טקס לזכרו של רבין–ופוליטיקה מכוערת

ראיתי חלק מהעצרת לזכרו של יצחק רבין ז"ל, את המוני המשתתפים שהגיעו לכיכר רבין בשביל לחלוק כבוד למנהיג שנרצח ע"י יגאל עמיר, וראיתי איך טקס שאמור להיות במקור טקס ממלכתי, טקס שבא לתת כבוד למנהיג דגול, הופך למפגן שמאל נטו עם כל הסממנים: דגלים ושלטים של מרצ, שלום עכשיו, עבודה ועוד.

מילא השילוט, אבל אז הגיע הנאום של יונתן בן ארצי, נכדו של יצחק רבין, וזה היה נאום קלאסי של האשמות נטו והאשמת הממשלה הנוכחית בכך שאין שלום עם הפלסטינים. ב-YNET אטילה שומפלבי סיקר את את האספקט הפוליטי מדיני והוא כתב את הדברים בצורה הכי מפורשת: זו היתה "יריית הפתיחה" של יונתן בן יצחקי להצטרפותו ל"שמאל הלאומי" עם נאום פוליטי לגמרי.

האם זהו טקס שאמור לציין את מורשת רבין? זו מורשת רבין? נאום שמאשים את ביבי וממשלת הימין הנוכחית? רבין, אחרי הכל, ידע להיות ממלכתי כשהיה צריך.

אבל הדבר שעיצבן אותי הכי הרבה בנאומו של בן ארצי היה הלעיסה החוזרת של ההאשמות, כאילו לא עברו 15 שנה מאותו רצח נורא. שוב מאשימים את ביבי, שוב מאשימים את הימין שרק בגללם אין שלום. ברק ניסה להביא שלום? ניסה. אולמרט ניסה? ניסה. ציפי ליבני ניסתה? ניסתה. מישהו מהם הצליח? לא. הימין הצליח להפיל ממשלת שמאל או מרכז שהיתה על סף חתימת חוזה שלום היסטורי עם הפלסטינים? גם לא.

לו היה רבין חי היום, האם הוא היה מצליח היכן שאחרים כשלו? אני בספק. ברק נתן מה שאף אחד מקודמיו לא היה מוכן לתת, ואולמרט היה מוכן למכור הכל בשביל חוזה שלום, אז מה רבין היה מצליח לשנות שאף אחד אחר לא? 5 שנים לאחר הרצח, כשברק בקמפ דייויד היה מוכן לתת 96% מהשטח, ערפאת סירב. מה אתם חושבים שהיה קורה אם זה לא היה ברק אלא רבין? לא היה שום שוני, אולי היה שינוי לאחר מכן, באינתיפאדה השניה, אבל גם בכך אני בספק אם היה שוני.

הגיע הזמן לקבור את התיאוריה כי אילולא רבין היה נרצח, היינו בשלום עם הפלסטינים. ראשי ממשלות וממשלות שהיו יותר שמאל ממשלת רבין ניסו ולא הצליחו וזו לא דעה, זו עובדה. הפלסטינים מציבים תנאים שאף ממשלה בישראל, ימנית או שמאלית, לא יכולה להסכים להם. אפשר להתווכח ולהתמקח על החזרת שטחים, אבל שמיליון וחצי פלסטינים יעברו דירה מחו"ל לתוך שטח ישראל – אף ממשלה לא תסכים לכך, הואיל ומדובר בצעד התאבדותי למדינה שלנו. מעבר לכך, סירובם המתמשך של הפלסטינים להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית (הכרה בכך מצידם בעצם מבטלת את האפשרות לקבלת נסיגות נוספות מעבר לשטחי 67 וביטול אפשרות הגירה המונית של פלסטינים לישראל) אינו מקדם את תהליך השלום במילימטר.

האם אפשר סוף סוף לקבל טקס לזכרו של יצחק רבין יהיה טקס ממלכתי מבלי להכניס את הפלסטינים / שלום בנאומים?

Comments

comments

10 תגובות בנושא “טקס לזכרו של רבין–ופוליטיקה מכוערת

  1. חץ, הסיבה שהעצרת הזו אינה ממלכתית, היא שהיא לא נועדה להיות ממלכתית. היא נועדה להיות הפגנת שמאל, שאיתו יש לך ויכוח, ללא קשר ליצחק רבין. אין שום אירגון שאינו אירגון שמאל, המעורב בהפגנות בכיכר. רוצה לערוך טכס זיכרון אלטרנטיבי, כי חשוב לך לפרוק את האבל שלך כאיש ימין? פנה למנהיגך שיארגנו את זה. הטכס הזה הוא שלי.
    רצח רבין הוא אירוע טראומטי לכל ישראלי, אבל לאנשי שמאל, הוא מסמן את תחילת אובדן הדרך. הנקודה שממנה התדרדר השיוויון, המאבק על השלום, המאבק על זכויות האדם והאזרח עד שהגענו לבוץ הנוכחי. אני לא מתכוון להתווכח איתך על השאלה האם התחושות האלה מוצדקות, אבל הן בהחלט קיימות, ובהחלט אנשי שמאל צריכים לפרוק אותן – ולכן יש עצרת שמאל בכיכר, ולא עצרת ממלכתית.

  2. גורו יאיא,

    התחושות שאתה מזכיר אפיינו את השמאל מרגע לידתו. כך הרגישו שמאלנים לפני מלחמת 73, כך הם הרגישו אחרי, כך הם הרגישו אחרי עליית הליכוד לשלטון, וכך תמיד. מה שמאפיין את השמאל הוא בכי נהי והשתפכות נוסטלגית על מציאות שמעולם לא הייתה קיימת, על ש"גזלו להם את המדינה ואת השלום ואת גן העדן האבוד – מתחת לאף. לשחיתות השלטונית בתקופת שלטון מפאי לא היה אח ורע. האמן לי, אפילו זו של ש"ס לא מתקרבת לקרסוליים של מפאי. האמת היא פשוטה וברורה לכל מי שכן עם עצמו: השלום לא כאן לא בגלל ביבי או ליברמן, הוא לא כאן בגלל הפלסטינים. מה לעשות, הם לא רוצים שלום! זה יהרוס אותם, הם פשוט יהפכו לעוד טריטוריה מוסלמית מדוכאת, כפי שקרה בעזה. אפשר לצעוק כמה שרוצים "שלום עכשיו" אבל אם האוייב שלך לא רוצה שלום לא תוכל לעשות עם זה כלום. והוא לא רוצה! הכי נוח זה לשפוך רפש על המחנה המציע פתרונות אחרים. הכי פתטי זה לא להתבונן למציאות בגובה העיניים ולא להודות בטעויות או בקונספציות שגויות. ולצערי הרב זה בדיוק המצב בשמאל.

    כותב לך זאת מי שנולד בתוך מחנה השמאל, תמך בו בקנאות שנים והתפכח לראשונה באינטיפאדה הראשונה משנוכח לדעת כיצד מטפלים הפלסטינים ביריביהם מבית. (נחש, באמת, כיצד…)

    • עופר, אתה טועה ומטעה.
      בתקופה של שלטון רבין, מערכת החינוך ומערכות התשתיות זכו לפריחה אדירה. מאז, המצב רק היתדרדר. היה אז טוב יותר. נקודה. היתה גם תקווה. אבל זה סוביקטיבי.

      השחיתות שאתה טוען שהיתה כאן בזמן שלטון מאפ"י היא עוד המצאה של תעמולת הימין. לא שלא היתה שחיתות, אבל השחיתות היתה בעיקר עבור אירגונים. ז"א, היתה עדפה של אירגונים מסויימים כלפי אחרים. אנשים לא לקחו לכיסם, ברונים כספים לא התנפחו על חשבון המדינה.

      עובדה: רבין התפטר בגלל חשובן דולרים של אשתו. על סכום של 10,000 דולר. מי היה רואה כזה דבר כיום? אברהם עופר, שר השיכון בממשלת רבין, התאבד! בעקבות חשד לשחיתות.

      עובדה: הפערים בין העניים לעשירים במדינת ישראל שניים רק לארה"ב. והם הולכים וגדלים.

      זה לא שיש נוסטלגיה מלאת אשליות לכך שפעם היה כאן יותר טוב. היה יותר טוב, היה אמור להיות טוב יותר, והכיבוש אשם שלא כך קרה…

      • לא טועה, לא מטעה.

        כפליט של מערכת החינוך של שנות השבעים, כתלמיד מחקר שעסק בהוראה בשנות התשעים וכאיש חינוך ומורה בהווה אני יכול לומר לך בפה מלא: אשליות. מערכת החינוך הייתה בבעיות חמורות אז, והיא מצויה בבעיות חמורות היום. אבל היום נתוני הפתיחה של המערכת גרועים מבעבר בשל האקלים החברתי: סגידה לבינוניות הדוניזם ותרבות האינסטנט השטחית (ש"שלום עכשיו" היא חלק ממנו).

        או שאתה מאוד צעיר, או שהזינו אותך בתעמולה שקרית. שלטון מפאי היה מושחת מהמסד ועד הטפחות. כולל ובעיקר ברמת הפרט. אני אומר לך זאת כבן למשפחה מפאיניקית שורשית שנפגעה מהשחיתות הזו כהוגן. מי שלא שיתף פעולה עם המושחתים ועם הקליקות נדרס באכזריות וברגל גסה. ומנגד, שיתוף פעולה היה מיד מסדר כלכלית אותך ואת בני משפחתך.

        אני מבקש להזכיר לך שאשת ראש הממשלה החזיקה חשבון דולרים בחול בניגוד בוטה לחוק ובניגוד גמור למה שיכלו להרשות לעצמם אזרחים מן השורה. היום זה נראה פעוט משום שכל אחד יכול לפתוח חשבון כזה. אז זה היה חמור ולא שונה במאום מכל פשיעה של בצע כסף שמייחסים לשסניקים (ובצדק!). נא לא להקל בכך ראש! ודאי אינך סבור שרבין לא ידע על כך דבר!

        הפערים בין עשירים ועניים גדולים מידי – ללא ספק – אלא שאי אפשר להשוות את אפשרויות ההתעשרות היום לאלו של העבר. תודה לאל אנו חיים בעולם של הזדמנויות (הפתוחות בפני כל אדם באשר הוא!) ולא בעולם של שוויון בולשביקי שבו יש רק ראשונים בין שווים, וחייהם של "השווים" לא שווים פרוטה. אחת האנומליות של העולם החדש היא יכולת ההתעשרות המופלגת ולא נותר אלא לקוות שבתהליך ההתפתחות של החברה המודרנית תמצא הדרך לרגולציה בונה.

        כשאתה אומר שהיה יותר טוב אתה מרמה את עצמך ואת כל העולם יחד אתך. בהחלט ייתכן שלך באופן אישי היה יותר טוב משום שהיית צעיר יותר ובריא יותר יפה יותר ותמים יותר ובגרת והסתבר לך שהמציאות איננה נופת צופים. ובכן, היא לא. הטחת רפש בנושאי האחריות והאשמת כל אלו שאינם שייכים למילייה שלך בכיעור המציאות בוודאי שלא תעשה אותה יפה יותר.

        ולבסוף – מילת הקסם, המנטרה המושלמת, תרופת הפלא הפוקחת עיני עוורים מלידה: הכיבוש… give me a break!

        אני מאחל לך שלעולם לא תדע על בשרך מה עושים הפלסטינים לעצמם. אבל אני רק מבקש ממך: אל תשקר לעצמך ואל תשלה את עצמך. שלום עם עם אלו שנפטרים מיריבים פוליטיים באמצעות קטיעת אצבעות, השלכה מגגות או סתם תלייה או כדור בראש, איננו השלום שאנו מייחלים לו ובוודאי שאין בו שום דבר מוסרי.

    • אולי אתה צודק, אבל אני לא בדיון הזה. אני מסביר למה אני חושב שאין לצפות לממלכתיות בטכס האזכרה ליצחק רבין. אתה, דן איתי בשאלה האם התחושות של השמאל מוצדקות. וזה נושא לדיון נפרד לחלוטין, שלא הגיוני שיהיה תחת הפוסט הזה.

      • אני עדיין סבור שרבין היה דמות ממלכתית ובשל כך טכסי הזיכרון צריכים להיות ממלכתיים. ראש ממשלה נרצח, לא ראש מפלגה. השלום, אגב, לא נרצח. הוא נולד מת. כל העדויות ההיסטוריות המצויות בידנו כיום מצביעות על כך שלפלסטינים לא הייתה כל כוונה להגיע להסכם שלום עם היהודים, אלא אם אלו ייאותו לחיות כנתינים במדינה ערבית. במילים אחרות, הפלסטינים כיוונו לחיסולה של מדינת ישראל כל העת. הניסיון להאשים את הימין או את המתיישבים ביו"ש בחיסול השלום הוא ניסיון נואל – ממש עלילת דם – ודווקא משום כך יש לנהוג משנה רגישות בעצרות מהסוג שהיה אתמול בכיכר.

        • תראה זאת לא עצרת רשמית של מדינת ישראל,
          בסה"כ כל אחד יכול לארגן איזה עצרת שהוא רוצה.

          רוצה עצרת אחרת, תארגן.

          • נכון. ובכל זאת, לכל אחד מאיתנו יש אחריות מינימלית. פלגנות עם רמיזות סמויות יותר או סמויות פחות על כך שהימין בישראל יצר את האקלים לרצח ראש הממשלה, או שרצח את השלום, הן מכוערות, שגויות, ולא תורמות לאף אחד.

            לא זכור לי שמי מצדיקי הכיכר קרע קרע על הזעקות "שרון רוצח" שנשמעו מאותה כיכר עצמה קצת יותר מעשר שנים קודם לכן…

            לכן אני אומר: די לפלגנות ותככנות פוליטית. קצת יותר ממלכתיות, קצת יותר אחריות. זאת למרות "שהפשיזם" במדינת ישראל מאפשר לכל אחד לומר כל שיעלה ברוחו, כל אימת שיחפוץ.

        • אז לך תעשה טכס ממלכתי. אף אחד לא מפריע לך. לך תעשה טכס דתי לגינוי רצח רבין. תעשה טכס של "אנשי ימין פאנטים אומרים לא ליגאל עמיר". אף אחד לא קנה את המותג יצחק רבין, ואתה יכול לעשות איתו כרצונך.
          מה שלא תגיד – רבין היה דמות ממלכתית, אבל גם איש ציבור שהיו לו עמדות, והוא נרצח בשל העמדות האלה. ישנם שני אלמנטים כאן: העובדה שהאיש נרצח בשל דרכו, איתה אתה יכול להזדהות, והדרכו של האיש, איתה אני מניח שאינך מזדהה (אחרת לא היית אומר שהשלום נולד מת). רוצה עצרת שעיסוקה האלמנט הראשון – לא אני אעצור אותך. אני זקוק לאלמנט השני. לא מרוצה ממנו? אל תבוא לכיכר.

סגור לתגובות.