לא מסכים עם יואל אסתרון

יואל אסתרון, מו”ל כלכליסט, פרסום אתמול מאמר על מאיר דגן (ראש “המוסד” לשעבר) ועל הצהרותיו בעיתונות לגבי איראן ולגבי הפלסטינים. בימין כמובן לא אהבו את הצהרותיו של דגן, ובשמאל הפכו את מאיר דגן ליקיר האומה, כפי שניתן היה לראות בהפגנה (כן, עוד הפגנה) של השמאל במוצ”ש האחרון.

על מה נהפך מאיר דגן ליקיר השמאל? לא כל כך לגבי דבריו על איראן, אלא יותר על דבריו לגבי הפלסטינים, וספציפית לגבי היוזמה הסעודית. לטענת דגן, ישראל צריכה לקחת את היוזמה הסעודית ב-2 ידיים ולסגור הסכם כמה שיותר מהר עם הפלסטינים.

אני רוצה לספר פה סיפור אישי קטן: כשנתיים לפני שפתחתי את העסק שלי, חשבתי שזה יהיה רעיון טוב לתפוס משקיע ולהקים “CDN מזרח תיכוני” עם קווים, שרתים בכל מדינה וכו’. אחרי הכל, עם CDN טוב כולם יכולים להרוויח..

השקעתי מספר שבועות בלמצוא ספקי אחסון במדינות שונות כמו דובאי, כווית, ירדן, מצרים וגם בלבנון, וביררתי מי האנשים שמקבלים שם החלטות ואת כתובות המייל שלהם. שלחתי להם מייל פשוט: לו היה הסכם שלום בין ישראל לפלסטינים, האם היית מסכים שעסק ישראלי כמו “חץ ביז” ישים אצלך שרת 3U לשם CDN וישכור רוחב פס?

בסופו של דבר, אחרי מספר שבועות הגיעו מחלק גדול מהנמענים אימיילים עם תשובות (חלק כמובן לא ענו). כמה לדעתכם הסכימו ש”חץ ביז” ישכור מקום לשים ברזל? התשובה פשוטה: אפילו לא ספק אחד. על מנת לוודא את העניין, שלחתי שוב לאותם אלו שענו מייל עם הבהרה שמדובר על כך שהמצב יתקיים רק לאחר שהפלסטינים יעשו שלום עם ישראל. התשובות היו אותן תשובות למעט 2 ספקים שרמזו שאם אפתח חברה בקפריסין ללא זיהוי ישראלי כלשהו (כמו שם העסק), אז יש על מה לדבר, אבל כעסק ישראלי – אין מצב.

נחזור ליוזמה הסעודית: היוזמה, בקצרה, מדברת על כך שאם ישראל תסכים להחזיר את שטחי 67 ותסכים לתנאים הפלסטיניים (מזרח ירושלים, פליטים וכו’), כל המדינות הערביות יכירו בה. חוץ מהעובדה הפשוטה שלסעודיה אין שום אפשרות להכריח מדינות להכיר בישראל, יהיה כדאי לזכור שגם הליגה הערבית המליצה כל מיני המלצות בעבר לחבריה שלא יושמו. ישיבות הליגה נהפכו למקום בו קדאפי "יורד" על נציגי כל מיני מדינות, אסד עוקץ את אבו מאזן על "ההתנגדות", ובקיצור הליגה הזו היא מקום נחמד למנהיגים להיפגש, אבל מכאן ועד לחשוב שיש לאותה ליגה "שיניים" – המרחק רב (זוכרים את החרם על ישראל? רוב המדינות הערביות מצאו דרכים לעקוף את אותה החלטה).

היוזמה, כפי שאפשר לראות בלינק, היא מ-2002, ושום ממשלה, ימנית, מרכז או שמאל – לא תאשר יוזמה שמדברת על החלטה 194 (שזו אפילו לא החלטה, זו המלצה שתלויה בצדדים) לקלוט כמות מאסיבית של פליטים, ובוודאי ששום ממשלה לא תסכים לשחרר את כל האסירים הפלסטיניים (כולל רוצחים, אנסים, מחבלים וכו’).

האם יש לדגן איזה חומר מרעיש שהגיע ל”מוסד” דרך צינור כלשהו שהופך את היוזמה הסעודית ליותר רלוונטית? אם כן, אני בטוח שמר דגן יוכל להציג אותו בפורום השביעיה לדוגמא. אחרי הכל, יש להם את הסיווג לקבל דברים סודיים כאלו (אם הם קיימים). אני מניח שאין חומר כזה, אחרת זה היה דולף בצורה כזו או אחרת.

אבל גם אם היתה היוזמה הזו רלוונטית, היא חסרה חלק מהותי, בדיוק כמו שכל ההצעות של הפלסטינים חסרות את אותו חלק מהותי: הצהרה על סיום התביעות של הפלסטינים, במידה ונגיע להסכם שלום. הפלסטינים, אחרי הכל, רוצים הסכם אחד, הסכם קבע, בלי חלוקה ל”פעימות”, בלי הסדרי ביניים. אז מצד אחד הם רוצים הסכם כולל, אבל מצד שני הם לא מוכנים להצהיר שבמסגרת ההסכם, הם מסיימים את כל תביעותיהם.

עצוב לראות שגם דגן, וגם בשמאל לא מסתכלים על נקודה קריטית זו. הרי ללא הצהרה כזו, הפלסטינים בעצם רומזים כי לאחר החזרת שטחים וחתימת ההסכם, הם יבואו בעתיד בדרישות נוספות. שיטת הסלמי בפעולה.

אולי, אולי פעם אחת באמת יקשיבו ישירות לפלסטינים מה הם אומרים ומה הם לא אומרים?

Comments

comments

8 תגובות בנושא “לא מסכים עם יואל אסתרון

  1. אני מסכים איתך.

    בסבב התככים הנוכחי, שכולל דיבורים על סיוע לאבו מאזן לרדת מהעץ ולטפס על עץ אחר או להפך, חסר מרכיב חיוני ביותר:
    אף אחד מהמנהיגים הפלשתינאים אינו מכין את הפלשתינאים לחיי שכנות טובה עם מדינה ישראלית עצמאית. אין אף דיבורים על כך שמתישהוא בעתיד שני העמים יחיו בשלום זה לצד זה.

    כמו שראינו במצרים, ללא הכנת הלבבות ושכנוע העם, אף הסכם שלום חתום לא שווה את הדיו או את העצים המתים שעשו אותו מהם.

  2. כמה נוח זה ללכת כל הזמן על הקו שאומר שהבעיה היא הפלסתינאים: "הערבים לא רוצים שלום" "הפלסתינאים לא רוצים לסיים את הסכסוך" וכאלה אמירות.

    השיטה הבנגוריונית, אמרה שלא משנה מה יגידו הגויים, משנה מה יעשו היהודים.

    היהודים היום עסוקים רק בלהאשים את הגויים.

    אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים? יש לנו ולו שמץ של הסכמה על איך אנחנו רוצים לראות את המדינה שלנו בסיום הסכסוך? אנחנו באמת מוכנים להסכם שלאחריו יסתיימו כל התביעות שלנו?

    אולי לפני שאנחנו באים אל כל העולם בטענות, נסתכל קצת על עצמנו במראה.

    מאיר דגן הוא בטח לא שמאלני. מאיר דגן, לדעתי, חושב שהמנהיגים הפוליטיים, עלולים לעשות צעדים פזיזים שיובילו לחורבן המדינה, ולכן הוא הוציא אזהרה. זה הכל.

    • אם תקרא את הפוסט שלי שוב, לא העלתי את הנקודות הרגילות של המו"מ בין ישראל לפלסטינים. העלתי את הנקודה שאמורה להיות ברורה בכל הסכם בין מדינות: הצהרה על סיום תביעות השונות בין 2 הצדדים. כך זה היה עם ירדן, עם מצרים, או כל מדינה אחרת שחתמה עם מדינה נוספת הסכמי שלום – וזה הדבר הראשון שמסכמים, דבר שהוא בד"כ non-issue (ההצהרה).

      אבל הפלסטינים מסרבים שוב ושוב, גם אם כל תביעותיהם תיעננה, והם נשאלו על כל שוב ושוב.

      • אני חושב שאתגר קרת מסכם את מה שרציתי להגיד אפילו טוב ממני כאן:
        http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1231341.html
        ובהמשך כאן:
        http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1231351.html
        ואולי ציטוט המפתח "מנהיגים דגולים לא הגיעו להישגים בכך שהם חיכו שהצד השני יעשה את המהלך הראשון."

        האמירה שלך היא עדיין בתחום שאומר: אני אשב ואחכה בחיבוק ידיים עד הם יועילו בטובם להשתנות.

        ואני שואל אותך: מתי אנחנו נחליט שאנחנו רוצים להשתנות?

        • מנהיגים דגולים לא "החליטו שהם רוצים להשתנות". הם פשוט זיהו את המטרה ופעלו לטובתה. שינוי למען השינוי הוא איוולת – מי אמר שבשינוי תשיג משהו יותר טוב מאשר המצב הנוכחי?
          לעומת זאת – בזיהוי המטרה ופעולה למענה, אם אכן המטרה נכונה, ישנה הצדקה לשינוי. כאן ניתן להתוכח מהי מטרה ראויה וכו' – אבל אין שום טעם בשינוי למען עצמו, גם לא כדי "שנוכל לומר שהפכנו כל אבן".
          אם כן, או שיש זיהוי של המטרה – ואז אפשר לדבר עליה, או שאין זיהוי, ואז צריך להתבצר בעמדה הנוכחית – עם כל הביצורים האפשריים, אבל השינוי למען עצמו בד"כ יוביל להחלשת הביצורים, ולו רק בגלל אי היכרות של המצב החדש, שלא לדבר על היחלשות הנגרמת כתוצאה מהשינוי.

          לצורך העניין – נדמה לי שיש מספיק מטרות טובות: חברה ערכית וצודקת, ערכים יהודיים, וכן הלאה. כך שלא צריך להיות "משעמם" למנהיגים שלנו, וצריכה להיות להם מספיק תעסוקה, גם בלי שינוי לצורך השינוי.

  3. לדרום ארצות הברית לקח 100 שנה מסיום מלחמת האזרחים עד לקבלת תלמידים שחורים לבתי ספר.

  4. "זה עתה שמע מעמיתו הישראלי פרופ' שלמה בן עמי על ההצעה הנדיבה שישראל הציעה לפלשתינים אפילו לאחר פיצוץ פיסגת קמפ דיוויד ופרוץ האינתיפאדה השנייה: נסיגה כמעט מלאה מהשטחים חלוקת ירושלים שליטה פלשתינית מלאה בהר הבית והסכמה להחזרתם של עד 400 אלף פליטים לשטחי ישראל.
    'נשמע נהדר' אמר השר הקטארי 'ומה אתם מבקשים בתמורה'?
    'את סוף הסכסוך' הודיעו בני שיחו הישראלים.
    'את זה איש בעולם הערבי לא יוכל לתת לכם' אמר השר הקטארי.
    הסיפור הזה פותח את ספרו של אלי אבידר "התהום – מה באמת מפריד בינינו לבין העולם הערבי."
    http://digital-edition.israelhayom.co.il/Olive/ODE/Israel/Default.aspx?href=ITD%2F2011%2F06%2F10&pageno=42&entity=Ar04200&view=entity

    השמאל בישראל לא הבין ולא יבין לעולם את העולם הערבי. הוא שקוע בשירים של שלום חנוך ("זהו האויב שלך, בדיוק כמוך") ובהזיות על עם יהודי ככל העמים.
    "וְהָֽעֹלָה֙ עַל־ר֣וּחֲכֶ֔ם הָי֖וֹ לֹ֣א תִֽהְיֶ֑ה אֲשֶׁ֣ר׀ אַתֶּ֣ם אֹמְרִ֗ים נִֽהְיֶ֤ה כַגּוֹיִם֙ כְּמִשְׁפְּח֣וֹת הָאֲרָצ֔וֹת לְשָׁרֵ֖ת עֵ֥ץ וָאָֽבֶן׃ חַי־אָ֕נִי נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה אִם־לֹ֠א בְּיָ֨ד חֲזָקָ֜ה וּבִזְר֧וֹעַ נְטוּיָ֛ה וּבְחֵמָ֥ה שְׁפוּכָ֖ה אֶמְל֥וֹךְ עֲלֵיכֶֽם׃"
    יחזקאל כ

    • אני מציע את הפתרון הדתי הבא לבעיה הדתית של הערבים עם כל אישור דתי להכנס למצב של צולח (שלום עם סיום כל התביעות).

      בהסכם השלום יהיה סעיף, שיציין שהשלום יהיה בתוקף כל עוד אליהו הנביא, ישו הנוצרי ו/או המהדי (המשיח המוסלמי שמאמינים בו מוסלמים שיעים) לא הופיעו וכל עוד מסגד כפת הסלע לא נהרס בפעולה אלוהית כמו רעידת אדמה.
      והיה כי אירע אחד מהנ"ל, לאחר שהות של 5 שנים שבהן תהיה אפשרות לבנות מחדש את מסגד כפת הסלע או לגרש את המתיימר להיות משיח, יבוטל ההסכם ותחודשנה התביעות ההדדיות – התביעה היהודית לשטח הר הבית להקמת בית המקדש השלישי, והתביעה הערבית לשלטון מוסלמי בכל רחבי פלשתינה.

      כך ימשיך להתקיים הסכסוך לשביעות רצונו של אללה, אבל במצב של השעיה ללא הגבלת זמן, שיהיה מבחינה מעשית מצב של שלום.

סגור לתגובות.