שחר שמש, בחור נחמד ומאוד מקצועי הודיע היום בבלוג שלו שהוא סוגר את חברת היעוץ שלו והוא מפסיק להיות פרילנסר וחוזר להיות שכיר, כי פיננסית זה לא משתלם לו. אני מבין אותו וכמובן מאחל לו הצלחה בהמשך דרכו.

התגובות ברשימת התפוצה Linux-IL (רשימת התפוצה של אנשי לינוקס בארץ) היו סימפטיות: איחולים להצלחה ו… האשמה של מצב השוק בארץ. המצב קשה, יש חאפרים, מיתון וכו’ וכו’..

אני בהחלט יכול להבין את החברים לגבי המצב, אבל המצב בשטח הוא שצריך אנשי לינוקס וצריך לשכנע את הלקוחות במשהו אחד: אתה (הפרילנסר) נותן פתרון לבעיות. Apache מת כל 10 שניות? oom-killer קופץ לבקר בשרתים שלך כל 20 דקות? כרטיסי הרשת שלך משחקים פינג פונג עם השמות eth0, eth1 ודופקים לך טבלאות ניתוב? הלקוח צריך לחשוב עליך. אתה המשיח, אתה המושיע, אתה הקוסם, אתה מלחשש ומהפנט את השרת דרך SSH או חיבור סריאלי או KVM והוקוס פוקוס – הכל תקין!

ואיך עושים את זה? תכירו מושג: שיוך.

כעת אני רוצה לכתוב קצת על העסק שלי: כשהקמתי אותו, כולם נתנו לי סיכוי של פחות מ-50% שהוא יחזיק שנה שלמה. מה שאף אחד לא ידע, זה שבעבר אני נתתי שרותי סיסטם למשרדי פרסום שונים, ובזמן שהקופירייטרים, פלאנרים, תקציבאים ושאר אנשי הפרסום היו בישיבות ומעלים רעיונות עבור הלקוחות שלהם, אני הייתי בחדר סולל כבלי תקשורת, מתקן מכונות, ושותק. העבודה עצמה היתה קלי קלות, אבל אני הייתי מקשיב ולומד תוך כדי עבודה – על פרסום, רושם לי הערות באיזה קובץ ובערב הייתי קורא על כך באינטרנט.

כשפתחתי את העסק של השרתים, התחלתי ליישם את הדברים. המטרה שלי היתה אחת: להחדיר לאנשים “עם פטיש לראש” ש-“חץ ביז” = שרתים. שרת לאחסון אתרים? VPS? שרת יעודי? לא חשוב מה, תבוא. תזכור אסוציאטיבית – אם אתה מחפש שרת ולא חשוב איזה – “חץ ביז” הוא ה”מושיע” שלך. רוצה הצעות? תלחץ כאן. רוצה לקרוא על וירטואליזציה ומה קורה בתחום אחסון שרתים וכו’? תלחץ כאן. כשתגיע ותרצה משהו, תוך זמן קצר “יזנק” עליך נציג של העסק וישאל אותך לרצונך וינסה לסייע לך. למה? כדי שתזכור מכל הסבב שאתה מחפש משהו, שב”חץ ביז” מישהו ענה וניסה לעזור לך, לא רק לדחוף לך מוצר.

זו היתה המטרה שלי, ופרסמתי את העסק שלי ושרותיי תחת כל עץ רענן. פורומים, קומונות, בלוגים, אתרים אחרים – בכולם פרסמתי, אבל הפרסום לא היה פרסום ישיר של “כולם קקות, בואו אליי!”, אלא פרסום “אגבי” – כלומר הפרסום עצמו היה בחתימה, לא בתגובה עצמה (במקרה של פורומים ובלוגים לדוגמא).

זה אצלי.

מה איתך?

יש אנשים כמו דורון אופק ידידי, שהיה מלמד לינוקס בסיוון ובמקומות אחרים ותוך כדי הלימודים הגיעו לו הצעות שונות מחברות שונות, ודורון בנה אמינות והכרה שחוזרת אליו בצורה של עבודות ופרוייקטים ויש לי רק איחולי הצלחה לבחור. גם מיקי ברזילי פירסם את העסק שלו והכיר לקוחות וקיבל עבודות וגם לו אני מאחל הצלחה, אבל שניהם יודעים גם להעביר הלאה עבודות לאחרים אם הם עסוקים או לא יכולים או שהם חושבים שעבודה כזו או אחרת תתאים לאחר. קשה לי לאמר את הדברים על פרילאנסרים רבים אחרים.

יש לך עסק של יעוץ/תמיכה/סיסטם בלינוקס? פרסם אותו! אני רוצה לשמוע עליו ואחרים צריכים לשמוע עליו כדי שבעת צרה הם יזכרו אותך ויתנו לך את חוזה התמיכה. עבודה לא מגיעה מהשמיים, היא מגיעה בעקבות עבודת יחצנות שאתה עושה לעסק שלך! אם אני לא שומע עליו ואף אחד אחר לא שומע עליו – אתה תסגור את העסק ותפסיד. אם אחרים ישמעו עליו, אתה תקבל הצעות ותוכל להחליט אם לקחת או לא ואם לא – למי למסור את זה.

כולם מאשימים את ה”חאפרים” בכך שהם גובים מחירי רצפה ולוקחים לאחרים את השוק. חוץ מהעובדה שכולנו התחלנו ממחירי רצפה (תיזכרו במשכורות הראשונות שלכם), אנחנו צריכים לזכור שהמחיר הוא רק חלק מהמשוואה. לקוח יסכים לשלם 200 שקל במקום 150 אם תתן לו ערך מוסף: רוגע – אתה שולט על הכל והכל תחת שליטה. זמינות – אתה זמין ולא צריך 20 טלפונים כדי שתואיל לענות לו. ראש גדול, יוזמה, הבנה מהירה – כל אלו הם דברים שאם הלקוח מוצא אותם בך אתה תקבל את המחיר שלך, גם אם הוא 200 או 250 שקל. אני מכיר גם מקרים הפוכים: הפרילנסר זול, אבל גאד כמה שהוא זיין שכל! אז ישלמו לו והעיקר – לעולם לא יקחו אותו שוב. הכל, רק לא אותו!

אז חברים יקרים, תמיד אפשר לחזור להיות שכיר ומי שלא מתאים לו להתמודד ולשווק את עצמו ולנהל את עצמו. אבל אם מישהו רוצה להרוויח יותר, ולגדול – הגיע הזמן להיות רציניים ולשווק את עצמך יותר!