קידום מותג, החלק החסר בקידום ברשת

כל בעל עסק שרוצה להקים אתר (או רוצה שהאתר שלו יתחיל להחזיר את ההשקעה ואולי להרויח ממנו איזה שקל ורבע) שילך להתייעץ עם מקדם אתרים יקבל בד”כ את אותה תשובה: צריך לעשות ניתוח לאתר ולעסק. לראות מה אתה מוכר, למצוא מילות מפתח, להתאים את האתר שלך כך שיפעל בצורה נורמלית בדפדפנים שהם לא אקספלורר, להכניס תוכן לאתר שלך, למצוא קישורים חיצוניים, להוציא קישורים מהאתר החוצה ועוד ועוד. זה (על קצה המזלג) קידום אתרים.

הבעיה המרכזית: רוב מקדמי האתרים מגיעים מתחום המחשבים. מבחינתם מדובר במשהו טכני גרידא והמטרה הסופית שלהם, היא לגרום לגוגל להציג אותך בדף הראשון (או בחמישיה הפותחת) בחיפוש מילות מפתח. כך לדוגמא, אם העסק שלך מוכר טבעות נישואין (וכפי הנראה גם טבעות אירוסין), מקדם האתרים יעשה הכל (בהתאם לידע ולנסיון שלו) כדי שהאתר שלך בחיפוש “טבעות נישואין” ו”טבעות אירוסין” יופיע בתוצאות הראשונות. כך כמובן אתה תקבל חשיפה ללקוחות חדשים ואולי גם תסגור כמה עסקאות נחמדות.

יש עוד סוג קידום שיכול לעזור, וכאן גם מופיעה בעיה מרכזית, ואולי מי מהקוראים יחשוב עליה כהזדמנות “לכבוש”..

הקידום שאני מדבר עליו נקרא “קידום מותג”. מהו אותו מותג? זה כבר תלוי בעסק. זה יכול להיות שם העסק כמותג, זה יכול להיות מוצר יחודי, שרות יחודי וכו’.

אתן דוגמא אישית: כשהקמתי את העסק שלי להשכרת שרתים וירטואליים (VPS), היה לי תקציב קטן. רובו המוחלט של התקציב הלך לטובת שרתים ושאר ירקות הקשורים להקמת העסק. מה עושים אחרי שמקימים עסק? מפרסמים אותו בפורומים שונים, רק שכאן זה ישראל, ומנהלי פורומים רבים הם לא יותר מאשר ילדים או מבוגרים בהתנהגות ילדותית שחוסמים פרסום (גם אם הוא פרסום קל או אגבי) גם במקומות בהם מותר פרסום. בנוסף, במקרה שלי הטיפוס היה מאוד בעייתי: יש כמה חברות גדולות ועשרות ילדים עם שרת ורבע שעושים כל טריק על מנת להתקדם בדירוג של גוגל (אתם יכולים למצוא שמדובר בילדים באתרים עצמם, מהר מאוד תמצאו שגיאות כתיב בשפע), גם גוגל לא בדיוק מסייע לאתרים חדשים לטפס למעלה מהר.

לתומי חשבתי שאם אפנה למקדמי אתרים הם יוכלו לסייע תמורת תשלום כלשהו, אולם לאחר כמה שיחות עם מקדמי אתרים, התשובה שלהם היתה: זה תחום מאוד תחרותי והסיכוי שלך להימצא במקומות הראשונים, נמוך. זה אפשרי, אבל יש צורך בכך וכך אלפי שקלים פר חודש למשך מספר חודשים רב.

כמה שבועות לאחר שפתחתי את העסק, נפגשתי עם חבר ותיק, בחור “פטיש” בתחום הפרסום. ביקשתי ממנו טיפ מרכזי שיעזור לי להתקדם ואיכשהו למכור יותר. הבחור, לאחר שהזדעזע קלות מהאתר (תודה SHOPY) נתן לי טיפ חשוב.

הטיפ? “תקדם את המותג חץ ביז בכך שתגרום לאנשים לזכור אותו ולשייך אותו לתחום העיקרי שאתה מוכר. אתה מוכר בעיקר שרתי VPS? גרום לאנשים לשייך בראש VPS=חץ ביז. חושב על VPS במחיר נמוך עם שרתים בארץ ובעולם? חושב על אחסון אתרים במחיר זול עם פונקציונאליות נוספת? קפוץ לאתר של חץ ביז”

הטריק עבד.. חלקית.

הצלחתי להחדיר את המותג חץ ביז בכל מיני פורומים, אך מכיוון שלא היה לי כיוון או ידע לאן אני צריך להחדיר, ניסיתי את כל האופציות, מה שגרר המון “פניות-שווא”. מה הכוונה פניות-שווא? אלו פניות מילדים שבטוחים שהם מקימים את הפייסבוק הבא ולכן הם מבקשים “תן לי שרת ב-20 שקל וכשזה יצליח תקבל אחוזים שיהיו שווים אלפי שקלים”, או “אני רוצה שרת משחק”, ילדים שמבקשים אחסון לאתרי הורדות/סרטים/Seed Box וכו’, כלומר קהל לקוחות שיכול לערער לך את התשתית מבלי שתרוויח כלום.

לקח לי זמן להבין שקידום המותג הכי טוב צריך להיות מול הלקוחות שאני מחפש שיהיו לעסק, כלומר אני צריך למצוא אתרים ומקומות שאותם לקוחות פוטנציאלים נמצאים בהם ולא להשקיע פרסום בכל מקום שבו מוזכר המושג VPS לדוגמא. פורומים של אתרי משחקים והורדות יביאו מתעניינים לא רציניים, אז שם לא כדאי לפרסם. פורומים של בוני אתרים ומתכנתים לדוגמא – שם כן כדאי להשקיע, וזה בהחלט הביא לקוחות רציניים וההשקעה היתה שווה.

זו בדיוק הנקודה שחסרה פה בארץ, את אותם אנשים שיודעים לקדם מותג ואינני מדבר על משרדי פרסום (משרדי פרסום לא “מסתכלים” עליך אלא אם תביא להם סכומים מאוד רציניים. הפעם האחרונה שביררתי עבור העסק שלי, דיברו על 70,000 שקל. סכום קצת גבוה מדי בשבילי) אלא אנשים שמגיעים מתחום הפרסום והשיווק (לאו דווקא מתחום SEM). אדם כזה לדוגמא היה יכול לבנות ללקוח שלו מיתוג ולהמליץ למקדם האתרים של אותו לקוח מה כדאי לעשות ואיך כדי להחדיר את המותג.

כל מה שנאמר כאן לא בא להחליף את קידום הדירוג בגוגל ובמנועים אחרים, אלא דבר שמשלים ויכול לעזור לבתי עסק רבים שיש להם מותג – לקדם אותו ולגרום לאחרים לשייך אותו בזכרונם למוצר שהם מוכרים.

מישהו חושב להרים את הכפפה?

ושוב – הצעת חוק ב"קנה" לאיסור מיסטיקה בארץ

בשבוע שעבר קיבלתי 2 טלפונים מגורמים שונים בכנסת. לא אציין את שמותיהם (ביקשו ממני שלא), אך נראה כי שוב מספר חברי כנסת וגורמים נוספים רוצים לנסות להעביר חוק שיאסור מתן שרותי מיסטיקה (הווה אומר: אסור לתקשר ללקוחות, אסור לפתוח קלפים, קפה וכו’ וכו’).

מה קרה שנזכרו בזה עכשיו? אין לי מושג ירוק, אבל לאחרונה שודרה כתבת הוידאו הבאה בערוץ 2 (תודה ל-MAKO):

הבטחתי לאלו שפנו אליי בטלפון שאכתוב פוסט מפורט שמסביר מדוע הרעיון גרוע, ולהלן הסיבות:

סיבה ראשונה: אם חוק כזה יאושר, זו תהיה המדינה הראשונה בעולם המערבי שאוסרת דבר שלא רק מותר בכל מדינה מודרנית, אלא תופס מקום די ידוע מבלי שיסתכלו עליו כדבר מוזר. קחו לדוגמא את אנגליה, ארץ שזה כישוף לדוגמא אינו משהו שולי, אלא משהו ידוע, עם חגים ופסטיבלים שמתפרסים על פני רחובות שלמים. ככלל, באירופה אפשר למצוא בכל מדינה חנויות בגדים, ממתקים, חנויות לאלקטורניקה וגם חנויות לדברי מיסטיקה וקבלת שרותי “פתיחה” ולא כמו בישראל שרוב רובם של המיסטיקנים עושים זאת באיזה חדר צדדי או “קליניקה” צדדית. האם אנו באמת רוצים להיות “אור לגויים” עם חוק כזה?

סיבה שניה: חוק כזה לא יעבור שום בג”צ והוא מצליח “לדרוך” על כמה חופשי עיסוק למיניהם, חופש פולחן ועוד. חופש פולחן אינו יכול להיות סלקטיבי בצורה של: 3 הדתות הגדולות כן, ושאר הקטנות לא, ומה לעשות שרוב הדתות “רומזות” בצורה עדינה או גסה (תלוי בדת) למאמיניהם לגרום לאחרים “לראות את האור”. כך לדוגמא רבנים מסויימים מבטיחים ברכה והצלחה למבקרים הפונים – אם רק ישמור הפונה את השבת, יניח תפילין, יאכל כשר וכו’ וכו’. נסו לבטל את זה, תפגשו בש”ס והסיעות הדתיות האחרות. ככלל, ש”ס מרוויחה מזה יפה מאוד בתקופת הבחירות.

סיבה שלישית: זה לא יוריד אפילו מיסטיקן אחד מהמפה. מדוע? כי הם פשוט ישנו Title. אני לא מתקשר, אני יועץ. אני לא פוחת בקלפים, הקלפים רק עוזרים לי “להתרכז” ועוד שלל דרכים נוספות לעקוף חוק כזה. תסמכו על הראש היהודי בקטע הנ”ל.

סיבה רביעית: זה לא פותר מאומה. רואים את הבחורה בכתבה שמדברת בטלפון לגבי המצגת? רואים את הבחורה ששואלת לגבי מתי תתחתן? לא חשוב אם עירא ידידי או עבדכם הנאמן או כל ספקן אחר (גם אם יביאו את ג’יימס ראנדי) ינסה להכניס לוגיקה בהן, זה לא יעזור. היא תרצה לשמוע מהמיסטיקנית מה דעתה על העיסקה והאם ללכת לכאן או לכאן במקום לשכור יועץ מקצועי שיביט על המספרים, יבדוק את התנאים ויתן את דעתו המקצועית. כנ”ל לגבי אותה בחורה שהלכה לאותה מיסטיקנית שנקבה לה תאריך לחתונה. אם היא תתחתן באותו תאריך, המיסטיקנית תגרוף את כל הקופה בכך שהיא תשוויץ לכולם כמה היא צדקה (ככה ריקי קיטרו עשתה קופה בכך שהיא נקבה יום בשבוע שיתפסו את האנס בני סלע), ואם היא תטעה? היא תגיד “הבחורה לא האמינה”.

אי אפשר בשום דרך, גם מבחינת חוק, לחסל את תופעת המיסטיקנים/ות. מיליוני אנשים בארץ מממנים את כל המערכות האלו, בין אם בצורה חוקית או בצורת העלמות מס (מצד מיסטיקנים שונים) והיו בעבר כתבות שהעריכו שבשוק הזה מתגלגלים עשרות מיליארדי שקלים.

הדרך היחידה להקטין את התופעה היא בהסברה, הסברה פשוטה ולוגית שמדובר בעיסקי אויר עם אפס אחריות. אם אני מוכר לך שרת VPS ואתה מעביר לי כסף ואתה לא מקבל ממני שום פרטי שרת להתחברות, אתה זכאי חוקית לקבל ממני את כספך ואם אני מתחמק אתה יכול לתבוע אותי. במיסטיקה אפשר להבטיח לך הרים וגבעות ואם שום דבר לא יתקיים אז אפשר לאמר לך “אתה לא האמנת אז זה לא הגיע”. תתבע? היסטוריית פסיקות בתי המשפט בתחום מצביעה בבירור לטובת המיסטיקנים והאשמת התובע כי אין לו לבוא בטענות אלא לעצמו.

הרבה אנשים תמיד היו עצלנים ותמיד יהיו עצלנים לעבוד על עצמם, בדיוק כמו שהבחורה שמחפשת מתי היא תתחתן הולכת וזורקת כסף על מיסטיקנית במקום לבדוק מדוע זה לא עובד לה ומה צריך לתקן ולשפר כדי שזה כן יעבוד. הרי חתן לא יבוא וידפוק על הדלת עם פרח ויאמר “היי, אני החתן”, צריך לצאת, לבלות, להכיר, לתת צ’אנס לבחורים, לפתור בעיות קודמות שמונעות היכרות חדשה וכו’ וכו’. לאותה בחורה הסברה לא תעזור, והיא תמשיך לשלם למיסטיקנים בשביל לשמוע עתידות של בזוקה, ולכן אי אפשר יהיה לחסל את התופעה.

ולאותם חכ”ים יקרים ולעוזריהם הפרלמנטריים – אולי תחשבו על הצעות חוק אחרות יותר ריאליות שיכולות לעזור?

BitCoin – יש פה משקיע/יזם רציני?

(הערה קטנה: על מנת שלא אובן נכון, התוכן במאמר הוא הצעה כללית, אין מדובר על כך שאני מחפש להיות מושקע, אינני מחפש לפתוח סטארט-אפ או לחפש תמלוגים על הרעיון. זה רעיון שכל אחד יכול לעשות איתו כרצונו ללא קשר אליי)

אתמול והיום לקחתי קצת זמן כדי ללמוד את המטבע החדש Bitcoin מבחינת ארכיטקטורה, מימוש, העברת כספים וכו’. אני כמובן לא “ספץ” בנושא מכמה שעות השקעה, אבל אני חושב שהבנתי את הבסיס.. ואני חושב שיש כאן מקום לקבוצת מתכנתים להקים משהו רציני.

אז קודם כל, למי שאינו מכיר מהו המטבע האינטרנטי, מומלץ להתחיל לקרוא לגביו כאן.

הסיבה שאני התעניינתי לגבי Bitcoin היא סיבה מסחרית פשוטה: אני מעוניין למכור שרתי VPS (במיוחד שהחל מאתמול יש לנו שרתים במחירים זולים בטירוף – גם מול המתחרים הגדולים – בארה”ב ובאירופה) ולתת אפשרות לשלם עם Bitcoin.

הבעיה המרכזית? הפתרונות המוכרים שיש כיום הם פתרונות ברמת המכונה האישית, כלומר אני יכול להתקין Client כמו Bitcoin-Qt והוא יוצר לי Unique ID שאליו אני יכול לקבל כסף (אני יכול ליצור כמה שאני רוצה משתמשים כאלו), אבל אם מחר נגנב המחשב ממני או שהדיסק הקשיח נדפק ואין לי גיבוי לקובץ wallet.dat – הלך הכסף.

וזה רעיון לא כל כך טוב…

לעניות דעתי, משקיע רציני שמכיר טוב את עולם הטרנסאקציות יכול לעשות עסק לא רע בכלל, ויש כאן הזדמנות לדעתי להקים “Paypal” ל-Bitcoin.

על מה מדובר? די פשוט

כיום קיימת בעיה רצינית להמיר מטבעות לכסף ממשי. יש כמובן כל מיני עסקים קטנים (כמו bitcoil) שמאפשרים להמיר שקלים ל-BTC (זה הקיצור הרשמי של Bitcoin) וההיפך. מה אין? אפשרות להמיר דרך כרטיס אשראי, כלומר אתר שאני יכול להעביר את הכרטיס אשראי שלי ולרכוש לי 100 BTC או לתת 100 BTC ולקבל זיכוי בכרטיס האשראי שלי, או אפשרות לקבל כסף מזומן (ללא העברה בנקאית) במכירת מטבעות BTC.

וכאן בדיוק הרעיון שיכול לקרוץ למשקיע רציני – להקים “בנק” שיעשה את הדברים. כיום יש “בנק” כזה יחיד – MtGox, אבל זה פתרון יחיד, כלומר יש הרבה מקום לתחרות, והאתר שלהם לא ממש בנוי למשתמשים חדשים שלא מבינים ב-BTC, מה גם שהם אינם תומכים במטבעות רבים (אין שקלים ואין עוד כמה מטבעות ידועים), וכמו שציינתי -אין תמיכה בכרטיסי אשראי בצורה ישירה ויש עוד מגבלות רבות.

טכנית, לא מדובר פה בלקחת 3-4 מפתחים, לתת להם ללמוד את Bitcoin ולהתחיל לממש את זה בצורה של Web Service, זה רק חלק מזה. החלק המרכזי כלל אינו קשור לתכנות, אלא קשור למשקיעים עם שם, משקיע מוכר שיש לו קשרים עם בנקים בעולם, כי בסופו של דבר, בשביל שהעסק יפעל, צריך שלאותו עסק יהיה שם מוכר עם גב מוכר, שהעסק יראה אבטחה רצינית ללקוחות מבחינת שמירה על המטבעות שלהם, שיוכל לבצע סליקה והמרת מטבעות, שידע לתמוך ב-IBAN ו-Swift, כרטיסי אשראי וכו’.

אז אם אתה מכיר משקיע “כבד” שיש לו קשרים כאלו, הפנה אליו את הפוסט הזה (לי אין שום קשר לנושא, אני רק זורק את הכפפה, ומי שרוצה – שירוויח). המון פתרונות טכנולוגיים מבריקים יצאו מישראל, אולי יצא עוד פתרון שיכבוש את השוק..

רכבת ישראל, הוועד, בית המשפט, ו-30 אלף שקל קנס

אני רוצה להתחיל בסיפור קטן על נאיביות: כחודש לאחר שהקמתי את העסק למכירת שרתי VPS יצר איתי קשר אדם אחד. נקרא לו רוני. רוני רצה להיפגש. נפגשנו. הוא סיפר לי שהוא רוצה לשכור כמה שרתי VPS גדולים, רוחב פס רציני ועוד מספר דברים. הסכום החודשי שרוני היה צריך לשלם היה יפה מאוד: 5 ספרות ורוני עוד רצה לשלם מראש. אני כבר התחלתי לדמיין איך אני יוצר קשר מחדש עם המשווק של HP שאני עובד איתו כדי לרכוש עוד מספר שרתים וזה כשיש לעסק כולה חודש!

רוני ביקש שאוציא לו כמה שיותר מהר חשבונית, הוא רוצה לשלם ולהתחיל להריץ את הדברים. תוך דקות ספורות הנפקתי לו חשבונית וציפיתי שרוני ישלם ונתחיל להקים את כל מה שהוא ביקש. חלף יום, חלפו יומיים, שבוע ורוני לא משלם. התחלתי לדאוג: מדובר בחשבונית מאוד גדולה ותוך מספר ימים אצטרך לשלם עליה מע”מ ומס הכנסה בסכום ממש לא קטן בשעה שלא קיבלתי שקל אחד! בסופו של דבר הצלחתי לתפוס את אחד השותפים של רוני והוא הסביר לי שהבחור השתמש בחשבונית כמנוף למו”מ עם הספק שהוא רצה לעזוב. אותו ספק מתחרה הוריד 100 שקל מהמחיר ורוני נשאר, רק שרוני לא טרח להודיע לי. כמובן שהייתי צריך לעבור את כל הסיפור של חשבונית זיכוי וכו’, ולא הרווחתי את העיסקה הזו, אבל זה היה עבורי שיעור חשוב ב-לא להיות נאיבי.

בסופו של דבר יצאתי בזול.

מנהיגי המחאה החברתית לעומת זאת למדו אתמול שיעור ב-לא להיות נאיבי אבל שיעור יקר מאוד. עלות השיעור: 30 אלף שקל!

מסתבר שאותם מנהיגי מחאה יקרים, מאוד חשוב להם להגן על ועד עובדי הרכבת, אותו ועד מיליטנטי שמנהיגתו מצפצפת על בית דין לעבודה (היא חטפה 10,000 שקל קנס על ההתנהגות הזו). למנהיגים היקרים מאוד חשוב שהרכבת לא תופרט, שמשרד התחבורה יבטל את החוזה עם יצרנית הקרונות בומברדיה והעיקר שעובדי הרכבת יקבלו תנאים נוספים ו”יתחזקו את הקרונות” (למרות שהרקורד שלהם בתחזוקת קרונות עד היום אינו משהו ששווה להתגאות בו).

אז מה עושים אותם מנהיגי המחאה? מגישים ערר לבג”צ שיורה למשרד התחבורה לבטל את החוזה ומבקשים מכב’ ביה”מ לכפות על משרד התחבורה להסכים לתנאי הוועד.

כדי לקצר את הסיפור, אביא את הדברים כפי שנכתבו היום ב”ישראל היום”:

בג"ץ דחה אתמול על הסף את העתירה שהגישו ראשי המחאה החברתית, ובהם ‍דפני ‍ליף, שביקשו לעצור את הפרטת הרכבת. הדחייה הייתה כי "העותרים ידעו על אפשרות קיומו של מיקור חוץ עוד מסוף 2009 אך בחרו להשמיע את קולם רק עתה". בצעד חריג הטילו השופטים (ניל הנדל, סלים ג’ובראן ונעם סולברג) על העותרים הוצאות משפט בסך 30 אלף ש’. העותרים דרשו כי בג"ץ יורה לבטל את ההסכם עם יצרנית הקרונות הקנדית בומברדייה, לתחזוקת יותר מ-130 קרונות חדשים. זאת, בטענה שהסכם התחזוקה אינו אלא דרך להביא להפרטת הרכבת

כלומר מנהיגי המחאה החברתית לא עשו שיעורי בית, לא בדקו את הדברים לעומק. העניין קיים מ-2009 והוועד פשוט נקט סחבת ולא רצה להגיע לשום הסכם, אבל מישהו לא סיפר את זה למנהיגים היקרים. השופטים התעצבנו ונקטו צעד חריג של הטלת קנס משמעותי על אותם מנהיגים.

עכשיו אולי אותם מנהיגי מחאה יתחילו להבין עם מי יש להם עסק: עם ועד שקיבל במסגרת המו”מ תנאים מפליגים: תוספות שכר, הבטחת קליטה של קופאיות ועוד דברים, אבל הוועד החליט שלא מתאים לו ולשר התחבורה פשוט נמאס, אז הוא משתמש בסמכות שלו לקבוע מי יתחזק את הקרונות ואם הוועד ימשיך לעשות שטויות, זה יגמר בעוד סיבוב בבית דין לעבודה.

אישית, לא הייתי רוצה לראות עוד טייקון קונה את הרכבת בגרושים והולך לפי שורת רווח והפסד פר רבעון, עם פיטורים המוניים רק כי לא הגיעו לאיזה יעד של רווחים מהאולימפוס, אבל מצד שני, שאני רואה את ההתנהגות הנלוזה של הוועד שפשוט שם פס על כל דבר, אני מתחיל לתהות .. אולי הפרטה בכל זאת תעזור כאן.

היום היתה עוד הפגנה נגד הפרטת הרכבת בהשתתפות כמה עשרות מפגינים, וכשאני רואה את זה אני חושש שאותם מפגינים אינם מודעים לכך שהם משמשמים כפיון בארסנל של אותו ועד הרכבת מבלי לדעת את כל הפרטים של המו”מ, ומבלי לדעת איזה טריקים הוועד ממציא כדי לתחמן את כולם. אחרי הכל, כפי שהשופטים טענו: העניין התחיל מ-2009, איפה בדיוק היה הוועד? מדוע לא נשמע קולם אז?

תגובה לעמוס רגב על מאמר המערכת (התקפה על אירן)

כבר עמדתי ללכת לישון הלילה, ואז החלטתי להציץ במייל. היתה שם המהדורה היומית של “ישראל היום” ו… הפתעה: מאמר מערכת של עמוס רגב, מה שנראה כמו הכנת דעת קהל להתקפה של ישראל על אירן. אני ממליץ לכם ללחוץ על הלינק (זה יפתח ב-TAB נפרד) ולקרוא אותו.

כשמופיע מאמר כזה ב”ביביתון”, אני די בטוח באותו רגע שמישהו בלשכת רה”מ החליט “לבקש” מאותו עיתון לכתוב מאמר אוהד לרעיון ההתקפה. המאמר עצמו מביא מספר דוגמאות על מה היה יכול לקרות לו היו מגיבים על כל מיני אירועים והיו חוסכים מאות אלפי הרוגים במלחמות שונות ובתקופות שונות.

אבל אישית הבעיה המרכזית שלי היא שאינני מאמין לראש הממשלה שלנו בגרוש. ראש הממשלה כבר ממזמן אינו אומר אמת בנושאים שונים ומגוונים. רק לפני מספר ימים הוא האשים את “קדימה” בהתנתקות. אני לא סובל את “קדימה”, אבל קצת קשה להאשים את “קדימה” בכך. היא פשוט לא היתה קיימת בזמן ההתנתקות, היא קמה 3 חודשים לאחר ההתנתקות. רה”מ הנכבד, אם הוא שכח, הצביע 3 פעמים בעד ההתנתקות ורק שבוע לפני ההתנתקות, כשהבין שהבסיס המרכזי שלו הולך לזמבר אותו על כך, הוא החליט להתפטר, וזו רק דוגמא אחת מיני רבות של אי אמירת אמת על ידי ראש ממשלתנו.

מיסטיקנים רבים מפיצים בשנתיים האחרונות נבואות חורבן על העולם עקב סוף לוח השנה של בני המאיה (21/12/2012). כמובן שמדובר על סוף לוח והתחלת לוח חדש, בדיוק כמו שב-31/12 בחצות מסתיים לוח אחד ומתחיל לוח שני ומדובר בעוד נבואת חורבן אחת מיני רבות שלא התקיימה – אבל נראה שביבי מעוניין שאותה נבואת חורבן תתקיים, בכך שישראל תתקוף את אירן.

הבעיה המרכזית שלי (חוץ מחוסר אמון מוחלט ברה”מ) שכנראה לא לוקחים ברצינות או לא קוראים מספיק ברצינות את האיומים מסביב לנו שיפעלו אם נתקוף את אירן: ארגון חיזבאללה וראשו (נסראללה) מושמץ על ימין ועל שמאל בענייני שוחד וסמים, אסד עדיין נמצא בבעיות והורג בהמוניות מעמו שמעוניין בחופש. אם ישראל תתקוף, זו תהיה הזדמנות מצויינת עבורם להסיט את האש לכיוון ישראל (תרתי משמע), ולחיזבאללה יש עשרות אלפי טילים (תודות ל”השגחה” של האו”ם) עם טווח שעובר את צפון הארץ ומגיע גם למרכז ולדרום. אם מישהו חושב שנתקיף את אירן וחיזבאללה וסוריה לא יתקפו אותנו בתגובה – טועה!

עמוס רגב מדבר בשיבחו של ה”חץ”, אך עמוס היקר שוכח שטיל ה”חץ” עדיין בשלבי ניסוי בלבד. בל נשכח שטיל “חץ” יכול להשמיד טיל בודד, כלומר אם אירן תשגר כמה עשרות טילים, אנחנו נהיה בצרות צרורות.

מה עם צה”ל? הצבא שלנו יודע לשתות בקשית את התקציב שנותנים לו ודורש עוד, אולם כלל לא בטוח שצה”ל מספיק ערוך למלחמה ב-3 חזיתות (חמאס/ג’יהאד בדרום, חיזבאללה בצפון, סוריה ממזרח). בפעם האחרונה שיצאנו למלחמת פתע (לבנון 2) הופתעו מפקדים ואזרחים רבים לגלות את שיטות ה”קיצוץ” של צה”ל: בציוד חרום קיצצו, אבל במשכורות ותקנים לא נגעו, ולצערינו לוחמים רבים נהרגו בגלל הפדיחות האלו.

מה עם מוכנות העורף? לספוג טילים? זה דווקא קל. אין שום מוכנות. בפעם האחרונה שבדקו מקלטים, הם היו מוצפים במקרים רבים בג’יפה, ביוב, מים, בוץ והרבה זבל, ועם צפיפות הבניה באזור גוש דן, חיפה, ירושלים – כל טיל קונבנציונאלי (אני אפילו לא מדבר על כימי) יסב נזק אדיר והרבה הרוגים ופצועים. שוב, טילי “חץ” יוכלו לפגוע רק בחלק מהמקרים אולם אם יקרה מצב בו גם אירן וגם חיזבאללה ירו טילים סימולטנית לעבר ישראל, שום “חץ” לא יעזור.

עמוס נותן דוגמא בתחילת המאמר על אותו ישראלי שנתקע עם האוטו ועל ה”יהיה בסדר” הישראלי. חבל שעמוס שוכח שהממשלה הנוכחית עובדת בדיוק באותה שיטה של “יהיה בסדר”. המכון הגיאופיסי לישראל מזהיר שנים את הממשלה על כך שאנחנו נמצאים באזור בו יכולה לקרות כל רגע רעידת אדמה שתהרוג עשרות ומאות אלפים ותמית אסון עצום על מדינת ישראל, ומה עושים בממשלה בתגובה? מקימים עוד תת ועדה, הכל זז לאט ושום דבר לא מבוצע בשטח. לכשתקרה הרעידת אדמה, כולם יגידו שהם הזהירו ולכולם יהיו מסמכים איך הם התריעו וכולם יצביעו על אחרים כאשמים, בדיוק כמו שקרה עם שריפת יערות הכרמל.

אז מר רגב היקר: לישראל יש אולי את הכח והלוגיסטיקה והטכניקה להתקיף באיראן ואולי (כן, זה לא ודאי) להשמיד שם דברים, אבל מה שאין לישראל, זה את הכח להגן על עצמו מאלפי ועשרות אלפי טילים של חיזבאללה, אירן וסוריה. לארה”ב יש הרבה יותר כח ולוגיסטיקה מישראל, ועדיף לעבוד עם הדוד סם ולקבל עוד חוות דעת ולשתף איתו פעולה מאשר ללכת “ראש בראש” ולבקש אחר כך רכבת אווירית של טילים ואמצעי הגנה אחרים כי מישהו בישראל שכח לקחת בחשבון את החלק שמזמברים אותנו בכמות טילים ואמצעים אחרים – יותר ממה שחשבו בצה”ל ובמודיעין.

בקיצור: עדיף שישראל תמשיך לשלוח עוד מדענים איראניים לבדוק אם יש אלוהים ואם הם מקבלים 72 בתולות מאשר שראש ממשלתנו (וממשלת הבובות שלו) יחליט להכניס את ישראל להרפתקאה שתגבה עשרות אלפי הרוגים ונזק אדיר שיקח זמן רב לשקם. בוא נרד בשלב זה מההימור של “כוחי ועוצם ידי” ונשלב ידיים עם הדוד סם.

פלטפורמת Web: החלק החסר

לפני מספר ימים קיבלתי כ”טובה” מחשב עבודה (Workstation) מאוד עוצמתי למספר ימים. המחשב כלל 2 מעבדים של AMD (סה”כ 32 ליבות), 32 ג’יגה זכרון, 5 דיסקים של 2 טרה ב-RAID חומרה. הסיבה שהמחשב הגיע אליי? לבדוק תאימות שלו מול גירסת פדורה. (לצערי אני צריך להיפרד מהמחשב הזה מחר).

מכיוון שהמחשב היה כבר ליידי, החלטתי לבדוק איך זה יהיה בתור עמדת עבודה לכל הדברים שלי, כולל כל מיני וירטואליזציות שאני צריך (CentOS, Windows-7 וכו’). הרמתי את כל מה שהיה צריך להקים, שיניתי עשרות הגדרות ובסופו של דבר הכל עבד לתפארת..

כמעט.

אחד הדברים המוזרים ששמתי לב היה עניין חשוד שמדי פעם המחשב פתאום נהיה איטי ולאחר מכן חזר לפעול לאט לאט למהירות הרגילה. מכיוון שביטלתי את כל עניין שינוי מהירות שעון, תמהתי מה זה ובזבזתי כמה שעות טובות כדי למצוא מה הבעיה. מה היתה הבעיה בסוף? דף של YNET ודף של וואלה (ללא חוסמי פרסומות) שמטעינים טונות של פרסומות ועושים לעצמם Refresh – מפעילים כמה קבצי Flash כל אחד, ו-Flash יודע להאיט גם מכונה מפלצת כזו. ביטלתי את הפלאש והפלא ופלא – המכונה טסה!

את הבעיה של פלאש אפשר למצוא גם במק ובמקרים רבים גם ב-Windows. זה לא סוד שפלאש עושה המון צרות ויודע לחנוק משאבים של כל מחשב, בין אם נייד חלש או נייח עצבני, ומאז שאפל החליטו שפלאש הוא פרסונה נון גראטה במכשירים הניידים שלה (במחשבים הניידים של אפל הוא אינו מגיע מותקן), חברות רבות אימצו בחום יותר ויותר טכנולוגיות HTML-5 כתחליף לפלאש, וגם אדובי הבינו לאן הרוח נושבת וכיום הם משקיעים הרבה יותר בפיתוח כלים לכתיבת HTML-5, אנימציה ב-HTML-5 ועוד והרבה פחות בפלאש, גם אדובי יודעים שפלאש בקרוב יסיים את חייו.

וכאן נפתח “חור” שיצרני הדפדפנים חלוקים לגביו.

כיום מקובל בד”כ כשמפתחים אתר, שאת העבודה שמצריכה משאבים יבצעו השרתים של בעלי האתר, והדפדפן יקבל את הפלט, ויבצע עבודות קטנות פה ושם עם Javascript. יש כל מיני אתרים שדווקא משתמשים המון ב-JS כדי לעשות דברים שונים, כמו לדוגמא כל האפליקציות שנותנות אפשרות לעשות מניפולציה בסיסית לתמונות, אפליקציות כמו מפות, IM ועוד ועוד.

אבל עם כל האופטימיזציה שעושים יצרני הדפדפן ל-JS, הביצועים שלו נמוכים בהרבה בהשוואה לאפליקציה שכתובה וקומפלה עבור המעבד של המחשב שלכם או הטאבלט שלכם. בנוסף, ישנם הרבה דברים שלא ניתן לעשות עם JS עקב מגבלות של השפה או מגבלות טכניות.

עם פלאש כיום אפשר לכתוב אפליקציות שלמות שמשתמשות בציוד של המחשב שלך (מצלמה, מיקרופון), להשתמש בהאצה הגרפית של הצ’יפ הגרפי, לכתוב אפליקציות שפותחות פורטים שונים (TCP, UDP) ועוד דברים רבים שאין להם כרגע פתרון ברמת ה-JS או HTML-5. כך לדוגמא, אפליקציה שאני מאוד אוהב לערוך איתה תמונות כמו Pixlr תהיה בעייתית ומסובכת מאוד לכתיבה ב-JS. קחו, תטעינו תמונה ל-Pixlr (התמונה בין כה לא עולה לשרתים שלהם) ותשחקו עם הפונקציונאליות. האפליקציה הזו שוקלת בערך כ-300K ותראו איזה דברים מטריפים אפשר לעשות איתה. כל ה”מתחרים” שלה שנכתבו ב-JS וב-HTML-5 לא נותנים אפילו עשירית ממה ש-Pixlr נותנת.

גוגל מבינה את הדברים האלו. היא מבינה שאנשים מעוניינים בפתרון שאפשר להשתמש במלוא הכח של המעבד והצ’יפ הגרפי, הסאונד וכו’ והם פיתחו את Native Client (או Nacl כפי שהוא נקרא). עם Nacl אפשר להשתמש ביכולות של המחשב שלך תוך הגבלות שונות (כמו Sandbox) לשם האבטחה, והביצועים יהיו מאוד גבוהים. קחו לדוגמא את NaclBox, זה אתר שלקח את האמולטור DOS Box והמיר אותו לעבוד עם Native Client. התוצאה? עשרות משחקים שנכתבו ל-DOS רצים במהירות מלאה עם תמיכה של מסך מלא, צליל וכו’. לא צריך להתקין תוספים כדי להשתמש בזה בכרום, פשוט מפעילים Flag שמאפשר את Native Client ומשתמשים באפליקציה.

יש עוד עשרות הדגמות ל-Native Client ואי אפשר לאמר שגוגל מזניחה את ה-JS: כרום הוא הדפדפן עם מימוש JS הכי מהיר  שיש, אבל גוגל מספיק מציאותית להכיר את המגבלות שיש ל-JS.

אבל מוזילה ומיקרוסופט לא אוהבים את הפתרון של גוגל. למיקרוסופט יש את ה-ActiveX (וכולנו מכירים כמה הפתרון הזה בטוח), ומוזילה בטוחים שעם JS אפשר להגיע לביצועים של Native Client ושאפשר לעשות איתו את הכל, למרות שעד היום הם לא הוכיחו זאת (והאפליקציה שהם הדגימו לשינוי דינמי של צבעי תמונה לא ממש מדגימה יכולות כמו Native Client).

מדוע לדעתי הפתרון של Native Client יכול לעזור? כי ישנם המון אפליקציות ודברים שאפשר וצריך לעשות בצד המשתמש מבלי להעמיס את זה על שרת, והעמסה רק תיצור בחזרה “עומס” בדמות הורדות ארוכות.

אתן דוגמא למשהו שנתקלתי בו היום: Xiph.org הארגון שמפתח את OGG ועוד כמה דברים, מפתח מקודד אודיו חדש בשם CELT. היתרון של CELT על פני מקודדים אחרים הוא בכך שהוא מאוד מתאים למימוש אודיו דו-כיווני (תחשבו על סקייפ), יש לו Latency מאוד נמוך ויש לו איכות אודיו מאוד גבוהה.

אם כיום אני רוצה לכתוב אפליקציה שתנגן קבצים כאלו, אני לא יכול לכתוב אותה עם JS כי אין ב-JS תמיכה ישירה לאיזה “ערוץ אודיו” כמו שיש בפלאש. אני יכול לכתוב את זה כ-Java Applet ואז אצטרך לחייב את המשתמשים להתקין Java במחשב שלהם כך שזהו אינו פתרון טוב. לעומת זאת, אם אכתוב אפליקציה קטנה כ-Native Client, זה י
עבוד מעולה בכרום (כולל כרום החדש לאנדרואיד), אבל בגלל ההתעקשות של מיקרוסופט ומוזילה, זה לא יעבוד בדפדפנים שם.

לסיכום: בגלל ויכוחים אין כיום שום אפשרות ריאלית לכתוב ולהריץ אפליקציות שיתמשו במלוא הכח של המעבד הגרפי והרגיל שיש במחשב, ופתרון כמו JS אינו מתאים לכך עדיין. הפתרון של מיקרוסופט אינו מתאים כמעט לכלום (חוץ מאקספלורר על Windows וגם זה לא נתמך תמיד ב-64 ביט), ולמוזילה אין פתרון כלל וכלל והם לא רוצים להכניס פתרון כמו Nacl לדפדפן. מה יוצא מזה? פרגמנטציה בדפדפנים.

אדוני שר התקשורת, אפשר שדברים יזוזו סוף סוף?

אתמול קראתי בטוש כתבה על כך ש”רפורמת השוק הסיטוני מתקדמת”. חברות הסלולר יוכלו לרכוש מ”בזק” ו”הוט” קווים בסיטונות במחיר הקימעונאי פחות 25%, וכך כשתרכוש מנוי אינטרנט מסמייל או נטויז’ן, תוכל לקבל גם במחיר את התשתית, כלומר במקום המצב כיום שאתה צריך לשלם לבזק או הוט ולספק האינטרנט, תשלם רק לאחד, במחיר “מוזל”.

אני מציע לא להוציא עדיין את בקבוקי השמפניה. מה לעשות, כמו שלמדנו בעבר, אותן חברות “ידחפו” לנו מחיר + 25% + רווח שלהם, בדיוק כמו שעלות SMS שעולה לחברה משהו כמו 2-4 אגורות, נמכר ב-18-30 אגורות כיום. אתם מכירים את התרגול: דוחו”ת רבעוניים, אכלו לי שתו לי, הפסדים, תספורות וכו’.

הבעיה המהותית עדיין בכל הקשור לאינטרנט ומחירים – זה רוחב הפס. כן, בזק יוצאת במבצעים ל-200 מגהביט (וכמוהן הוט תצא במבצע מתחרה תוך 30 שניות מרגע שבזק תכריז על המבצע), אבל עדיין אני כאדם פרטי, אם אני מעוניין לשוחח בוידאו בסקייפ באיכות HD (כך שאפשר לראות את החתולים שלי בבית מתחרפנים ו”טסים” בבית ב-30 פריימים לשניה) לא אוכל לעשות זאת, כי לשם כך יש צורך ב-1.5 מגהביט רוחב פס Upload, ואת זה אין לי בשום חבילה (בעצם אולי בחבילה הכי יקרה של 100 מגהביט, שם דיברו על מהירות העלאה של 2 מגהביט, אבל אני לא בטוח לגבי זה).

אדוני השר, כל עוד היחס של חברות התקשורת (בין אם בזק או הוט, או ספקי האינטרנט) לרצון של לקוח פרטי לרוחב פס של יותר מחצי מגה – כלקוח “עסקי” (או בעברית: הנה מישהו שאפשר לסחוט אותו כמו לימון), לא תהיה פה שום התקדמות רצינית מבחינת שימושיות ברשת, גם אם יעבירו מחו”ל לארץ עוד 10 סיבים אופטיים. אנחנו מפגרים מאחור בהשוואה לכל מדינה מערבית מתוקנת. באירופה כל אחד יכול לקבל 10 ו-20 מגהביט Up & Down, בארה”ב לא תהיה בעיה ללקוח פרטי לקבל קו של 30 מגהביט להורדה ו-10 מגהביט העלאה, אבל כאן בישראל אנו עדיין תקועים בדיוק כמו הזמנים שטכנולוגיית ה-ADSL חדרה לארץ, וכל זה קורה בגלל שאותן חברות תקשורת החליטו שמי שמעוניין ביותר מ-1 מגהביט (או 750 קילוביט ליתר דיוק) צריך לעבור למסלול העסקי ולשלם פי כמה וכמה למרות שמדובר באותה תשתית ואין שום עלות משמעותית נוספת לא לבזק/הוט ולא לספק האינטרנט בעליה מ-1 ל-2 מגהביט.

נקודה נוספת שחשוב להדגיש אותה, היא המגבלה המלאכותית שמשרד התקשורת כופה על בזק, היא בעניין ה-BPhone. התוכנה אינה יכולה לפעול על 3G אלא רק על Wifi (כמובן שיש לא מעט תוכנות שיודעות להפוך חיבור 3G עם הטלפון לנתב אלחוטי ובכך לאפשר לתוכנה לעבוד, אבל אז הטלפון מריץ עוד אפליקציה ששותה את הסוללה בקשית). חברות הסלולר כבר מוכרות חבילות DATA במחירים מופקעים אז מדוע אסור לי כאדם פרטי להשתמש ב-BPhone על הטלפון הסלולרי שלי בצורה פשוטה? בזק נותנת לי מחיר טוב בהוצאת שיחות לכל יעד, מחיר שווה לשליחת SMS (עם ממשק גרוע בקבלת SMS: אי אפשר לקבל SMS במכשירי נוקיה!), אז תן לחברות להתחרות על ליבו של הלקוח!

לסיכום, אדוני השר היקר: ההתקדמות הטכנולוגית בכל הקשור לחיבורי אינטרנט בארץ כיום היא מצחיקה: מצד אחד חברות מכריזות על חבילות של 50, 100 ואף 200 מגהביט, רק ש”שוכחים” לציין שספקיות האינטרנט (שכיום נמצאות בשליטת חברות הסלולר) חונקות את התקשורת מישראל ואל ישראל. קבצי מידע גדולים שאוריד מחו”ל (מבלי להשתמש בטריקים של Multi connection) ירדו לביתי בדיוק באותו קצב עם חבילה של 10,20,50 או 100 מגהביט. אם ארצה לצפות בסרט ביו-טיוב (שם לא ניתן להשתמש בטריקים של Multiple connection), החבילות האלו לא יעזרו לי כלל וכלל וזאת באשמת ספקי האינטרנט. רוחב הפס כלפי מעלה “חנוק” בצורה מלאכותית בגלל תאוותנות של חברות התקשורת ולקינוח: משרד התקשורת מונע תחרות לטובת הלקוחות בכל הקשור לטלפוניה מבוססת אינטרנט (BPhone, ופתרונות VoIP אחרים).

אלו הן הבעיות המהותיות שיש לאזרח הישראלי (בכל הקשור לחיבוריות אינטרנט), ומר ישראל ישראלי צריך פתרונות לכך אתמול. אפשר שסוף סוף יתייחסו לבעיות אלו?

“ושבו בנים”–האם ניתן להקים פה הצעות VPS רציניות וזולות?

בעמק הסיליקון, כל VC בעל שם, כל מנכ”ל רציני או סמנכ”ל טכנולוגיות של חברת היי-טק גדולה יודע אמת פשוטה: אם אתה צריך פתרון חדש ברמת צ’יפים (ולפעמים ברמת תוכנה) – ישראל היא המקום למצוא חברות כאלו שניתן לרכוש אותן או חלק מהן. רק לאחרונה עשתה זאת אפל שרכשה את אנוביט, כי לאפל נמאס הרעיון לשלם לסמסונג על בקר, ואנוביט הציעו פתרון מלא. גם VMWare, מיקרוסופט, אינטל, IBM וכל השאר מכירים את אותו הטריק ולכן באזורים כמו חיפה, הרצליה פיתוח ותל אביב תוכל למצוא את הלוגו של אותן חברות, סימן ההיכר ש”בניין זה” (או קומה מסויימת) היא שלוחת פיתוח של אותן חברות ענק בינלאומיות.

יש דברים שאותן חברות כמובן לא יקימו פה, כמו מפעלים לבניית מחשבים, דיסקים קשיחים או צ’יפים (טוב, חוץ מאינטל) מהסיבה שבמזרח זה יותר זול לייצר, כך לדוגמא סמסונג מפתחת בארץ רכיבים, אבל הייצור עצמו – נעשה בקוריאה.

גם בתחום ה-Hosting המגמה של חברות הסטארט-אפ וחברות ישראליות (וגם אלו שלא כל כך מפרסמות את היותן ישראליות) המגמה ידועה: אם אתה פותח סטארט-אפ שהולך לתת שרות לגולשים מכל העולם, אתה לא תקפוץ לאתר של “חץ ביז” (אולי כן, יש לנו הצעות המיועדות לכך), סביר להניח שתתעניין באמזון, או Rack space cloud, או אם אתה חובב מיקרוסופט, אז אולי תציץ בהצעות של Azure – בכל מקרה, סביר להניח שתיקח הצעות משם. אחרי הכל, אתה לא תחפש להקים משהו מקומי פה שיהיה “חנוק” עבור גולשים מחו”ל…

לכן, במהלך הימים האחרונים שוחחתי עם מספר אנשים טכניים אצל ספקים שונים (לא רק ספקי אינטרנט) ונסיתי להשתעשע ברעיון נועז: האם ניתן יהיה להקים משהו כמו אמזון אבל גם במחירים כמו של אמזון, רוחב פס מהיר בטירוף (Latency דו ספרתי בין ישראל לאירופה וארה”ב)?

על מנת לחסוך את המתח, אענה ישירות: “כן” ו”לא”.

כדי להבין מה קורה פה בארץ כיום, ניקח דוגמא שכתבתי עליה בעבר ואכתוב אותה בקצרה שוב: ב-2008 חברת Sun הכריזה על “מחשוב ענן” מבוסס על טכנולוגיית ה-Sun Grid Engine שלהם. המחיר שהם ביקשו? 1 דולר לשעה פר CPU והיו כמובן כל מיני תוספות לגבי Storage. כמובן ש-Sun לא המציאו את העקרון הזה. ההמצאה הזו היתה קיימת ממזמן (עוד משנות ה-60) תודות ל-IBM, וב-2006 אמזון הציעה את ה-Elastic Computing (מה שמוכר כ-EC2).

כיום אנחנו ב-2012. אם נריץ סקר בקרב הקוראים פה לכמה יש או היה Instance באמזון בזמן כלשהו מ-2006, סביר להניח שנמצא לא מעט. נריץ את אותו סקר ונשאל למי היה או יש Instance על מה ש-Sun הציעו, ואני מאמין שהתשובה תהיה אפס או קרוב מאוד לאפס.

מה קרה? מדוע Sun הפסידה בתחרות הזו?

התשובה פשוטה: מחיר וחזון. לאמזון יש את זה, ל-Sun אין.

באמזון הולכים על Volume, על מכירות מאסיביות גם כשמדובר בציוד ישן (כמו מעבדי Sempron או מעבדי דסקטופ אחרים של AMD). אמזון ברוב ההצעות שלהם (אפשר לראות אותם כאן) אינם משתמשים במערכי RAID עם דיסקים SAS מהקצה הגבוה, אלא משתמשים בדיסקים SATA (כשהחבילה המדוברת כוללת ביצועים נמוכים או בינוניים). אמזון כמובן לא אומרת מילה על כך, אבל היו כאלו שהריצו בדיקות.

בסופו של דבר, מה שאמזון מאז ומתמיד הציעה זה לתת ללקוחות משאבים מסויימים שאינם “משאבי ברזל”. לא תקבל ליבה פיזית, תקבל איזה Compute Unit שלא קשור למהירות שעון כלשהי. אתה תוכל להצמיד Storage אבל הוא לא חייב להיות תלוי טכנולוגיה כלשהי. אתה יכול לקבל את זה עם אמינות גבוהה (Redundancy) אבל בשום מקום לא כתוב לך שאתה מקבל את זה ישירות מאיזו מפלצת Netapp או  EMC.

ואנשים אוהבים את זה! אנשים מאוד אוהבים את הרעיון של מחיר שיורד מדי תקופה (כי אמזון מגלגלת הנחות שהיא מקבלת בגלל מאסות שהיא קונה – אל כיסו של הלקוח), אנשים מאוד אוהבים את הרעיון להקים ולהרוג מכונות מיידית ואוהבים את שאר השרותים שאמזון מציעה. בגלל זה אמזון היא בחירה פופולרית.

לעומת זאת, Sun תמיד אהבו לגבות מחירי פרימיום על השרתים שלהם וגם הפעם הם ביקשו מחירי פרימיום. Sun מבקשת דולר, בשעה שאמזון מבקשת פחות משישית. אמזון משתמשת בדיסקים די פשוטים אבל עם שרידות וכו’ ו-Sun משתמשים במפלצות Storage ודורשים על כך בהתאם. חברות ומפתחים בסופו של דבר הצביעו ברגליים, וכיום כמעט ולא שומעים על Sun Grid Engine למעט שימוש בטכנולוגיה בתוך חברות מסויימות.

אמזון הסתכלה רחוק, לקחה מחירים מצחיקים וגם השתמשה בציוד פשוט – והרוויחה. Sun לעומת זאת הסתכלה עד קצה האף (לרבעון הקרוב) ודפקה מחירים שערורייתיים. Sun הפסידה.

זה בדיוק מה שקורה אצל חברות התקשורת בארץ כיום: אם אני מעוניין בחיבור מהיר מאוד לארה”ב, אני צריך לשלם אלפי שקלים לחודש (וגם אז – זה לכתובת או ל-Subnet מסוים). אם אני מעוניין להריץ למקום חדש קו של 1 או 10 ג’יגהביט, חברת ההולכה (בזק, הוט וכו’) יגבו ממני יותר מפי 10 בהשוואה לארה”ב. מדוע? כי מבחינתם אני “לקוח עשיר” וחובה “לחלוב” אותי. אם הם היו מורידים מחירים בצורה רצינית, הם היו יכולים להרוויח הרבה יותר הזדמנויות ולקוחות, אבל להרוויח דברים כאלו לוקח זמן וכולם מסתכלים עד קצה האף, עד הדו”ח הרבעוני הבא, וככה מפספסים את ההזדמנות ולקוחות לא רוצים לשלם מחירים מופקעים.

עד כאן היה ה”לא”. היכן מגיע ה”כן”?

מבחינה טכנית, לפחות 2 מ-3 ספקי הקווים מחו”ל יכולים לת
ת Latency נמוך כבר בחודשים הקרובים, אבל בשביל להקים את כל הקומפלקס (שרתים, API ועוד ועוד) יש צורך בקבוצת משקיעים עם סכום רציני (וכשאני מדבר על רציני, מדובר על 8 ספרות, בדולרים) ושקט מבחינתם לפחות לשנתיים (דבר שמאוד קשה למצוא, המשקיע הישראלי הממוצע אחרי חצי שנה מתחיל לנדנד לך על רווחים), ואז ניתן להקים משהו כמו אמזון עם תוצאות מרשימות גם לגולשים מחו”ל ויש גם לקוחות ישראליים שמתעניינים בהצעות אלו ושמעדיפים להקים Instances כאן ולא בחו”ל. הקמה של דבר כזה אינה עניין של מה בכך ועל מנת לחסוך יש לחתוך כמה פינות מסורתיות ולסגור דילים יצירתיים עם כל מיני ספקים, אך זה אפשרי. האם יקום דבר כזה? שאלה מצוינת. האם יש החזר השקעה לדבר כזה? לפחות עם מי ששוחחתי ובדקתי – התשובה היא כן.

מיקרוסופט, רשיונות ופספוס

למי שעוקב אחר העסק שלי אולי יזכר בעבר שהוצעו שם מספר חבילות שאינן נמצאות כיום וקשורות ל-Desktop: היית יכול לשכור מכונה וירטואלית שעליה נמצא Windows 7 עם אופיס 2010 והיית ניגש אליה ב-RDP. הסיבה שזה לא נמצא כיום? כי מישהו במיקרוסופט טרח להזכיר לי שרשיון ה-SPLA שעליו העסק חתום אינו מאפשר זאת. מה מותר להציע? שרות RDP משרת Windows 2008, אבל אז כמובן הכל מתחיל להיות מסובך: חלק מהאפליקציות לא עובד ולא ניתן להתקנה כי למשתמש אין Administrator Privileges וזו הסיבה ששום ספק רציני גם לא מציע זאת כיום.

זה לא מנע מחברת Onlive Desktop להתחיל להציע לציבור האמריקאי הצעה בהחלט מעניינת: קבל Windows 7 עם אופיס 2010 שרץ על השרתים שלהם ואתה תתחבר לזה עם טאבלט אנדרואיד או iPad. הנה וולט מוסברג סוקר בוידאו איך המוצר נראה ואת ההתרשמות שלו:

כפי שוולט מציין בוידאו, ישנם 2 גירסאות לחבילה: גירסה חופשית עם 2 ג’יגה מקום, אך לא תמיד תוכל להיכנס (בהתאם לעומס) ולא תוכל להתקין אפליקציות, וגירסה שעולה 10 דולר בחודש ושם תקבל 50 ג’יגה מקום, ותוכל להתקין אפליקציות נוספות.

(כמובן שכל ההצעות הנ”ל זמינות רק לתושבי ארה”ב, ולצערי חיבורי VPN מישראל, ולא חשוב איזה ספק תבחר, לא נותנים ביצועים מספקים והמערכת זורקת אותך אם אין לך לפחות 1.5 מגהביט רציף לשרתים בארה”ב).

ההצעות לדעתי הן מעולות, וכך חושבים אחרים שהזדרזו לקחת חבילות חינמיות ומסחריות…

עד שמיקרוסופט יצרה קשר עם Onlive ואמרה להם משהו פשוט: זה אסור. אבל כאן זה לא נעצר, האיסור של מיקרוסופט נהיה יותר מגוכך בסצינה הבאה: תארו לעצמכם שאני פונה למשווק מורשה של מיקרוסופט ואני מבקש 100 רשיונות Windows ו-100 רשיונות אופיס כדי להציע הצעה דומה ל-OnLive (טכנית זה לא כזה מסובך). נשמע הגיוני? לא לדעת מיקרוסופט, גם זה אסור מבחינתם. מה מותר? מותר ללקוח לתת לי את הרשיונות שלו (דרך מיקרוסופט כמובן, לא ישירות) ואז אפשר להציע ללקוחות VDI.

כשזה מגיע לשרתים, מיקרוסופט מחפשת להרוויח בצורות מטורפות. כמה מטורפות? נניח ובחרת את אחד מהשרתים ש”חץ ביז” מציע ואתה מעוניין להריץ על אותו שרת SQL Server Standard, לא משהו גרנדיוזי. יודעים מה מיקרוסופט רוצה ממני כעסק? 303 דולר לחודש! וזה על ליבה אחת! אם לקחת שרת בשביל להריץ עליו SQL כזה בצורה רצינית, תרצה 2 ליבות? סביר להניח. המחיר למיקרוסופט טיפס ל-606 דולר לחודש! וזה המחיר ש”חץ ביז” צריך להעביר למיקרוסופט מדי חודש בלי להרוויח אפילו שקל והמחיר כמובן לא כולל את השרת הוירטואלי.

אתם חושבים שמישהו בארץ ששומע את המחיר הזה רוצה לקחת שרת? זהו, שאף אחד לא.

אז אצלנו מוכרים שרתי Windows כ”לא מנוהלים”, כלומר הלקוח מקבל RDP + קונסולה (למקרה חרום), סיסמת Administrator זמנית, וזהו. מה הוא יעשה במכונה? עניינו של הלקוח. אנו לא נותנים שרותי תמיכה לתקלות Windows.

וזה בדיוק העניין שמיקרוסופט מפספסת ובגדול, ולינוקס מרוויח מכך: כשמיקרוסופט משכירה אפליקציות ושרתי אפליקציות וכו’ במחירים מופקעים להחריד, הלקוחות “עושים חושבים” ובמקרים רבים (במיוחד בישראל) מעדיפים לעבור ללינוקס. שם העלויות מעבר למכונה הוירטואלית הם אפס ואם בא לך להתקין אפליקציה מסחרית, אז אתה מתקין ואתה לא צריך לערב את הספק שרתים שלך בשום דבר.

זוהי הסיבה שלדעתי מיקרוסופט פשוט מפספסת את כל עניין ה-Hosting, שרתים וירטואלים, ואפליקציות. הם מתנהגים כאילו מדובר בשוק ה-Corporate ששם כולם כבר מכורים ושבויים למוצרי מיקרוסופט, בשעה שבשוק ה-VPS, רוב האתרים, האפליקציות, חברות הסטארט-אפ וחברות גדולות ממזמן משתמשים בלינוקס.

XVID–הפורמט שצריך לסיים את חייו

בימים האחרונים מתחוללת לה “מהומה” זעירה, לאחר שקבוצות המשחררות טורנטים של סדרות וסרטים (פיראטיים כמובן) החליטה לעבור פורמט. רבים לא כל כך מבינים על מה המהומה ופוסט זה ינסה לעשות קצת סדר, מבלי להיכנס לעומק הפורמטים, לטובת הקוראים שאינם בקיאים בתחום.

קצת היסטוריה: כל וידאו קליפ שאתם צופים בו ברשת או בבית מקודד עם 2 מפענחים (codecs). האחד לאודיו והשני לוידאו. קובץ AVI טיפוסי שאתם מורידים הוא בעצם קובץ שבנוי בסטנדרט שנקרא RIFF והקובץ מסודר בשיטה כזו שהוא אומר לנגן: הוידאו שבקובץ זה מקודד עם מפענח וידאו מסוג X, ומפענח אודיו מסוג Y. הסטנדרט גם אומר לנגן הוידאו דברים כמו רזולוציית הוידאו, כמה ביט צבע יש לוידאו, כמה ביט אודיו יש ועוד פרמטרים.

XVID הוא בעצם גירסת קוד פתוח ל-DIVX ו-DIVX הומצא לראשונה לאחר שמישהו לקח מפענח של מיקרוסופט (שנקרא DIV3) והעביר אותו מספר שינויים להיות יותר תואם לדברים אחרים. בסופו של דבר קמה חברה בשם DivX Network שהפכה את המפענח למשהו מסחרי עם כלים פשוטים (וחלקם חינמיים) למשתמשים הביתיים, אבל עם רשיון לא פתוח. XVID הוא בעצם בניה של אותו מפענח – בגירסת קוד פתוח.

הפופולריות של XVID צמחה מכיוון שזה היה המפענח הראשון שנתן תוצאות טובות של דחיסת וידאו בצפיה Offline (המפענח אינו תומך בזרימה רגילה באינטרנט ומה שסטרימרים עושים זה בניית פתרון עקיף תוך שימוש באנקפסולציה של פרוטוקולי רשת שונים [Samba, HTTP וכו’]). ככל שהפופולריות של המפענח גדלה, החלו לצאת גם פתרונות חומרה, במיוחד כשיצאו צ’יפים טיוואניים מאוד זולים (חצי דולר, בכמות של 1000) שיודעים לפענח את XVID.

כך הכל עבד, אבל במקביל העולם השתנה. יותר ויותר חברות אימצו את תקן H.264 שהוא תקן הרבה יותר מאסיבי לקידוד וידאו. בתקן זה ישנם פתרונות שיודעים לתמוך החל בטלפון הכי פשוט ועד רזולוציות של 5K ומעלה של וידאו עם דחיסה משתנה מרמה של 2G בטלפון סלולרי ועד שידורי אולפן מקצועיים בעשרות מגהביט לשניה.

כמובן שתקן משוכלל כזה אינו מגיע בחינם. התקן הורכב ע”י נציגים של חברות טכנולוגיה שונות (אפל, מיקרוסופט, סוני, פיליפס ועוד) ואותן חברות הקימו את MPEG-LA הגוף שדורש תמלוגים על כל פיפס שתקודד/תייצר עם H.264 מה שגרם כמובן להתמרמרות אצל המשתמשים ואצל חברות כאחד.

וכרגיל, מי בא להושיע? קוד פתוח כמובן. בחור בשם Laurent Aimar ואחרים בקבוצת x264 team השיגו בדרכים שונות את המפרט (בדרך רשמית יש לשלשל ל-MPEG-LA סכום “סימלי” של 30,000 דולר עבור הניירת!) והקבוצה מימשה בקוד את המיפרט ומשם הדרך היתה קצרה מאוד לשילוב הפרוייקט בפרוייקטים כמו FFMPEG ו-VLC, שהם  2 הכלים הכי פופולריים בתחום ניגון וידאו.

נחזור למציאות בת זמננו: כל טלפון חכם וטאבלט תומך ב-H.264 אך רובם אינם תומכים ב-XVID. יהיו כמובן אלו שיאמרו “אבל אצלי ב-IPAD קבצי XVID מתנגנים חלק” וזה נכון, אבל התמיכה נעשית ברמת תוכנה, כלומר כשאתה מנגן סרט שמקודד ב-XVID אז הוא מפוענח על ידי המעבד עצמו כלומר ברמת תוכנה, מה שכמובן מרוקן מהר משאבי סוללה ומחמם את המכשיר וזאת בניגוד לקידוד H.264 שמפוענח ישירות ע”י הצ’יפ הגרפי במכשיר. בנוסף, XVID בהשוואה ל-H.264 מאוד גרוע בחסכון של מקום. כמה גרוע? עם פרופיל בסיס של H.264 ניתן להגיע לחסכון של 20-30 אחוז באותו וידאו קליפ עם אותה רזולוציה.

אז על מה המהומה? אותם קבוצות שמכירות את פורמט H.264 החליטו לאמץ אותו לחיקם, ובכך לאפשר למכשירים מודרניים לנגן וידאו שמורידים בטורנט – בקלות על כל מכשיר ללא צורך בתוכנות נוספות. מכשירי טלפון חכמים כמו טאבלטים, קונסולות משחקים ועוד יודעות להתמודד עם קבצי H.264 בצורה יפה מאוד, אבל אלו שנמצאים עם נגני DVD שיודעים רק לתמוך בפורמטים כמו DIVX/XVID ו-MPEG-1/2 אינם יכולים להתמודד טוב עם קבצי H.264, אז הם מתלוננים (פיראטים מתלוננים.. איזה עולם)

אבל יש עוד סיבה שהיא יותר Side Effect שאפילו ראשי הקבוצות לא כל כך חשבו עליה: בראם כהן ישחרר במסגרת החברה שלו כקוד פתוח את BT-Live, מוצר הסטרימינג שמבוסס ביטורנט (ולא, לא מדובר על הטריק שיש ב-uTorrent של ניגון וידאו שבסך הכל מתעדף חלקים בצורה שונה מהורדה רגילה), מה שיאפשר לך (המשתמש הפיראטי, נו נו נו, אותך לחברות המדיה… Smile ) לגלוש לאתר הטורנטים האהוב עליך, ללחוץ על הפרק בסידרה האהובה עליך ולצפות בו תוך שניות ספורות. פורמט H.264 מתאים מאוד לשידור בזרימה (וזה יהיה גם הכאב ראש הבא של האולפנים, אבל זה נושא לפוסט אחר).

לסיכום: לפעמים צריך לדעת לוותר על מפענחים ישנים לטובת מפענחים מודרניים יותר משוכללים ויותר חסכוניים ואסור להקשיב לקבוצה שרוצה להתבכיין למה הנגן DVD ב-200 שקל שלהם לא מנגן את הוידאו. הוא לא מנגן? חבר כבל HDMI לטלפון שלך או למחשב שלך ותנגן. הקידמה כבר כאן.

אגב, “פרסומת” קטנה: מעתה “חץ ביז” מוכרים שרתי VPS באירופה במחיר מצחיק – החל מ-90 שקלים לחודש!