסופו של דבר הצלחתי לתפוס את אחד השותפים של רוני והוא הסביר לי שהבחור השתמש בחשבונית כמנוף למו”מ עם הספק שהוא רצה לעזוב. אותו ספק מתחרה הוריד 100 שקל מהמחיר ורוני נשאר, רק שרוני לא טרח להודיע לי. כמובן שהייתי צריך לעבור את כל הסיפור של חשבונית זיכוי וכו’, ולא הרווחתי את העיסקה הזו, אבל זה היה עבורי שיעור חשוב ב-לא להיות נאיבי.

בסופו של דבר יצאתי בזול.

מנהיגי המחאה החברתית לעומת זאת למדו אתמול שיעור ב-לא להיות נאיבי אבל שיעור יקר מאוד. עלות השיעור: 30 אלף שקל!

מסתבר שאותם מנהיגי מחאה יקרים, מאוד חשוב להם להגן על ועד עובדי הרכבת, אותו ועד מיליטנטי שמנהיגתו מצפצפת על בית דין לעבודה (היא חטפה 10,000 שקל קנס על ההתנהגות הזו). למנהיגים היקרים מאוד חשוב שהרכבת לא תופרט, שמשרד התחבורה יבטל את החוזה עם יצרנית הקרונות בומברדיה והעיקר שעובדי הרכבת יקבלו תנאים נוספים ו”יתחזקו את הקרונות” (למרות שהרקורד שלהם בתחזוקת קרונות עד היום אינו משהו ששווה להתגאות בו).

אז מה עושים אותם מנהיגי המחאה? מגישים ערר לבג”צ שיורה למשרד התחבורה לבטל את החוזה ומבקשים מכב’ ביה”מ לכפות על משרד התחבורה להסכים לתנאי הוועד.

כדי לקצר את הסיפור, אביא את הדברים כפי שנכתבו היום ב”ישראל היום”:

בג"ץ דחה אתמול על הסף את העתירה שהגישו ראשי המחאה החברתית, ובהם ‍דפני ‍ליף, שביקשו לעצור את הפרטת הרכבת. הדחייה הייתה כי "העותרים ידעו על אפשרות קיומו של מיקור חוץ עוד מסוף 2009 אך בחרו להשמיע את קולם רק עתה". בצעד חריג הטילו השופטים (ניל הנדל, סלים ג'ובראן ונעם סולברג) על העותרים הוצאות משפט בסך 30 אלף ש'. העותרים דרשו כי בג"ץ יורה לבטל את ההסכם עם יצרנית הקרונות הקנדית בומברדייה, לתחזוקת יותר מ-130 קרונות חדשים. זאת, בטענה שהסכם התחזוקה אינו אלא דרך להביא להפרטת הרכבת

כלומר מנהיגי המחאה החברתית לא עשו שיעורי בית, לא בדקו את הדברים לעומק. העניין קיים מ-2009 והוועד פשוט נקט סחבת ולא רצה להגיע לשום הסכם, אבל מישהו לא סיפר את זה למנהיגים היקרים. השופטים התעצבנו ונקטו צעד חריג של הטלת קנס משמעותי על אותם מנהיגים.

עכשיו אולי אותם מנהיגי מחאה יתחילו להבין עם מי יש להם עסק: עם ועד שקיבל במסגרת המו”מ תנאים מפליגים: תוספות שכר, הבטחת קליטה של קופאיות ועוד דברים, אבל הוועד החליט שלא מתאים לו ולשר התחבורה פשוט נמאס, אז הוא משתמש בסמכות שלו לקבוע מי יתחזק את הקרונות ואם הוועד ימשיך לעשות שטויות, זה יגמר בעוד סיבוב בבית דין לעבודה.

אישית, לא הייתי רוצה לראות עוד טייקון קונה את הרכבת בגרושים והולך לפי שורת רווח והפסד פר רבעון, עם פיטורים המוניים רק כי לא הגיעו לאיזה יעד של רווחים מהאולימפוס, אבל מצד שני, שאני רואה את ההתנהגות הנלוזה של הוועד שפשוט שם פס על כל דבר, אני מתחיל לתהות .. אולי הפרטה בכל זאת תעזור כאן.

היום היתה עוד הפגנה נגד הפרטת הרכבת בהשתתפות כמה עשרות מפגינים, וכשאני רואה את זה אני חושש שאותם מפגינים אינם מודעים לכך שהם משמשמים כפיון בארסנל של אותו ועד הרכבת מבלי לדעת את כל הפרטים של המו”מ, ומבלי לדעת איזה טריקים הוועד ממציא כדי לתחמן את כולם. אחרי הכל, כפי שהשופטים טענו: העניין התחיל מ-2009, איפה בדיוק היה הוועד? מדוע לא נשמע קולם אז?

Comments

comments

11 תגובות בנושא “רכבת ישראל, הוועד, בית המשפט, ו-30 אלף שקל קנס

  1. האמת קצת אחרת:

    חוו"ד של מומחים לרבות ועדת בדיקה של משרד התחבורה מצביעה על אחריות יצרן (ולגמרי לא במקרה היצרן הוא בומברדייה) לכשלים שגרמו לתאונות – למשל: לשריפת הקרונות בשנה שעברה.

    הועד של הרכבת צודק אבל מנהל עצמו באופן מאוד רשלני מבחינה ציבורית. זו איננה סיבה להפריט שום דבר.

    המו"מ עם עובדי הרכבת קיים מ 2006 ואפילו לפני כן – אז מה? בג"צ מעניש לא מעט עותרים על כך שהגישו עתירה אבל לא הכינו שעורי בית. לבג"צ חסר,כבר מזמן,מידת הרחמים שנדרשת כאשר אזרח עותר בעניין מנהלי שגם שנוי במחלוקת פוליטית. העניש אותם – גם זה אז מה אחד גדול.

    בשורה התחתונה של הדברים: הפרטת הרכבת בלי קשר לעניין העובדים (אם יסתדרו או לא) הוא מתכון בטוח לכישלון ולו בגלל שאין בישראל גוף פיננסי שיכול לעמוד בעלויות העצומות של רכבת – בעיקר בתחום הפיתוח הן של מסילות והן של קרונות. מסילות ברזל וקרונות נרכשים,ברוב המכריע של המקרים,על ידי מדינות והמחירים הם בהתאם. אילו הם תנאי השוק – אין בישראל אף טייקון ואף גוף פיננסי שיכול לעמוד בהוצאות האלה גם אם יקח את כל קרנות הפנסיה שלנו ונישאר עירומים ובלי כלום. אם זה לא איכפת לך ולשאר אזרחי המדינה מיסרו את הרכבת במתנה למי שאתם רוצים והתוצאות לא תאחרנה לבוא. אני לא נכנס,ולא אכנס כאן, לפרטים ולמידת המסובכות שלהם – מי שרוצה יש באינטרנט לא מעט מידע על זה.

    חץ: אל תקבע מסמרות ועובדות בידיעות שהופיעו בעיתונים. ועד הרכבת לא קיבל שום תוספת ולא קלטו שום קופאיות אלא בגלל שיש חובה חוקית לעשות את זה והרכבת,בינתיים,שייכת למדינה והמדינה משתדלת לא להפר את החוקים של עצמה. אני מאוד מעורה במה שקורה ברכבת והידיעות על תנאים מפליגים תמורת הסכמה להפרטה פשוט לא נכונות ואין להן שום אחיזה במציאות. גם הבג"צ לא היה על זה בכלל זו בררוגטיבה של המדינה ובג"צ לא יכול להתערב בזה – ומניסיון העבר לא התערב.

    זה שהועד מתפקד באופן לקוי הוא לא סיבה בכלל לפטר את כולם ולהעביר את הנכס הלאומי הזה לטייקון שישלח אתכם לתספורת (אתכם כי אני כבר קירח בגלל הגנים). גם ברכבת ישראל הועד נתן הסכמתו להליכים ניהולים שאינם בתחום סמכותו על מנת ליעל ולשפר את השירות. אבל ועד הרכבת מספיק טיפש (היה אגב הם התעשתו) כדי לא למנף גם את זה ולפגוע בתדמית הציבורית שלו – הלא ממש טובה. שוב זו לא סיבה להפריט את הרכבת ולא סיבה לנתץ את העבודה המאורגנת. וזו לא סיבה שפיטה על ידי בג"צ זו פררוגטיבה של המדינה – והמקום לשנות את זה הוא בקלפי לא בבג"צ.

    אני לא הייתי שמח לאידם של דפני ליף ושאר חבריה – גם לו בכלל לא הייתי מסכים איתם. העובדה שבג"צ העניש אותם בגלל שלא הכינו שיעורי בית היא תמרור אזהרה לכל אחד מאיתנו שלפיו בג"צ תמיד יעדיף את עמדת בעל הכוח ולא ינקוט במידת הרחמים השפיטות הנדרשת לאזרח שמבקש לערער על החלטות של הממשלה גם אם הן התקבלו מזמן. משפטית,אולי,השופטים צצדקו.חברתית טעו טעות חמורה ואם זו הרוח של בג"צ הוא די מיותר.

    בענין אחר לגמרי,ופרטי,נתקלתי בדיוק באותה בעיה כאשר היה ידוע מראש שבית המשפט,לעינינים מנהלתיים, יעדיף את עמדת השלטון ומשכתי עתירה שכמעט עלתה לי 50 אלף ש"ח. עונש שלא ברא השטן. תבין את ההמשך לבד.

    אז המקרה של ליף ושות' אין בו מקום לשימחה לאיד אלא מקום לדאגה גדולה לגבי זכות העמידה ויכולת העמידה של אזרחים מול בג"צ על רקע החלטות ממשלה שנעוצות באגנדה הפוליטית שלהם ולא במשילות וניהול עניני המדינה במקום עניני מרכז המפלגה.

    מנחם

    • כמה דברים מנחם:
      1. אתה מדבר על המקרה של השריפה ואם ועדת חקירה מצאה שזה בגלל תקלת יצרן אז אני מאמין להם, אך אני מדבר על עשרות מקרים של רכבות שעצרו באמצע מסלול ו"נתקעו", מזגנים שמפסיקים לפעול, שביתות פתאומיות בגלל אי מינוי מקורב לבכירים בוועד ועוד עשרות דברים שמדברים על תחזוקה לקויה של העובדים ועל התנהגות בריונית שלא קשורה לשום יצרן.
      2. אני מסכים איתך לגבי מידת הרחמים של בג"צ באופן כללי, אבל ש-3 שופטים פוסקים פה אחד על קנס כזה ואין אפילו דעת מיעוט שלא להטיל קנס, זה אומר דורשני.
      3. נכון, אין אף טייקון שיכול לרכוש את הרכבת ואת כל ה"נדוניה" אבל זה לא אומר שאי אפשר למצוא פתרון יצירתי, בין אם מדובר בהפרטה לגוף ציבורי, הפרטה חלקית או רעיונות אחרים.
      4. לא היתה שום חובה חוקית למדינה לקלוט את הקופאיות כמו שביטוח לאומי לא מחויב לקלוט את נציגי שרות הלקוחות (זה מיקור חוץ כיום). עופר עיני באחד הראיונות האחרונים סיפר בפירוש שהיו הצעות בהחלט נאות מצד הנהלת הרכבת לגבי תנאי שכר משופרים ועוד, אז גם לא להאמין לו?
      5. אין בי שמחה לאיד לגבי דפני ליף וחבריה. יש לי הרבה ביקורת על ההתנהלות שלהם שלדעתי היא ילדותית ונאיבית (במקרה הטוב), אבל אני מסכים איתך שהם לא היו אמורים להיקנס.

  2. הועד כושל ? מאוד.
    להפריט את הרכבת ? רעיון נוראי. באופן אישי אני מוצא את המחירים של הרכבת כבר עכשיו גבוהים מדי, אם הם יעלו עוד יותר אני אנותק מכל פעילות שהיא במרכז, אוטובוסים עד לתל-אביב הם לא אופציה מבחינתי רוב הזמן עקב סיבות רפואיות. אם הרכבת תופרט המחירים יעלו, אין פה קסם.

    • מדוע אתה לוקח עמדה אוטומטית שאם הרכבת תופרט (ואני לא מדבר על הפרטה בסגנון דנקנר קונה את רכבת ישראל, אלא משהו שמופרט למספר חברות ואולי אפילו תחרות) המחירים יעלו?
      להזכירך, כשמשרד התקשורת הפעיל את הטלפוניה בארץ (וגם כשהוקמה בזק והיתה כולה בבעלות ממשלתית) מחירי השיחות היו גבוהים בטירוף, מחירי שיחות בין עירוניות (פורמט שהועתק מאירופה למרות ששם מדובר בתעריף שמיועד לשיחה כשמנוי אחד מרוחק מאות קילומטרים ממנוי אחר) היו מאוד גבוהים ומחירי שיחות לחו"ל היו בשמיים.
      והיום? אני משלם מבזק לכל מקום בארץ ולכל חברה סלולרית מחיר של 14 אגורות לדקה או שאני יכול לשלם מחיר FIX לכמה אלפי דקות שיחה. בעבר ב-14 אגורות היית יכול לאמר "שלום, מה שלומך" ולקבל ניתוק.

      גם במכרז אפשר לקבוע שהמתמודדים יתנו מחירים לצרכן ומה הם יצטרכו להתחייב. אם ניקח לדוגמא את המחירים של פלאפון בעידן טרום תחרות, המחירים היו גבוהים פי כמה וכמה מכל תעריף שהיה אחר כך כשסלקום ואורנג' היו בתמונה (למרות שהמחירים שלהם נגועים בחשד לקרטל).

      • בזק היא דוגמא רעה. לבזק היה מונופול הרבה שנים על התקשורת בארץ. הרכבת תישאר מונופול וזה בסדר.

        למה אני מניח שאם הרכבת תופרט המחיר יעלה ? כי אין קסם בנושא, חברה פרטית היא למטרה אחת בלבד, רווחים. אנשים יפוטרו או שהמחירים יעלו, אולי אפילו שינהם. אם אלו לא יקרו יחסכו במקום אחר, אני לא רוצה שיחסך אפילו חצי שקל על בטיחות.

        יש אפשרות לשנות את המודל שבו עובדת הרכבת, הרכבת בבעלות המדינה, רק צריכה להתקבל החלטה שהמדינה מפעילה את הרכבת ללא רווחים. מחיר הכרטיסים ישקף את עלות התפעול בלבד, אפשר גם לסבסד חלקית את הכרטיסים לאזרחים ישראלים מרווחים על רכבות מטען.

        זאת אופציה אחת, אני בטוח שיש דרכים נוספות להוריד מחירים בלי לפגוע באיכות השירות, כל עוד הרכבת בבעלות המדינה, להבדיל כמובן ממצב שבו הרכבת בבעלות פרטית, אז האינטרס היחיד הוא שורת הרווח.

        • יש בעיה אחת מרכזית עם התאוריה שלך: לא חשוב אם תהיה ממשלת ימין או שמאל, הממשלה תשאף למקסם רווחים, ואם לשפוט לפי ההיסטוריה של המדינה הצעירה שלנו, במדינתנו גובים מע"מ על כל פיפס, גם כשזה דופק את השכבות החלשות, אז אין שום סיכוי שהמדינה תפעילה תחבורה ציבורית כלשהי ללא מודל רווחים כלשהו. תראה מה קרה לתחבורה הציבורית בצפון כשהמדינה ראתה שהיא לא מרוויחה מתפעול הקווים שם.

          • אני מודע למצב הממשלה שלנו, אני גם מודע באופן כואב למצב התחבורה הציבורית בצפון.
            הוא היא בגדר נסבל קודם, מאז שהקווים הופרטו המצב נהיה קטסטרופה, אני לא רואה איך הפרטת הרכבת לא תלך באותו כיוון בדיוק.
            ההבדל היחיד יהיה במספר הנפגעים ואולי בסוגי הפגיעות (השאלה היא איפה יחסכו).

            *קשה לי להגיב על ממשלת שמאל, מאז שאני זוכר את עצמי בישראל יש ממשלה ימנית מבחינה חברתית.

      • המציאות בעולם הוכיחה, שמדינות שהפריטו את מערכת הרכבות שלהם – נאלצו להלאים אותם בחזרה. (ארה"ב, בריטניה, ניו-זילנד). http://www.blacklabor.org/?p=35174

        כמה קטעים מענינים מנייר העמדה:
        ניתוח הפרטת הרכבת בניו-זילנד ובבריטניה מפריך את הטענה שחברות פרטיות אשר כל עניינן בהפקת רווחים, יבצעו השקעות חדשות וממושכות לשיקום ותחזוקת מערך הרכבות כדי להגדיל את היקף השימוש וההכנסות מהן. בשתי המדינות, המהלך שנקטו החברות הפרטיות היה שונה. הן התמקדו בהשגת רווחים לטווח קצר, כפי שהקונצנזוס העסקי השגור הכתיב להן: מטרתה של ההנהלה היא השגת תשואה רבעונית לבעלי המניות. על פי תפיסה זו, השקעה לטווח ארוך שתפגע ברווחי החברה בטווח הקצר – תשחיר את תפקוד ההנהלה בעיני בעלי המניות. הצורך בהשקעה לטווח ארוך ודחיית רווחים, הוא אחת הסיבות העיקריות לכך שמימון ממשלתי חיוני תמיד בפרויקטים של תשתיות לאומיות.

        הפרטת הרכבות בבריטניה נחלה כישלון צורב. הממשלה הבריטית מוציאה כיום הרבה יותר ממה שהוציאה לפני ההפרטה, וטיב השירות אינו משתווה לרמת השירות במדינות אחרות באירופה.

  3. אני חושבת שרוב המחאה הזו נוהלה בצורה ילדותית וטיפשית. די היה בלחזות בדפני ליף עומדת על הבמה ותופסת את הראש כלא מאמינה, יען הייתה בהפגנה של הנוער העובד והלומד נגד מאחזים ביש"ע ולא ציפתה שיבואו יותר מ-300 חבר'ה. המחאה הזו הייתה פדיחה די גדולה.

  4. חץ,

    אין הפרטה בכאילו או באולי. או שמעבירים לידיים פרטיות או שלא. הרכבת איננה טלית שכולה תכלת ואפילו לא מתקרבת לזה,אבל זה לא אומר שהפתרון הוא הסקטור הפרטי.

    תראה מה קורה היום בתל-אביב: משרד התחבורה ביצע את "הפעימה השלישית" ב"רפורמה בתחבורה הציבורית". מדובר בתיקונים שכוללים שינויים בקווים קיימים,לא "מהפיכה" גדולה. ציבור הנוסעים בת"א צריך לנחש מה חדש ומה השתנה – למה? כי התחנות עצמן (אלה עם הגג והשלט) שייכות לקבלן פרטי והוא רצה כסף עבור שינויי השילוט ולא היו מוכנים לשלם לו.הבנת?

    זה שצריך שינוי ברכבת על כך אין ספק לאף אחד. המצב הנוכחי הוא לא טוב,אבל:הוא לא קשור לנושא התחזוקה והבטיחות. הרכבת דומה לעולם התעופה,צריך התמחות יעודית על מנת להפעיל אותה ועל מנת לתחזק לרבות הבטיחות. זה לא משהו שמופיע במדור דרושים בעיתון.

    השאלה הגדולה היא:מי הוא הבעלים. מאחר ומדובר בשירות לאזרח,בחלופה לרכב הפרטי,באמצעי שינוע עבור התעשייה וגם בסיפור מאוד יקר ומאוד מורכב – חברות פרטיות (בישראל לא אכפת לי מאנגליה ואחרות) לא מסוגלות לנהל את זה – במיוחד לא כשהמטרה היחידה היא כיסם של בעלי המניות (ראה קישור בהמשך)…

    בישראל,ואת זה אתה יודע מצויין,אין יכולות ניהות ב Large scale כשחברה הופכת להיות גדולה (במונחים של עובדים,מסחר וסדרי גודל),היא נמכרת לדוד סאם. בנוסף להעדר תרבות ניהול בישראל כל מה שהופרט המחירים עלו,איכות השירות ירדה והלקוחות שבויים (כן גם לגבי ההפרטה המהוללת של בזק). ובתרבות תאגידית שכזו הפרטת הרכבת היא עניין מסוכן – אפילו מאוד.

    אין שום מקום לחלק את הרכבת לחברות קטנות. לא מדובר בקונגלומרט בין לאומי שצריך ניהול יחודי לכל אחד מעיסוקי הליבה שלו – כן צריך ניהול יעיל ועתיר ממון והשקעה במצאי ובעתיד.

    כאמור: הרכבת היום איננה טלית שכולה תכלת ואיננה יעילה בשום מובן. בין זה לבין הפרטה,כפתרון קסם,המרחק רב אפילו מאוד.

    בעניין מיקסום הרווחים: מעט מאוד,אם בכלל,ממפעילי הרכבות בעולם רווחיים. אף אחד לא אמר שרכבת ותח"צ צרכים להיות רווחיים – הם צרכים להיות שירות זול ויעיל לאזרחי המדינה. גם משטרה איננה רווחית היא הוצאה נטו. גם צבא איננו רווחי הוא הוצאה נטו וגם רפואה וחינוך אינם רווחיים הכל הוצאות שהגב שלהן צריך להיות ציבורי במימון הציבור ובשבילו ולא למטרות של רווח אלא למטרות של רווחה ואמצעים ברמת התשומות. אזרח בריא שומר חוק ושמגיע לעבודה במהירות וביעילות הוא אזרח יצרן,משלם מיסים והוא אדם הולך על שתיים ולא פרה מניבת תוצרת מס בכסף או בכל דבר אחר.

    לכן השינוי הוא שינוי בחשיבה ולא במבנה חברת הרכבת או כל חברה אחרת. הבעיה בישראל 2012 היא שהסקטור הפרטי הפך מקודש עד כדי כך שהוא חייב להרוויח בכל מקרה ולא משנה על חשבון מי ובאיזו צורה,הינה,ראה פה דוגמא:http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000733742

    שורה תחתונה: רכבת ישראל איננה טלית שכולה תכלת ואיננה יעילה,מצד שני היא שירות חשוב מאוד לאזרח ובד"כ שירות שאיננו רווחי ובמיוחד לא בשלטון התאגידי שנהוג בישראל (ראה הלינק שצירפתי) ולכן – ובהנחה שחשוב מאוד שתהייה רכבת יעילה בטוחה נגישה וזולה צריך שינוי תפיסתי ויעול החברה והמערכת עצמה ולא העברה לידיים פרטיות – בטח שלא באופן שהדברים נעשים,בטח שלו כשהאידיאה היא שבירת איגוד העובדים (שגם הוא טלית שכולה תכלת איננו) ובטח שלא אחרי השקעה כל כך גדולה של כספים ציבוריים.

    מנחם

  5. אוי, הרוני הזה נשמע מתסכל. זה כנראה מסביר חלק מהלקוחות שלא חזרו אלי והשתמשו בי כמנוף למשהו אחר. המסקנה היא המסקנה הרגילה – אם זה too good to be true זה כנראה לא true. חוצפה לבקש חשבונית במצב כזה, לא מסתפקים בהצעת מחיר?

סגור לתגובות.