תגובה לאודי הירש

udi-hirsh

אודי הירש כתב מאמר תגובה על הנאום של ביבי אתמול והייתי רוצה לנצל את ההזדמנות ולהגיב לאודי היקר לגבי מס’ נקודות שהוא העלה במאמרו.

נתחיל עם הדברים הנכונים: כן, ביבי בהחלט ניסה ללכת בין הטיפות ולרצות את כולם, אם זה פרס, ברק, כמובן את אובמה וגם את מפלגת הבית שלו, הליכוד וכן גם את גוש ימין. אם הוא מעוניין להישאר ראש ממשלת ימין, הוא חייב לרצות את גוש הימין ואם הוא רוצה להוריד את אובמה מהגב שלו אז הוא חייב גם לזרוק כמה עצמות לכיוונו.

נעבור לפספוס של אודי: ביבי אינו מנסה להפוך את עורו ולהיות “מאותרג” ע”י השמאל כמו ששרון עשה. הוא באמת ובתמים מאמין שאפשר להגיע להסכם שלום שריר וקיים עם הפלסטינים, מצב שבו יהיו 2 מדינות חיות זו לצד זו, כמו שהקהילה הבינלאומית מעוניינת, אבל יחד עם זאת, בניגוד לשמאל, הוא לא מוכן למדינת “פלסטין” בכל מחיר. הוא קובע מראש את הקווים האדומים של ישראל, קווים אדומים שרבים מאוד מהימין וגם מהמרכז יזדהו איתם: מדינה מפורזת בלי צבא, שישכחו מירושלים כעיר הבירה שלהם ומחלוקת ירושלים, ועוד מס’ תנאים הכרחיים. האם הצבת תנאים אלו מהווה בעצם “חירשות” לתלונותיו של העם הפלסטיני?

הבה נהפוך את המטבע לרגע: בשבועות האחרונים שמענו על מס’ מצומצם מאוד של אנשי חמאס, תחמושת וכו’. איך פתאום הרשות הפלסטינית, זו שלא עשתה מאומה לעצור את אנשי החמאס כבר מס’ שנים פתאום עוצרת? הוקוס פוקוס? פתאום יש להם כח אדם ונשק לעצור? שישראל תבעה שוב ושוב מהרשות לעשות זאת והרשות היתה “חירשת” לתביעותיה של ישראל עד כה, למעט 2-3 מעצרים, אז מדוע כשהרשות “מתחרשת” בשמאל שותקים? היכן התלונות כלפי הרשות? נעלמו כבמטה קסם?

גם בנושא העיוורון יש לי השגות: בשביל להיות ער לדברים של הצד השני, על הצד השני גם להסתכל ולהתחשב בנו. אנחנו מצפים מהפלסטינים לדברים מסויימים והפלסטינים בכוונה מתעלמים. כמובן שאינני בא להאשים את הפלסטיני הממוצע שכל מה שהוא רוצה זו מדינה משלו, אלא את ההנהגה שלו, אך לא רק אותם, אלא גם את קדימה והשמאל כאן שהכניסו את הפלסטינים לפנטזיות כאילו כל מה שהם ירצו הם יקבלו וזה רק עניין של מו”מ טכני, קצת בירוקרטיה, ניירת, שיחות פה ושם, והם יקבלו הכל.

ביבי בסופו של דבר היה צריך לעשות משהו אחד: להוריד את הפלסטינים מהאולימפוס, אותו אולימפוס שהשמאל וקדימה בנו, בו ירושלים וכל שטחי 67 חוזרים אליהם, עם הנחות מפליגות מאוד לגבי קיום הסעיפים שהם חתמו עליהם ועוד. היה צריך להפסיק את ריצת האמוק לכיוון אותו “שלום” כשאנחנו עם מכנס מופשל ונותנים הכל בלי שום תמורה בחזרה.

שלום? זה רעיון מצוין, לא בכל מחיר. הימין והמרכז בארץ יוכלו “לבלוע” קיום ישות פלסטינית לצד ישראל אחרי הרבה שכנועים ומריבות, אבל ממש ממש לא בתנאים שהשמאל מעוניין לתת לפלסטינים. יש גבול לכל תעלול.

Comments

comments

תגובה אחת בנושא “תגובה לאודי הירש

סגור לתגובות.