אהוד ברק קיבל מכתב איום על חייו לפני מס’ ימים, והתקשורת כבר חוגגת. בבוקר המספר נופח בעיתונות הכתובה ל”עשרות איומים” על ברק, רוחו של רבין מועלית אקספרס כתזכורת למה שקרה כשהיו איומים לאחרונה, ובשמאל מיד מתעוררים עם “הסטה” ושאר “מחמאות” לימין. אין כמו מכתב אחד כדי לחמם את היריבות בין ימין לשמאל.

אינני יודע מי כתב את המכתב (אם כי נראה שדווקא לאהוד ברק יש מושג), אך מי שכתב את המכתב לא ממש יכול להימנות עם החכמים שבארצנו מכמה סיבות:

1. מי שירצח את אהוד ברק, יהפוך אותו אוטומטית ל”קדוש המעונה” הבא, אחרי רבין. בשמאל הרי יודעים לפברק את ההיסטוריה בהצטיינות, כמו שעל רצח רבין נאמר ש”היורה רצח את השלום”, ולא חשובה העובדה ש-5 שנים לאחר מכן שאהוד ברק יציע הרבה יותר ממה שרבין פינטז בחלומותיו הפרועים ביותר להציע – וערפאת סירב. זה כמובן לא מזיז למחנה השמאל ודוגמאות נוספות לא חסר.
2. אינני יודע אם המאיים אדם דתי, במידה וכן, כדאי שידע כי אין שום צידוק הלכתי לאיומים על חייו של ברק. ברק מקיים את החלטת הממשלה. הוא מקיים אותה בהתלהבות יתירה, אך בסופו של דבר זו היתה החלטת הממשלה, כלומר אצבעות מאשימות צריכות להיות מופנות אל פורום השביעיה, ראש הממשלה, לאו דווקא לברק. דין “מוסר” אינו חל כאן.

אהוד ברק משתדל לעשות כל שגיאה אפשרית. כשצריך ללכת בין הטיפות, הוא הולך כ-פיל בחנות חרסינה (ולצערי ניתנות לו הזדמנויות פז כמו עם רב ישיבת הר ברכה), אבל זה לא מצדיק איומי רצח, בוודאי שלא את משפחתו של ברק שאינה קשורה כלל וכלל לפועלו של ברק.