פלסטינים, מה יהיה?

בספר ישעיהו פרק מ”ט פסוק ו’ מוזכר הביטוי “אור לגויים” (“וַיֹּאמֶר נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד לְהָקִים אֶת שִׁבְטֵי יַעֲקֹב וּנְצוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד קְצֵה הָאָרֶץ”), כאשר הביטוי מציין שייעודו האוניברסלי של עם ישראל – כמורה דרך רוחני ומוסרי לעולם כולו. כמה אנחנו באמת כאלו? תלוי את מי שואלים כמובן.

אבל כשמסתכלים על שכננו מדרום, ניתן לראות בבירור תופעה מעניינת: אותם בהחלט ניתן לקטרג כ”אור להתאבדות”. טעות אחר טעות, משגה אחרי משגה, ולמרות שמדינות קרובות להן מזהירים אותם שלא לעשות דברים מסויימים, הם עושים.

הדוגמא האחרונה היא כמובן בקשתו של הנשיא עבאס ממזכ”ל האום להכיר ברש”פ כמדינה רשמית. האם הנשיא עבאס יודע שארה”ב תטיל וטו על כך? בוודאי. קלינטון, כמו אובמה עצמו ורבים אחרים הדגישו שוב שוב בפניו של הראיס שאם ארה”ב מטילה וטו, האם לא יכול להכיר ברש”פ כמדינה רשמית. המקסימום שהם יכולים לקבל זה חברות באו”ם. האם חברות באו”ם תתן משהו לרש”פ? כלום. יש נציגות פלסטינית באו”ם, וגם אם הם לא יכלו עד היום להגיש בקשות כי הם לא היו חברים, היו עשרות מדינות ששמחו להגיש בשמם את הבקשה, כך שההבדל הוא שלא יד שמאל מגישה את הבקשה, אלא יד ימין.

מה זה יתן לאזרח הפלסטיני? כמובן .. כלום.

אבל החלק היותר מעניין בפיאסקו הזה, זה שירדן המליצה לעבאס לא להגיש את הבקשה עקב חוו”ד משפטית (שמסכימים לה גם בצד הפלסטיני, בצד הירדני ואפילו בצד הישראלי. אחדות דעים מעניינת) שמראה שברגע שתוגש בקשה כזו, הרש”פ תפסיד את אחד הדברים שהיא הכי שואפת אליהם: זכות השיבה. שימו לב, לא מדובר על החלק של הכרת האו”ם ברש”פ כמדינה, אלא בחלק שכן יעבור – שהאו”ם מקבל את הרש”פ כחברה, דבר שיעבור בהחלט.

זמן לדמיון מודרך: דמיינו רגל, דמיינו M16 עם מחסנית טעונה וכדור בקנה, דמיינו מצב Auto, עכשיו דמיינו לחיצה על ההדק. זהו בדיוק מה שהפלסטינים הולכים לעשות. האם ישראל תיקח את החוו”ד הזו? בשתי ידיים כמובן, ואם יהיה מו”מ כלשהו בין הרש”פ לישראל, זכות השיבה לא תהיה כחלק ממנו לאחר שהאו”ם יכיר ברש”פ כחברה. מיליון וחצי פלסטינים מוזמנים להוציא תעודות זהות ירדניות (רובם בין כה לא מעוניינים לעבור לשטחי הרש”פ אלא לישראל כמובן). תודות לטיפשות ההנהגה הפלסטינית, כדור השלג התחיל להתגלגל לרעתם. ביבי יכול קצת לנשום.

מכאן נעבור להסברה, אותה הסברה שמשרד החוץ עם כל התקציבים מצליח לפספס כל פעם בלהסביר דברים מסויימים לציבור הגולשים/צופים במדיות השונות, ואולי הגיע הזמן לתת הסברים פשוטים לציבור? אז הנה מספר נקודות שצריכים להסביר לדעתי:

  1. זה לא שטחי 67: רבים בטוחים שהבעיה העיקרית שיש לממשלה הם שטחי 67 שישראל לא מוכנה להחזיר ולפיכך הכל מתפוצץ. אם זו היתה הבעיה, “קדימה” כבר מזמן היתה מצליחה להשיג הסכמה כלשהי והיום היינו ללא שטחי 67 ועם “הסכם” כלשהו ביד, אבל זה לא זה. אלו הדברים האחרים:
    • זו זכות השיבה (שכנראה הפלסטינים יפסידו אותה, כפי שציינתי לעיל), דבר שישראל מתנגדת ולא חשוב איזו ממשלה זו תהיה. מה לעשות, ישראל לא מוכנה להיות הספונסר של עוד מיליון זקנים שלא יכניסו למדינה שקל אחד אלא להיפך.
    • זהו הסירוב החד משמעי של הפלסטינים להכריז על סיום הסכסוך אם יחתם הסכם. כמה ישראלים וכמה גולשים בעולם מודעים לכך? לא הרבה. הסירוב הזה רומז בעצם שגם לאחר נמסור את גרגר האדמה האחרון בשטחי 67 לפלסטינים, יהיה לנו פרק ב’ של תביעות ודרישות חדשות שאינן ידועות כיום. איזו מדינה שפויה מוכנה לחתום על הסכם בשעה שהיא יודעת שהצד השני הולך להכין ערימה חדשה לאחר שיקבל את מה שהוא רוצה עכשיו?
    • סירוב הכרה במדינת ישראל כמדינת היהודים. בניגוד לכל מיני פובליצסטים המפרסמים דעות כאילו ישראל “מתנהגת בילדותיות” בכך שהיא מבקשת הכרה מהפלסטינים, מדובר בעצם בדרישה לגטימית ופשוטה מבחינה משפטית: מהרגע שאתה מכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית של העם היהודי, אינך יכול לבוא בדרישות על שטחים ורכוש ישראלי בקווי טרום 67, או בעברית פשוטה: פלסטינים, תשכחו מלוד, רמלה, יפו, חיפה או חלקים מערים אלו. הם שייכות ליהודים ולמדינת ישראל היהודית (למעט חלקים פרטיים שנרכשו באופן פרטי ע”י אזרחים ערבים).
  2. לישראל דווקא יש מה להרוויח מרשות פלסטינית מצליחה. ברשות הפלסטינית יש הרבה כח עבודה במחיר נמוך בהשוואה לישראל, מה שאומר שאפשר להקים מפעלים ולייצא, דבר שגם המפעלים, גם ישראל וגם הרשות יכולים להרוויח ממנו. ישראל תוכל להפעיל את השפעתה על חברות היי-טק בחו”ל ולהעביר פסי יצור (מחשבים לדוגמא. למי שלא ידע, סין כבר לא כל כך זולה ויצרני מחשבים מתחילים לעבור לויאטנם) לרש”פ כי יש כח עבודה זול, וכך אותן חברות יוכלו להעביר לישראל את תכנון המחשבים והייצור יעשה ברש”פ. Everybody wins.
  3. שקר הקישור בין בניה לסירוב למו”מ: הפלסטינים מתעקשים שאם ישראל בונה בשטחים, אז הם “קובעים עובדות בשטח” ולפיכך הם לא ידונו איתנו. מדוע זה שקר? כי במו”מ קובעים איזה חלקים מוחזרים ואז הפלסטינים מקבלים את החלקים עם הבניה. תכניס פלסטינים לגור שם או שתעביר D9 על השטח, זו כבר ההחלטה של הרש”פ. בנוסף, מדינת ישראל כבר הקפיאה ל-9 חודשים בניה חדשה והפלסטינים לא ישבו למו”מ, כך
    שכל עניין הבניה הוא שיקרי.

  4. אל תרוצו להאמין לכל גוף המייצג את צרות-הפלסטינים. רוב הגופים האלו (אם לא כולם) נגועים בצביעות מדהימה עם התנהגות קבועה: תלונות נגד ישראל, ואפס תלונות נגד הצד הפלסטיני. איפה היו אותם גופים שעומאר אלאדין ניסה לאנוס פעילת שלום? כלום לא שמעו מהם, במיוחד לא את החלק שהרש”פ ניסתה להשתיק את הפרשה במקום לשפוט את עומאר ולזרוק אותו לכלא. נסו לדמיין מה היה קורה אם עומאר היה עומר ובמקום הרש”פ זו היתה ישראל.. איזה הפגנות, איזה קריאות באו”ם היו נגדנו, מהומת אלוהים, אבל כשזה מגיע לרש”פ? ששששש…
  5. אחת הנקודות התמוהות ביותר שמשום מה לא מוזכרות במדיה העולמית: במסגרת הסכמי שלום עם קבלת מזרח ירושלים לידי הרש”פ, סף העוני שם יטפס לשמיים, הואיל וברש”פ אין ביטוח לאומי, ואזרחים רבים המקבלים קיצבת ילדים ושאר קצבאות מהביטוח הלאומי הישראלי, לא יקבלו מאומה. את זה לא נוטים אותם גופים שדואגים לרש”פ להבליט, ועוד לא דיברתי על הנקודה שרוב התושבים שם לא מעוניינים להיות חלק מהרש”פ, זולת “מנהיגים” שיש להם לא מעט מה להרוויח מכך. אז האזרח הפלסטיני החדש ידפק עוד. אז מה? האם הרש”פ דואג לאזרחיו? לא, אז יהיו עוד כמה שידפקו.

יש לא מעט שמאלנים, גופי שמאל, בלוגרים שמאלניים שמציגים כמו בובות את העמדות הפלסטיניות מבלי להפעיל מעט הגיון פשוט, ומבלי לתת ביקורת רצינית לרש”פ (טוב נו, מי שם יתייחס לזה בכלל) אבל כשזה מגיע לישראל – עם סכין בשיניים תוקפים את המדיניות. מדוע? כי זה קל, יש ממשלת ימין, מה יותר קל מלהתקיף אותם? הפלסטינים? “עזוב, הם מסכנים, רחמנות..” וכך כולם נגד ישראל כולל האו”ם (שכמובן לא עושה מאומה לשכנתנו ממזרח שרק בשבוע האחרון הרגה יותר מ-200 מאזרחיה רק משום שהפגינו!) ומדינות אחרות שמעדיפות להאשים את ישראל בכל התחלואות שקיימות בעולם, העיקר לא להסתכל בחצר שלהם (הממ, טורקיה וקפריסין היוונית, מה שהרוסים מעוללים למדינות שהיו בעבר חלק מברה”מ ויש עוד הרבה דוגמאות).

התחלתי בציטוט מהתנ”ך ואסיים בפיסקה מפרשת בלק, ששכר את בלעם לקלל את עם ישראל (עוד לפני שהיו פלסטינים, מדינה וכו’ זוכרים?) ואמר “הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב”. אינני טוען חס ושלום שצריך להתעלם מקריאות העמים האחרים, אולם צריך לקחת את הדברים בפרופורציה. היו נגדנו דברים עוד לפני הפלסטינים ולפני שהיתה המדינה, ותהיה נגדנו ביקורת אכזרית גם אם נחזיר את כל שטחי 67 ואת הגולן. יש שנאה, יש ביקורת לא הוגנת ויש רגשות חזקות של אנטי-יהודים שלצערי מלובות במקרים רבים מתוך העם שלנו. אפשר להסביר, אי אפשר להילחם ולנצח.

שבוע טוב.

Comments

comments

6 תגובות בנושא “פלסטינים, מה יהיה?

  1. בעיקרון – עם רוב מה שכתבת אני מזדהה.

    אבל אני לא חושב שהכל שחור או לבן כמו שמנסים לצייר את זה. הרש"פ רחוקה מלהיות טלית שכולה תכלת (ושכחת לציין גם את סלאם פיאד כמי שהתנגד למהלך של אבו-מאזן באו"ם), היא תומכת בצורה עקיפה וישירה בטרור, ואכן דורשת הכרה בפלשתינים, בשעה שהיא לא מכירה במדינה לצידה.

    עם זאת, משרד החוץ שלנו מסלף לא פחות, וממשלת הימין הזו גרמה לבידודה של ישראל בעולם יותר מכל ממשלה לפניה. לומר שזה קורה רק בגלל ש"זה קל", זו אמירה שחוטאת לאמת. זכור נא ששר החוץ שלך הוא בערך היחיד מאז הקמת המדינה, שלא מתקבל באף מדינה מערבית מתוקנת בסבר פנים יפות. זה לא רק בגלל ה"אנטי-יהודים". זה בגלל ליברמן עצמו והנזק העצום שהוא גורם לנו בעולם בהתנהלות הגסה והבוטה שלו. האיש מתנהג כמו פיל בחנות חרסינה ולא כמו דיפלומט, ואני מתבטא כאן בעדינות. כמות הפעמים שישראל היתה צריכה לתקן את הרושם שליברמן השאיר אחריו היא בלתי מתקבלת על הדעת. לא יכול להיות ששר החוץ אומר דבר אחד, ורה"מ והנשיא אומרים דברים הפוכים לחלוטין. אז "כוווולם נגדינו?" – נשמע כאילו זו הטענה הכי קלה שיש, והיא לגמרי לא נכונה.

    דוגמא נוספת לטיפשטת הישראלית היא ההכרזות של שר האוצר שטייניץ, שהוא יפסיק להעביר לרש"פ את כספי המיסים שישראל גובה עבורם, המהווים כ-40% מתקציב הרש"פ (הוא עושה זאת תחת כל עץ רענן לאחרונה – כולל ראיון ביום שישי האחרון עם סבר פלוצקר ב"ממון"), נשמעת כמו טמטום אחד גדול. אין דרך אחרת להגדיר זאת מאשר גניבה, והעולם בהחלט לא יאהב את זה, בלשון המעטה.

    חשוב גם לשמוע מה דעתך על הכתבה של רונן ברגמן ב"ידיעות" בסו"ש האחרון. אם לא קראת, הנה תמצית הדברים: הכתבה מספרת על המרד ביחידת 8200 שאירע לפני כ-8 שנים, כאשר מדינת ישראל החליטה, ביודעין, להפציץ מבנה שבו היו אזרחים חפים פלשתינים מפשע, ובניגוד מוחלט למדיניות הקודמת לפיה תמיד חיכו שהבניין יהיה פנוי. לאחר פיגוע בתחנה המרכזית הישנה הוחלט לחכות עד שבבניין יהיה לפחות אזרח אחד בכדי להפציץ (ההוראה להפציץ ניתנה לאחר שפקיד ומזכירה שהו בבניין – אנשים שאין ולא היה להם שום קשר לטרור האיסלאמי), ורק בזכות קב"ר אמיץ אחד, שלא היה מוכן לבצע פקודה שהיא בלתי חוקית בעליל, הפעולה הזו בוטלה (כמובן שהוא הודח מצה"ל על סירוב פקודה, בכדי שלא יצטרכו לדון בשאלה האמיתית, אם אכן היתה פה פקודה בלתי חוקית).
    האם גם כאן "כל העולם נגדינו", חץ? קראתי את התגובות של אסא כשר (שאני חייב לציין שהערכתי אותו עד כה) ושל מפקד היחידה באותו זמן, והתקשיתי להבין כיצד מצדיקים פעולה כזו, שהיתה ידועה לכל הדרג הצבאי והמדיני הבכיר ביותר.

    בנוסף, יש לי 2 הערות:
    האחת היא לגבי עניין המשקיפים – אתה מתעלם מהעובדה שגם הוותיקן – ועד לאחרונה גם שווייץ! – היו על תקן מדינות "מוכרות" ללא חברות מלאה באו"ם. לא ראיתי שזה הסב להן נזק מי-יודע-מה.

    שנית – אני מתקשה להבין, גם אחרי הקריאה בטמקא, כיצד הכרה במדינה הפלשתינאית תביא לדחיית זכות השיבה של הפלשתינים. אצלינו זה לא גרם לכך, להיפך: מאז הקמת המדינה, זכות השיבה של היהודים למדינתם מוכרת בכל העולם. אשמח להסברים בנושא (כי חוו"ד משפטיות זה לא הסבר מניח את הדעת).

    בקיצור – כפי שכתבתי בתחילת התגובה הזו – לא הכל שחור או לבן. שני הצדדים עושים עבודה נהדרת בלדפוק את שני העמים באופן די שווה. לצערי, בינתיים הפלשתינים מצליחים לפחות לגרום לנו נזק גדול בהרבה מזה שאנחנו מצליחים לגרום להם. ברור לי לגמרי שזה לא תלוי רק בנו, אבל היה נחמד לו היינו עסוקים יותר בשיחות ובמגעים לשלום, מאשר בניסיונות להכפיש אחד את השני כל הזמן,

    • גיא, אגיב לך על 2 ההערות ברשותך:
      אם אני הבנתי נכון את הדברים מאיזה עו"ד אחד ששוחחתי עימו: זה משהו אחד להיות במעמד של "רשות", או אוטונומיה (מה שהם לא) וזה משהו אחר לחלוטין להיות מדינה מוכרת באו"ם. כמדינה מוכרת באו"ם, הצד הפלסטיני מאבד את האפשרות לבקש "זכות שיבה" כלשהי לפלסטינים שמאותו רגע הופכים להיות אזרחי אותה מדינת פלסטין, ובעצם היחסים עוברים למצב כמו יחסים בין מדינה למדינה: ירדן לא יכולה לצפות שישראל תקלוט לדוגמא 100,000 ערבים כי סתם בא כך למלך עבדאללה, כמו שישראל לא יכולה לצפות שירדן תסגיר לה טרוריסטים (אלא אם יש הסכם הסגרה כמובן, מה שבוודאי לא יהיה עם הרש"פ אגב. עד היום הם לא הסגירו אפילו פלסטיני אחד).

      לגבי אביגדור ליברמן: אני בהחלט מסכים עם ההשגות שלך לגביו, אבל הוא לא מסתכל על מנהיגי המדינות, הוא מסתכל על הבוחרים שלו כאן שאוהבים אותו בדיוק כך, ולפי סקר אחרון בקרב צעירים שעומדים להתגייס (ולהצביע בבחירות הבאות בפעם הראשונה בחייהם), מפלגת ישראל-ביתנו עוברת להיות המפלגה השלישית בגודלה (ליכוד ראשון, קדימה-שני) והם בוחרים אותו בגלל ההתנהגות הזו.

      לא באתי לאמר בפוסט זה שישראל צדיקים תמימים שמעולם לא הרגו בטעות נמלה. יש בהחלט פאקים שעשינו ואנו עוד נעשה, ובגלל זה צריך להסתכל על הדברים בפרופורציה ולא לעבור להאשמת ישראל אוטומטית.

  2. חץ , לגבי העניין הראשון אני לא סתם מתעקש להבין:
    כיצד יכול להיות שאנחנו, כמדינת העם היהודי, מדינה מוכרת (בדיוק כפי שהמדינה הפלשתינית תהיה בעוד מס' ימים), יכולים לקלוט יהודים ללא כל בעיה תוך הכרה ב"זכות השיבה", ואילו הפלשתינים אינם יכולים לקלוט פלשתינים חוזרים..?

    אתה מבין את חוסר ההיגיון שבטענה הזו? זה נשמע לי כמו הזיה של איזה עיתונאי!

  3. מהסיבה הפשוטה, לאן בדיוק נקלוט אותם?
    מהם פלסטינים בדיוק? היו כאן כפרים, זה שפתאום הם החליטו לחבור יחדיו על מנת להרוס את ארץ ישראל שאנחנו- כן אנחנו בנינו, זה מה שמאגד אותם, את הטורקים, את האיראנים, והלבנונים.

    אם היו מבקשים קוי 67, ניחא, הם מבקשים את כל הארץ, ואני אומר, מלגור באוהלים אתם עכשיו גרים בוילות בלי חשבון, במקום להגיד תודה אתם קמים על מי שיצר אתכם.

  4. הפוסט פשוט טוב.
    הערה אחת: אהבתי מאוד את הרעיון עם הבניה. אבל תכלס' זה בדיחה הטיעון הזה.
    כי הבעיה כשיש בניה היא שיש שמה אזרחים הקשורים למקום…. לא המבנים הן הבעיה אלא האזרחים…
    עכשיו, אם לא בונים מבננים חדשים, אזרחים מנלן?….

  5. מסכים איתך לגמרי, אני חושב שהסכסוך האמיתי הוא על הכרה במדינה יהודית, ולא על שטחים.

סגור לתגובות.