נהרות של טקסט נשפכו על כל עניין המשט של ה"סיוע" לעזה. כל מי שהיה לו איזו ביקורת כלשהי כתב זאת, בעיתונות, בבלוגים, בטלויזיה, ברדיו ובכל מקום אחר, והשטויות שנאמרו….. אויש.

אתחיל בכל קטעי ההימנעות: מדהים איך כל בלוגר שכתב וכל פובליציסט נהיה מומחה לספינות. חלק המליצו לחורר את הספינות, חלק המליצו לירות לכיוון ירכתי הספינות והיאכטות, הכל בשביל לשבש את תנועתם או למנוע אותה. הרעיונות אולי טובים, אבל בהתחשב בכך שאם היו עושים זאת, למנהיגי המשט היתה טענה די פשוטה: "ישראל טוענת שאין סגר? הנה הם לא מאפשרים לנו אפילו להעביר ציוד הומניטרי לעזה", ולך תתווכח עם ההצהרה הזו.

מישהו אחר הציע לזרוק עליהם רשת לפני שהחיילים נוחתים. אחלה רעיון, רק שמדובר בקומה העליונה של הספינה, שהיא קומה מאוד צרה ורשת היתה גורמת להיסטריה של הפעילים, אחד היה דוחף את השני שדוחף את השלישי והופס – 30-40 פצועים חדשים לאוסף. זה היה נראה רע מאוד בוידאו ובעולם.

אחרים (כמו גדי טאוב) הציעו לתת להם להגיע, לבלוע את הרוק מבחינת גאווה ישראלית ולהראות לעולם שאין מצור. הבעיה ברעיון הזה שאם תתן לאחת להיכנס, השאר יגיעו במהירות וישתמשו בתקדים הזה כדי להכניס "סיוע הומניטרי" שתוך זמן קצר יכלול אמל"ח ואנחנו לא נוכל לבדוק את התכולה בכלל, והחמאס רק יחייך.

אין ספק שקרו כאן כמה פאקים, אבל יש 2 מרכזיים:

1. מערך ההסברה של ישראל עדיין דומה למערך הסברה של רפובליקת בננות. מדוע ראש הממשלה שידע על המבצע לא ביטל את הנסיעה המתוכננת שלו? סביר להניח שהוא לא העריך נכונה את הסכנה ולא ידע על ההפתעה. שר ההסברה גם הוא היה עם ראש הממשלה בחו"ל ופשוט לא יצאו שום הודעות בזמן ההשתלטות החוצה לתקשורת, מה שגרם לכך ששעות יקרות בוזבזו על כך שרק לצד השני היה זמן מסך והיה אפשר בקלות לשטוף לאנשים את הראש ולהאשים את ישראל בהכל תוך התעלמות מכל המכות והסכינים שהחיילים חוטפים.
2. משום מה הפיקוד העליון בלע את הלוקשים על "פעילות לא אלימה", למרות שהיו סימנים שהולך להיות מאוד חם: בשידור החי ראו את ראאד סלאח נואם למשתתפים. אני משער שהוא לא ממש נאם על הגיינה או על דברים דיומא, והוא ידוע כמסיט. האנשים שהיו מצולמים חלקם היו מוכרים לזרועות הבטחון והצביעות היתה ידועה לכולם, במיוחד כשהם סירבו להצעת אביו של גלעד שליט, ובכל זאת – כולם חשבו שזה הולך להיות פיקניק, אפילו רובי צבע הביאו, אך התוצאה ידועה..

אז כמובן שבימים אלו כל העולם ואחותו נגדנו ובראשם האו"ם וארגוני זכויות אדם ומדינות מערביות שמחליטות להתנהג בצביעות מופלאה. כשזה קורה באפריקה, המדינות מתעלמות. כשזה קורה כאן למרות שהצדק לצידנו, מעדיפים להתעלם מאותו צדק ומעדיפים להאשים אותנו בכל דבר, להחרים אותנו ולגרום לנו לכל נזק אפשרי. זה אמנם קורה כבר מהזמן של "עופרת יצוקה", אך לאחרונה גם מדינות שבעבר היו מוטות מובהקות לכיווננו (כמו ארה"ב), גם הן מגלות ביצועי צביעות מרשימים. הבית הלבן בהתחלה הבין את עמדתנו, אך רק עברו 24 שעות והופס, פליק פלאק לאחור והבית הלבן מצטרף לקריאה להקים ועדת חקירה בינלאומית.

בניגוד לאחרים (אהלן טל) שחושבים שאני תמיד רק מדגיש את השלילי, אני חושב שיש פה גם נקודות חיוביות: החמאס כבר הספיק בטעות לחשוף את האמת שהם לא כל כך רוצים להכניס את הציוד והאוכל שנתרם, כוחות הבטחון חושפים את הארגונים הלוחמים שהשתתפו במשט, ויש יותר ויותר עדויות שיכולות לעזור בכל ועדת חקירה שתקום כדי להוכיח את צדקת ישראל. יש גם ספינות אחרות בדרך ואת מה שעברנו במקרה הזה יהיה אפשר למנוע במקרים הבאים.

לעניות דעתי, ישראל תצטרך לעמוד על רגליה האחוריות ולא להתקפל לנוכח הלחץ הבינלאומי כמו ארה"ב שהחליטה להתקפל ברגע האחרון בנושאי פירוז הנשק הגרעיני. אם יש לנו ממצאים על מה שקרה, עדיף לשדר אותם שוב ושוב (ובהזדמנות זו אולי לתקצב את דובר צה"ל? ריבון העולמים איזו איכות וידאו גרועה יש בערוץ שלהם ביוטיוב!) ולחזור על מסרים אחידים בכל מקום אפשרי. אם צריך לגייס דוברים חיצוניים, אז לגייס ולא להשאיר את הזירה ריקה שוב! חייבים להראות את השקרים והצביעות לכולם ובמלחמת דעת הקהל הזה לא יהיה קל לנצח, אך לעניות דעתי אפשר יהיה לשפר רבות את מצבנו הנוכחי.