מדריך: אתרים קטנים וחסכון כספי ניכר (חלק שני)

בפעם שעברה כתבתי על היתרונות בלאחר אתר קטן שלכם מהבית ללא צורך בתשלום. הפעם אכתוב על איך בעצם לעשות זאת.

נתחיל בהקמת השרת. השרת יכול להיות כמעט כל מחשב ישן, אולם לפני שאתה ניגש לנער את האבק מהמחשב הענתיקה שלך, כדאי שתיקח בחשבון את הפרט החשוב הבא: למחשבים הישנים יש גם ספקי כח שצורכים די הרבה חשמל והם יצרכו אותו באותו "שרת" 24 שעות, 7 ימים בשבוע, מה שאומר שיש סיכוי לא קטן שחשבון החשמל שלך יגדל. מה אפשרי לעשות? כדאי לחשוב אם להשקיע במחשב בתצורת Mini ITX, מחשבים מבוססים לוח ומעבד של VIA לדוגמא, או לוחות עם מעבד אינטל ATOM והכי חשוב: מארז ITX. אלו מארזים שמגיעים עם ספקי כח חיצוניים קטנטנים ושמשתמשים בהרבה פחות חשמל. מעבד ATOM לדוגמא צורך רק 7 וואט שזו צריכה ממש מזערית מול כל פנטיום 4 או כל מעבד שולחני רגיל. כדאי לשים לב גם לדבר הבא: אותו "שרת" לא הולך לקבל כמויות של מיליוני Hits כך שמעבד ATOM מספיק בהחלט לשרת קטנטן.

לאחר שהמחשב מוכן ומחובר לרשת (חיבור חוטי בלבד), נתקין עליו את הפצת הלינוקס שאנו מעוניינים, וכאן ישנה נקודה חשובה: עדיף להתקין הפצה המוגדרת מראש לעדכונים למשך זמן רב מאשר הפצה שמשתנה כל שנה. במילים אחרות: עדיף Ubuntu LTS או CentOS מאשר Ubuntu רגיל או Fedora או Open SuSE. ההתקנה עצמה צריכה לכלול חלקים שאתם צריכים, בין אם זה שרת MySQL או PostgreSQL, שרת Apache, תמיכת PHP וכו', הכל בהתאם להעדפות ולמה שתריצו על אותו שרת.

ההתקנה עצמה צריכה לכלול חלקים שאתם צריכים, בין אם זה שרת MySQL או PostgreSQL, שרת Apache, תמיכת PHP וכו', הכל בהתאם להעדפות ולמה שתריצו על אותו שרת. אחד ההגדרות הכי חשובות בשרת היא כתובת IP קבועה ולא כתובת IP מה-DHCP שייספק הנתב הביתי שלכם. דבר זה חשוב מאוד ותיכף נגיע אליו. יש להגדיר משתמש רגיל בו ניכנס למערכת על מנת לעבוד ולתחזק את השרת הקטן.

לאחר שההתקנה הסתיימה, נצטרך לבנות או להעביר את התוכן ואפליקציית ה-WEB שלנו. ישנם כאלו שישימו את האתר עצמו במחיצת ברירת המחדל (ב-Centos זה var/www/html/). מומלץ לשים את הדברים במחיצה נפרדת ושונה מההגדרות ברירת המחדל (היכן שתרצו, יש כאלו שישמו ב-opt/, אחרים ישימו ב-home/user/ שלהם, או כל מקום אחר). חשוב שבזמן העברת האפליקציה לשרת, תהיה מחיצת logs ששרת ה-Apache יכתוב לוגים של שגיאות וכניסות אליה. יש לוודא כי ההרשאות למחיצה אינן כתיבה/קריאה/הרצאה לכל העולם ואחותו (777), אלא משהו באזור ה-755 (כתיבה/קריאה/הרצאה לבעלים, השאר קריאה והרצה).

כעת נגדיר לנו שרת וירטואלי בשרת ה-Apache שהוא יהיה זה שיהיה אחראי על האפליקציית Web שלנו. קובץ הקונפיגורציה (נקרא לו לשם הדוגמא web.conf) ישב במחיצה etc/httpd/conf.d/ ב-Centos או etc/apache2/sites-available/ באובונטו). מה יהיה בתוך אותו קובץ? את הטקסט הבא

<VirtualHost *:80>
ServerAdmin [email protected]
DocumentRoot /var/web/www/myblog
ServerName mydomain.com
ServerAlias www.mydomain.com
ErrorLog /var/web/www/logs/blog-error-log
LogFormat "%h %l %u %t "%r" %>s %b "%{Referer}i" "%{User-Agent}i"" combined
CustomLog /var/web/www/logs/blog-access_log combined
</VirtualHost>

נעבור על השורות:

  • שורה ראשונה אומרת לשרת הוירטואלי של אפאצ’י להאזין לפורט 80
  • בשורה שניה אנו מגדירים בעצם מי מקבל את הדואר על האתר הזה.
  • שורש שלישית אומרת מהו בעצם מחיצת ה”שורש” שבו תשב אפליקציית ווב או הדפים שלנו
  • שורה רביעית אומרת מה שם ה-Domain שקנינו ואיתו אנו משתמשים
  • שורה חמישית נותנת לנו כינוי נוסף לשרת שלנו (אותו שם עם תוספת WWW בהתחלה)
  • שורה שישית אומרת להיכן יכתבו השגיאות, אם יש.
  • שורה שביעית אומרת איך בעצם יורכב הלוג של הגישה ומה בעצם יכתב באותו לוג מהפרטים שהדפדפנים של הגולשים נותנים בתוספת פרטים כמו שעה, כתובת IP וכו’.
  • שורה שמינית אומרת להיכן יכתב לוג הגישה ובאיזו צורה הוא יכתב
  • שורה תשיעית מסיימת את הגדרות השרת וירטואלי

שימו לב: הגדרות אלו הינן הגדרות מינימליות. אפשר להוסיף מגוון אופציות בהתאם לצורך בעל האתר, אפשר לחסום גישה, לכתוב חוקים ועוד ועוד, ופרטים על כך ניתן למצוא כאן.

משתמשי אובונטו, לאחר שהגדירו את הקובץ, יצטרכו להוסיף לינק לקובץ אל תוך etc/apache2/sites-enables/

לאחר שהגדרנו את הקובץ, נפעיל את שרת ה-Apache מחדש: service httpd restart ב-CentOS או service apache2 restart באובונטו. לאחר ההפעלה אם לא התקבלו שגיאות בטרמינל, נוכל לבדוק אם יש שגיאות בקובץ ה-Log הראשי של השרת שנמצא ב-var/log/httpd/error_log. סביר להניח שיופיעו שם מס’ אזהרות שונות, אולם אם יש שגיאה שהשרת לא יכל לכתוב או ליצור קבצי Log לדוגמא, יש לתקן את הבעיה ולהפעיל את שרות apache מחדש.

אם לא התקבלו כל שגיאות, הגיע הזמן לנסות לראות אם אנו מצליחים לגלוש לאתר החדש. בתחנה עצמה שאנו עובדים בה אנו צריכים “לתחמן” את התחנה כדי לגלוש: יש לשנות קובץ hosts שיכליל את השורה הבאה:

192.168.1.10         mydomain.com

השורה הזו אומרת למחשב שלנו: אל תחפש באינטרנט מהי הכתובת ל-mydomain.com. מבחינתך הכתובת 192.168.1.10 זה mydomain.com (הכתובת הזו אמורה להיות כתובת ה-IP של השרת שלכם ו-mydomain.com אמור להיות שם הדומיין שרכשתם). בלינוקס הקובץ  הוא etc/hosts/ וב-Windows הקובץ הוא: c:windowssystem32driversetchosts. שנו את הקובץ ושמרו (משתמשי Windows: יש להשתמש בעורך טקסטים כמו Notepad ולהקפיד לבחור “שמור” ולא “שמור בשם”, אחרת העורך יוסיף את הסיומת txt. והקובץ יקרא hosts.txt וזה לא יעבוד).

לאחר ששמרנו, נפתח דפדפן ונגלוש לכתובת שרכשנו וכתבנו ב-hosts לפי השם, כלומר צריך להזין את הכתובת: http://mydomain.com (רק שבמקום mydomain.com יש לרשום את שם הדומיין שרכשתם כמובן). אם הכל תקין, אתם תקבלו בדפדפן את האתר שלכם. ברכותיי, עברתם את החלק העיקרי! תנו לעצמכם טפיחה על השכם!

עכשיו הגיע הזמן להגדיר באמת שם המתחם שרכשתם שיגיע אליכם ולשם כך יש לעשות מס’ צעדים.

במאמר הקודם המלצתי לפתוח חשבון ב-zoneedit. אם לא פתחתם שם חשבון, פתחו עכשיו והזינו שם את שם המתחם שרכשתם. לאחר ההזנה תקבלו 2 שמות של ns records וכתובת ה-IP שלהם שאותם תצטרכו להזין באתר רישום שם המתחם שרכשתם: היכנסו לאתר שמשם רכשתם את שם המתחם שלכם, וחפשו הגדרות name servers. שנה את הפרטים שם לפי הפרטים שנתן לכם שרת zoneedit. השינוי אמור לחול תוך 24-48 שעות אבל כיום השינוי בד”כ נעשה תוך שעה שעתיים, אם כי יש תמיד שרתים שלוקח להם זמן להתעדכן (עד 48 שעות).

כעת ניכנס שוב ל-zoneedit ונבקש להוסיף A record. ב-zoneedit בחרו את השם מתחם שלכם ובחרו IP Address (האפשרות הראשונה משמאל. השרת מבקש שם וכתובת IP, אנחנו נוותר על השם ונכניס את כתובת ה-IP שספק האינטרנט שלנו נתן לנו. כיצד נדע מהי הכתובת שלנו? פשוט: היכנסו לאתר whatismyip ושם בגדול תופיע לנו כתובת ה-IP שלנו. העתיקו כתובת זו ל-zoneedit לשדה ה-IP ואשרו. zoneedit יבינו לבד שזו כתובת האתר שלכם ויציעו לכם הוספה של www אופציונאלית, כך שגם גלישה עם www תגיע לאתרכם. אשרו זאת. במזל טוב, מעכשיו מי שיגלוש לכתובת התחום שלכם יגיע אל אתרכם (בכפוף לעדכוני ה-DNS שעשיתם אצל רשם שם המתחם שלכם)…

כמעט..

יש מישהו שחוסם את כל העולם ואחותו להנות מזיו אתרכם המדהים, וזהו הראוטר בביתכם שבברירת המחדל שלו חוסם כניסה פנימה להכל. צריך לשנות אותו. פתחו דפדפן, ו”גלשו” לתוך כתובת הראוטר שלכם (זה יכול להיות http://10.0.0.138 או http://192.168.1.1 או http://192.168.2.1 , עיינו בחוברת הראוטר), וחפשו שם פונקציה של Port Forwarding. הפונקציה הזו אומרת לראוטר שמעתה, כל מי שינסה להגיע אל כתובת ה-IP שלכם בפורט 80, יגיע אל השרת הקטן שלכם שמארח את אתרכם. כל מה שיש לעשות הוא להגדיר שם פורט 80 ב-TCP וכתובת היעד היא כתובת ה-IP של השרת שלכם. ב-Linksys זה נראה כך:

firewall-rule לאחר שתגדירו את הפורט, שמרו את ההגדרות. אצל חלק מהראוטרים הם יבקשו להפעיל את עצמם מחדש (כמו ראוטרים של Edimax). אשרו. (עדכון: ראוטרים מסויימים שבזק מוכרים [במיוחד של סימנס] לא יאפשרו למחשבים בתוך הרשת הפנימית הביתית לגלוש לאתר עצמו ובמקום זאת הם יציגו את דף הכניסה לראוטר. במקרים כאלו יש צורך במחשבים הביתיים להגדיר את כתובת ה-IP הפנימית במחשב הגולש ל-IP הפנימי של השרת)

אם יש לכם חיבור אינטרנט נוסף (כמו חיבור סלולרי דרך הטלפון סלולרי שלכם), התחברו ונסו לגלוש אל אתרכם. אם הכל תקין, תקבלו את האתר שלכם.

עתה נותרה לנו בעיה קטנה ואחרונה: כתובת ה-IP שלכם היא כתובת דינמית, משמע שבכל פעם שהראוטר יופעל מחדש או שהראוטר “יחייג” מחדש אל ספק האינטרנט שלכם, תקבלו כתובת IP שונה, וצריך לעדכן את zoneedit בכתובת החדשה שלכם.

לשם כך נשתמש בתוכנה על השרת לינוקס הנקראת ddclient. התקינו אותה (apt-get install ddclient באובונטו, yum install ddclient ב-CentOS). לאחר ההתקנה, יש צורך כמשתמש root לערוך את הקובץ etc/ddclient/ddclient.conf/ ושם חפשו את החלק שנקרא ZoneEdit. נשנה אותו לפי הצורך. הנה דוגמא:

##
## ZoneEdit (zoneedit.com)
##
server=www.zoneedit.com,               
protocol=zoneedit1,                    
login=MyUser,          
password=Mypassword
www.mydomain.com, domain.com

נשנה את הפרמטרים בהתאם (שם משתמש, סיסמא, שם תחום) ונפעיל את השרות: service ddclient restart ולאחר מס’ שניות הסקריפט של ddclient יעדכן אוטומטית את zoneedit בכתובת החדשה שברשותנו. ddclient ימשיך לרוץ בשרת ברקע ומדי מס’ דקות הוא יבדוק האם כתובת ה-IP שלנו שונתה או לא. אם כן, הוא יעדכן שוב את zoneedit. אם לא, הוא לא יבצע כלום וימשיך לנטר את הכתובת IP שלנו.

סיימנו. מעתה כל מי שיקבל את כתובת התחום שרכשת יוכל לגלוש לאתרך מבלי שתצטרך לשלם לספק אתרים מארח.

עתה מגיע החלק של האזהרות (לא חשבתם שתתחמקו מזה, נכון? 🙂 )

  • לא כולם נחמדים. מהרגע שהאתר שלך פתוח לעולם, יהיו מי שיגלשו וישמחו להפיל לך את האתר, להעתיק את החומר או למחוק את השרת. אינך יודע אף פעם מי הילד המשועמם וחסר חיים שמחפש להפיל את אתרך סתם כך בשביל הכיף. מה שאתה צריך לעשות, הוא לדאוג שרישוי הקבצים הוא מספיק לצרכים של שרת ה-Web שלך ולצרכיך ותו לא. עליך לבדוק מבחינת הקוד שלך שאינך משאיר כל מיני “חורים” שדרכם אפשר להכניס משאית ולהרוס את אתרך.
  • גרפיקה כבדה – לא באתרך. זה מאוד נחמד שאתה רוצה לשתף תמונה של כל ה”משפוחה” בטיול לבניאס עם קבצים בגודל 8 מגהבייט כל תמונה, אבל כך לא רק שהאתר שלך לא יגיב, גם הגלישה שלך תהיה איטית בטירוף. הגלישה באינטרנט בארץ היא אסינכרונית, כלומר כשמישהו גולש לאתר שלך, אתה מפסיד מהירות גלישה. רוצה לשים תמונות גדולות, קבצי פלאש גדולים וכו’? ארח את הקבצים האלו באתר חיצוני (כמו Google Sites) ותן לינק קישור לקובץ שנמצא בחוץ, כך אחרים יוכלו לקבל את הקבצים הגדולים במהירות ואתה לא תסבול מאיטיות.
  • אם רוב הצופים של אתרך הם מחו”ל, הם יקבלו אתר איטי, לפעמים מאוד איטי, כי מה לעשות: שרתים שנמצאים אצל ספק האינטרנט מספקים תעבורה הרבה יותר מהירה מהשרת שלך שנמצא במרתף ושמחובר ל-ADSL. אם רוב הגולשים לאתרך הם מחוץ לישראל, אולי כדאי שתיקח לך חבילת אירוח זולה בחו”ל ותדלג על העניין של שרת בבית.
  • כדאי תמיד להשתמש בדחיסה. אם אתה מפתח את האתר שלך, כדאי לבנות או להשתמש במגנוני Cache או להשתמש בדחיסה (כל הדפדפנים המודרניים תומכים בכך כיום), כך רוחב הפס שיצטרך האתר שלך יופחת משמעותית בהשוואה לגלישה באתר ללא Cache וללא דחיסה.

בהצלחה

אפל: היסטריית האייפונים, וגם קצת על הטאבלט

iphone

רבים בתעשיה הסלולרית ובכלל בהיי-טק תוהים איך הצליחה אפל להגיע בתוך 3 שנים ממצב שלא היתה כלל מוכרת טלפונים, למצב שהיום כמעט כל טלפון בקטגוריית Smart Phone הוא גירסת אייפון דור 3 או דור 3 GS. איך הם הצליחו לעקוף מתחרים, להכות שוק על ירך את מיקרוסופט, לגרום לנוקיה להפסיד אחוזים בשוק וכל זאת בתוך 3 שנים?

כדי לנסות לפצח את התעלומה הזו, כדאי להתעלם מהאספקט הטכני. אפל לא ניצחה בגלל שיש לה טכנולוגיה טובה יותר. מבחינת ברזלים, תמיד היו חברות מתחרות לאפל עם ציוד יותר טוב: מצלמה יותר טובה, רמקול יותר טוב, איכות קליטה יותר טובה, מכשירים יותר דקים. זה גם לא (אך ורק) בזכות מסך המולטי-טאצ’ שיש באייפון. מאז שאפל הוציאו את האייפון הראשון, יצאו מכשירים עם מולטי טאצ’ שבקושי כבשו שברירי אחוזים.

קודם כל נראה בעצם מה אפל מוכרת למשתמש. מי שחושב שהתשובה היא “אייפון”, אז הוא מפספס, וברשותכם אפרט:

מה שאפל מוכרת לצרכנים זו “חוויית שימוש” (כמה שאפשר לקרוא לזה כך בעברית. מילים יותר מתאימות יתקבלו בברכה). אפל אומרת לצרכן משהו פשוט: אנחנו מוכרים לך חוויה. הטלפון שלנו שתרכוש אותו מהספק הסלולרי שלך הוא:

  1. לא יהיה שונה במאומה מהאייפון שנמכר ברשת המתחרה.
  2. אין לוגו מפעיל על המכשיר בשום צד.
  3. אין יותר מצב של מסך “ריק” שמלא בשטויות או אייקונים זערוריים. האייקונים של האפליקציות מופיעים בגדול מול העיניים שלך, ותוכל עם האצבע לעבור בין ה”דפים” לראות את האייקונים של האפליקציות האחרות ולהפעיל אותם בלחיצת אצבע.
  4. אין אצלנו ערימות תפריטים על תפריטים בשביל להפעיל נגן מוזיקה (הידעתם שבנוקיה צריך 8 לחיצות [ג’ויסטיק/כפתורים] כדי להגיע לנגן המוסיקה?).
  5. אצלנו תקבל את חוויית המשתמש הכי פשוטה, הכי קלה.
  6. אין אצלנו אפליקציות “חצי אפויות” שמגיעות עם המכשיר, כמו שאין אצלנו מולטי טאסקינג שיסבך את הלקוח.
  7. אנחנו מספקים את האייפון עם הציוד שאנחנו חושבים שיספק את הלקוח לחוויית השימוש שאנחנו נותנים לו ולא מעבר לכך. אם אתה רוצה יותר זכרון, קנה מכשיר עם זכרון יותר גדול. אם אתה רוצה מצלמה יותר טובה, קנה מצלמה.
  8. חוויית המשתמש שלנו “סגורה”. אתה מקבל תוכנה למחשב (iTunes) שתעשה עבורך את העבודה ותסנכרן, תגבה, תייבא ותייצא את השירים, הסרטים, התוכנות שלך באייפון בקלות.
  9. אנחנו נותנים לך את האפשרות לקנות במהירות אפליקציות, סרטים ומוסיקה בקליק אחד, מבלי שתצטרך לזכור את פרטי כרטיס האשראי שלך או שם המשתמש והסיסמא שלך ב-Apple store בכל פעם שתרצה לרכוש משהו.
  10. אנחנו לא מאפשרים לכל אחד למכור תוכנות דרכנו, ואנו בודקים כל תוכנה לפני שמוסיפים אותה לחנותנו, כך שאתה הלקוח יכול להירגע: לא יהיו וירוסים ותולעים במכשיר שלך.
  11. אנחנו לא נוטשים אותך: כשנשחרר גירסאות מתקדמות יותר לאייפון, תוכנת ה-iTunes תוריד אותם בחינם או תציע לך אותם תמורת תשלום סימלי פעוט, וההתקנה תהיה קלה מאוד ופשוטה, כמעט ללא כל התערבות מצידך.
  12. הפרסומות שלנו אמיתיות ותוכל גם אתה לנסות עם מכשיר האייפון שברשותך את מה שמבוצע בפרסומות, תלוי במהירות הגלישה שברשת הסלולרי שאתה מנוי אליה.
  13. אצלנו אין מכשירי פלסטיק דמה של האייפון. תוכל תמיד להיכנס לכל חנות Apple Store ולהתנסות עם האייפון טרום רכישה. נציגים בחנות ישמחו לעזור בכל בעיה שברשותך.
  14. איננו מאפשרים לכל פוחז לתקן את מכשירי האייפון אלא אך ורק במעבדות שלנו ועל ידי טכנאים מוסמכים שלנו. אם תצטרך תיקון, אנחנו הכתובת לתיקונים ולא חנות האלקטרוניקה הקרובה לביתך.
  15. אין אצלנו סטיילוס. יש לך אצבעות ידיים שלא חשוב כמה הן קטנות או גדולות, תוכל להקליד בנוחות וללחוץ על אייקונים גדולים וברורים שמתחתיהם מופיע התאור שלהם. אין אצלנו צורך בניחושים מה כל דבר.
  16. התוכנות שמגיעות עם המכשיר לא מוחלפות בשום תוכנה המועדפת על הספק הסלולרי שלך, ואין שום אפשרות לספק הסלולרי לסגור לך פונקציה או חלק מהפונקציות באייפון.
  17. אנחנו כאן בשבילך, בטלפון, באימייל או בפורומים אצלנו, נשמח לעזור לך גם אם תמה האחריות של מכשירך בכל בעיה תפעולית.

אלו בערך הנקודות שאפל מחדירה לשוק כשהיא מוכרת את האייפונים. מבחינתם ומבחינת המשתמשים שלהם, האייפון הוא הוא הדבר הכי קל לשימוש, והמכשירים זהים עד הפיפס האחרון בין אייפון לאייפון, בין אם הוא נקנה בטורקיה, בישראל או בארה”ב, כך שאם חברך בעל האייפון מתקשה בהגדרה וגם לך יש אייפון, תוכל לעבור איתו צעד צעד עם מכשירך.

המתחרים של אפל מפספסים ברוב הנקודות המוזכרות. הן “מוכרות” את אפשרות הגדרות מערכת ההפעלה לספקיות הסלולר, כך שספקיות יכולות לחסום כל דבר העולה על רוחן, לשרות תפריטים, אייקונים, לעשות בלגן שלם ולהכניס אפליקציות בעייתיות מבחינת ביצועים וקלות שימוש, כי מבחינת המתחרים העיקר הוא למכור את הברזל ולעזאזל המשתמש. אם המשתמשים מסתבכים עם התפריטים של המכשיר (היי מוטורולה עם מכשירי ה-RAZR, סוני אריקסון), זה ממש לא מזיז ליצרניות, הן עסוקות בהוצאת עוד ועוד דגמים של מכשירים שדגם אחד אינו תואם לשני, וזוהי הנקודה שאפל נכנסה ואמרה “מספיק”, והלקוחות רצו אל אפל בטירוף.

אפל עשתה שטויות לא מעטות וגם דפקה את המשתמשים שלה לא פעם, אולם היא
נסמכת על זכרון קצר של לקוחותיה בקשר לפאקים שהיא עשתה. הלקוחות מצידם די מרוצים מהמכשיר (למרות המגרעות הרבות שלו) במיוחד בשל מראהו, בגלל קלות השימוש, ואצל חלק לא קטן, בגלל הגאווה.

יש עוד פרמטר אחד חשוב שעזר לאפל לנצח את מיקרוסופט ונוקיה בתחום הטלפונים החכמים: איש בשם סטיב ג’ובס, גאון עולמי במכירות וביקורתי בטירוף ששם את עצמו בכל פעם מחדש כמשתמש פשוט וכשהוא לא מרוצה ויהיה זה הדבר הכי קטן, המכשירים עפים בזעם לעבר המהנדסים. מיקרוסופט לעומת זאת הלכו בדיוק הפוך ושחררו את מערכת הפעלה לטלפונים הסלולריים לכל דכפין. מה יצא מכך? מאות מכשירים עם באגים ואיטיות מעצבנת, חוסר תואמות בינארית בין גרסאות מערכות ההפעלה, ציוד גרוע (מעבדים איטיים בטירוף לדוגמא, צורך בסטיילוס במקרים מסויימים) והשיא הגיע עם Windows Mobile 6 והגרסאות אחריו שהם איטיים כל כך, שאפילו יצרני הטלפון מעדיפים לכתוב איזו מעטפת, העיקר שלא יעלה החלק של תפריט ההתחלה האיטי להחריד של מיקרוסופט. גירסה 6.5 עדיין לא תיקנה את הבעיה הידועה הזו.

ומאייפונים, לטאבלט שאפל עובדים עליו…

יש הרבה שמועות על המכשיר שאפל עובדים עליו, אבל אפל, כמו אפל, לא אומרים מילה אחת עליו. הסיקוריטטה של אפל עובדים שעות נוספות בניטור העובדים והשמועות, הכל בכדי שמאפל לא תצא ולו שביב מידע אמיתי אחד לגבי מוצרים עתידניים של החברה. יחד עם זאת, אפל צריכים כל מיני גורמים חיצוניים ולמרות שאפל מחתימה אותם על הסכמי סודיות (או שיאלצו לוותר על כליה), דברים מודלפים.

ראשית, הבה נסרוק את המצב כיום: יש לנו את הקינדל המצועצע (צר לי, ככה לדעתי הוא נראה) ויש לנו את ה-NOOK המעניין, רק ששניהם הם לא יותר מאשר קוראי ספרים, ולאפל אין מה להתחרות בקוראי ספרים יעודיים. המכשירים מתומחרים ב-260 דולר (לפני כל מיני מבצעים והנחות). גם הקוראים של סוני הם בערך כמו המתחרים מאמזון ובארנז-אנד-נובל, עם עוד קצת פונקציונאליות, אבל עדיין, לעניות דעתי, לאפל אין מה לעשות שם.

הקטגוריה של טאבלטים כיום הם המחשבים הניידים עם מסך מגע מתקפל כלפי מעלה, כך שאפשר להשתמש במסך מגע עם האצבעות כדי לבחור פונקציות או סטיילוס לכתוב דברים. החסרון? הביצועים. יצא לי להתנסות עם 3 מכשירים כאלו והחוויה היתה די מאכזבת: תגובה לא מספיק בזמן אמת, חלק מהתוכנות כלל לא תומכות במולטי-מגע, זיהוי כתב יד גרוע מאוד (במיוחד אם הוא בזווית שלא מוצאת חן בעיני Windows). הטאבלטים עוד מ-2001 סבלו ממשקל כבד (תנסו פעם להיות שעה עם מחשב נייד מקופל על הזרוע ולכתוב. חוויה די זוועתית), ביצועי סוללה נמוכים וכמו שאמרתי, זיהוי כתב יד די גרוע. אסוס ו-HP מנסים להכניס שוב את הטאבלטים עם מעבדים אחרים כמו ATOM או מעבדי AMD, התוצאות עדיין גרועות. אמנם משקל המכשירים ירד, אבל נוחות לא נוספה והחוויה לא השתפרה.

בהתבסס על כל מיני פיסות מידע שמפוזרים ברשת, אני מהמר שהטאבלט של אפל יהיה משהו באזור של:

  • מסך AMOLED או OLED בגודל 7-12 אינצ’ (הימור שלי: 10 אינטש).
  • לא חשוב מה גודל המסך יהיה, צפו ל-PPI (פיקסלים לאינצ’) רצחני.
  • מעבד ARM של אפל. לא אינטל, לא AMD
  • מעבד גרפי של PowerVR (משהו כמו שיש באייפון רק יותר חזק)
  • מערכת הפעלה כמו באייפון (OS X Micro) עם תוספות שונות
  • אפליקציות של אייפון שעברו שינויים קוסמטיים לרזולוציה החדשה יהיו המקדם המכירות הראשי של המכשיר.
  • סרטים, מוסיקה, סדרות, הכל ירוץ כמובן על המכשיר.
  • “חוויית משתמש” שונה ויחודית (בהתבסס על בקשות הפטנטים שאפל הגישה).
  • “סופר-קינדל”. רוצים לקרוא ספרים על המחשב? בכיף! בשביל זה הרזולוציה הגבוהה ומסך שלא מבוסס על LCD. צפו לחשיפת הסכמים אקסלוסיביים עם ערימת הוצאות ספרים ועיתונים.
  • תשכחו מהחלפת סוללה
  • דק דק דק, קל קל קל במשקל.
  • כבד בכיס: יש הימורים על 600 דולר עד 999 דולר. הימור שלי: 599 דולר בשלבים (599 בסיסי, 699 עם יותר אחסון וכו’)

ב-26 לינואר אפל תחשוף משהו. מה? הם לא אומרים והשוק מהמר שאותו טאבלט יחשף שם. אם הוא יחשף שם, אשמח לראות אם צדקתי או טעיתי 🙂

כשטכנולוגיה נופלת בין הכסאות

רוב הקוראים הטכניים כאן מכירים פתרונות וירטואליזציית PC כמו VMWare, Xen, KVM ועוד, ולמי שלא מכיר: הכוונה לתוכנה שמדמה 2 (או יותר) מחשבים שמריצים מערכות הפעלה דומות או שונות על המחשב המארח. מערכת ההפעלה המדומה נקראת Guest והמחשב המארח נקרא Host.

מי שמכיר פתרונות וירטואליזציה ומשתמש בהם שלא למטרת הקמת שרתים וירטואליים אלא לשולחן העבודה מכיר את הבעיה המשותפת לכולם: אתה יכול להתקין כל מערכת הפעלה שתרצה ולהריץ את התוכנות שלך, אולם אם התוכנה שלך דורשת משאבים שלא ניתן לדמות או שההדמיה לא נותנת ביצועים מספקים, האפליקציה תרוץ בקושי או שלא תרוץ כלל והמקרים הכי ידועים הם הרצה של אפליקציות גרפיקה כבדות (פוטושופ, עריכת וידאו, עבודות תלת מימד, משחקים המשתמשים בכל פונקציה שהכרטיס הגרפי מאפשר). במקרים כאלו הביצועים יהיו נמוכים מאוד בהשוואה להרצה על מחשב פיזי ולא וירטואלי.

אינטל מכירה את הבעיה עוד ממזמן ומהנדסיה גם המציאו פתרון עוד ב-2006 לכך. הפתרון הוא מעין “תוספת” הנקראת VT-d (או איך שאינטל קוראים לזה: Intel® Virtualization Technology for Directed I/O) והוא ממומש ב-2 חלקים: ה-VT-d נמצא במעבד וה-VT-x נמצא בצ’יפ הגשר הצפוני (אפשר לקרוא על כך בהרחבה כאן)

הפתרון של אינטל, בקצרה, הוא שיטה של שימוש ב-DMA של המחשב על מנת למפות אזורי זכרון (ומכאן גם ציודים) למכונות הוירטואליות בגישה אקסלוסיבית למכונה הוירטואלית. דוגמא פשוטה: אם יש ברשותך 2 כרטיסי מסך, תוכל למפות את אחד הכרטיסים ישירות למכונה הוירטואלית, וכך תקבל ביצועים מקסימליים, תוכל להריץ משחקים, אפליקציות תלת מימדיות וכל דבר שחשקה בו נפשך מבלי להזדקק לאמולציה שתוכנת הוירטואליזציה תספק עבורך. דוגמא אחרת היא גישה אקסלוסיבית לפורטי Ethernet. כיום ההגבלה היא ברמה של תוכנת הוירטואליזציה, אבל עם VT-d ההגבלה היא ברמת ה”ברזלים”, כך שיוצא מכך שכשיש VT-d, אפשר לקבל ביצועים הרבה יותר גבוהים וגם למפות ציודי PCI וכו’ למכונות וירטואליות.

הכל טוב ויפה. ניקח מחשב רגיל (לא שרת) שנרכש בשנה, שנתיים האחרונות וניכנס ל-BIOS ונחפש את הפוקנציה הזו (היא אמורה להימצא בהגדרות של ה-North Bridge). רוב הסיכויים שאם תחפשו לא תמצאו את זה. זה קיים בחלק גדול מהלוחות שאינטל עצמה מייצרת, קיים בשרתים, קיים על מק פרו ומקבוק פרו, אבל על רוב הלוחות של שאר היצרנים זה לא נמצא. יותר גרוע: בתוכנות הוירטואליזציה גם שם התמיכה היא בעייתית, בלשון המעטה: ב-ESX (גירסאות 3.5 ומעלה) יש תמיכה ל-VT-d אבל לא ב-Workstation. ל-Xen יש תמיכה כלשהי (שמסובכת בטירוף, אגב) אבל לא ל-QEMU הרגיל. ב-Parallels יש תמיכה אך ורק בגירסא מיוחדת של התוכנה וגם אז זה רץ אך ורק על דגם מסוים של תחנת עבודה של HP. ב-KVM יש תמיכה אבל תצטרך לקמפל קרנל ולמפות ידנית את הציוד כדי “להסיר” אותו מהמכונה המארחת ולהפעיל אותו במכונה הוירטואלית.

ובכן, מדוע המצב כל כך גרוע עם VT-d? יצרני הלוחות מפנים אצבע מאשימה כלפי אינטל. כך לדוגמא חברת ASUS מדברת על כך שבשביל VT-d יש צורך ב-DMA Remappping (אותו מיפוי שכתבתי עליו פה בהתחלה) והטבלאות שאינטל מספקת ליצרני ה-BIOS וליצרנים אחרים הם בעייתיים בלשון המעטה, מה שאומר שיש לא מעט סיכוי שברגע שתפעיל את המכונה הוירטואלית, המחשב שלך כולו יתקע. אינטל מצידה דווקא לא הכניסה את טכנולוגיית ה-VT-d לכל המעבדים אלא רק למעבדי Core 2 Duo VPro ולמעבדי XEON לתחנות עבודה ושרתים. מדוע אינטל לא דחפה את הטכנולוגיה לכל המעבדי Mainstream שלה כמו שהם הכניסו את ה-VT? אה, שאלה טובה, מצוינת אפילו, אבל לאינטל אין תשובות. מצד שני, אם אתה תקנה היום מעבד כמו i7 אז הפעם זה כבר בפנים.

וכך נוצר מצב עצוב שבו יש טכנולוגיה עם פתרון לבעיות וירטואליזציה למשתמשים כבדים, אבל עקב תקלות באינטל הטכנולוגיה לא חדרה ממש לא ברמה של הסיליקון וכמעט שלא ברמה של הפתרונות וירטואליזציה הקיימים. אם אתה משתמש בתוכנה כמו VMWare Workstation או VirtualBox אז צר לי, אין תמיכה ב-VT-d כרגע, 4 שנים אחרי שאינטל המציאה (אההמ… “המציאה”.. החבר’ה ב-IBM נשפכים מצחוק) את הטכנולוגיה. אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק..

מצב הוידאו בארצנו

בעבר כתבתי על איכות השידורים המחפירה באינטרנט בארץ (במיוחד באתרים ישראלים) ועל ההצמדות העקשנית של ספקי תוכן בארצנו להיצמד בעקשנות לנגן Windows Media שכמובן עושה צרות בדפדפנים שהם לא אקספלורר או במערכות הפעלה שאינם Windows. מאז המצב השתפר וכיום (כמעט) כולם עברו לנגנים מבוססי פלאש שרצים יפה על לינוקס, מק ו-Windows ובכל דפדפן שתומך בפלאש. איכות הוידאו עצמה עדיין מחפירה (כן, עדיין איכות השידור היא ברזולוציה של רבע D1, כלומר 352×288 בהגדלה), אבל לפחות שונה הנגן.

אחד הדברים שאפשר לראות בעולם ההיי-טק (כשמדובר על וידאו לפחות) זה מי חברות הטכנולוגיה שמאמצות כל טכנולוגיית וידאו חדשה. התשובה די פשוטה: תעשיית הפורנו. הם הראשונים שהוציאו וידאו ב-HD, הראשונים שהתחילו לעשות שימוש ב-DVD ולפניו ב-VHS, ובעוד ועוד טכנולוגיות אחרות. הסיבה לכך פשוטה: כמויות הוידאו שהם מוציאים הן עצומות ובשבילם לרכוש טכנולוגיה, תהיה יקרה אשר תהיה, זו לא בעיה. אפשר לראות את המצב גם בארצנו, כאשר שידורי הוידאו של רוב ספקי התוכן בקושי מגרדת רזולוציה של 352X288, אצל הרבה מספקי הפורנו ברשת הישראלית, הרזולוציה עולה לרזולוציה של SD ומעלה (גם 720P) ויש הודעה שעל הלקוחות להצטייד בחיבור מינימום של 2 מגה ע"מ לקבל שידור וידאו חלק. כמובן שעניין זכויות היוצרים לפורנו בארץ זו בדיחה ורוב הפורנו המוצג באתרים בארץ גנוב.

האם ספקי התוכן יכולים לעלות ברמת איכות הוידאו בארצנו? התשובה היא כן. רוב הספקים משתמשים בפתרון של חברת Castup ולחברה זו יש שרתים וחיבורים אל כל הספקים בארץ. מכיוון שכל הספקים מרושתים הן בינם לבין מתחריהם ובינם ל-IIX, אין בעיה טכנית לשדר גם וידאו ברמת Bit Rate הרבה יותר גבוהה, אבל בכל זאת, ספקי התוכן לא ממש עושים צעדים ממשיים להעלות את רף איכות הוידאו.

נקודה נוספת שהשתפרה רבות בשנה האחרונה במיוחד זו תוספת התכנים שניתנת לגישה חופשית לגולשים: "רשת" הוסיפו את סדרות המקור שהיא מפיקה לאתר בשיתוף YNET, יס עושים זאת עם "וואלה", וגם HOT עובדים בשת"פ עם YNET, כך שסוף סוף הפקות מקומיות ניתן לראות אותם באינטרנט בלי לגנוב פרקים דרך אתרי שיתוף קבצים (טוב, כמעט. חלק מהפרקים ניתנים לצפיה רק שבוע לאחר מכן או כמה חודשים לאחר מכן, מה שמטיס כמובן את המעוניינים לחיקו החמים של אתר הקישורים לשיתוף הקבצים האהוב עליהם).

ומה לגבי סדרות וערוצים מחו"ל? המצב נהיה יותר גרוע. רק היום הופיע מאמר בו מופיעה הודעה כי ערוץ "הולמרק" מפסיק לשדר את שידוריו בארצנו, ו-יס והוט הולכים להעיף אותו מהממיר כבר בסוף חודש זה, כך שאם תרצו לראות פרקים ישנים של סידרה בצורה חוקית ששודרו בהולמרק, כדאי שתשכחו זאת. 2 האפשרויות היחידות לראות סדרות מחו"ל (ורק חלק קטן מהסדרות) הוא דרך HOT VOD או דרך אתר Orange Time של אורנג'. הדרך של HOT לא מאפשרת צפיה דרך האינטרנט כלל וכלל והדרך של אורנג' רצה רק על אקספלורר עם Windows Media ועם DRM דרקוני וגם באיכות וידאו לא-מי-יודע-מה. במילים אחרות, אם עדיין תרצה לראות סדרות להיט שמשודרות עכשיו בחו"ל, האפשרות היחידה שלך: להוריד קובץ טורנט ולהפעיל אותו בתוכנת הטורנט שלך כדי להורידו ולצפות בו.

כמובן שחברות המדיה בחו"ל זועקות חמאס, אבל במקום שהן ישבו עם חברות הכבלים והשידור המקומיות לדוגמא (יס, הוט) ויסגרו איתם על פלטפורמה אינטרנטית שלקוחות המנוים על שרות זו או על שרות שבו אני שלא מנוי על הוט או יס ישלם X שקלים בחודש כמנוי ואוכל לצפות בשידורים בצורה חוקית, הן (חברות המדיה הגדולות כמו CBS, FOX, ABC וכו') מעדיפות לא לתת פתרונות ולצפות מהלקוחות לאכול אותה בשקט. בדיוק כמו מה שקרה היום עם ערוץ הולמרק: אף אחד לא שוחח עם הלקוחות, הערוץ ירד.

כך חלפה לה שנה שבה היה שיפור בכל הנוגע לוידאו ותכנים, אבל השינוי המיוחל שיוכל ממש לעזור לאזרחי ישראל – לא הגיע. אותן חברות מדיה ימשיכו לזעוק חמאס על "גניבות תוכן" ע"י הגולשים מצד אחד, אך לא יספקו לתושבים מחוץ לארה"ב כל פתרון מצד שני. גם חברות השידור בארץ לא ממש יצאו מכליהן עבור אותם גולשים המעוניינים לצפות (ולא שהם לא יכולים, הם בהחלט כן, אחרת לא היה HOT VOD לדוגמא) והמשתמשים ימשיכו להוריד תכנים בלי רשות, ו"בזק" תרוויח מכך ישירות.

הצעת החוק של נמרודי: לאן הגענו?

מי שקרא חדשות בשבוע החולף, בוודאי קרא על הצעת החוק של מו"ל מעריב עופר נמרודי יחד עם ח"כ יואל חסון מקדימה, ודניאל בן סימון ממפלגת העבודה. ההצעה באה "לתקן" מצב שאיש עסקים מחו"ל לא יוכל להיות בעלים (51%) של עיתון שיוצא פה בארץ, ושיוכל "להשפיע" על המדיניות. חלקם מודים וחלקם לא – שהם מדברים על שלדון אדלסון, יהודי שעשה את כספו בעסקי הקזינו והוא זה שמממן את עיתון "ישראל היום". ההצעה בסופו של דבר באה לחסל את "ישראל היום" דרך תהליך "תיקון" החוק הנ"ל. מה יותר טוב מלחסל מתחרה דרך הצעת חוק?

יובל דרור כתב פוסט על כך וקישור למאמר בדה-מרקר בו הילך נמרודי איימים ואמר ש"ישראל היום" עלול לגרום לסגירת "מעריב" אוטוטו ב-2010. כמובן שנמרודי מתעלם מההחלטות המחרידות שנעשו ב"מעריב", מה שגרם לו ליפול במכירות ובדירוג שוב ושוב. יניב אקרמן מ-NFC כתב טור בו הוא קורה להצעת החוק הנ"ל "הצעת חוק פחדנית ודיקטטורית".

אני קורא להצעה "הצעה הזויה לאנשים שלא חיים בפלנטה הזו", ואני אתן דוגמא להשתנות הדברים במרוצת השניים ממה שאני ראיתי בעולם ההיי-טק:

בעבר עבדתי בחברות היי-טק שפינקו את העובדים שלהם. מי שהיה מגיע מוקדם, היה מוצא במטבח/חדר האוכל את עיתוני היום. עובדים של אותה חברה היו מגיעים למקום העבודה בבוקר, מכינים להם כוס קפה, ומעלעלים בעיתון, ולאחר כחצי שעה לערך הם היו הולכים לשולחנם להתחיל בעבודה שלהם. עם השנים, פחתה כמות האנשים שהיתה יושבת במטבח להציץ בעיתונים עד שהגיע מצב שכמעט איש לא היה מסתכל בעיתונים. אנשים היו מגיעים, מכינים קפה, לוקחים את הקפה לשולחן וקוראים את החדשות במחשב שלהם. הם העדיפו את YNET, וואלה, הארץ, דה-מרקר, גלובס ואחרים על פני העיתונות המודפסת.

המספרים כיום גם מוכיחים את הדברים אחרת: פחות ופחות אנשים מעוניינים לעשות מנוי לעיתונות המודפסת ומעדיפים לקרוא את החדשות ממסך המחשב שלהם בגלל סיבות מובנות: החדשות מעודכנות, אפשר לקרוא את זה ממספר מקורות, יש הרבה יותר היצע ואף ניתן למצוא חומרים בעניין הכתבות באתרים אחרים ברשת, אז למה להתלכלך מהדיו והנייר של העיתון?

"ישראל היום" נותן משהו שנוסה ע"י אחרים אך דווקא "ישראל היום" מצליח בו יותר: לתת חדשות בתמציתיות, קצת רכילות, מאמרים מפובליציסטים שונים שנפרסים על פני הספקטרום הפוליטי בארצנו, תשבץ, ספורט, מודעות ועוד כמה דברים. העיתון לא מחפש להעסיק זמן רב את הקורא, אלא לתת לו את הכל מוכן, לעוס ומתומצת. יתרון נוסף של העיתון הוא שהוא קיים 1 ל-1 גם באינטרנט ב-2 צורות: בצורת סריקה דיגיטלית של העיתון, ואם מקליקים על הכתבות (דאבל קליק) מקבלים את הכתבה בפורמט טקסט פשוט שניתן לשמור, להדפיס, להעתיק ולהדביק במקומות אחרים, כלומר אם אני מעוניין לצטט פיסקה או יותר מכתבה, כל שעלי לעשות הוא להקליק על הכתבה, להעתיק מפורמט הטקסט הפשוט ולגמור עניין, וכמובן, העיתונים מאתמול ושלשום (עוד מההתחלה) גם נמצאים לעיני כל ללא כל תשלום נוסף, ועל כך הם ראויים לשבח.

"ישראל היום" הוא בעל אופי פוליטי ימני. האם זה רע? אינני חושב. יש כאלו שיסכימו עם הקו שנוקט העיתון ויש כאלו שלא. יש גם עיתון שהוא "שופר" השמאל, אם מישהו שכח: "הארץ", ושניהם בעצם נוקטים פחות או יותר באותה שיטה: הם מסתכלים על הצד שלהם ולמען ה"איזון" הם מפרסמים מאמרי דעות מפובליציסטים מהצד השני של המפה: משה ארנס ב"הארץ" ויוסי ביילין ב"ישראל היום".

אינני מבין לשם מה צריך את אותו תיקון להצעת החוק הזו ומדוע לכל הרוחות זה משנה אם מר אדלסון הוא תושב ישראל או תושב חוץ. הוא אינו מנסה "לקנות" בחירות בו או בכל מועמד אחר. ביבי הוא מקורב של אדלסון והוא כבר ראש ממשלת ישראל. לו היתה עיסקה כלשהי בין אדלסון לנתניהו, אז בהחלט היה צריך וכדאי לחפור ולראות אם יש קשר בין הון לשלטון בין שני האנשים האלו, אבל בינתיים לא רואים שום קשר. בשביל אדלסון זו השקעה פרטית שלו בלהקים עיתון שמחולק בחינם, בדיוק כמו שידיעות אחרונות הפיצו את "24 דקות", רק ש-"24 דקות" כשל כי הוא היה לא יותר מאשר העתק/הדבק מ-YNET בשעה ש"ישראל היום" כפי שכתבתי, הוא עיתון שונה לחלוטין.

כיום אנשים יותר ויותר קוראים חדשות מכל מיני מקורות שחלקם אפילו אינו בעברית כי הם רוצים יותר מידע ואם אפשר, הם יעדיפו את הידיעות המקוריות ולא יסתפקו באיזה תרגום, כי האינטרנט נתן סוף סוף אפשרות לקבל ידיעות ותכנים מכל מיני מקומות בעולם בעלות חיבור לאינטרנט בלבד. הצעת החוק הזו נועדה להכשיל את מר אדלסון בתואנה שבסופו של דבר היא תואנת שווא: אין חובה לקרוא את העיתון, העיתון אפילו אינו מחולק בכל הארץ וכל עוד העיתון אינו עובר על שום חוק, משלם את מיסיו וממשיך לפרנס אנשים, אין שום סיבה מדוע העיתון לא ישאר כמו שהוא כיום. אם "מעריב" עשו צעדים שטותיים שגמרו להם להגיע למצב שהם נמצאים בו כיום, אז הם צריכים לשלם לבד את המחיר ולא להפיל את זה על יהודי תושב חו"ל שרוצה להשקיע את כספו בעיתון חינמי בישראל.

אני חייב לציין שהתנהגות חברי הכנסת הינה מוזרה מאוד: "אוף דה-רקורד" חברי הכנסת מתנגדים להצעה, אולם הם "חוששים" מהתגובה של ידיעות אחרונות ומעריב (כן, גם ידיעות אחרונות מסכימים להצעה של נמרודי) בכך שכשיגיעו הפריימריס, העיתונים לא יכתבו עליהם מאומה. אני תוהה: אז על מי העיתונים האלו יכתבו? עליי? על החתולה שלי? הרי העיתונים האלו כותבים על חברי הכנסת הנ"ל כי הם מצפים למכירות נאות, לא רק בשביל להלל ולשבח ולפאר את אותם חברי כנסת, ואם אותם חברי כנסת כל כך מחפשים פרסום, שישמעו על דבר שנקרא "אינטרנט", "בלוגים" ועוד דברים כאלו, כי בסופו של דבר אלו המצביעים יושבים הרבה יותר מול המחשבים וגולשים באינטרנט ובחדשות באינטרנט מאשר על העיתונאים וגם כתבת סוף שבוע על ח"כ זה או אחר לא תיזכר זמן רב וכתוצאה מכך האימפקט שלה על תוצאות הבחירות לא ישפיע כל כך (תלוי כמובן מתי זמן פרסום הכתבה).

כדאי, כדאי מאוד ש"תיקון" הצעת החוק הזה יזרק לפח ע"י אותם חברי כנסת, כי אין בו שום תועלת לאזרחי מדינת ישראל זולת תועלת למר נמרודי שמחפש להפיל בעקיפין עיתון חינמי. אם מר נמרודי לא יודע להתמודד ולתקן את הבעיות של מעריב, אולי כדאי שימצא לעצמו תחום רווחי אחר.

אינטל מציגה: N450, D500, D510

במזל טוב אינטל הכריזו (די בהפתעה למען האמת) על שלישיית מעבדים חדשים במשפחת Atom, ולהלן השלישיה:

  • לנטבוקים, ישנו מעבד N450 שהוא יותר קטן מ-N270/N280 ויש גם שיפור של 20% בצריכת האנרגיה שלו.
  • לדסקטופים ברמה "התחלתית" אינטל הוציאה את D500 ו-D510 כאשר ההבדל ביניכם הוא ש-D510 הוא מעבד כפול ליבה וה-D500 חד ליבה. המעבדים גם מיועדים ל-Nettops.

בשלושת המעבדים הנ"ל אינטל הכניסה לתוך המעבד את הצ'יפ הגרפי ואת בקר הזכרון, כך שבמקום 3 צ'יפים, זה הופך ל-2 צ'יפים.

מבחינת שינויים מאסיביים, אין כאן חדשות ממשיות. אינטל הכניסה את ה-GMA500 (צ'יפ ענתיקה במובנים של היום) והאיצה את מהירות השעון של החלק הגרפי ב… 67 מגהרץ, כלומר החלק הגרפי ירוץ במהירות 200 מגהרץ. מה זה אומר לך המשתמש? לא הרבה. אם מקודם לא יכלת לנגן סרטי HD ברזולוציה של 1080P עדיין לא תוכל להריץ. יש קצת יותר חסכון בצד של הסוללה (ה-N450 צורך 5 וואט בהשוואה לדור הקודם שצרך 6 וואט).

ה-D500 וה-D510 קצת יותר מעניינים: הם מתאימים למחשבים מאוד זולים כאשר צריכת החשמל שלהם נעה בסביבות ה-13 וואט, וסביר להניח שאינטל בקרוב תוציא גם לוחות אם עם מעבדים מובנים, כך שאם תראו הצעות למחשבים אישיים (לא ניידים) בסביבות ה-1000 ש"ח ומטה, סביר מאוד להניח שאלו המעבדים שיהיו בהם.

ASUS היו הראשונים לצאת עם נטבוק עם הצ'יפ הנ"ל וב-CNET בדקו דגם נוסף (1005PE) עם N450 ושם מצאו כי המחשב מצליח להריץ את מבחן "יבוש סוללה" (המבחן פשוט מריץ סרט וידאו בלולאה עד שנגמרת הסוללה) עם תוצאות מרשימות מאוד: 8 וחצי שעות עם הסוללה שמגיעה אותו, מה שמתורגם ליותר מ-10 שעות עבודה במצב סטנדרטי. בהחלט מרשים.

מי שמחפש לקנות מחשב נייד נחמד לילד/ה שלו בבית וכל מה שהילד/ה עושה זה גלישה, מסנג'ר, קצת מיילים ומשחקי פייסבוק למיניהם (ישמרנו האל מ-Farmville!), מחשב עם מעבד N450 יהיה יותר ממספיק עבור ה"תכשיט" שלכם, רק שלא צריך להמתין עד שיתחילו בארץ למכור את הנטבוקים עם ה-N450, כי אין הרבה הבדלים בינו לדור הקודם.

לעומת זאת, מי שמעוניין במשהו שגם יכול להריץ דברים כמו Sims 3, וידאו ברזולוציה גבוהה וגם יש לו חיבור HDMI, גם יכול לקנות עכשיו נטבוק כזה (לנובו, HP ואחרים מציעים דגמים שונים) עם nVidia ION. שימו לב: ישנם 2 סוגים של ION: יש את ה-ION ויש ION LE כאשר דגם ה-LE מאיץ גרפיקה עד DirectX 9 ולא מעבד לכך, כלומר הוא רץ אחלה על XP, אבל בחלונות 7 לא תקבלו ביצועים מואצים.

אם לעומת זאת, חשקה נפשך במעבד החדש וגם בביצועים גרפיים של nVidia, תצטרך להמתין קצת ל-ION 2 של nVidia. כרגיל, אינטל שברו (מבחינת אלקטרוניקה) תאימות עם המעבדים החדשים כפי שמוסבר כאן. מכיוון שהצ'יפ החדש הנלווה ל-N450 (הלו הוא ה-NM10) נותן סוף סוף PCI Express, מה שאומר ש-nVidia יוכלו לדחוף צ'יפ גרפי חדש עצמאי, אבל את הדברים נדע בבירור יותר ב-Q1 2010.

לסיכום: המעבדים החדשים הם לא יותר מאשר התפתחות אבולוציונית. אינטל עדיין מנסים להילחם בתופעה שיותר ויותר נטבוקים נמכרים, מה שדופק את מכירות המעבדים היותר רווחיים (כמו עניין המחשבים עם מעבדי ה-CULV שלא ממש תופס תאוצה). מהצד השני, יצרני המחשבים דווקא אוהבים את עניין המכירות (המאוד גבוהות) של נטבוקים והם מנסים לדחוף את המעטפת עוד ועוד: פעם אינטל הגבילו את גודל המסך עד 10.2 אינטש, היום לנובו ואחרים כבר מציעים מחשבים בגודלי מסך של 12 אינטש עם מקלדת מלאה ואני מאמין שהדחיפה תימשך לכיוון ה-13.3 אינטש. האם כדאי להמתין לנטבוקים שיצאו עם המעבדים החדשים? לדעתי, לא ממש. השינויים והיתרונות הם מזעריים, אלא אם אתה מחפש נטבוק גרפי שיתן ביצועים מעולים יותר ממש שיש כיום, ולכך כדאי להמתין שיצא ION 2.

צנזורה נוסח רבנים חרדיים

אתחיל בסיפור קטן: בהיותי צעיר בשנים, למדתי בישיבה בשם “מגדל אור”. הזמנים היו (יחסית) בהתחלת קיומו של המושג “המחשב האישי” בארץ. באותו זמן, מחשבים אישיים היו נחלת מועטים בלבד, כמעט שלא בבתי ספר (בוודאי שלא בישיבות). יום אחד בישיבה כינסו אותנו להרצאה בה הרצה מישהו על המחשבים המודרניים ואז מחשב שפעם היה תופס אולם שלם נכנס כיום במחשב “זעיר” כמו ה-Apple II. אותו מרצה הדגים מס’ תוכנות, מס’ משחקים, וכאן התחיל לי “מגה קראש”: התאהבתי בדברים האלו. לאחר סיום ההרצאה, הודיע לנו רב הישיבה (הרב דוד גרוסמן, אדם יקר ומדהים) כי כבר בקרוב תוקם כיתת מחשבים תודות לתרומה נדיבה של יהודי אמריקאי.

כשהגיעו המחשבים, התחלתי יותר ויותר להתלהב מהציוד, מהגרפיקה, משפת בייסיק, המוניטור (מישהו זוכר Call 151? 🙂 ), מהדיסקטים וכו’, כמו ילד קטן שמצא צעצוע. ככל שהיה מותר לי להישאר במחיצת אותם מחשבים וללמוד אותם, הייתי נשאר.

כמובן שאצל חרדים כמו אצל חרדים, כל דבר קטן מתקבל בחשדנות (במיוחד שהמרצה שהדגים בפעם הראשונה השתמש במסך טלויזיה קטן ולא במוניטור, מה שהדליק נורות אדומות אצל כל מיני מורים ומדריכים שראו את ההרצאה), וגם אני חטפתי את מנת ה”אתה תמשיך עם זה ותגיע לגהינום”. האמת? הם רק בטיפה טעו: ההתלהבות שהיתה לי אז היא זו שסללה את דרכי בהתעניינות במחשבים, עוד בימים שהמושג “חנון מחשבים” היה כינוי גנאי, וזה מה שהיום שם לי את הלחם על השולחן ומפרנס אותי.

למי שלא ראה ולא שמע, בשבוע שעבר פורסם “גילוי דעת” של בכירי הרבנים נגד אתרים כמו “בחדרי חרדים”, “אתרוג” וכו’ וכו’. אותם אתרים שלא רצו כמובן להסתכסך עם אותם רבנים (וליתר דיוק עם גורמים אחרים הקשורים לאותם רבנים), מיהרו להוריד את השאלטר או שפשוט עשו צעדים אחרים הקרובים (יחסית) לסגירה או שינוי הנהלה, הכל כדי לרצות את אותם רבנים.

למי שאינו יודע, מטרת הפורומים האלו היה פשוטה: לתת לקהל שלהם אפשרות להתבטא בנושאים המעניינים אותו בתוך האוכלוסיה החרדית עצמה על זרמיה השונים. היו בפורומים כל מיני מנהלים שהיו מוודאים כי רכילות או לשון הרע לא תופיע בפורומים, והיו דיאלוגים מעניינים, שאלות ותשובות בענייני דיומא, כמובן הכרויות ועוד ועוד.

אבל כפי שכתבה טלי פרקש בטור שלה היום ב-YNET: זה לא שהרבנים החליטו שלא בא להם שיהיו פורומים כאלו. אותם רבנים לא רק שלא ממש מבינים בפורומים, אלא גם אם הם היו מבינים, הם לא היו מופיעים שם מחוסר זמן. מי כן היו? העסקנים, הפוליטיקאים וכל מיני חלכאות שראו פתאום שדווקא לציבור החרדי יש בהחלט תלונות על שקרים, על הבטחות שלא קוימו, ואנשים התחילו פשוט להוציא את הדברים החוצה. אמנם בנימוס, אך עדיין – החוצה.

כל מה שהיו אותם עסקנים צריכים לעשות הוא משהו פשוט: להדפיס מס’ ביקורות מושחזות, לתת לרב ולהסביר לרב כי זה מה שהולך בפורומים: הכפשות, השמצות ועוד ולתהות “בתמימות” מה הרב יעשה? הרב, שלא ממש מבין משהו באינטרנט, מחליט להיפגש עם רבנים אחרים (שגם הם הוזנו באותו רעל) ואז יוצאת החלטה: לסגור את השאלטר.

אני חייב לציין שזו אחת מההחלטות הכי מטומטמות שיש. מדוע? מסיבה פשוטה אחת: אותם פורומים מטרתם היתה לתת “בית” לאותם חרדים שרצו לגלוש, בית מוגן, ועתה במחי החלטה מטומטמת אחת, אותו בית נהרס. לאן ילך אותו בחור חרדי המעוניין להיכנס לפורומים ולשוחח? כמובן, לתפוז או נענע או וואלה, ואותם פורומים לא מנוטרים ולא מוחקים טקסטים עם לשון הרע או רכילות, מה גם שיש פורומים רבים בתוך אותם אתרים שיצליחו למשוך את אותו חרדי לאותם “מ’ט שערי טומאה” שממנו מזהירים את קהל החרדים מהשכם ועד הערב. תודות לאותה החלטה אומללה, הם יגיעו גם יגיעו לאותם שערים, בדיוק כמו שמשפחות חרדיות המנדות בחור שהחל לחזור בשאלה, ומי מחכה לו בחוץ? בדיוק אותם אגודות שבהחלט יעודדו אותו לחזור בשאלה. אמרתי טמטום?

יש דרישה לפורומים לקהל החרדי ואני מאמין שגם לאחר אותה הורדת שאלטר, יקום לו דור חדש של פורומים שהפעם ידאג לעקוף את אותו מכשול של רבנים סוגרים, ופשוט המנהלים יכתבו תחת כינויים או שתהיה הנהלה חילונית שלא ממש מעניין אותה מה הרבנים אומרים. אחרי הכל, מדובר פה בביזנס לא קטן עם אוכלוסיה שאפשר לעניין אותה בפרסומות לסקטור שלה ואין עדיין רוויה בשוק הזה. הצנזורה הפעם תהיה הרבה פחות קפדנית, ואת השטיקים שעושים אותם עסקנים בעיתונות החרדית, הם לא יוכלו לעשות זאת שוב בכזו קלות באינטרנט.

עוד משהו קטן לסיום: חילונים רבים מנסים להשוות חרדים לדתיים, וההשוואה הזו מוטעית לחלוטין. הציבור הדתי שומר על קיום המצוות, אך אינו צריך “אינטרנט רימון” בכדי לגלוש באינטרנט. הציבור הדתי קורא עיתונים חילוניים ומשתתף בפורומים ואתרים חילוניים והם מודעים למה מותר הלכתית ומה אסור, ועניין ה”רב” אינו תופס בציבור החרדי שעל פיו ישק דבר בצורה מוחלטת. כדאי לשים לב להבדל בין לבין.

האל או הצבא?

בשבוע וחצי האחרונים עניין הסרבנות תפס תאוצה באופן מפתיע דווקא מכיוון ישיבת ההסדר "הר ברכה", ולאחר שראש הישיבה הרב מלמד יצא בהצהרה כי הוא בעוד סרבנות, וזאת בניגוד לשאר ישיבות ההסדר שמתנגדות בתוקף לסרבנות. שר הבטחון ברק תפס את אותה סרבנות וגינה אותה, וקרא לרב הישיבה לבירור מעל גלי האתר. הרב מלמד לא אהב את הצעד וסירב לפגישה, ובתגובה אהוד ברק החליט להסיר את הישיבה מההסדר בין צה"ל לישיבה.

מס' ימים לאחר מכן הופיע גם מכתב של כמה חיילי מילואים שגם הם בעד סרבנות. העיתונות כמובן עשתה מזה מטעמים, פובליציסטים שמאלניים (וגם כל מיני צבועים אחרים) השחיזו את עטם והתחילו לקטול הן את הרב, הן את החיילים שכתבו את אותו מכתב, וגם קטלו את רעיון ישיבות ההסדר. אתם יודעים – אם כבר, אז כבר..

כל המהומה הזו התנפחה מדבר די קטן: דעתו של כבוד הרב היא שאסור לפנות ישובים. זו גם דעה של חצי מהעם הזה ושל רוב סיעות המרכיבות את הקואליציה. זוהי דעתו שלו ועל דעה לא מכניסים בארצנו לכלא (בניגוד לחלק ממדינות אחרות שנמצאות סביבנו). לו היה מתבטא נכונה הרב, אז הוא היה אומר משהו בסגנון: לעניות דעתי, אין לפנות ישובים או משהו קרוב לכך, וזה לא היה יוצר כותרות, כי הרב אינו היחיד בכך, רק מה שיצא בסופו של דבר בתקשורת, הוא שהרב בעד סרבנות.

סרבנות היא מילה גדולה ומאיימת ואוסיף ואומר כי היא דבר הרסני: שום מפקד לא יכול לבצע אפילו דבר אחד אם פקודותיו יסורבו ע"י הפקודים שלו. החיילים והקצינים הם בסופו של דבר גם פקודים של מישהו מעליהם לפי ההיררכיה הצבאית, כך שיוצא שכל אחד הוא בעצם ממלא פקודות של מישהו מעליו. החיילים כמובן אינם רובוטים ובד"כ כשיש בעיה למלא פקודה, הפקוד משוחח עם המפקד מעליו לראות אם יש מקום לשנות את הפקודה או לא לבצע. אם החייל מצהיר "אני מסרב", אז המפקד מעליו יכול להגיש טופס תלונה (טופס 630, זוכרים אותו? כותב שורות אלו מכיר את הטופס מצעירותו היטב) והחייל ישפט ותהיה לו הזכות להסביר את דבריו והקצין השופט יצטרך להחליט אם החייל צודק או טועה ומה העונש שהחייל אמור לשאת בו (ריתוק, על תנאי, כלא צבאי, קנס וכו').

החיילים שהניפו שלטים, הרב שהביע דעתו בעד סרבנות, חיילי המילואים שכתבו את אותו מכתב, בסופו של דבר ליבו את האש שלא בטוח שהם רצו שתובער בכלל ונפלו כפרי בשל לידי אותם עיתונאים שמחפשים את הצהוב, את אותו חילול השם, את הסכסוך של האל או הצבא, ולעניות דעתי, זה לא היה אמור להגיע לכך בכלל. (קחו פוסט לדוגמא על איך מתוארים אותם חיילים ע"י מישהו "מתון")

כל חייל, בין אם הוא בסדיר, בקבע או במילואים, יש לו את זכות הסירוב. יכול להחליט לסרב פקודה, בין אם זה לעשות עבודות רס"ר, להגן על ישובים שאידאולוגית הוא מתנגד לקיומם או לפנות ישובים. ה"זכות" הזו מגיעה עם קנס די כבד: יש מצב שאם תסרב לאותן פקודות, תחטוף מס' שבועות כלא צבאי.

לכן אני רוצה לאמר במלוא הכבוד לאלו המתנגדים לפינוי ישובים מטעמים דתיים: חבר'ה, יש הרבה בחוץ שמחפשים להפוך אתכם ל"דתיים משיחיים קיצוניים". אל תשחקו לידיהם. מי שרוצה להתנגד לפינוי ישובים מטעמים דתיים ו/או אידאולוגיים, שיסרב לאותה פקודה מתי שהוא יקרא לבצע כך ושיהיה מוכן לחטוף כלא צבאי למס' שבועות. התארגנות ושילוט כנגד פינוי רק יצרו לחץ להיכנס בכם הרבה הרבה מעבר לפרופורציות, וחבל.

מחיר הפיטורים

רבים מעובדי ההיי-טק שמעו את החדשות בשנה שעברה ש-HP רוכשים את חברת EDS בסכום אסטרונומי של 13.9 מיליארד דולר. מי שמכיר את השוק הזה יודע: אחרי רכישה כזו, צפוים פיטורים המוניים. לא רק כדי למנוע כפילויות (כמו שטורחים ראשי חברות לספר) אלא גם לקצץ בכל מיני מחלקות שדורשות משאבים כספיים רבים שלעיתים במבט ראשון לא נראים מוצדקים (אך אלו שמבינים באמת בדברים יודעים שההשקעה מוצדקת).

כחלק מהפיטורים ההמוניים (24,000 איש) פוטרו ב-EDS אנשי ה-Main Frame שאחראים על שרותים קריטיים, כי ההנהלה חשבה שיש לה אנשים שבטח יבינו משהו אם תקרה תקלה, וגם הצוות ב-EDS בנה תוכנית חרום שאם תיפול מפלצת כמו Z10 של IBM, תהיה מערכת לגבות אותה.

רק שמישהו שם שכחת משהו "קטנטן" שהיה חשוב מאוד לבצע בשבוע שעבר: עדכון מיקרוקוד מאוד חשוב ש-IBM שחררה. מדוע שיזכרו זאת? HP הרי פיטרה את אלו שזה המקצוע שלהם: לתחזק שרתי Mainframe של IBM, אז איש לא עידכן את המפלצת של IBM, וכתוצאה מכך תוכנת אישור הצ'קים שהיתה רצה על המערכת ומבוססת על פלטפורמת Direct Connect ומשרתת לקוחות ענקיים ובנקים כמו RDS הפסיקה לרוץ.

ב-EDS היו רגועים: לשם כך הם הרי הקימו מערכת DRP חלופית, אז מה יותר קל מלעבור למערכת החלופית ואז למצוא איזה פתרון כלשהו (שהצוות אפילו לא יודע מהו) לשרת הראשי? רעיון אחלה, אבל כשניסו לבצע את זה, גם שם זה לא עבד כי.. גם שם לא עדכוני את המיקרו-קוד.

מה בסופו של הדבר הנזק? 12 שעות שהמערכת למטה, לקוחות יוקרתיים עצבניים בטירוף ומכיוון שיש חריגה מאסיבית ב-SLA, אז HP יצטרכו לשלם קנסות גדולים ויש חשש גם לאבד את אותם לקוחות, שלא לדבר על השם שלהם כספק שרות.

אז הנה מסר קטן למנכל"ים ומנהלים בחברות כמו HP ואחרות שרוצות לפטר אנשי Mainframe: אם השרתים הנ"ל לא הולכים להיות מושבתים עקב שדרוג לפלטפורמה אחרת, אל תפטרו אותם. מערכות כמו Z10 ו-Mainframe אחרים הם הדבר האחרון שקל לתחזק! אלו מערכות שברגע שהן למעלה הן מייצרות רווחים 24/7 לבעליהם וברגע שהן תקולות, ההפסדים הם ענקיים ושום חסכון בכח אדם (כמו פיטורי אותם אנשים) אינו שווה את החסכון הזה שגם הוא יעלם ברגע שתהיה תקלה. להשיג מנהלי רשתות Windows זה מאוד קל. מנהלי רשתות Linux קצת יותר קשה, אבל אנשי ניהול Mainframe להשיג זה הכי קשה. אל תאמינו לי, תשאלו את אנשי בנק פועלים מה קרה להם כשה-Mainframe שלהם היה למטה ל-3 ימים והם התסמכו על מיקור חוץ. לא נעים.

(תודה ל-The Register על המאמר המקורי)

לאראבי? לאראביי…

החדשות מרויטרס ומסוכנויות ידיעות אחרות כמו שאר אתרי הטכנולוגיה היו לא כל כך מפתיעות לגבי הפרויקט כרטיס הגרפי של אינטל (Larabee): אינטל החליטה לבטל בשלב זה את הרעיון להתחרות ב-Nvidia וב-AMD (או ליתר דיוק בזרוע הגרפית של AMD הלו היא ATI).

אינטל ניסתה עם לאראבי רעיון נחמד: הבה ניקח ליבות פנטיום קלאסי (ומאחור יותר הוסיפו לו תמיכה של 64 ביט), נדחוף כמה עשרות כאלו, נבנה מערכת מטמון נבונה (אפשר לקרוא על כך בהרחבה כאן) ובכך נאפשר לתכנת את הכרטיס כמו שמתכנתים מעבד X86 כיום (כמובן בשוני הנחוץ כשמדובר בליבות רבות) ובכך נוכל להציג תלת מימד יותר “אמיתי”, ניתן Ray Tracing הרבה יותר מהיר וחזק וגם נתמוך במשחקים קיימים, אך הדגש היה יותר על Ray Tracing ובכך שהאריכטקטורה היתה משהו בין מעבד מרובה ליבות ל-GPU. נשמע סלט? הרבה גם חשבו כך.

בסופו של דבר אינטל החליטו לבטל את הכרטיס ולהפוך את לאראבי לפלטפורמת תוכנה. מקורות יודעי דבר מוסרים כי ב-nVidia וב-ATI נשלפו בקבוקי שמפניה, שמחה ודאחקות על חשבון אינטל.

כשעוקבים אחרי כל ההתפתחות של לאראבי, קשה לתהות מה לעזאזל קורה עם אינטל. מבחינת צ’יפים גרפיים, אינטל משתרכת אי שם מאחור עם הצ’פ האחרון שלה (סידרת GMA X4500) בהשוואה ל-Geforce 8400 הענתיקה של nVidia. יש לו ביצועים לא רעים ברזולוציות נמוכות אבל כשמעלים את הרזולוציה, כל יתרון שהיה ל-X4500 פשוט עף החוצה והוא פשוט נכשל.

האם אינטל חיפשה להיכנס יותר לתחום ה-Real time Ray Tracing או משהו קרוב לכך? כי אם כן, כל מה שהם היו צריכים לעשות הוא פשוט: ליצור קשר עם חברת Caustic Graphics, להבטיח להם שהם לא יתערבו להם בפיתוח ופשוט לרכוש אותם תמורת צ’ק שמנמן של 8-9 ספרות (ובאותה הזדמנות לזרוק מקומה שלישית דרך החלון את סמנכ”ל המכירות שמבין כנראה במכירות כמו שאני מבין בלרחף באוויר: ממתי מפרסמים את כל הפרטים על דור שני של הכרטיס בשעה שאתה רק מתחיל למכור דור ראשון והדור השני יוצא עוד שנה? מי ירצה לקנות את הדור הראשון??) ואז היה לאינטל פתרון מעולה שהיה אפשר לשלב אותו יחד עם הפתרון הגרפי שיש כיום, ואז היה מקום של כבוד לאינטל בין המתחרים.

שוק המעבדים הגרפיים הוא שוק רצחני. זה שוק שבו אי אפשר לנוח לרגע. המתחרים שלך מוציאים לשוק שבבים וכרטיסים כל 6-9 חודשים ומוסיפים עוד ועוד פונקציונאליות לפי דרישות השוק, ומי שירצה לראות מה nVidia למדו מאינטל ומהשוק, מוזמן להסתכל את משפחת הצ’יפים החדשה של הנ”ל, הלו היא Fermi, ושם nVidia דוחפים 512 ליבות, חישובי נקודה צפה מתקדמים, זכרון ECC, דיוק כפול ועוד. זה כמובן מיועד ל-HPC אך אותו צ’יפ הוא בסיס לצ’יפים לגרסאות לצרכן, מה שאומר שהביצועים יהיו הרבה יותר גבוהים מדור קודם שהיה דור ה-GTS. גם ATI לא יושבים על התחת ומתכננים דברים שיצאו בקרוב, כך שהשוק הזה הוא שוק מאוד דינמי, וקשה לי להאמין שאינטל תוכל לעמוד בקצב הרצחני הזה של התפתחויות בשוק הגרפי.

אינטל צריכים לעשות חושבים, ואולי להחליט סוף סוף להפסיק את המלחמה המטופשת עם nVidia על זכיונות. זה לא שאינטל מפסידים על מכירות המעבדים (הם מרוויחים והרבה! הרבעון האחרון הם הכניסו 9.4 מיליארד דולר!), הם יכולים לאפשר ל-nVidia ליצור עבורם צ’יפסטים עבור המעבדים ולוחות ברמה בינונית ומעלה. אחרי הכל, nVidia הוכיחו שכשזה מגיע לצ’יפסט שלהם, הוא הרבה יותר טוב מהפתרון שאינטל נותנת, הן מבחינת תוספת פונקציונאליות (2 חיבורי רשת, Firewall ברמת החומרה, Firewire ועוד) והן מבחינת תמיכה לדברים כמו ריבוי כרטיסים גרפיים (2 ומעלה). המלחמה הזו שיש בין אינטל ל-nVidia מזיקה ל-2 החברות ואפילו ה-FTC החליט לבדוק את ההאשמות ההדדיות וכשה-FTC נכנס, כדאי ל-2 הצדדים לגמור את הסכסוך ומהר.