אומרים שתמיד כדאי להתחיל בציון דברים חיוביים: אין ספק שמיום ליום יותר ויותר אנשים נדהמים ממחאת האוהלים והמפגינים, למרות החום הכבד מאוד שיש בחוץ, ועל כך יש לאמר לאנשים שיוצאים ומפגינים – כל הכבוד!

אחרי שאמרתי את החיובי, נאמר את השלילי והבעייתי, ויש לא מעט:

• חסר פוקוס, מיקוד, דרישות מפורטות. כולם רוצים דיור זול, שכירות נמוכה ועוד, אבל צריך להיות מציאותיים: בבירוקרטיה של היום במדינתנו, כלום לא יקרה תוך שבוע או חודש או שנה, וגם כשקורה משהו, הכל נעשה בחיפזון עד שזה יורד מהכותרות ואחרי זה חוזרים לאותם פאקים. קחו דוגמא מהשריפה בכרמל: היתה היסטריה, רכשו 2 מטוסים. מה עם הגדלת התקציב לכבאים? זה תקוע בבירוקרטיה של האוצר והמריבות בין המשרדים. נראה את זה בדו"ח  הבא של מבקר המדינה.
  מה שצריך פה ועכשיו מצידם של המפגינים, זה רשימת דרישות מפורטת שתיעשה ע"י אנשי מקצוע שמבינים ויודעים מה ניתן לדרוש בדחיפות – ואת המסמך הזה לפרסם בכל מקום ולתקוע אותו בפרצוף של הממשלה, אלו הדרישות, זה מה שאנחנו רוצים. דרישות כוללניות יענו בספין אחרי ספין אחרי ספין, כדי שזה ירד מהכותרות.
• להוריד את הפוליטיקה: אני מסתכל על ה-Stream שלי בגוגל פלוס ואני רואה איך אנשים מבחינים שוב ושוב איך המאבק הזה נהפך ממאבק א-פוליטי למאבק פוליטי מובהק כשמפלגות בשמאל (וגם בימין, אתמול בירושלים) מושכות לכיוונם. אם המאבק הזה יהפך לפוליטי, המאבק יתפרק עם האשמות הדדיות. צריך כרגע לעזוב את העניינים הפוליטיים ולהתרכז במאבק עצמו על הדיור.

אם הבנתי נכון, מחר ביבי אמור להציג את הפתרון שלו (תרגום: רשימת ספינים חדשה) ולבינתיים נראה שהפתרונות הם באמת ספינים. תראו מה ח"כ ניצן הורוביץ אמר היום:

בקיצור: המבחן האמיתי הוא מחר, אחרי הצגת התוכניות/ספינים של ביבי. האם המפגינים יתפצלו וחלקם "יבלעו" את ההבטחות? או שימשיכו להתעקש עד שהממשלה תעשה משהו.