הצעת החוק של נמרודי: לאן הגענו?

מי שקרא חדשות בשבוע החולף, בוודאי קרא על הצעת החוק של מו"ל מעריב עופר נמרודי יחד עם ח"כ יואל חסון מקדימה, ודניאל בן סימון ממפלגת העבודה. ההצעה באה "לתקן" מצב שאיש עסקים מחו"ל לא יוכל להיות בעלים (51%) של עיתון שיוצא פה בארץ, ושיוכל "להשפיע" על המדיניות. חלקם מודים וחלקם לא – שהם מדברים על שלדון אדלסון, יהודי שעשה את כספו בעסקי הקזינו והוא זה שמממן את עיתון "ישראל היום". ההצעה בסופו של דבר באה לחסל את "ישראל היום" דרך תהליך "תיקון" החוק הנ"ל. מה יותר טוב מלחסל מתחרה דרך הצעת חוק?

יובל דרור כתב פוסט על כך וקישור למאמר בדה-מרקר בו הילך נמרודי איימים ואמר ש"ישראל היום" עלול לגרום לסגירת "מעריב" אוטוטו ב-2010. כמובן שנמרודי מתעלם מההחלטות המחרידות שנעשו ב"מעריב", מה שגרם לו ליפול במכירות ובדירוג שוב ושוב. יניב אקרמן מ-NFC כתב טור בו הוא קורה להצעת החוק הנ"ל "הצעת חוק פחדנית ודיקטטורית".

אני קורא להצעה "הצעה הזויה לאנשים שלא חיים בפלנטה הזו", ואני אתן דוגמא להשתנות הדברים במרוצת השניים ממה שאני ראיתי בעולם ההיי-טק:

בעבר עבדתי בחברות היי-טק שפינקו את העובדים שלהם. מי שהיה מגיע מוקדם, היה מוצא במטבח/חדר האוכל את עיתוני היום. עובדים של אותה חברה היו מגיעים למקום העבודה בבוקר, מכינים להם כוס קפה, ומעלעלים בעיתון, ולאחר כחצי שעה לערך הם היו הולכים לשולחנם להתחיל בעבודה שלהם. עם השנים, פחתה כמות האנשים שהיתה יושבת במטבח להציץ בעיתונים עד שהגיע מצב שכמעט איש לא היה מסתכל בעיתונים. אנשים היו מגיעים, מכינים קפה, לוקחים את הקפה לשולחן וקוראים את החדשות במחשב שלהם. הם העדיפו את YNET, וואלה, הארץ, דה-מרקר, גלובס ואחרים על פני העיתונות המודפסת.

המספרים כיום גם מוכיחים את הדברים אחרת: פחות ופחות אנשים מעוניינים לעשות מנוי לעיתונות המודפסת ומעדיפים לקרוא את החדשות ממסך המחשב שלהם בגלל סיבות מובנות: החדשות מעודכנות, אפשר לקרוא את זה ממספר מקורות, יש הרבה יותר היצע ואף ניתן למצוא חומרים בעניין הכתבות באתרים אחרים ברשת, אז למה להתלכלך מהדיו והנייר של העיתון?

"ישראל היום" נותן משהו שנוסה ע"י אחרים אך דווקא "ישראל היום" מצליח בו יותר: לתת חדשות בתמציתיות, קצת רכילות, מאמרים מפובליציסטים שונים שנפרסים על פני הספקטרום הפוליטי בארצנו, תשבץ, ספורט, מודעות ועוד כמה דברים. העיתון לא מחפש להעסיק זמן רב את הקורא, אלא לתת לו את הכל מוכן, לעוס ומתומצת. יתרון נוסף של העיתון הוא שהוא קיים 1 ל-1 גם באינטרנט ב-2 צורות: בצורת סריקה דיגיטלית של העיתון, ואם מקליקים על הכתבות (דאבל קליק) מקבלים את הכתבה בפורמט טקסט פשוט שניתן לשמור, להדפיס, להעתיק ולהדביק במקומות אחרים, כלומר אם אני מעוניין לצטט פיסקה או יותר מכתבה, כל שעלי לעשות הוא להקליק על הכתבה, להעתיק מפורמט הטקסט הפשוט ולגמור עניין, וכמובן, העיתונים מאתמול ושלשום (עוד מההתחלה) גם נמצאים לעיני כל ללא כל תשלום נוסף, ועל כך הם ראויים לשבח.

"ישראל היום" הוא בעל אופי פוליטי ימני. האם זה רע? אינני חושב. יש כאלו שיסכימו עם הקו שנוקט העיתון ויש כאלו שלא. יש גם עיתון שהוא "שופר" השמאל, אם מישהו שכח: "הארץ", ושניהם בעצם נוקטים פחות או יותר באותה שיטה: הם מסתכלים על הצד שלהם ולמען ה"איזון" הם מפרסמים מאמרי דעות מפובליציסטים מהצד השני של המפה: משה ארנס ב"הארץ" ויוסי ביילין ב"ישראל היום".

אינני מבין לשם מה צריך את אותו תיקון להצעת החוק הזו ומדוע לכל הרוחות זה משנה אם מר אדלסון הוא תושב ישראל או תושב חוץ. הוא אינו מנסה "לקנות" בחירות בו או בכל מועמד אחר. ביבי הוא מקורב של אדלסון והוא כבר ראש ממשלת ישראל. לו היתה עיסקה כלשהי בין אדלסון לנתניהו, אז בהחלט היה צריך וכדאי לחפור ולראות אם יש קשר בין הון לשלטון בין שני האנשים האלו, אבל בינתיים לא רואים שום קשר. בשביל אדלסון זו השקעה פרטית שלו בלהקים עיתון שמחולק בחינם, בדיוק כמו שידיעות אחרונות הפיצו את "24 דקות", רק ש-"24 דקות" כשל כי הוא היה לא יותר מאשר העתק/הדבק מ-YNET בשעה ש"ישראל היום" כפי שכתבתי, הוא עיתון שונה לחלוטין.

כיום אנשים יותר ויותר קוראים חדשות מכל מיני מקורות שחלקם אפילו אינו בעברית כי הם רוצים יותר מידע ואם אפשר, הם יעדיפו את הידיעות המקוריות ולא יסתפקו באיזה תרגום, כי האינטרנט נתן סוף סוף אפשרות לקבל ידיעות ותכנים מכל מיני מקומות בעולם בעלות חיבור לאינטרנט בלבד. הצעת החוק הזו נועדה להכשיל את מר אדלסון בתואנה שבסופו של דבר היא תואנת שווא: אין חובה לקרוא את העיתון, העיתון אפילו אינו מחולק בכל הארץ וכל עוד העיתון אינו עובר על שום חוק, משלם את מיסיו וממשיך לפרנס אנשים, אין שום סיבה מדוע העיתון לא ישאר כמו שהוא כיום. אם "מעריב" עשו צעדים שטותיים שגמרו להם להגיע למצב שהם נמצאים בו כיום, אז הם צריכים לשלם לבד את המחיר ולא להפיל את זה על יהודי תושב חו"ל שרוצה להשקיע את כספו בעיתון חינמי בישראל.

אני חייב לציין שהתנהגות חברי הכנסת הינה מוזרה מאוד: "אוף דה-רקורד" חברי הכנסת מתנגדים להצעה, אולם הם "חוששים" מהתגובה של ידיעות אחרונות ומעריב (כן, גם ידיעות אחרונות מסכימים להצעה של נמרודי) בכך שכשיגיעו הפריימריס, העיתונים לא יכתבו עליהם מאומה. אני תוהה: אז על מי העיתונים האלו יכתבו? עליי? על החתולה שלי? הרי העיתונים האלו כותבים על חברי הכנסת הנ"ל כי הם מצפים למכירות נאות, לא רק בשביל להלל ולשבח ולפאר את אותם חברי כנסת, ואם אותם חברי כנסת כל כך מחפשים פרסום, שישמעו על דבר שנקרא "אינטרנט", "בלוגים" ועוד דברים כאלו, כי בסופו של דבר אלו המצביעים יושבים הרבה יותר מול המחשבים וגולשים באינטרנט ובחדשות באינטרנט מאשר על העיתונאים וגם כתבת סוף שבוע על ח"כ זה או אחר לא תיזכר זמן רב וכתוצאה מכך האימפקט שלה על תוצאות הבחירות לא ישפיע כל כך (תלוי כמובן מתי זמן פרסום הכתבה).

כדאי, כדאי מאוד ש"תיקון" הצעת החוק הזה יזרק לפח ע"י אותם חברי כנסת, כי אין בו שום תועלת לאזרחי מדינת ישראל זולת תועלת למר נמרודי שמחפש להפיל בעקיפין עיתון חינמי. אם מר נמרודי לא יודע להתמודד ולתקן את הבעיות של מעריב, אולי כדאי שימצא לעצמו תחום רווחי אחר.

Comments

comments