התבכיינות השחקנים

בדיוק סיימתי לקרוא מאמר ב-YNET על אסיפת חרום שנערכה היום ב"צוותא" ובה עלו כל מיני שחקנים ואחרים לבמה לשפוך את ליבם על שרת החינוך, לימור לבנת, למרר כמה היא לא מתאימה, ולקרוא לה "לרדת מהעץ" ולהתפטר.

האמת, שאותי זה מרגיז, ואני רוצה לתת דוגמא מהעסק שלי:

יש לי לקוח שהוא די חשוב לי שיושב באותם שטחי 67. אותו לקוח משלם בזמן וקיבל את מה שהוא ביקש. לו הייתי שמאלני בדעותיי והייתי מערב פוליטיקה בביזנס שלי, אז לא הייתי לוקח אותו, ולאף אחד לא היה תלונות אליי, זה עסק שלי והוא עסק פרטי. זכותי, נכון?

עכשיו נעשה טוויסט: נניח שהחלטתי לגדול ולהתחרות במכרז של החשכ"ל לאספקת פתרונות Storage (אני משער שיש עכשיו קוראים שמחייכים חיוך מר: החשכ"ל כבר 5 שנים עדיין לא מצא את הזמן להוציא מכרז לפתרונות Storage). נוסיף לעניין שאחד מהתנאים שפתרונות ה-Storage ימוקמו באזורים שונים בארץ, וחלק מהם ישבו באותם שטחי 67 ואני אצטרך להגיע לאותם מקומות ולהתקין את הפתרונות ואם צריך לבוא ולתקן אותם, אצטרך להגיע פיזית לאותם שטחים ולתקן אותם, הכל כחלק מהתנאים שאני מחוייב במסגרת החוזה (אם אזכה) לעמוד בהם.

כאן נכנס החישוב הפנימי שלי. מה עדיף: דעות פוליטיות או הכנסות לעסק שלי? אם אני נניח שמאלני בדעותיי ורוצה שהמדינה תחזיר מיד את השטחים האלו לפלסטינים, אני יכול להחליט שאני לא תומך בממשלה הנוכחית ואני לא נותן שרות בשטחי 67, מה שכמובן פוסל אותי מלזכות במכרז (או שאני יכול לעשות טריקים, ובד"כ טוב לא יצא מזה). רוב מוחלט של העסקים מניחים את הדעה הפוליטית שלהם בצד ונותנים שרות גם בשטחים.

נחזור לשחקנים: הם "בוכים" על כך שהמדינה הולכת להתנות קבלת כספים בתנאים כאלו ואחרים הקשורים למיקומי הופעות והצגות, כולל בשטחי 67. נכון, רבים מהם בעלי דעה שמאלנית, אבל הם צריכים להחליט: או שאתה מקבל כספים מהמדינה ושם את דעותיך הפוליטיות בצד, או שאתה עומד בדעתך ולא לוקח כספים מהממשלה, או לכאן או לכאן.

גם בארה"ב הדברים האלו קורים, ושם דווקא אף אחד לא יוצא בצעקות שבר. כאשר ממשל רפובליקני עולה לשלטון, בתוך ימים ספורים נפסקת חלוקת כספים לכל מיני מוסדות, כמו מוסדות מחקר בתאים עובריים. כאשר ממשל דמוקרטי עולה לשלטון, תוך מס' ימים מוזרם מחדש כסף לאותן מוסדות, ומוסדות אלו יודעים להסתדר עם תרומות מגופים אחרים כשיש שלטון רפובליקני כמו השלטון הקודם בראשות ג'ורג' בוש.

בקיצור, שחקנים יקרים: אם אתם רוצים כספים מהממשלה הנוכחית, תצטרכו להופיע גם במקומות שהם בשטחים (למרות שכולם יודעים שאריאל לא תפורק ובכל הסכם היא תהיה חלק מישראל). אם אינכם מעוניינים, אל תיקחו כספים מהממשלה הנוכחית, חכו שתעלה ממשלת שמאל.

ביי ביי The Planet, ועוד חדשות הוסטינג

הרבה לפני שפתחתי את העסק שלי להשכרת שרתים וירטואליים ופיזיים, שכרתי שרת קטן ב-The Planet ועליו אירחתי את הבלוג שלי ועוד כמה בלוגים, כמה פורומים ועוד כמה שטויות שלי. ה"שרת" היה משהו מאוד קטן: פנטיום 4 במהירות 1.7 ג'יגהרץ, 40 ג'יגה דיסק, חיבור של 10 מגהביט (שאף פעם לא הצלחתי להגיע איתו ליותר מ-5 מגהביט, גם בתוך ארה"ב). שילמתי אז מחיר די זול: 90$ לחודש (מצחיק, היום החבילה הכי פשוטה שאני מוכר היא פי 2 מבחינת כח עיבוד ועולה חצי מזה, כולל מע"מ).

השרת עבד לא רע (חוץ מפעם אחת שנדפק הדיסק, נו, דיסקים של 40 ג'יגה), אבל בכל הקשור לתמיכה מקצועית, זה היה אסון. טיקט פשוט שפתחתי לשנות PTR קיבל תשובות הזויות מהטכנאים, ושאלות קצת יותר מסובכות הקשורות לתקשורת היו נענות בתשובות שנותנות חשק לדפוק את הראש בקיר! אחרי שנה ומשהו עזבתי שם. אנשים אחרים שהכרתי ושוחחתי איתם לגבי The Planet קיבלו רושם פחות או יותר כמו שאני קיבלתי: עדיף שתסתדר איכשהו מאשר לסמוך על התמיכה שלהם.

במשך הזמן שאני עוקב אחרי שוק ההוסטינג, שמתי לב שקורה ב-The Planet משהו מעניין: לא רק שאנשים עוזבים, גם ההנהלה עוזבת, מהמנכ"ל ומטה ועוברים לשכן ממול: Soft Layer, או איך שאני קורא להם "השודדים". ל-Soft Layer יש אחלה רוחב פס, אבל מחירי השרתים שלהם לצרכן רגיל.. אלוהים ישמור! רוצה שרת עם Xeon ישן יחיד, 8 ג'יגה זכרון, 2 דיסקים של 500 ג'יגה SATA ותעבורה של 2 טרה בחודש? (בחיבור פורט של 100 מגהביט כמובן) בכיף! המחיר? אההמ…. כמעט 500 דולר. לחודש!

ביום ראשון האחרון קיבלתי אימייל מחבר טוב שעובד שם ובפיו הודעה: Soft Layer רכשו את The Planet. והחברה המאוחדת עכשיו נמצאת בליגה של הגדולים כמו Rack Sapce (תיכף אתייחס אליהם). כמובן שבשני האתרים אין שום אזכור על כך, אבל אני מניח שבקרוב, אחרי שהמערכות יאוחדו (חלק מהמערכות שלהם מאוחדים ברגע זה), המחירים לשרתים לא יהיו ממש זולים, אבל נקווה שהשרות הטכני יהיה של Soft Layer ולא של The Planet.

ומאיחודים – לעננים.

כתבתי בעבר בבלוג העסקי שלי על עננים, ועל כך שכל חברה עם שרת ורבע מציעה "עננים". כמובן שחברות גדולות בארץ ובעולם מציעות מחשוב ענן, וכולם מנסים להתחרות בחברה הכי מוכרת בכל הקשור למחשוב ענן: אמזון.

אחד המתחרים הגדולים של אמזון הם Rack Space (החברה שבחיים לא נותנת לך הצעות מחיר ישירות אלא רק אחרי שבוע שאתה מקבל טלפון מאיזה בריטי שמשגע אותך בשאלות ואח"כ מעביר אותך למישהו אחר שחוזר אליך אחרי .. שבועיים עם מחירים מעלפים). הם מציעים שרותי מחשוב ענן והמחיר די מפתה, אבל המחשוב ענן שלהם מאוד שונה ממה שאמזון מציעים: לאמזון יש מספר Data Centers ברחבי העולם, ל-Rack Space יש בארה"ב והם רק עכשיו בונים בבריטניה. גם ה-Instances שאמזון מציעים הרבה יותר רציניים ממה ש-Rack Space מציעים, ויש עוד הרבה יתרונות לאמזון.

מדוע אני כותב על זה כאן? ובכן, יצא לי להכיר בעבר מישהו ב-Mix Panel, חברה שנותנת ללקוחות שלה ניתוחים אנליטיים על תעבורה, ושם החליטו בהנהלה לקחת את הענן של Rack Space, ולצוות הטכני נמאס מ-Rack Space, והם החליטו לאוורר את כל התלונות שלהם בחוץ. אני ממליץ לכל מי שחושב לקחת מחשוב ענן בחו"ל ולאחרים שגם מתעניינים במחשוב ענן לקרוא את הפוסט שלהם.

ולבסוף, שאלה לקוראים המבינים: מדוע לעזאזל אנשים רוכשים F5 במקום לקחת מכונה ולהתקין עליה HAProxy?

גירסת אובונטו הבאה – והטעויות

קראתי לפני מס' ימים את הפוסט של מארק שאתלוורט', הבעלים של חברת Canonical ש"מייצרת" את אובונטו, והפוסט הנוכחי גרם לי להרים גבה (ורבע).

מתברר שגירסת אובונטו הבאה תכלול לא רק Unity, שהיא סביבה גרפית שונה לחלוטין מ-GNOME (שהגיע עד היום בברירת המחדל באובונטו), אלא גם את .. Wayland, וכאן מתחילה הבעיה.

פרוייקטים כמו אובונטו (לא גירסת ה-LTS), פדורה ו-OpenSUSE הן גירסאות הפצת לינוקס שמשתנים מאוד מהר וגרסאות חדשות יוצאות בקצב מהיר של פעמיים בשנה. הפצות לינוקס אלו בד"כ משמשות כגרסאות נסיוניות לטכנולוגיות ותוכנות חדשות, כדי שציבור חובבי הלינוקס ישתמש בהם וידווח על באגים, כך שהגרסאות הרשמיות היציבות יכללו רק גרסאות יציבות של התוכנות והטכנולוגיות.

בדרך כלל מקובל להחדיר טכנולוגיה מסויימת בהפצות, ובגירסא הראשונית היא אינה מופעלת (אפשר להפעיל את הטכנולוגיה בעזרת התקנה ו/או שינוי הגדרות מסויימות), ובגירסה שלאחריה היא מופעלת כברירת מחדל. כך לדוגמא אפשר לקחת את PulseAudio שהוחדרה ולא הופעלה בברירת המחדל בפדורה, ורק בגרסאות פדורה 11 התוכנה הופעלה כברירת מחדל כשמתקינים את ההפצה מאפס.

קנוניקל החליטו לשנות את הסדר ולהחדיר 2 דברים חדשים ששונים מאוד מהותית. Unity היא סביבה שבמקור יועדה למחשבי נטבוק שהם עם מסכים קטנים, אך מאז השתדרגה Unity והיא תוצע החל מגירסת ההפצה הבאה (אפריל 2011) כברירת מחדל במקום GNOME. מכיוון שאובוטו לא מאמינים בשיטה ש-SuSE ורד-האט עובדים (לתת למשתמש אפשרות לבחור בזמן ההתקנה מה להתקין), יוצא מצב שכל משתמש שיתקין מחדש את אובונטו העתידי, יקבל את Unity ואחרי שהוא יחפש דרך גוגל, הוא ימצא בפורומים (או בהוראות) איך להתקין את GNOME (או KDE).

זו בעיה קלה יחסית. הבעיה היותר משמעותית היא שקנוניקל גם "זורקים" את X, המערכת הגרפית של לינוקס מאז ומתמיד, לטובת Wayland, וכאן זה מתחיל להיות מאוד בעייתי.

מדוע? מסיבה פשוטה: מי שמפתח את Wayland הוא מהנדס שעובד ב-רד-האט וכותב את Unity כהובי, זו לא העבודה שלו. יש עוד כמה מתנדבים שמסייעים, אבל אין צוות גדול של מפתחים מתנדבים שעוזרים בפרויקט ולראיה עץ ה-GIT שלהם, שלא מראה מי יודע מה תנועה שם.

קנוניקל הולכים להכניס את Wayland כברירת מחדל. יש אמנם ל-Wayland "תאימות אחורה ל-X", אך כמות הנסיינים על כל פרוייקט Wayland היא קטנה עד זעומה! עדיין אין, לדוגמא, המרה מלאה ל-QT או GTK על מנת לאפשר ל-KDE או GNOME לעבוד בצורה טבעית על Wayland. מה כן יעבוד באופן טבעי? ניחשתם נכון.. Unity.

לעניות דעתי, הצעד הנכון היה להכניס את Unity להפצה ולהמתין עם הכנסת Wayland. תן לאנשים "להשתפשף" עם Unity כדי לתקן באגים ורק לאחר תקופה, אפשר להכניס את Wayland עם אפשרות לעבור מיידית ל-Xorg אם Wayland מפקשש (והוא בהחלט יפקשש, הוא מבוסס על שיטה שונה מאוד מ-Xorg, ותאימות אחורה 100% אינה מובטחת, שלא לדבר על כך שכמעט אף אחד לא ממש מנסה את Wayland לדווח ויותר חשוב, לתקן – בעיות תאימות).

מה יוצא מכל הסיפור הזה? שיהיו 2 טכנולוגיות חדשות לחלוטין שהן כמעט בלי נסיון בשטח, כאשר אחת מהטכנולוגיות (Wayland) מחליפה חלק קריטי מאוד במערכת בלי הכנה מתאימה.

פייפאל–זה תרגום??

למי שלא ידע, פייפאל הכריזו אתמול בקול גדול כי האתר שלהם הוא עכשיו בעברית, ויש להם תמיכה טלפונית בעברית (זה כבר קיים כמה חודשים), לקוחות ועסקים ישראליים מוזמנים לעשות עסקים.

כפי הנראה משהו התפקשש לגמרי. ה"אתר בעברית" של פייפאל נראה שונה לחלוטין מצילומי המסך שמראים בכתבות. מה שרואים (לפחות אצלי) זה את המסך האנגלי עם מספר מילים מתורגמות לעברית. אתר מימין לשמאל? נאדה. בעיתונות כתבו שכדאי ללכת ל- www.paypal.co.il רק מי שהולך לשם, או שמקבל תקלת טעינת דף, או שממתין זמן רב ובסוף מקבל… את האתר האנגלי עם כמה מילים בעברית.

קצת מפליא כי לפייפאל קורים פאקים כאלו. תמהני אם הם ניסו את האתר מבחוץ כדי לבדוק שהכל תקין. כפי הנראה שלא..

לעניות דעתי, בשביל שפייפאל יתקבל כאן יותר בישראל מעבר לעסקים שכבר עובדים איתו, הם יצטרכו לעשות מס' דברים:

  • להתחיל לקבל כרטיסי אשראי ישראליים שהם אינם 16 ספרות, כמו ישראכרט, שהוא כרטיס מאוד נפוץ בארץ.
  • לפשט את מערכת העברת הכספים לחשבון הבנק. לא כולם יודעים מה קוד הבנק שלהם, ואיך להכניס את מס' החשבון (במיוחד כשיש בנקים שנותנים 2 מספרי חשבון: מקוצר וארוך, כמו בנק דיסקונט). זה לא כל כך מסובך לעשות תפריט דינמי שמשתנה ככל שנכנסים יותר פרטים (בחירת בנק מתוך תפריט,לאחר מכן רשימת סניפים עם שמותיהם)
  • לפרסם הבהרות לגבי מיסוי, על מה צריך להוסיף מע"מ ועל מה לא (האם PayPal הוא גם מוסד מחוייב במיסוי וכו')

כשמסתכלים על התחרות כיום, פייפאל נותנת תחרות רצינית לסולקים כיום בארץ: לא צריך להמתין עד 60 יום (שוטף + 30) לקבל את הכספים, לא צריך לפתוח חשבון סולק מול חברות האשראי, וגם זמן העברת הכספים אינו נורא כל כך (7 ימי עסקים).

נראה לי שהולך להיות בהחלט מעניין (ברגע שהם יתקנו את הדברים)

בזק בינלאומי–זו ה"חווה" שלכם???

היום הייתי עם לקוח שביקש ממני להתקין עבור הלקוח שלו את השרת בחווה של בזק בינ"ל. ללקוח יש שרתים כבר שם כך שהוא אינו נמנה עם לקוחותיי. כל מה שהייתי צריך לעשות הוא להתקין לו את השרת עם Linux, להגדיר מס' דברים וזהו. לא אמור להיות סיפור..

עד שהגעתי לבזק בינלאומי ל-"Data Center" שלהם, החווה שאנשי המכירות שלהם מפארים ומהללים, ולאחר שביצעתי ללקוח את העבודה אני יכול לסכם את ההתרשמות שלי מהחווה של בזק בינלאומי במילה אחת:

א מ א ' ל ה !

ברשותכם, אפרט. אני מזהיר מראש: זה לא הולך להיות פוסט נימוסי.

  • מסרתי את מס' תעודת הזהות שלי יום לפני כן (אתמול) ללקוח כדי שיעביר אותו לבזק בינ"ל. האם מישהו בדק את תעודת הזהות שלי בכניסתי? שלילי. אף אחד לא שאל לשמי או בדק תעודת זהות שלי. מבחינת בזק בינלאומי במצב הנוכחי, כל דכפין יוכל להיכנס בלי שום בדיקה (יש מצלמה, כאילו שקשה לעבוד על המצלמה עם כובע בייסבול טיפוסי).
  • KVM – אני לא יודע מה הסיפור של בזק בינלאומי, אבל מה שיש להם כ"KVM" זה עגלה (פיזית) המכילה מסך, מקלדת ועכבר. יש 3 כאלו, וכשהגענו קיבלנו עגלה תקולה. עגלה נוספת היתה בשימוש ורק ברגע האחרון נמצאה עבורנו עגלה עם מסך תקין. אני מתפלא על בזק: האם כל כך קשה להתקין בארונות מתגים עם KVM Over IP?. אם היה מגיע לקוח נוסף, אגב, והוא היה צריך להתחבר ישירות לשרת, הוא היה נמצא בבעיה: תמתין עד שמישהו יסיים עם השרתים. זה מתאים לחברות שיש להם שורה של ארונות, לא חברה שמתיימרת להיות אחת החוות הגדולות בארץ.
  • הבאתי תקליטור של CentOS להתקין על השרת, וכמו תמיד, כונן ה-DVD לא ממש רצה לקרוא מהתקליטור. שאלתי את הטכנאים אם אפשר לצרוב תקליטור אחר או לקבל עותק של CentOS, אחרי הכל – מדובר במשהו שחברות רבות מתקינות בשרתיהם. לא היה אפשרי לצרוב ולא היה להם CentOS. בסוף במקרה נמצא כונן DVD עם חיבור USB.
  • מה עם טכנאים במקום? היו כמה שלא היו קשורים, היה בחור אחד שלא ידע מאומה, והיה עוד מישהו שנכנס ויצא כל הזמן. לשאלות על כתובות כמו Gateway Address ודברים כאלו לא היתה לו שום תשובה. זה הטכנאים שיש לבזק בינלאומי?
  • בכניסה לבזק בינלאומי עומדות 3 תחנות לשרות הלקוחות שרוצים להתחבר מרחוק. תחנה אחת לא עבדה, בשניה המסך תקול ובשלישית לא היה אפילו תוכנת Putty ולא היה ניתן להתקין מאומה. למזלי, הבאתי איתי מחשב נייד, אני לא יודע מה מישהו אחר היה עושה אם הוא היה מגיע ללא מחשב נייד.
  • בזמן שעבדתי על השרת איש לא השגיח. טיילתי בחווה (בזמן ההתקנה, לוקח זמן להתקין לינוקס), הסתכלתי בכל מיני דברים ואיש לא שאל למעשיי. אחד הדברים התמוהים ששמתי לב הם שארונות נעולים עם צילינדר שלוקח 30 שניות לפרוץ עם מפתח גנרי, אבל לשם מה לפרוץ? מספיק שמגיע לקוח שיש לו שרת ואין לו ארון משלו, והוא יכול לעשות כרצונו: לנתק דיסקים של אחרים, חיבורי רשת וכל שעולה על דעתו. אין שום השגחה על מעשיו.
  • נכנסתי לחוות שרתים יחד עם הלקוח, יצאתי לעשן סיגריה לבד, לחצתי על האינטרקום ונתנו לי כניסה בלי לשאול את שמי או מאיזה חברה אני, וזה קרה כמה פעמים. שום בדיקה, שום דבר.
  • נקודה טכנית קטנה: "חווה גדולה" זו לא. ראיתי מספיק חברות בארץ שיש להם ארונות שרתים והם הרבה יותר גדולים מהחווה של בזק בינלאומי. הופתעתי מאוד מכמה שהחווה קטנה.

בזק בינלאומי גובים מחירים מפולפלים. יותר מפי 2 מנטויז'ן, והיום כשהגעתי לא הבנתי על מה המחירים האלו. אבטחה גרועה, תחזוקה גרועה, אין עם מי לדבר, אז על מה בדיוק לשלם? אני חשבתי לפני שהגעתי להתרחב ולשים שרתים בבזק בינלאומי לטובת לקוחות שיש להם איזה אג'נדה נגן 013 נטויז'ן, אבל אחרי הביקור היום, אפילו דיסק קשיח אני לא אשאיר שם!

שלא תבינו אותי לא נכון: נתקלתי גם במקומות אחרים בתסמין כזה או אחרת אצל ספקיות מתחרות, אבל לפחות לכל מה שמגיע לצריבה, או תמיכה טכנית, קיבלתי שרות מעולה. כך לדוגמא, כשהייתי צריך סגמנט כתובות נוסף לטובת חומת אש, עברתי את כל התהליך הבירוקרטי אצל מנהל התיקים, אך לאחר מכן בשיחה עם החווה, הבחור שענה לי (לירן) הכיר את החומר על בוריו והיה כיף לשוחח עם מישהו שמבין אותך ויודע בדיוק מה אתה רוצה וצריך. בזה לא נתקלתי בבזק בינלאומי היום.

לקוחות רבים של חברות שונות שוכרים ארונות ואחסון לפי מחיר, אולם לדעתי כדאי מאוד לשים לב לנקודות שהעלתי, במיוחד אם אתה מארח ציוד מבלי שיהיה לך חצי ארון או ארון. אחרי הכל, אם אין השגחה, מה ימנע מטיפוס שלא מבין מאומה לשחק בציוד שלך?

חומר למחשבה.

פוליטיקה: "הכיבוש", מפא"י, ושחיתות

אחרי שכתבתי את הפוסט על הטקס לזכרו של רבין, ניכר היה במגיבים שיש כאן איזה ויכוח לגבי עניין של כיבוש, שמאל וכו', אז חשבתי שפוסט נפרד אולי יבהיר את הדברים לגבי מפא"י ולגבי "הכיבוש".

imageכדי שנהיה באותו קו, שמתי בצד שמאל את מפת ישראל שמראה את שטחי "הכיבוש" (התמונה מוויקיפדיה הישראלית). אני ממליץ לכל אלו שרוצים להגיב בלהט להעיף מבט על ההגדרות של קווי 67 בויקיפדיה.

ראשית, נחזור אחורה בזמן ל-1967, למלחמת ששת הימים: ישראל הותקפה מכיוון סוריה, ירדן ומצרים. הדוקטורינה הצבאית בזמנו (וחלקית מיושמת עד היום) היתה: במקום להישאר במקום ולהתגונן, לתקוף חזיתית ולהילחם, ויותר מאוחר לדבר על החזרת שטחים, שבויים וכו'.

ב-5 ביוני 1967, בשעה 07:45 החל צה"ל לתקיף בחזית המצרית. היתה זו התקפה שהפתיעה את מצרים ושאר המדינות ושהשביתה את רוב חיל האוייר של מצרים, משם כבר החלה התקפה של סוריה, ירדן ומצרים והחלה מלחמת ששת הימים.

בסוף מלחמת ששת הימים ובעקבות החלטות שהחליטו דיין ורבין, נקלעה ישראל למצב שלא היה צפוי מלכתחילה: ישראל כבשה שטח שגדול ממנה פי כמה וכמה. לעזוב את השטח אי אפשר, הואיל וההתקפות מתוך הגדה ומעזה היו חוזרות שוב (הגדה ועזה היו כמו "המערב הפרוע" כאשר אזרחים רבים היו ללא אזרחות כלשהי) וכפי שניתן לראות במפה, התקפות מהגדה לעבר ישראל היו דבר די קל לביצוע מבחינה גיאוגרפית. גם להחיל את החוק הישראלי לא היה ניתן לבצע, הואיל והחלת החוק היתה מוחקת בעצם את ישראל כמדינה יהודית והיתה הופכת אותה למדינה דו-לאומית, דבר שאף אחד לא רצה בו (עד היום), וכך נקלעה המדינה למצב של "לא לבלוע ולא להקיא".

האם ישראל ניסתה לתקן את המצב? לפחות למה שקשור לרצועת עזה, התשובה היתה חיובית: מנחם בגין ניסה לשכנע את אנואר סדאת לקבל את עזה לידיו, אולם סדאת ויתר מיידית על הרעיון והעדיף להשאיר את הכאב ראש העזתי בידי ישראל.

מלחמת יום כיפור רק חידדה את הבעיה, כאשר צה"ל היה צריך להילחם גם בתוך הגדה, גם בירדן (כתוצאה מהחלטה מוטעית של המלך שנתן פיקוד על הצבא למצרים) וגם בסוריה, כך שהתיאוריה שאם היינו מחזירים את שטחי הגדה ב-67 לא מחזיקה מים.

סיכום המלחמות: הגדה ועזה ביידנו, עם מצב של לא לבלוע ולא להקיא. מה ממשלות ישראל מחליטות לעשות עם שטח ענק? להקים ישובים "להפריח השממה", דבר שהיה נהוג בזמנו ע"י כל ממשלה, ומי שהחלה בכך היתה דווקא ממשלת העבודה, או בעברית פשוטה: השמאל. שאר הממשלות (ימין ושמאל) רק המשיכו בכך כפי הנראה מתוך הנחה שאם תהיה החזרה, היא תהיה יותר סמלית.

בכל אותה תקופה (מ-1959 בערך) ה"מנהיג" הבלתי רשמי של הפלסטינים היה יאסר ערפאת, שהקים את תנועת פת"ח ומי שלא זוכר, ערפאת הוא זה שהיה אחד המובילים בפיגועים נגד ישראל, לא בשביל ערביי הגדה, אלא יותר בכיוון השמדת ישראל. ערפאת מעולם לא ניסה ליזום שיחות שלום עם ישראל, ורק אחרי שהוא הימר על הסוס הלא נכון (תמיכה בסדאם חוסיין) וכשראה שמדינות המפרץ מפסיקות לתרום לאש"ף כספים, הוא החליט "להתמתן", והסכים שתצא משלחת למו"מ חשאי (ביוזמתם של פונדק ומאוחר יותר ביילין ופרס) לשיחות אוסלו. משם היתה כל היסטוריית שיחות השלום, שקריו של ערפאת שלא עמד כמעט בשום חוזה, אינתיפאדות ועד המצב כיום, שהפלסטינים מוסיפים עוד ועוד תנאים בלתי אפשריים ולא מגיעים להסכם שלום בין הצדדים.

באשר ל"כיבוש": כפי שהזכרתי בהתחלה, רבין ודיין לקחו החלטה לכבוש, הממשלות החליטו לבנות והפלסטינים עשו ועושים את כל השגיאות האפשריות ובכך לא מגיעים לשום הסכם בו הם מקבלים את רוב שטחי הגדה. השמאל שמאשים תדיר את הימין בכיבוש טועה ומטעה: החזרת שטחים בלי הסכם הינה ערובה לקבל חמאסטן 2 בדיוק כפי שקרה לנו, והרשות הפלסטינית (כפי שהודגם בעזה) לא מצליחה לשמור על שטחיה ללא סיוע ישראלי. אם נלך לפי מה שמציעים בשמאל (להחזיר את המתנחלים בשיטות כמו "פינוי פיצוי" שכיום אף מתנחל אינו מאמין להם, אגב) ונחזיר את השטח לפלסטינים, החמאס ישלוט בשטח תוך זמן קצר והרשות הפלסטינית תתפרק כמו מגדל קלפים, ושוב, לא מדובר בניחוש, כבר היינו בסרט הזה, כך שהגיע הזמן שתנועות השמאל יפסיקו להאשים את הימין ויסתכלו למציאות בעיניים: כשהפלסטינים תופסים כל פיפס לברוח מחתימת הסכמים גם בממשלות שמאל או "קדימה" שהיו מוכנים לתת הכל כמעט, אז לא הימין אשם בבעיה זו, הפלסטינים אשמים. קצת קשה לשמאל לקבל זאת, אבל.. זו המציאות.

החלק השני של הפוסט מוקדש לאלו החושבים שמפא"י לא היתה מושחתת: מפא"י היתה מושחתת מהיסוד עוד מהזמנים שההסתדרות היתה האחראית לכל שאלטר במדינה. אישית אני זוכר איך שאבי רצה להזמין טלפון אלינו הביתה וחיכינו לכך 6 שנים ואילו שכננו שהכיר מספר פעילי מפא"י בצפת, שוחח איתם והעביר כמה עשרות לירות, קיבל טלפון תוך שבועיים. עוד דוגמא? חברי השכן בכיתה ה' כאבה לו הבטן ואימו לקחה אותו לקופת החולים. הרופא הכללי שהיה שם היה פעיל מפא"י בזמנו החופשי. הוא בדק אותו ופסק שזה "סתם כאב בקטן". אמו שחשדה במשהו
לא נכון, שמה לו מספר שטרות (מאחורי גב הילד, שהילד לא יראה), הרופא ביצע שוב בדיקה והפלא ופלא: יש לו חשש לאפנדיציטיס, והוא מיד הרים טלפון לבית החולים וסידר אישפוז בניתוח בטלפון. מדהים כמה לירות משנות דברים..

הסיאוב והשחיתות של מפא"י, ומאוחר יותר מפלגת העבודה היה כל כך גדול, שב-1977 הצליח בגין והליכוד לעשות מהפך, והמהפך הזה לא היה מצליח לולא היתה הזדהות ציבורית מההסתאבות של מפלגת העבודה.

לסיכום הנקודות: אני בעד הרבה דברים. אני בעד רוחניות ואפילו הסתכלות רוחנית/מיסטית על דברים ועל מה שקורה וקרה, אבל אני גם בעד הסתכלות למציאות בעיניים: ישראל מסרה לירדן במסגרת הסכם השלום בין המדינות כ-300 ק"מ בלי שנשמע כאן אפילו פיפס אחד! ישראל לא קיימה חלק מההסכמים עם הפלסטינים בגלל סיבה פשוטה: שהפלסטינים לא קיימו את חלקם, ואי אפשר לכבד הסכמים אם הצד השני לא מכבד אותם מלכתחילה.

אני מאמין שאם יגיע היום ושטחים יהיו צריכים להיות מוחזרים בגדה, תהיה במדינה הסכמה כזו או אחרת להחזרה חלקית, אבל הבעיה המרכזית היא שרוב הישראלים לא מאמינים לפלסטינים ובינתיים הפלסטינים משתדלים כל יום להוכיח מדוע אין אמון לישראלים בפלסטינים.