טאבלט ששווה לרכוש

image

תכירו את ה-E-Reader של B&N, שנקרא "Nook Color". הקורא החדש הוא עם מסך LCD בגודל 7 אינטש, רזולוציה של 1024X600, ומריץ אנדרואיד 2.1 עם תוכנה קניינית משלו להצגת טקסטים, תמונות וכו'.

בתור מכשיר לקריאת ספרים דיגיטליים הוא די טוב, וסקירות עליו ציינו זאת.

אך הסיבה שאני כותב לגביו, היא לאו דווקא בזכות התכונה שלו להציג טקסטים ותמונות, אלא בגלל משהו אחר.

בפורום XDA Developers ישנו שרשור שהחל בשאלה פשוטה, האם למישהו יש מידע לגבי המכשיר הנ"ל. השאלה התמימה הזו גררה אחריה שיחה שרבים הצטרפו אליה, והשיחה הפכה למעניינת: כמה אנשים רכשו את המכשיר, אחד מהם התחיל לפתוח אותו ולצלם את קרביו וכך כשעוקבים אחרי השרשור (שכרגע מגיע ל-69 עמודים!), רואים איך קבוצת אנשים בלתי קשורה מפצחת את המכשיר ומאפשרת הרצה מלאה של אנדרואיד 2.1 כולל אפליקציות, משחקים וכו'.

במילים אחרות: יש לנו כאן טאבלט 7 אינטש עם מעבד 800 מגהרץ, חצי ג'יגה זכרון ו-8 ג'יגה מקום אחסון במחיר מצחיק של 249 דולר, שצריך רק לפרוץ אותו לפי ההוראות בפורום, ויש לך טאבלט מלא!

לטאבלט הזה אין מצלמה, אין חיבור דור 3 או מקום ל-SIM, אבל מכשיר כזה יכול אחרי הפריצה להריץ אפליקציות אנדרואיד ולעשות כל דבר אחר שאפשר לעשות עם טאבלט זהה, רק בפחות ממחצית המחיר של המתחרה הידוע Galaxy Tab.

לעניות דעתי, כל מי שחושק ב-Tablet עם אנדרואיד (ולינוקס כמובן) צריך להזמין לעצמו מכשיר כזה (בינתיים נמכר רק בארה"ב). אישית חשבתי להזמין מ-B&N אבל הם לא נותנים להזמין את זה לישראל. מי מכיר שיטה איך לעקוף זאת?

גם נובל הלכה?

הבשורות לגבי מכירת Novell לא היו מעודדות. נובל הסכימה "להימכר" לחברת Attachmate. השמועות מדברות על מחיר של 2.2 מיליארד דולר, כאשר הזכויות על ה-Unix נשמרות ולא נמכרות למיקרוסופט.

המכירה עצמה לא היתה ממש סוד. במשך זמן רב הנהלת נובל חיפשה למי להימכר, ואחת המועמדות הבולטות היתה דווקא VMWare, אך כנראה היא לא היתה מוכנה לשלם את המחיר שנובל ביקשה והיא ירדה מעניין הרכישה, מה שהשאיר את Attachmate כמועמדת היחידה לרכוש, והרכישה נעשתה.

נובל היתה באמת חברה שהבינה מה זה קוד פתוח, איך להתייחס למפתחי קוד פתוח, אבל לנובל לא היה אומץ לפרוץ את השוק ולחפש שווקים חדשים ודברים חדשים. רד האט הוציאו את פדורה? נובל הגיבה ב-Open SuSe. השוק רוצה פתרונות וירטואליזציה? נובל לוקחת את XEN ומייצרת רבע ממה ש-Citrix המתחרים מציעים. רד-האט לשם השוואה – רצו להיכנס לשוק הוירטואליזציה ברצינות, אז הם ראו את קומרהנט, וקנו אותם ב-120 מיליון דולר (לפי השמועות), ומאותו רגע רד-האט התחילו להשקיע ב-KVM הרבה יותר מאשר ב-Xen מבחינת שיווק ו"המלצות" ללקוחות שלהם (נחשו על מה מבוסס ה-RHEV של רד-האט). רד האט עשתה צעדים אחרים כדי להיכנס לשוק ה-Middleware כמו רכישת JBoss כדי ליצור דריסת רגל בשוק, והדו"חות הכספיים של רד-האט מראים שהם גודלים לא רע. הם כמובן לא מיקרוסופט או גוגל, אבל יחסית לחברה שמוצר הדגל שלה (RHEL) נמצא חינם בשוק עם תואם (CentOS), המספרים בהחלט יפים.

בשביל לנהל חברה עם אג'נדה של קוד פתוח (כמו SuSE), צריך הרבה יותר מהנהלה שמבינה במספרים. צריך "להרגיש" את קהילת הקוד הפתוח, מה קורה, איזה דברים נכנסים, מה הקהילה חושבת על כל מיני מוצרים, אפליקציות, פרוטוקולים חדשים וכו', ורק כש"מרגישים" אפשר לדעת אם ללכת להשקיע בכיוון הזה או לא. נובל, כמו שכתבתי מקודם, תמיד הגיבה באיחור ובשכפול, לא בפריצת דרך.

נובל המשיכו להתעסק במוצרים שכבר נהפכו ל-Legacy ולא השכילו להבין שאותם מוצרים "מתים" מבחינת השוק: די, כבר לא רוצים יותר Netware, לא רוצים יותר Zenworks ושאר המוצרים הישנים. המספרים לא משקרים: נובל ראתה בכל רבעון איך המספרים יורדים בקצב של מספר דו-ספרתי.

אם לנובל היה נסיון עם קוד פתוח שהגיע עם רכישת SuSE, ל-Attachmate אין שום נסיון, כלום, ומעניין איך זה ישפיע על גרסאות SuSE (שכמובן הובטח למפתחים וללקוחות ש"שום דבר לא ישתנה", את זה תמיד מבטיחים). בינתיים עיתונאים כבר מתחילים לכחכח בגרונם תוך ציון שמיקרוסופט מקבלת איזה חלק מזה, וכשמיקרוסופט בשטח הזה, זה אף פעם לא נגמר טוב. כולם הזהירו את נובל שלא לעשות עיסקה עם מיקרוסופט, נובל לא הקשיבו וחתמו עיסקה שעזרה כמה רבעונים בשנה הראשונה אחרי החתימה לשורה התחתונה של נובל, אבל אח"כ? בחזרה להפסדים. העיתונות, אגב, לא מחכה לגירסה הבאה של SuSE, הם כבר עסוקים בהספדים  על נובל.

מה באמת יהיה? את זה אף אחד לא יודע. נובל כמובן אומרים שהכל בסדר והלקוחות יכולים להיות רגועים, אבל לקוחות גדולים הם לקוחות מנוסים שחטפו איזה סנוקרת בעבר מחברות כאלו ואחרות. במובן הקרוב אני לא חושב שיהיה איזה שינוי, אבל במובן הרחוק, מי שירצה תמיכה מסחרית ישירה מהמפיץ לינוקס, האופציות שלו עכשיו יצטמצמו ל-2 (רד-האט, Canonical) אלא אם הוא יאמין ל-Attachmate, ועוד לא התחלתי להזכיר את עניין הפטנטים שאם חלקם עוברים למיקרוסופט, יכול להיות שנשמע גם מהם.

כמו שאמרתי בהתחלה – עצוב.

בוני אתרים, כדאי שתקראו

בדיוק יצא לי לקרוא מאמר מעולה של עו"ד יהונתן קלינגר על כל עניין החוזים בין בוני אתרים לבין לקוחותיהם, מה חוקי, מה מומלץ ומה לא (חשוב לדעתי לקרוא גם את החלק של רשיון קוד, חלק שלדעתי בוני אתרים מתעלמים ממנו, במיוחד לאלו שמשתמשים בכלים מבוססי קוד פתוח).

כבעל עסק לשרתים וירטואלים להשכרה, אני מעוניין להתייחס בהרחבה לדברים שיהונתן ציין שאחרים כתבו (הפוסט של ניצן ברומר, הפוסט של יובל דרור, והפוסט של רויטל סולומון) לגבי אחסון אתרים בארץ.

אם תשימו לב, כל 3 הפוסטים מגיעים לאותה מסקנה: לא לאחסן אתרים בארץ. חלק ממליצים על Go Daddy וחלק ממליצים על אחרים, כאשר כולם נמצאים מחוץ לישראל.

ראשית, אני רוצה לתת רקע: כותב שורות אלו מכיר את שוק ההוסטינג עוד מ-95 (מהזמנים של ISDN NET, בהם היה לנו לקוח ספאמר שבגללו חסמו לנו שרת דואר. אז לא היו בחבר'ה סוויצ'ים מנוהלים חכמים, והאפשרות היחידה לחסום את הספאמר שאירח "שרת" (PC פשוט) היתה .. לנתק לו פיזית את הכבל רשת. היו זמנים Smile). מאז שנות ה-90 המנטליות בארץ עדיין אותו מנטליות של מחירים ללא פרופורציה בהשוואה לחו"ל, במיוחד אצל בזק בינלאומי, 012 ונטויז'ן (אז היה גם את אינטרנט זהב, ואקטקום – אחת החברות היחידות שהותיקים זוכרים לטובה בגלל השרות והמחירים ועד היום אני חושב שהבעלים שלה עשו טעות שמכרו את העסק ל-ISDN NET, מה שלימים יהפך ל"בזק בינלאומי – אינטרנט"), וזה עדיין ממשיך כיום, אתם מוזמנים לחייג אליהם ולקבל מחירים שיגרמו לכם לא לנשום לכמה שניות.

הסיבה למחירים? מישהו צריך לממן את מערך התמיכה הגדול שלהם (תכניסו כאן את הבדיחות לגבי איכות התמיכה), שרות 24/7, תחזוקת שרתים וכו'. זו הסיבה שאני שמעתי מכל החברות הנ"ל כשהייתי מברר מחירים עבור אנשים לארח את האתר שלהם. גם גו-דדי ואחרים בחו"ל צריכים לשלם על אותם דברים והם גם מחזיקים אנשי תמיכה ומשלמים להם שכר, ובכל זאת אותם חברות בחו"ל מציעים במחירים הרבה יותר זולים, אבל אם אתם מחפשים את ההגיון מדוע כאן יקר, תהיה בעיה: זה לא בגלל מחירי הברזלים (מי שיודע לחפש ומכיר עם מי לדבר, יכול להשיג מחירים כמו בחו"ל ואף זולים מכך על שרתי מותג חדשים), זה לא בגלל עלות של כמות תעבורה חודשית (בין אם תעביר 100 מגהבייט או 20 טרהבייט, הספק ישלם בדיוק אותו דבר). זה בגלל שאפשר למקסם רווחים.

סעיף אחסון משותף אצל ספקים הוא סעיף הכי "בזבזני". הוא מצריך תומכים ולתומכים צריך לשלם מדי חודש. אין שוטף +30, אין קרדיט, אין תנאי אשראי. צריך בחודש להוציא מינימום 5K פר עובד (זאת מתוך הנחה שהעובד עובד בשכר רעב של תנאי שכר מינימום). בשביל תמיכה 24/7 צריך לפחות 3 תומכים, משמע הוצאה חודשית של 15K, כלומר בשביל לכסות את עניין האחסון המשותף צריך למכור לפחות ב-15K לחודש או שסעיפים אחרים יממנו את זה. אפשרות אחרת: להקפיץ את המחירים ולהוסיף מגבלות לחבילות כדי להרוויח.

בחו"ל, לפחות אצל גו דדי ואחרים, עושים טריק אחר באחסון שיתופי: נותנים לך מחירי רצפה, רק אם תשלם מינימום שנה מראש. רויטל הזכירה את MidPhase אך אם תציצו לאותיות הקטנות של החבילות במחיר הנמוך, תראו שאם לא תשלמו מינימום שנה מראש, תצטרכו לשלם "דמי הקמה" בסך 50 דולר מיידית. אותם ספקים עושים את הכסף בכך שהם גובים מראש מינימום שנה או שנתיים (בלו הוסט: שנתיים, לדוגמא), והם משקיעים המון בפרסום בכל מדיה אפשרית, ובכך הם מוכרים אלפי חבילות מדי חודש ומכסים בקלילות את שכר העובדים, הברזלים, שיווק וכו'. אם נחזור לארץ: אני לא מכיר אפילו ספק אחד שמוכר 10 חבילות ביום (ואני עבדתי אצל הרבה הספקיות בתמיכה, כך שאני מכיר את הנתונים).

בשנים האחרונות נמכרים בארץ פתרונות "אמצע": מישהו לוקח ב-100-200 יורו (או פחות) שרת באירופה, מתקין עליו לינוקס ו-WHM/cPanel ומתחיל לדפוק מחירים נמוכים של אחסון משותף (אפשר למצוא כמה כאלו כאן). במבט ראשון זו נראית עסקה מצוינת, אבל מי שמכיר את התחום ידע להיזהר מחבילות כאלו: רוחב הפס מאירופה לישראל מואט בכוונה ע"י ספקי האינטרנט הישראלים (אז תתעלמו מ"100 מגהביט רוחב פס", כי תקבלו אולי 2-3 מאיות מזה בד"כ), ואם יש תקלה אז אתם צריכים לפנות למי שקניתם את זה בארץ, הוא צריך לפנות לספק, הספק בחו"ל יענה לו, הוא יענה לכם, ואם הפתרון הזה לא יעבוד, אז הסיבוב יתחיל שוב. בקיצור, כאב ראש לא קטן.

אפשר למצוא בארץ פתרונות אחסון משותף זולים, אבל כדאי לנהוג במשנה זהירות לגביהם: הדבר האחרון שהייתם רוצים זה למצוא שעשיתם עיסקה עם מישהו שעוד חודשיים רוצה לנסוע לגואה בהודו לכמה חודשים ולעזאזל הלקוחות (כבר ראיתי מס' מקרים כאלו), לכן אם אתם מוצאים בארץ אחסון משותף טוב, תבדקו כמה זמן הוא קיים, מי הממליצים, מי הגב שלו וכו'.

גם אני חשבתי בזמנו להקים פתרון אחסון משותף, אבל כשחשבתי לעומק על כך, החלטתי לוותר על האופציה הזו מסיבה פשוטה: אני לא מוכן להמציא חבילות יקרות רק בשביל לכסות את עלויות תמיכה באחסון המשותף, ובגלל זה אני מעדיף להציע חבילה בסיסית
במחיר מצחיק שזולת מגבלת הליבה, היא יכולה להתחרות בכל אחסון משותף ואין ללקוח שום מגבלות דומיינים, מייל, MySQL ועוד.

נקודה נוספת שיהונתן ורויטל הזכירו ואני רוצה לחזק: אם מציעים לך תשלום שנתי, תבדוק את השוק ותבדוק אלו פתרונות מציעים לך. אם בונה האתרים שלך משתמש באחסון משותף וגובה ממך מחיר של יותר מ-1000 לשנה, אז אתה מסבסד לו את כל העלויות האחרות. כנ"ל לגבי בעלי חנויות: אתרים כמו Yalla ואחרים שגובים 2000 ש"ח + לשנה לא שווים את הכסף הזה! עדיף לשלם לבונה אתרים שיבנה לכם את החנות עם הדרישות שלכם מאשר ללכת אליהם, ואני אומר זאת לצערי על סמך נסיון.

לסיכום: אכן מחירי האחסון המשותף בארץ יקרים אצל חלק גדול מהספקים, ולפעמים פתרון אחסון משותף בחו"ל יכול להיות טוב (תלוי באיזו חברה. תסתכלו מה קרה לי עם Blue Host לדוגמא), אבל כדאי לזכור שפתרונות אחסון משותפים גם מגיעים עם שלל צרות ומגבלות משלהם. אם יש לבונה אתרים מספר אתרים, אולי כדאי לחשוב על פתרון אחר שכבר קשור ל-VPS (שאגב, לא זקוק להרבה תחזוקה, בניגוד למה שרבים חושבים) ששם יש לך הרבה חופש.

לינוקס וחומרה: מה נתמך?

תודות לחברות כמו Canonical (יצרנית ומפיצת Ubuntu) ובמידה מסויימת גם חברה כמו Red Hat (מפיצת Fedora) יותר ויותר אנשים מוכנים לנסות כיום הפצות לינוקס כדי לעבוד איתם כתחליף ל-Windows. ישנם כאלו המפתחים בלינוקס ורוצים להשתמש בסביבה הגרפית שאובונטו או פדורה מציעים תוך כדי עבודה, וכך לינוקס נכנס ליותר ויותר מקומות, חוץ מהמקומות הידועים (שרתים, מערכות משובצות).

מטבע הדברים, אנשים שרוצים להתנסות בלינוקס, מעוניינים לדעת באיזה ציודים לינוקס תומך ובאיזה לא, ומהיכן אפשר להשיג דרייברים.

מטבע הדברים, אם אתחיל לכתוב כאן פריט פריט, לא אסיים עד חודש הבא, ולכן אציין בכלליות ציודים לפי קטגוריות, אך לפני כן משהו כללי לגבי חומרה ולינוקס:

עד לפני מס' שנים היה צורך להיות מאוד בררן לפני שרוכשים ציוד שיעבוד עם Linux מהסיבה הפשוטה שלינוקס לא תמך בהרבה ציודים, והיה צורך בכל מיני מתנדבים שהיו עושים הינדוס לאחור (Reverse Engineering) של פרוטוקולי התקשורת של הציודים כדי לדעת איך לגרום לציוד לפעול בלינוקס. כיום המצב שונה וברוב המקרים הציוד נתמך וישנה יותר הענות מצד יצרני חומרה לתמוך בלינוקס, לפחות תמיכה כללית.

ולקטגוריות:

  • כרטיסים גרפיים ומסכים: מבחינת כרטיסי מסך, כל כרטיס מסך עם צ'יפ של אינטל, nVidia או ATI נתמך באופן אוטומטי. במקרים של nVidia הדרייבר שמגיע בהפצות מסויימות הוא מוגבל מבחינת יכולות וביצועים, אך באתר של nVidia קיים דרייבר ללינוקס שנותן את כל הביצועים. גם צ'יפים גרפיים אחרים נתמכים ע"י דרייברים פנימיים וחיצוניים (בין אם קוד פתוח או סגור).
    נקודה חשובה: טכנולוגיית DisplayPort שהיא די חדשה, נתמכת חלקית הואיל והיא טכנולוגיה חדשה והרבה יותר מסובכת מ-DVI או VGA. בעקרון ישנה תמיכה חלקית בחלק מהדרייברים ל-Hot Plug (חיבור חם, ללא הפעלת המחשב מחדש), ובכל מקרה השיטה הכי פשוטה לקבל תמיכה מלאה היא פשוט להפעיל את המחשב מחדש.
  • עכברים וצגי מגע: הפצות מודרניות תומכות בלינוקס בעכברים וצגי מגע, וגם בעכברים עם Multi Touch (הפצות מודרניות כבר יזהו שיש לך עכבר מגע ויתקינו תוכנה תואמת להגדרות העכבר). מסכי מגע עם Multi Touch: גירסאות אחרונות של אובונטו ו-Fedora (וגם OpenSuSE) תומכות במולטי מגע יותר ממה ש-Windows 7 מציע: אפשר להשתמש ב-10 אצבעות במקביל!
  • מודמים וכרטיסי רשת: כרטיסי רשת חוטיים נתמכים כולם בלינוקס. כרטיסי רשת אלחוטיים נתמכים כמעט כולם (למען האמת, לא ידוע לי על כרטיס אלחוטי שלא נתמך). מודמים: החל ממודמים שמחוברים לקו טלפון, מודמים ISDN, מודמים סלולריים (דור 2, 2.5, 2.75, 3) נתמכים בלינוקס אוטומטית, ובד"כ יש צורך בהגדרה פשוטה על מנת להפעיל חיבור לאינטרנט. מודמים LTE ו-WiMax נתמכים ברובם, אם כי יש צורך בהגדרות ידניות.
  • מצלמות: מצלמות הוידאו הדיגיטליות ואנלוגיות (שאינן WebCam) נתמכות, בין בחיבור USB או בחיבור Firewire, כאשר רוב המצלמות בחיבור USB מוכרות. מצלמות Webcam ברובן נתמכות אוטומטית, כאשר לחלק קטן מהן דרוש קימפול דרייבר חיצוני (באתרים שנותנים את הדרייברים ישנן הוראות פשוטות כיצד לקמפל). מצלמות וידאו מקצועיות, מצלמות שידור וכו' – יש צורך לעבוד עם Firewire ע"מ לקבל תמיכה מלאה בצילום והעברת מידע.
  • כוננים אופטיים: כל הכוננים האופטיים נתמכים במצב DATA (הכוונה כשיש תקליטור עם חומרים עליו כמו תוכנות, מסמכים וכו'). ניגון אודיו מ-CD נתמך במלואו, ניגון DVD (כולל מוגנים) נתמך במלואו. ניגון תקליטורי Blu Ray אינו נתמך עקב חוסר היענות מצד Sony לעזור למפתחים ודרישות לרשיון (ונעילת קוד) מצד Sony. אם מתעקשים לנגן סרטי Blu Ray על לינוקס, אז יש "לפרוץ" את ההגנה על הדיסק בעזרת תוכנה כמו DumpHD ואז לנגן את הקובץ שיוצא.
  • מדפסות וסורקים: כל המדפסות עובדות על לינוקס (חלקם דורש דרייבר חיצוני מיצרן המדפסת). מבחינת סורקים: רובם עובדים אוטומטית עם Linux. מדפסות סורק/פקס/מדפסת: רובם המוחץ עובדים בלינוקס, כאשר ציודים של חברת HP נתמכים אך מומלץ להתקין את תוכנת HPLIP שנותנת פונקציות נוספות ממה שהפצות לינוקס רגילות נותנות.
  • כרטיסי קול: כל כרטיסי הקול שבנויים על לוחות אם נתמכים בלינוקס, כולל את רוב הכרטיסים המקצועיים. יתכן כי יהיה צורך בהגדרות ידניות קלות בחלק מהכרטיסים המקצועיים. כרטיסי קול מבוססי חיבור USB נתמכים במלואם כיום.
  • כרטיסי מדיה: כל כרטיסי המדיה הנשלפים (SD, Mini SD, MicroSD, SHDC, SDXC, Memory Stick וכו') נתמכים בלינוקס. עם זאת, כדאי לשים לב: כרטיסים מוגנים ו/או מוצפנים לא נתמכים במלואם.

כפי שניתן לראות, רוב הציוד המודרני במחשבים נתמך באופן מלא ואוטומטי בלינוקס ללא כל צורך בתקליטורי דרייברים שונים (עם תוכנות מרגיזות שמגיעות איתם). אם יש בעיה מסויימת עם ציוד שלא פועל, הפורומים הפתוחים להפצות השונות הם הכתובת הכי טובה לקבלת תמיכה.

בין 2 מקלדות ו-2 עכברים

בד"כ אינני הטיפוס שמתעצבן מציודי חומרה שלא פועלים כצפוי מהם. אני מעדיף במקרים רבים להסתדר עם מה שיש (הרגל מעבודה כשכיר שאתה אמור להסתדר עם מה שניתן לך), מאשר לרוץ ולהחליף.

לפני כחודש התקלקלה לי המקלדת, אז רכשתי לי את הסט של מקלדת ועכבר של לוג'יטק, ה-MK-300. קראתי עליה סקירות לא רעות ובדיוק מצאתי דיל לא רע בחנות המחשבים השכונתית. התקנתי והשתמשתי. המקלדת עבדה טוב, אבל העכבר.. הוי העכבר הארור…

מסתבר שללוג'יטק יש טכנולוגיה שנקראת "Invisible Optic". מה שקורה בתכל'ס זה שאם אתה הופך את העכבר, אתה לא רואה לד אדום מהבהב, ואתה לא רואה מאומה. לוג'יטק אומרים שהטכנולוגיה הזו חסכנית באנרגיה, מה שמאפשר שימוש ממושך בסוללות בתוך העכבר.

אז לוג'יטק אומרים. האם כך זה במציאות? לצערי התשובה היא לא. בקושי עברו 3 שבועות וה-LED על העכבר (שמציין מצב סוללות) החל להבהב, מה שאומר שצריך להחליף סוללות. זה היה מוזר לי, אבל החלפתי. שיהיה.

אבל הדבר הכי מעצבן בעכבר של לוג'יטק, זה "זמן השינה" וה"התעוררות" שלו. בעקרון העכבר מכבה את עצמו אם הוא חש שאין תזוזה, וה"התעוררות" לוקחת 2-3 שניות. הבעיה היא שהעכבר מכבה את עצמו יותר מדי מהר. כמה זה יותר מדי מהר? נסו לדמיין לעצמכם מצב שאתם עובדים על איזה טקסט מסוים שהולך להתפרסם. מטבע הדברים, אתם תכתבו חלק מהטקסט, תעצרו את ההקלדה, תקראו את הטקסט, ואז אולי תרצו לשנות אותו, וכאן מגיעה הבעיה: נניח שלוקח לכם דקה או 2 לקרוא את הטקסט, ברגע שתרצו להזיז את העכבר כדי להגיע למילה מסויימת כדי לשנות את הטקסט, תצטרכו להמתין 2-3 שניות כדי שהוד מעלתו העכבר "יתעורר" ואז תוכלו להצביע איתו על המקום בטקסט. כשזה קורה כמה וכמה פעמים בשעה, זה מתחיל לעצבן!

היום הייתי צריך לערוך חוזה עם לקוח ועם העו"ד שלו, כך שהייתי צריך להשקיע במסמך מצד אחד, ומצד שני לא היה לי זמן רב, וההתנהגות של העכבר כל כך עצבנה אותי, עד שהחלפתי שאני הולך לרכוש סט אחר, לא של לוג'יטק, אלא של מיקרוסופט.

רכשתי את הסט של מיקרוסופט, את ה-Wireless Desktop 3000 (יש למיקרוסופט דגמים יותר מתקדמים, אבל אני לא סובל את ה"עיקום" של המקלדת שהוא כביכול ארגונומי, אבל לי מהנסיון הקצר שלי רק גרם לי כאבי פרקים). בדיוק הגיע לי מייל שאני צריך לכתוב לו תגובה ארוכה ומנומקת, אז החלטתי להעביר את הסט החדש בדיקה, נראה איך הסט עובד מול ה-MK-300 של לוג'יטק.

חיברתי את הציוד, עשיתי מהדיסק התקנה של מיקרוסופט תחתית לכוס שתיה שלי (לינוקס לא צריך את הדרייברים, תודה מיקרוסופט) והתחלתי להקליד, וכבר בשניות הראשונות התחלתי לחייך: לא צריך להמתין שהעכבר יתעורר, הוא מגיב מעולה ומיידית, מקש ה-ENTER גדול, מקש ה- בגודל הנכון, מיקומי וגדלי המקשים Home, End, Insert, Delete בגדלים הנורמליים (ולא מקש Del ענק!) וההקלדה מאוד נוחה איתם, רק שמיקרוסופט, כמו מיקרוסופט, צריכים לדפוק משהו בדרך: כפתורי ה-F (כמו F1, F2 וכו') קטנים, בקושי בולטים, והכיתוב כמו F1 F2 וכו' נמצאים בצבע כחול כהה על רקע שחור, טריק מעולה להוציא את העיניים! בנוסף, מישהו כנראה התקנא במקלדות של ה-Mac והחליט להוסיף כוכבית כזו למקש ה-Ctrl. למה? כי מיקרוסופט החליטו להעתיק טריק של IBM מהמקלדות של ה-3270 (מי זוכר?) ולחרוט על הצד הקידמי של המקשים "קיצורי דרך" בעברית כמו "PC שלי" (נשבע לכם, ככה כתוב!), והסימון בצורת כוכב יחד עם קיצורים כמו "העתק", "הדבק", "מודגש", "חדש" ועוד. אני משער שזה עוזר למשתמשי מחשב חדשים, לי זה נראה קצת מוזר.

מיקרוסופט, כמנהגם בקודש הוסיפו כפתורים למכביר למקלדת (מחוץ ל-102 הסטנדרטיים), אבל משום מה כפתורים כמו Forward או Backward שיעזרו עם הדפדפן – לא קיימים, אך לעומתם קיימים כפתורי ZOOM. ישנם כפתורים נוספים שלא מציגים בלינוקס כלום עם פקודת xev, יש כפתור עם ציור אוזניות שאין לי שמץ של מושג מה זה אמור לעשות (ב-xev הוא מופיע כ-Tools). מצד שני, את המקשים הנוספים תמיד ניתן להשמיש באפליקציות שונות, הרבה יותר בקלות ב-Linux מאשר ב-Windows, אגב.

כמה מילים על העכבר: מיקרוסופט משתמשים בטכנולוגיה חדשה שלהם שנקראת Blue Track, המאפשרת לעכבר לעבוד על כל משטח כמעט (למעט זכוכית ומראות). ניסיתי על כמה משטחים ואני מודה – זה עובד מעולה.

וכמובן הסעיף האחרון, המחיר: מתברר שבארץ הקודש המחיר של הסט של מיקרוסופט יותר זול מאשר המחיר בחו"ל (המחיר של מיקרוסופט בארה"ב: 70 דולר). לי ב-Sky PC זה עלה 220 שקל כולל מע"מ.

עדכון: במהלך השימוש שלי במקלדת ובעכבר, גיליתי היכן כפתורי ה"קדימה" ו"אחורה" לשימוש בדפדפנים: הם בצידי העכבר. רעיון נחמד.

אתר "פושעי מלחמה" – הטמטום

למי שלא ידע: לפני מס' ימים עלה לאינטרנט אתר של חולה נפש ומטומטם מהשמאל שהחליט (אני לא מנסה לאמר שכל שמאלני הוא חולה נפש, אלא במקרה הזה, מי שהעלה את האתר הוא בהחלט כזה, תיכף אסביר מדוע) לפרסם רשימה של 200 חיילים שהשתתפו במבצע "עופרת יצוקה" עם כל הפרטים של החיילים: שם מלא, כתובת, דרגה, ותמונה של החייל.

מי שפירסם את הדברים חשב לעצמו שאולי פרסום הרשימה באנגלית תגרום להם להישפט או להיעצר במדינות אחרות, אבל כמו שאמרתי, מי שפירסם הוא בהחלט מטומטם: אי אפשר לעצור אנשים בלי סיבה, וזה שחייל השתתף ב"עופרת יצוקה" אינו דבר שבית משפט יקבל כעילה לצו מעצר או תביעה, מה גם שהמסמך לא מפרט מה היה כל תפקיד של חייל ומה בעצם ה"אשמה", כך שמי שפירסם את המסמך הזה וחשב ליצור נזק בינלאומי לאותם חיילים – פיספס בגדול. אמרתי כבר שאותו אדם מטומטם?

אבל אותו אחד שפירסם לא שיער לעצמו כמה הוא אידיוט ומטומטם וטיפש: הוא בעצם לא ירה לעצמו ברגל, אלא הכניס לעצמו טיל לפרצוף. מדוע? די פשוט:

  • מהבחינה הטכנית, מבלי לגלות פרטים: יש מספיק "טביעות אצבע" של מי שכתב את המסמך בוורד ותרגם ל-PDF – בקובץ עצמו. גם אם האידיוט יגרוס את הדיסק הקשיח, יש מספיק מידע כדי לשייך את המסמך למחשב שלו ספציפית.
  • אם אותו מטומטם חושב שזה שבריטי פירסם את המסמך ולא הבחור הישראלי, אותו מטומטם יכול לגלות עובדה מעניינת: לישראל יש קשרים טובים עם גופי הבטחון בבריטניה. הבריטים יכולים די מהר לגלות מאיזו כתובת הורם האתר (האתר פורסם ב-Zymic וב-Scribd, ואלו 2 גופים שנותנים מאוד מהר את כתובת ה-IP של הנרשם שהרים את האתר) והרשויות שם יכולות תוך דקות לגלות למי היתה שייכת כתובת ה-IP ולעצור את אותו אדם לחקירה.
  • מכאן כל מה שצריך זה קצת לחץ על הבחור, וכשהוא יבין שהולכת להיות נגדו תביעה אזרחית של ישראליים, הוא מאוד מהר יתן את פרטיו של השותף הישראלי.
  • לשותף הישראלי מחכות צרות מ-2 כיוונים: מ"צ (משטרה צבאית) או השב"כ – פרסום חומר צבאי ללא אישור, או משטרת ישראל שתגיש המלצה לתביעה.
  • חשבתם שזה נגמר כאן? מה פתאום. יש 200 חיילים, אז סביר להניח שאו שתהיה תביעה ענקית אחת נגד אותו מטומטם או מס' תביעות נגדו. כולי תקווה שהסכומים יהיו גדולים.

לפיכך הייתי רוצה לתת מס' המלצות:

  • חיילים ששמם פורסם עם פרטיהם: תנעלו את הפייסבוק שלכם להגדרות של פרטיות כך שמשתמשים רגילים לא יראו את הפרטים שלכם!
  • כמו כן, כדאי שתרימו איזו קומונה סגורה בתפוז, תתאגדו ותמצאו עו"ד כרישים לתבוע את הבחור הישראלי ואולי גם את הבריטי, כך שאותו ישראלי ישאר בלי פרוטה ל-20 שנה הקרובות. עו"ד אילן אביב הוא טוב, עו"ד יהונתן קלינגר מעולה (אם כי אני לא יודע אם הוא עוסק בכך). אני מאמין שהיועץ המשפטי יוציא הוראה למשטרה לחקור את העניין ולאחר פרסום פרטיו של הבחור יהיה אפשר לתבוע לו את הצורה.

אותו מטומטם לא יודע לאיזה צרות הוא הכניס את עצמו.

אני החלטתי לסייע כמה שאני יכול ופניתי ל-Scribd בבקשה להעיף את החומר. בזמן כתיבת שורות אלו יצר איתי קשר בחור בשם Jason מ-Scribd והוא נענה לבקשתי והסיר את המסמך והודיע לגוגל להעיף אותו מה-Cache שלהם. ביקשתי ממנו את פרטי ה-IP של הנרשם (שנחסם כתוצאה מתלונתי) ואם מישהו מהמשטרה רוצה את התכתובת, הוא מוזמן לפנות אליי.

וואליד חאלד חסין

הנה משהו שאפשר לעשות כאן בישראל: אם מחר בבוקר תקום ותחליט שאלוהים זה חתיכת פיקציה ובשביל ה-FUN אתה תקטול את כל ה"בורים" האלו שמאמינים בדתות המונותאיסטיות, תקים עמותה ש"תילחם" בכל סממן של דת, תארגן הפגנות נגד כל מה שמריח כ"דת", אף אחד לא יזרוק אותך לכלא (אלא אם תתחיל לדפוק מכות לשוטרים בהפגנות, ואז זה יכול להיגמר בצורה לא נעימה). לא חסרים כאן בלוגרים וכותבים אחרים שהרימו אתרים ופורומים אתאיסטים שונים ושום ספק הוסטינג לא חסם אתר כזה. מותר לך להביע את דעתך ולמחות, זה חלק מהמשחק שנקרא: חופש הביטוי.

כמה קילומטרים מכאן נמצאת הרשות הפלסטינית, ושם שולט הפת"ח, ארגון שבמהותו הוא חילוני, אבל חופש הביטוי שיש כאן לא קיים אפילו בגרם אחד שם, ואת זה לומד על בשרו הבלוגר וואליד חאלד חסין.

למי שלא קרא, חסין הוא אתאיסט מוצהר. לא רק שהוא לא מאמין באלוהים, הוא מינה את עצמו (במין הומור שכזה) ל"אל", והוא הרשה לעצמו לרדת על האיסלם ולעשות צחוק מהקוראן. הוא, לדידו, בטוח כי לא קיים "אללה", בדיוק כמו שעמיתו האתאיסט הישראלי בטוח שלא קיים "אלוהים", רק עם הבדל אחד ענק: לישראלי שירד על כל הקטע של היהדות/איסלם/נצרות לא יאונה כל רע מצד השלטונות ואילו האתאיסט הפלסטיני כמו חסין במקרה שלנו – יזרק לכלא למאסר עולם תוך כדי קריאות אפילו ממשפחתו להוציאו להורג!

זה לא סוד שהרשות הפלסטינית מאמצת בחיבוק חם סממנים של משטרים חשוכים כמו סעודיה, לוב ואחרות. הדבר המעניין בפרשה הזו שבקטעים כמו אתאיזם, הרשות הפלסטינית לא פחות גרועה מ-אירן.

אבל הדבר הכי עצוב בפרשה הזו, זו הצביעות של כל אותם ארגונים "הומניים", אלו שיזעקו מרה על כל עוול ישראלי שנעשה לרבע פלסטיני ויגיעו עד למסדרונות הבית הלבן כדי ללחוץ על ישראל לשנות את דרכה, אך כשזה מגיע לאזרח פלסטיני שכל חטאו היה "לרדת" על האיסלם ובתמורה לחטוף מאסר עולם בלי משפט ובלי יצוג משפטי כלשהו – פיהם של אותם ארגונים מתמלא מים. שקט. דממה. ללחוץ על מנהיגים מרחבי העולם שיקראו להנהגה הפלסטינית לשחרר את חסין שלא פגע אפילו בזבוב? מה פתאום!

וכך מוצא את עצמו חסין, בחור צעיר באמצע שנות ה-20 שלו בכלא, בגלל שהביע דעה שונה מאחרים, בגלל ש"פגע ברגשות" של חובבי איסלם – בכלא לזמן רב מבלי שאיש יסייע לו. נקודה אירונית: אם הוא היה עושה בדיוק את אותו דבר במזרח ירושלים, אף אחד לא היה עוצר אותו כי לרשות הפלסטינית אין שם סמכות רשמית לעצור, והוא היה יכול להמשיך בתחביב האתאיזם שלו בלא כל הפרעה.

בשמאל בישראל (ובעולם) מאוד רוצים בהסכם שלום והחזרת שטחי 67, כמה מהם שמים לב לכך שהם זורקים לכל הרוחות את הפלסטינים לשלטון חשוך עם התנהגות של כמה מאות שנים אחורה?

משהו מעניין שמצאתי בקשר לדיסקים קשיחים

החלטתי היום להרחיב את המחשב הראשי שלי ולהוסיף עוד דיסק קשיח של 1 טרהבייט. ביצעתי בדיקה ב-ZAP ומצאתי מחירים נוחים של דיסקים.

התחלתי להרים טלפונים לספקים לשאול אותם לגבי המחירים ואחת השאלות ששאלתי היתה קשורה להחזרה. השאלה ששאלתי פשוטה: אם רכשתי דיסק קשיח ולאחר חצי שנה הוא נמצא תקול, מה מדיניות החברה?

להפתעתי גיליתי משהו מעניין: אם מדובר בדיסק קשיח של Western Digital, הדיסק התקול ישלח למעבדה ואתה תקבל בחזרה אותו "מתוקן". כמה זמן לוקח התיקון? כמה שבועות. מה אני עושה באותם שבועות בלי דיסק? שאלה טובה. אתה לא מקבל שום דיסק חלופי. כבר יצא לי לפגוש דיסקים ש"תוקנו" ואני לא ממליץ לאף אחד לקחת אותם.

לעומת זאת, דיסקים קשיחים של Seagate, המדיניות שונה לחלוטין: אם לקחת דיסק קשיח ואחרי חצי שנה הוא התקלקל, אתה מגיע עם הדיסק הקשיח, ומקבל דיסק קשיח אחר מיידית. לא מעבדה, וללא המתנה. אם הופסק יצורו של אותו דיסק קשיח, יהיה אפשר לשלוח אותו למעבדה, או שתוכל לקנות דיסק קשיח אחר בזיכוי מחיר של אותו דיסק קשיח. זה כבר נשמע יותר טוב.

בשביל להימנע ממצב של הפסקת יצור הדיסק הקשיח בגודל שרכשת, מומלץ לרכוש (מבלי לקרוע את הארנק) דיסק קשיח ברמה ה"אמצעית", כלומר לא דיסקים של 320 ג'יגהבייט או חצי טרהבייט, אלא טרהבייט ומעלה, אלו דיסקים שהיצור שלהם הולך להמשיך לפחות לשנתיים שלוש הקרובות, מה שמבטיח שתוכל לקבל דיסק אחר ללא תשלום במקרה ותהיה לך תקלה.

אגב, למעוניינים, מצאתי כי SkyPC בראשל"צ (ובחיפה) מוכרים במחיר הכי זול את הדיסק הקשיח של Seagate עם 64 מגה זכרון חוצץ (Buffer), במהירות 7200 סל"ד, ובגודל 1 טרהבייט במחיר של 297 ש"ח כולל מע"מ. ב-ZAP לא מצאתי הצעה יותר זולה מזה שכוללת החזרה והחלפת דיסק מיידית.

גוגל מול פייסבוק

הנה תקציר למי שלא התעדכן בחדשות הטכנולוגיות: לגוגל נמאס מכך שפייסבוק אוספים את כל פרטי אנשי קשר של כל משתמש שנרשם לפייסבוק, והם החליטו לשנות את התנאים שלהם מול חברות אחרות המעוניינות בפרטי אנשי קשר של משתמשים: אם החברה לא מוכנה לתת גם הם את פרטי אנשי הקשר כשמשתמש מעוניין בכך, גוגל לא תתן אפשרות להשתמש ב-API לאותה חברה. זה כמובן היה מכוון נגד פייסבוק.

פייסבוק לא אהבו את הרעיון והם בנו סקריפט שבו המשתמש לוחץ על לינק, והסקריפט נכנס לגוגל ולוקח את פרטי אנשי הקשר של אותו משתמש. גוגל הודיעו שהם "מאוכזבים" מההתנהגות של פייסבוק והם שמו דף שמסביר לאנשים שבשיטה של פייסבוק, אתה לא יכול להוציא את אנשי הקשר שלך החוצה ומדובר בדרך חד סטרית, אבל מכיוון שגוגל מאמינים באפשרות של לייצא, הם מאפשרים עדיין למשתמש לייצא את פרטיו גם לפייסבוק.

לפי השמועות שמתפרסמות ברשת, ביום שני הולך להיות "המכה" של פייסבוק על גוגל.

לפייסבוק יש פרוייקט סודי שנקרא "פרוייקט TITAN". הפרוייקט הוא לא פחות ולא יותר מאשר הוספת שרות חדש וגדול לפייסבוק: דואר אלקטרוני (Webmail) הכולל גם תמיכה ב-POP3, כלומר פייסבוק הולכים להתחרות באחד התחומים שגוגל מרוויחה ממנו לא רע והוא תחום ה-Email. לפייסבוק יש חצי מיליארד משתמשים, וזה כבר משהו שגוגל לא יכולה להתעלם ממנו.

מה גוגל תעשה במקרה כזה? זו שאלה טובה. כל מיני גורמים דיברו על Google Me – פרוייקט הרשת החברתית שגוגל מפתחת בשקט (ושגוגל מתכחשת לקיומו בכל ראיון) וזו יכולה להיות הזדמנות מעולה לגוגל לשלוף שפן מהכובע, השאלה אם יש לגוגל מה לשלוף…