הבוקר החלו “שיבושים” בהפעלת הרכבות וזאת מטעם עובדי הרכבת והוועד החזק שלהם, וכרגיל כשיש שיבושים מטעם הוועד, הכל מתפקשש: הרכבת נוסעת לאט מאוד, “מפספסת” בכוונה תחנות, עוצרת באמצע, “חונקת” נוסעים עד למצב שהם פשוט יורדים באמצע הדרך והולכים על המסילה ו… מישהי בהריון מתעלפת ברכבת.

ממש אסון יחצנ”י לתפארת.

אינני יודע מי האחראי על היחצנ”ות של אותו ועד, אבל מי שזה יהיה, הוא מצליח ליצור את הרושם הכי שלילי לאותו וועד. התיעוב כרגע לעובדי הרכבת ואותו וועד, במיוחד לאחר אותם שיבושים שבוצעו היום – ענק! לא עזרו שום פלאיירים שהוגשו לנוסעים ואיש כמעט לא מזדהה עם אותו מאבק.

ב-YNET פורסם מאמר המציין מי אומר אמת ומי משקר. עיון במאמר מראה כמה דברים:

1. העובדים מתלוננים כי משרד האוצר לא מעביר תקציבים לרכישת חלקי חילוף חדשים ולכן השיפוצים נעשים עם חלקי חילוף ישנים, וזה נעשה כבר זמן רב. אני שואל שאלה פשוטה: אם העניין הוא כזה קריטי, איך זה שלא ראינו עד היום מודעת ענק באחד העיתונים שפשוט זורקת את המספרים בפרצופיהם של קוראי העיתונים על כך שמשרד האוצר לא מאשר תקציבים? למה רק עכשיו זה מופיע? הרי אם זה היה מופיע באחד ממוספי השבת, למחרת זה היה מופיע בתקשורת ובישיבות הממשלה.
2. האוצר לא מחפש להפריט את כל רכבת ישראל. הוא בהחלט רוצה להפריט את תחזוקת הקרונות ושזה יהיה באחריות היצרן. הסיבה לכך פשוטה: היצרן לא עומד בחוזה התחזוקה ובזמנים? לוקחים ממנו ערבות בחתימת החוזה ומחלטים סכומים כ”עונש” בהתאם לאיחור, מה שאומר שליצרן ולעובדיו יהיה כל המוטביציה שבעולם לסיים את העבודה בזמן או אפילו לפני כן. נשווה את זה למצב היום שמכעט שום דבר לא זז והפאקים/השבתות נראים על ימין ועל שמאל – ונבין מדוע משרד האוצר מאוד נלהב להפריט את התחזוקה, ובממשלה הנוכחית הוא יקבל את כל הגב לכך.
3. הוועד מנסה לעשות טריקים: מפחיד את הציבור שהמחיר יעלה ב-30% בגלל שזה יעבור לחברה פרטית וזה לדעתי שטויות במיץ: קודם כל שמשרד האוצר והנהלת הרכבת מוציאים את המכרז ולפי זה רואים מה המחיר הכי מתאים. מכיוון שבמכרז כזה היצרן גם נותן את התחזוקה וגם מוכר קרונות לישראל, ליצרן יש את כל הסיבות שבעולם דווקא להוריד את המחיר ממה שעולה לתחזק כיום. יש עוד כמה טיעונים מגוכחים של הוועד ואפשר לקרוא אותם במאמר

מצב הרכבת בישראל מאוד מביש, אפילו בהשוואה לשכנותנו. תמיד כמובן אפשר להאשים את משרד האוצר בסחבת ובירוקרטיה שמאיטים את קצב התפתחות הרכבת, אבל הוועד אשם לא פחות בהתפתחות הדברים. מדוע הרכבת לא מציעה דברים כמו:

• חיבור WIFI בתשלום סימלי. ריבונו של עולם, כמה זה מסובך להתקין ראוטר בגג הקרון? ממזמן היה אפשרי להוציא מכרז קטן לאספקה והתקנה של נתבים ועוד מכרז בין ספקיות האינטרנט והסלולר לחיבור לאינטרנט. אנשים מבזבזים שעה ומעלה בממוצע לנסיעה ברכבת, ואם המחיר היה 5 שקלים פר נסיעה להתחברות לאינטרנט, היו לא מעט משתמשים בשרות זה.
• נקודות חשמל: יפה שיש בקרונות 2 נקודות חשמל 220V (בהתחלה ובסוף הקרון), אבל מדוע לא להוסיף נקודות? אחרי הכל, אנשים יחברו לשם לאפטופים שהם בעצמם לא צרכני חשמל כבדים. לא מחברים לשם מכונות כביסה!
• מחירי מזון: לידיעת הנהלת הרכבת – במופעים בפארק הירקון ובחופים המחיר זול יותר מאשר מחירי המזון והשתיה בעגלה המסכנה שמוכרת בזמן הנסיעה. הגיע הזמן להוריד מחיר ואולי לחשוב על החזרת קרון המזנון לנסיעות ארוכות (מעל שעתיים). בניגוד לעבר, רבים דווקא אוהבים את רעיון המזנון שאפשר לקנות משהו (במחיר נורמלי?) ולשבת עם חבר על כוס קפה במזנון ולשתות בזמן הנסיעה.

אלו דברים שהנהלת הרכבת יכולה להוסיף היום, אבל בינתיים לא נעשה מאומה בנידון. פלא שאנשים רבים מסתכלים על רכבת ישראל כעגלת ישראל?

לסיכום: אני ממליץ לוועד הרכבת ולעובדי הרכבת שלא להתנהג כמו הוועד הכוחני של רשות השידור, שבעידן טרום ערוץ 2 וערוצים נוספים השביתו את הטלויזיה על ימין ועל שמאל (והטלויזיה הירדנית בתגובה קיבלה 90% רייטינג מהקהל הישראלי) וכשיצא ערוץ 2 לאוויר, עם ישראל עבר בהמוניו לאותו ערוץ (גם כשהיו תוכניות זבל) והשאיר את ערוץ 1 עם רייטינג חד ספרתי. אם היום שואלים את האזרח הישראלי מה לעשות עם ערוץ 1, סביר להניח שהתשובה תהיה לסגור את הערוץ בכלל. עם ההתנהגות הנוכחית והכוחנית של הוועד ועובדי הרכבת, הממשלה תקבל גב חזק מאוד מהעם להפריט ולפטר את העובדים הלא יעילים – ואתמול.

בספר ישעיהו פרק מ”ט פסוק ו’ מוזכר הביטוי “אור לגויים” (“וַיֹּאמֶר נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד לְהָקִים אֶת שִׁבְטֵי יַעֲקֹב וּנְצוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד קְצֵה הָאָרֶץ”), כאשר הביטוי מציין שייעודו האוניברסלי של עם ישראל – כמורה דרך רוחני ומוסרי לעולם כולו. כמה אנחנו באמת כאלו? תלוי את מי שואלים כמובן.

אבל כשמסתכלים על שכננו מדרום, ניתן לראות בבירור תופעה מעניינת: אותם בהחלט ניתן לקטרג כ”אור להתאבדות”. טעות אחר טעות, משגה אחרי משגה, ולמרות שמדינות קרובות להן מזהירים אותם שלא לעשות דברים מסויימים, הם עושים.

הדוגמא האחרונה היא כמובן בקשתו של הנשיא עבאס ממזכ”ל האום להכיר ברש”פ כמדינה רשמית. האם הנשיא עבאס יודע שארה”ב תטיל וטו על כך? בוודאי. קלינטון, כמו אובמה עצמו ורבים אחרים הדגישו שוב שוב בפניו של הראיס שאם ארה”ב מטילה וטו, האם לא יכול להכיר ברש”פ כמדינה רשמית. המקסימום שהם יכולים לקבל זה חברות באו”ם. האם חברות באו”ם תתן משהו לרש”פ? כלום. יש נציגות פלסטינית באו”ם, וגם אם הם לא יכלו עד היום להגיש בקשות כי הם לא היו חברים, היו עשרות מדינות ששמחו להגיש בשמם את הבקשה, כך שההבדל הוא שלא יד שמאל מגישה את הבקשה, אלא יד ימין.

מה זה יתן לאזרח הפלסטיני? כמובן .. כלום.

אבל החלק היותר מעניין בפיאסקו הזה, זה שירדן המליצה לעבאס לא להגיש את הבקשה עקב חוו”ד משפטית (שמסכימים לה גם בצד הפלסטיני, בצד הירדני ואפילו בצד הישראלי. אחדות דעים מעניינת) שמראה שברגע שתוגש בקשה כזו, הרש”פ תפסיד את אחד הדברים שהיא הכי שואפת אליהם: זכות השיבה. שימו לב, לא מדובר על החלק של הכרת האו”ם ברש”פ כמדינה, אלא בחלק שכן יעבור – שהאו”ם מקבל את הרש”פ כחברה, דבר שיעבור בהחלט.

זמן לדמיון מודרך: דמיינו רגל, דמיינו M16 עם מחסנית טעונה וכדור בקנה, דמיינו מצב Auto, עכשיו דמיינו לחיצה על ההדק. זהו בדיוק מה שהפלסטינים הולכים לעשות. האם ישראל תיקח את החוו”ד הזו? בשתי ידיים כמובן, ואם יהיה מו”מ כלשהו בין הרש”פ לישראל, זכות השיבה לא תהיה כחלק ממנו לאחר שהאו”ם יכיר ברש”פ כחברה. מיליון וחצי פלסטינים מוזמנים להוציא תעודות זהות ירדניות (רובם בין כה לא מעוניינים לעבור לשטחי הרש”פ אלא לישראל כמובן). תודות לטיפשות ההנהגה הפלסטינית, כדור השלג התחיל להתגלגל לרעתם. ביבי יכול קצת לנשום.

מכאן נעבור להסברה, אותה הסברה שמשרד החוץ עם כל התקציבים מצליח לפספס כל פעם בלהסביר דברים מסויימים לציבור הגולשים/צופים במדיות השונות, ואולי הגיע הזמן לתת הסברים פשוטים לציבור? אז הנה מספר נקודות שצריכים להסביר לדעתי:

1. זה לא שטחי 67: רבים בטוחים שהבעיה העיקרית שיש לממשלה הם שטחי 67 שישראל לא מוכנה להחזיר ולפיכך הכל מתפוצץ. אם זו היתה הבעיה, “קדימה” כבר מזמן היתה מצליחה להשיג הסכמה כלשהי והיום היינו ללא שטחי 67 ועם “הסכם” כלשהו ביד, אבל זה לא זה. אלו הדברים האחרים:
   • זו זכות השיבה (שכנראה הפלסטינים יפסידו אותה, כפי שציינתי לעיל), דבר שישראל מתנגדת ולא חשוב איזו ממשלה זו תהיה. מה לעשות, ישראל לא מוכנה להיות הספונסר של עוד מיליון זקנים שלא יכניסו למדינה שקל אחד אלא להיפך.
   • זהו הסירוב החד משמעי של הפלסטינים להכריז על סיום הסכסוך אם יחתם הסכם. כמה ישראלים וכמה גולשים בעולם מודעים לכך? לא הרבה. הסירוב הזה רומז בעצם שגם לאחר נמסור את גרגר האדמה האחרון בשטחי 67 לפלסטינים, יהיה לנו פרק ב’ של תביעות ודרישות חדשות שאינן ידועות כיום. איזו מדינה שפויה מוכנה לחתום על הסכם בשעה שהיא יודעת שהצד השני הולך להכין ערימה חדשה לאחר שיקבל את מה שהוא רוצה עכשיו?
   • סירוב הכרה במדינת ישראל כמדינת היהודים. בניגוד לכל מיני פובליצסטים המפרסמים דעות כאילו ישראל “מתנהגת בילדותיות” בכך שהיא מבקשת הכרה מהפלסטינים, מדובר בעצם בדרישה לגטימית ופשוטה מבחינה משפטית: מהרגע שאתה מכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית של העם היהודי, אינך יכול לבוא בדרישות על שטחים ורכוש ישראלי בקווי טרום 67, או בעברית פשוטה: פלסטינים, תשכחו מלוד, רמלה, יפו, חיפה או חלקים מערים אלו. הם שייכות ליהודים ולמדינת ישראל היהודית (למעט חלקים פרטיים שנרכשו באופן פרטי ע”י אזרחים ערבים).
2. לישראל דווקא יש מה להרוויח מרשות פלסטינית מצליחה. ברשות הפלסטינית יש הרבה כח עבודה במחיר נמוך בהשוואה לישראל, מה שאומר שאפשר להקים מפעלים ולייצא, דבר שגם המפעלים, גם ישראל וגם הרשות יכולים להרוויח ממנו. ישראל תוכל להפעיל את השפעתה על חברות היי-טק בחו”ל ולהעביר פסי יצור (מחשבים לדוגמא. למי שלא ידע, סין כבר לא כל כך זולה ויצרני מחשבים מתחילים לעבור לויאטנם) לרש”פ כי יש כח עבודה זול, וכך אותן חברות יוכלו להעביר לישראל את תכנון המחשבים והייצור יעשה ברש”פ. Everybody wins.
3. שקר הקישור בין בניה לסירוב למו”מ: הפלסטינים מתעקשים שאם ישראל בונה בשטחים, אז הם “קובעים עובדות בשטח” ולפיכך הם לא ידונו איתנו. מדוע זה שקר? כי במו”מ קובעים איזה חלקים מוחזרים ואז הפלסטינים מקבלים את החלקים עם הבניה. תכניס פלסטינים לגור שם או שתעביר D9 על השטח, זו כבר ההחלטה של הרש”פ. בנוסף, מדינת ישראל כבר הקפיאה ל-9 חודשים בניה חדשה והפלסטינים לא ישבו למו”מ, כך
   שכל עניין הבניה הוא שיקרי.

4. אל תרוצו להאמין לכל גוף המייצג את צרות-הפלסטינים. רוב הגופים האלו (אם לא כולם) נגועים בצביעות מדהימה עם התנהגות קבועה: תלונות נגד ישראל, ואפס תלונות נגד הצד הפלסטיני. איפה היו אותם גופים שעומאר אלאדין ניסה לאנוס פעילת שלום? כלום לא שמעו מהם, במיוחד לא את החלק שהרש”פ ניסתה להשתיק את הפרשה במקום לשפוט את עומאר ולזרוק אותו לכלא. נסו לדמיין מה היה קורה אם עומאר היה עומר ובמקום הרש”פ זו היתה ישראל.. איזה הפגנות, איזה קריאות באו”ם היו נגדנו, מהומת אלוהים, אבל כשזה מגיע לרש”פ? ששששש…
5. אחת הנקודות התמוהות ביותר שמשום מה לא מוזכרות במדיה העולמית: במסגרת הסכמי שלום עם קבלת מזרח ירושלים לידי הרש”פ, סף העוני שם יטפס לשמיים, הואיל וברש”פ אין ביטוח לאומי, ואזרחים רבים המקבלים קיצבת ילדים ושאר קצבאות מהביטוח הלאומי הישראלי, לא יקבלו מאומה. את זה לא נוטים אותם גופים שדואגים לרש”פ להבליט, ועוד לא דיברתי על הנקודה שרוב התושבים שם לא מעוניינים להיות חלק מהרש”פ, זולת “מנהיגים” שיש להם לא מעט מה להרוויח מכך. אז האזרח הפלסטיני החדש ידפק עוד. אז מה? האם הרש”פ דואג לאזרחיו? לא, אז יהיו עוד כמה שידפקו.

יש לא מעט שמאלנים, גופי שמאל, בלוגרים שמאלניים שמציגים כמו בובות את העמדות הפלסטיניות מבלי להפעיל מעט הגיון פשוט, ומבלי לתת ביקורת רצינית לרש”פ (טוב נו, מי שם יתייחס לזה בכלל) אבל כשזה מגיע לישראל – עם סכין בשיניים תוקפים את המדיניות. מדוע? כי זה קל, יש ממשלת ימין, מה יותר קל מלהתקיף אותם? הפלסטינים? “עזוב, הם מסכנים, רחמנות..” וכך כולם נגד ישראל כולל האו”ם (שכמובן לא עושה מאומה לשכנתנו ממזרח שרק בשבוע האחרון הרגה יותר מ-200 מאזרחיה רק משום שהפגינו!) ומדינות אחרות שמעדיפות להאשים את ישראל בכל התחלואות שקיימות בעולם, העיקר לא להסתכל בחצר שלהם (הממ, טורקיה וקפריסין היוונית, מה שהרוסים מעוללים למדינות שהיו בעבר חלק מברה”מ ויש עוד הרבה דוגמאות).

התחלתי בציטוט מהתנ”ך ואסיים בפיסקה מפרשת בלק, ששכר את בלעם לקלל את עם ישראל (עוד לפני שהיו פלסטינים, מדינה וכו’ זוכרים?) ואמר “הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב”. אינני טוען חס ושלום שצריך להתעלם מקריאות העמים האחרים, אולם צריך לקחת את הדברים בפרופורציה. היו נגדנו דברים עוד לפני הפלסטינים ולפני שהיתה המדינה, ותהיה נגדנו ביקורת אכזרית גם אם נחזיר את כל שטחי 67 ואת הגולן. יש שנאה, יש ביקורת לא הוגנת ויש רגשות חזקות של אנטי-יהודים שלצערי מלובות במקרים רבים מתוך העם שלנו. אפשר להסביר, אי אפשר להילחם ולנצח.

שבוע טוב.

בשבוע שעבר פורסם דו"ח פאלמר. כ-24 שעות לפני כן הוא "הודלף" לניו-יורק טייס. עיקרי הדו"ח: הסגר על עזה חוקי, צה"ל השתמש ב"כח לא סביר" בעת ההשתלטות על ה"מרמרה".

כמובן שגורמים כמו החמאס טענו מיד כי "הדו"ח משוחד". הטורקים הודיעו כמובן שהדו"ח "בטל ומבוטל" והם כמובן החלו בסידרת צעדים חד-צדדים לנתק את הקשר בין ירושלים לאנקרה. הסכמים בטחוניים? אין, הורדת הדרג היצוגי כולל גירוש השגריר הישראלי, ביטול חוזים ממשלתיים בין ישראל לטורקיה, ועוד היד נטויה, כפי שהסביר שוב ושוב ראש ממשלת טורקיה ארדואן.

קראתי מעט את הדו"ח, וחשבתי לכתוב עליו פוסט, אך החלטתי לחכות, ולתת לידידי יוסי גורביץ לכתוב על הדו"ח פוסט, ואכן יוסי כתב פוסט ארוך, עשיר בלינקים ומפורט (למרות שדעותיי בד"כ הפוכות מדעותיו שי יוסי, אני חושב שזהו אחד הבלוגים השווים לקריאה) ולהלן התייחסותי לחלק הקרבי של ההשתלטות על ה"מרמרה":

• יוסי מדבר על כך שנורו סה"כ 659 כדורים מסוגים שונים (לא הכללתי את ירי ה-Paintball), ובכך בעצם מראה את חוסר הפרופורציה המוחלט בין כמות הכדורים שנורו לבין כמות המתקיפים. התגובה שלי על כך פשוטה: כשאין לך מידע מודיעיני מדויק מי "אוהב" ומי "אויב", כשאתה שומע באוזניית הקשר שלך על חיילים חטופים ועל כך שנמסים להפיל חייל מקומה 3 בספינה אל הקומה הראשונה, ונוסיף לכך שאת העובדה שאינך יודע מי הולך לזרוק צינור ברזל על ראשך, אתה יורה קודם ואז שואל שאלות. בקרב יש נהלים, באנדרלמוסיה מוחלטת שכל אחד חשוד בלרצות להרוג אותך, אתה מנסה לשתק תנועה חשודה בירי לאזורים כמו רגליים. בסופו של יום, נהרגו 9 מאנשי ה-IHH. נחליף בתאוריה את השייטת בכח גבעתי או גולני מוצנח, וכמות הכדורים שהם ירו תעלה לפחות פי 4-5 וכמות הגופות גם תעלה פי 4-5, כי אותם לוחמים פשוט ירו בצרורות מהנשק האוטומטי שלהם.
• יוסי תוהה מדוע צה"ל לא משחרר את הוידאו של ההשתלטות ואף לא משחרר צילומי וידאו שצלמים אחרים צילמו בעת ההשתלטות, והתשובה לכך פשוטה: הפללה עצמית. צה"ל לא ישחרר שום צילום של ההשתלטות ובכך יכשיר העמדה לדין של לוחמי שייטת שעשו את כל המאמצים למלא פקודה שניתנה להם, וישראל בוודאי שלא רוצה להפוך למדינה הראשונה בעולם שתפליל את חייליה לטובת גופים שיעשו את המוות מבחינה משפטית לאותם חיילים. אף מדינה לא מסגירה פרטים של חייליה ומפלילה אותם לטובת גוף ו/או מדינה אחרת, ולשמחתי האישית בימין, במרכז ובשמאל יש תמימות דעים והסכמה על החלטת צה"ל בנושא.

יוסי קורא לדברים "השתוללות חסרת רסן", אני קורא לזה "פעולה באנדרלמוסיה".

ומהדו"ח נעבור להתנהגות של טורקיה. בניגוד למה שרבים חושבים (וגם עבדכם הנאמן חשב כך) טורקיה אינה מחפשת את ה"צער" ו"התנצלות", דבר שהיה ניתן לעשות באחד הנאומים של ביבי ולגמור עניין, אלא מדובר בעצם ב-3 דברים: מסמך התנצלות רשמי (שפותח גם רשמית את האפשרות לתבוע כל חייל שלטת שהשתתף בהשתלטות על המרמרה), פיצוי משפחות הרוגי טרור שהתכוונו להרוג ולפצוע כל חייל שיעלה לסיפון, ופתיחת הסגר על עזב. שוב, שום ממשלה מימין או משמאל לא היתה מאשרת דבר כזה. פתיחת הסגר תגרום לכך שתוך ימים עזה תהיה לבנון-2 מבחינת כמות טילים ואיכותם (עזה פשוט תוצף תודות לאיראן הספונסרית), במקום המצב כיום שכמות מועטה מוברחת בכל פעם במנהרות, שלא לדבר על האינטרסים המצרים שיפגעו מפתיחת הסגר (אנחנו באמת רוצים עוד כאב ראש עם המצרים?)

אז הטורקים מציבים רף בלתי אפשרי לחציה ע"י ישראל. הסיבה לרף הטיפשי? ה"כבוד" של הטורקים, אותו עניין שתופס מקום נכבד בכל מדינה ערבית במזרח התיכון ואצל כל עבריין או כנופיה: עניין ה"כבוד".

האם הטורקים ירדו מהעץ הזה של ה"כבוד"? שאלה טובה. העץ הזה מאוד מפתה לעלות עליו (ראו את הפלסטינים עם הגשת הבקשה שלהם להכרה במדינה. עצם הגשת הבקשה שומטת את אחת הדרישות שלהם ששום ממשלה לא הסכימה לגביה: זכות השיבה, אבל נו, בשביל הכבוד גם יורים ברגל בחופשיות, עדיף במצב של ירי-צרורות), אך קשה לרדת ממנו. זהו עץ לחלוטין לא-לוגי, שיגרום הפסדים הן לטורקים והן לישראלים, אבל את ארדואן זה לא מעניין, הטורקים מנסים כנראה לחזור לתקופה העותמאנית בה הם היו שליטים על אזורים רבים במזרח התיכון. אולי מישהו צריך לאמר להם "מה שהיה, לא יהיה".