כל מי שפעם חשב לעשות פרסום כלשהו והלך לפרסומאי כדי להתעניין ולעשות פרסום לעסקיו ו/או למוצריו, שיש צורך בחשיבה רצינית איך להציג את המוצר, מה יהיה הכיתוב, לאיזה שוק המוצר מיועד והאם לשוק זה מתאימה פרסומת כזו או אחרת.

במחשבים לדוגמא, בשנות ה-80 היו פרסומות מגוחכות בהם ניסו למכור לאנשים מחשבים עם דוגמניות מצודדות שמחזיקות מגש עם מחשב (ששוקל בסביבות ה-15 קילו כולל מסך וכו’). היו גם פרסומות גרועות של קומפאק שגם שם שוב היו דוגמניות עם מחשב “נייד” ששקל בסביבות ה-8 קילו .. על חוף ים. בארצנו היו פרסומות גרועות למוצרים כמו תנורי גז (רוזייר) עם דוגמניות שנראו כמו פיות (היכן הקשר? אין קשר). בקיצור, פאדיחות לא חסר.

יצא לי לאחרונה בדרכי לקניות לראות את התמונה הבאה (אפשר ללחוץ עליה ולראות את הגירסה המלאה). מה יש לנו בתמונה? דוגמנית מצודדת בלבוש קצרצר מאוד באדום מלא, יושבת על שיש של מטבח עם הכיתוב “ללכת עד הסוף…”.

הפרסומת אולי נראית מצודדת, אבל לחלוטין מחטיאה את הקהל.

הבה נראה: מיהו קהל היעד שרוכש את המטבח? גברים, אבל מי מחליט על איזה מטבח הולכים? נשים, ונשים בלבד ברוב מוחלט של המקרים, ובכל ביקור בחנות מטבחים תראה מי בעצם הקובעת איזו מטבח ירכש.

לשים דוגמנית כזו מול נשים על מנת לנסות למכור את המטבח תתן תוצאה הפוכה בהרבה מקרים: לא זו בלבד שתמונתה של הדוגמנית על אותו מטבח תגרום להן לזעם קל ולהחלטה לא לרכוש את אותו מטבח, אלא שאלו הקנאיות מביניהן שיראו את בעליהן מזילים ריר על הדוגמנית החטובה יחליטו ברוב המקרים אוטומטית לפסול את המטבח.

מכיוון שהייתי בחנות כזו בזמן האחרון, החלטתי לבדוק האם אני צודק: ניגשתי למס’ רוכשות, שלפתי את המצלמה והראתי להן את התמונה, ושאלתי אותן בפשטות: האם תמונה מעין זו היתה גורמת לאותה אשה להתעניין במטבח הזה או “מרחיקה” אותה מרכישה של מטבח כזה. כולן בחרו באפשרות השניה (כולן: 8 נשים).

וכך יצא שבעל עסק ששם כמה אלפי שקלים על צילום, דוגמנית, גרפיקה, שילוט וכו’, רק דפק את עצמו בגלל פרסום כזה.

אודי הירש כתב מאמר תגובה על הנאום של ביבי אתמול והייתי רוצה לנצל את ההזדמנות ולהגיב לאודי היקר לגבי מס’ נקודות שהוא העלה במאמרו.

נתחיל עם הדברים הנכונים: כן, ביבי בהחלט ניסה ללכת בין הטיפות ולרצות את כולם, אם זה פרס, ברק, כמובן את אובמה וגם את מפלגת הבית שלו, הליכוד וכן גם את גוש ימין. אם הוא מעוניין להישאר ראש ממשלת ימין, הוא חייב לרצות את גוש הימין ואם הוא רוצה להוריד את אובמה מהגב שלו אז הוא חייב גם לזרוק כמה עצמות לכיוונו.

נעבור לפספוס של אודי: ביבי אינו מנסה להפוך את עורו ולהיות “מאותרג” ע”י השמאל כמו ששרון עשה. הוא באמת ובתמים מאמין שאפשר להגיע להסכם שלום שריר וקיים עם הפלסטינים, מצב שבו יהיו 2 מדינות חיות זו לצד זו, כמו שהקהילה הבינלאומית מעוניינת, אבל יחד עם זאת, בניגוד לשמאל, הוא לא מוכן למדינת “פלסטין” בכל מחיר. הוא קובע מראש את הקווים האדומים של ישראל, קווים אדומים שרבים מאוד מהימין וגם מהמרכז יזדהו איתם: מדינה מפורזת בלי צבא, שישכחו מירושלים כעיר הבירה שלהם ומחלוקת ירושלים, ועוד מס’ תנאים הכרחיים. האם הצבת תנאים אלו מהווה בעצם “חירשות” לתלונותיו של העם הפלסטיני?

הבה נהפוך את המטבע לרגע: בשבועות האחרונים שמענו על מס’ מצומצם מאוד של אנשי חמאס, תחמושת וכו’. איך פתאום הרשות הפלסטינית, זו שלא עשתה מאומה לעצור את אנשי החמאס כבר מס’ שנים פתאום עוצרת? הוקוס פוקוס? פתאום יש להם כח אדם ונשק לעצור? שישראל תבעה שוב ושוב מהרשות לעשות זאת והרשות היתה “חירשת” לתביעותיה של ישראל עד כה, למעט 2-3 מעצרים, אז מדוע כשהרשות “מתחרשת” בשמאל שותקים? היכן התלונות כלפי הרשות? נעלמו כבמטה קסם?

גם בנושא העיוורון יש לי השגות: בשביל להיות ער לדברים של הצד השני, על הצד השני גם להסתכל ולהתחשב בנו. אנחנו מצפים מהפלסטינים לדברים מסויימים והפלסטינים בכוונה מתעלמים. כמובן שאינני בא להאשים את הפלסטיני הממוצע שכל מה שהוא רוצה זו מדינה משלו, אלא את ההנהגה שלו, אך לא רק אותם, אלא גם את קדימה והשמאל כאן שהכניסו את הפלסטינים לפנטזיות כאילו כל מה שהם ירצו הם יקבלו וזה רק עניין של מו”מ טכני, קצת בירוקרטיה, ניירת, שיחות פה ושם, והם יקבלו הכל.

ביבי בסופו של דבר היה צריך לעשות משהו אחד: להוריד את הפלסטינים מהאולימפוס, אותו אולימפוס שהשמאל וקדימה בנו, בו ירושלים וכל שטחי 67 חוזרים אליהם, עם הנחות מפליגות מאוד לגבי קיום הסעיפים שהם חתמו עליהם ועוד. היה צריך להפסיק את ריצת האמוק לכיוון אותו “שלום” כשאנחנו עם מכנס מופשל ונותנים הכל בלי שום תמורה בחזרה.

שלום? זה רעיון מצוין, לא בכל מחיר. הימין והמרכז בארץ יוכלו “לבלוע” קיום ישות פלסטינית לצד ישראל אחרי הרבה שכנועים ומריבות, אבל ממש ממש לא בתנאים שהשמאל מעוניין לתת לפלסטינים. יש גבול לכל תעלול.

נהרות של דיו נשפכו על כל מה שקרה עם דודו טופז, האלימות כלפי מנהלים ב”רשת”, “קשת” ועוד, האיומים, ועוד. אין ספק שדודו טופז חרג לחלוטין מכל נורמה חברתית ואין שום הצדקה למעשיו, מזימותיו והנזק שהוא גרם בכל אספקט, אישי, נפשי, פיזי ועוד, ובטוחני שבתי המשפט בארץ ידונו בתביעות נגדו מצד הנפגעים, במיוחד שהוא הודה בדבר.

על כך רבים וטובים ממני כתבו.

אך ישנה נקודה אחת שדודו טופז מזכיר והיא נקודה חשובה. אפשר לראות את הקליפ שבו מדבר על כך דודו כאן.

ישנה איזו “מחלה” אצל אנשים מסויימים שברגע שהם מטפסים במעלה הסולם, הם מעדיפים “לשכוח” או להתעלם לחלוטין מכל מי שנמצא בסולם “למטה” מהם. אני אתן דוגמא שקרתה לי לפני מס’ שנים:

יצא לי להכיר בחור נחמד שלא אזכיר את שמו. הבחור היה ממש “שד” בתכנות בשפות שונות. שנינו הגענו מחברות “גולגולות” שונות ועבדנו יחד במשך מס’ חודשים. היה כיף לעבוד עם הבחור שהפעיל “ראש גדול” ותפס את הבעיות עוד כשהיו לא מהותיות וטיפל בהן. העבודה הסתיימה לאחר מס’ חודשים, אני המשכתי לעבודה אחרת וגם הוא. כל אחד מאיתנו הוסיף את השני ל-Google Talk שלו ודרכנו נפרדו.

חלפו מס’ שנים ואותו בחור התקדם בסולם התפקידים בחברה ידועה ואני חיפשתי עבודה אחרת לאחר שהמעסיק שעבדתי אצלו פשט רגל. באותם ימים מישהו גילה לי כי באותו חברה בו אותו בחור נחמד עובד, קיימת פוזיציה שמתאימה לי ככפפה ליד והם מחפשים בדחיפות מישהו. נו, אם הבחור מכיר אותי ועובד באותה חברה, אז אולי הוא יוכל לעזור להתקבל יותר בקלות.. כך לפחות חשבתי, ושלחתי אליו את קורות החיים שלי ובקשה אם הוא יוכל לקדם את זה..

חלפו מס’ ימים. דממה. כלום לא שומעים מהבחור. ניסיתי להשיג אותו בגוגל טוק.. אין תשובה. ניסיתי טלפון, יש רק מענה קולי שהוא לא מתייחס להודעות. חשבתי כבר אולי שפגעתי בו בלי כוונה או משהו ולכן יצרתי קשר עם חבר שלישי שמכיר אותו. אותו חבר שלישי הפתיע אותי: גם לו אותו בחור ניתק קשר ומתעלם לחלוטין ממנו, זה לא שאני פגעתי, זה משהו שהוא החליט לעשות: לנתק קשרים מהעבר.

אם לא רוצים קשר איתך, סביר להניח שלא תנסה בכח להחזיר קשרים, ולכן החלטתי להמשיך הלאה, התקבלתי לעבודה ושכחתי לחלוטין מהעניין.

חלפו מס’ שנים ובוקר אחד אני מקבל “שלום” בגוגל-טוק מאותו בחור שהתעלם ממני בעבר כשהייתי זקוק לו. הייתי נימוסי, שוחחנו קצת ומתברר שעומדים לפטר את הבחור והוא מחפש אם אני מכיר או יכול “לשדך” בינו לבין חברה שתתן לו עבודה במקצועו. עכשיו היו לי 2 ברירות: האחת היא להתעלם ממה שהיה בעבר (הוא לא התנצל) ולהפנות אותו למישהו, או האפשרות השניה: לחסום אותו בגוגל-טוק ושילך לעזאזל הוא וההתנהגות הבזויה שלו. לאחר מחשבה החלטתי ללכת באמצע: המלצתי לו שיפנה לחברות כח אדם (מבלי להפנות אותו ספציפית למישהו).

זו דוגמא אחת שאני בטוח שרבים וטובים מכירים. עכשיו נחזור לדודו טופז.

דודו מציין בצדק לדעתי את העניין הזה שסלבריטיז הופיעו אצלו ואילו כשהוא היה צריך אותם בגלל רייטינג נמוך, הם התעלמו לחלוטין ממנו, וסלבריטאים רבים שוכחים שאנחנו מדינה קטנה, שאחד מכיר את השני (שעוזר לדפוק את השלישי, אבל זה עניין אחר), ושפעם אתה למטה ופעם למעלה ואם תדרוך על אלו שמתחתיך, יגיע היום שאתה תצטרך אותם והם יתעלמו ממך. אני שוב ידגיש ואומר: זה שסלבריטאים התעלמו מדודו אינו מצדיק אלימות בשום צורה שהיא!

זה לא רק אצל הסלבריטאים, זה גם אצל אנשי היי-טק ובכל מקצוע אחר. אנשים, אל תטרקו את הדלת בפני מי שעזר לכם, כי בבוא היום יכול להיות שתיתקלו שוב באותם אלו שאתם מתעלמים מהם, ואז כשתצטרכו אותם תחטפו דלת בפרצוף וחבל.

בימים האחרונים חשבתי להרחיב קצת את אפשרויות התגובה בבלוג ולהכניס לשימוש גם אפשרות וידאו ואודיו. לשם כך הסתכלתי מה הפלאגים הקיימים כרגע להקליט, היכן הם מקליטים, מה האיכות ועוד נתונים, ולהלן תוצאות הסקירה שלי:

לא חסרים פלאגים כאלו, אך לכל פלאש יש את הסיפור שלו ויש גם בעיה משותפת כשזה מגיע לעברית.

נתחיל בסוגי הפלאגים, היתרונות והחסרונות שלהם:

• Viddler – זהו שרות של וידאו שיש לו גם פלאגין לוורדפרס המאפשר להקליט הן פוסטים והן תגובות באיכות טובה, אך החסרון המהותי שלו הוא שעל מנת להקליט תגובות, יש להירשם ל-Viddler ורק לאחר מכן ניתן להגיב, מה שאומר שצריך "להריץ" את המשתמש החדש לפחות פעם אחת להירשם בשביל להגיב, מה שרוב המשתמשים לא יעשו וכך לא יגיבו בוידאו אם בכלל.
• Seesmic – שרות נוסף המאפשר להקליט וידאו וגם הוא מקליט באיכות די טובה ומאפשר גם הוספה של תגיות וכותרת. הבעיה העיקרית: יש צורך ברישום, אם כי אפשר להיכנס כמשתמש אנונימי, אך אין שום ודאות שוידאו שהוקלט כאנונימי ישאר. פלאג מאוד נחמד מבחינת שימושיות. אך חסרה בו תמיכה ליותר ממצלמה אחת או מיקרופון אחד אם מעוניינים לשלב ציודים שונים להקלטה. אחד הדברים הכי מעצבנים בתוצאה היא שאין אפשרות להנמיך או להגביר ווליום. את הפלאג הזה החלטתי לנסות והוא כרגע ברירת המחדל.
• Riffly – שרות מצוין של הקלטת וידאו עם הרבה אפשרויות, והקלטת וידאו טובה, כל עוד לא אכפת לכם שבאמצע הוידאו יופיעו פרסומות. אפשר להוריד את הפרסומות עם פנוי "פרמיום".
• Kaltura – פיתוח של חבר'ה ישראלים עם פלאגין לוורדפרס. איכות ההקלטה לא משהו (יש טובים ממנה) אך הפלאגין מאפשר לא רק להקליט וידאו, אלא גם להעלות תמונות סטילס וחומר מאתרים אחרים כתגובה בפוסטים. קלטורה גם מאפשרת לך לערוך ולנהל את הקליפים שלך מתוך אתר CMS שלהם.

אחת הבעיות שעדיין לא הצלחתי לפתור היא שבכל הפלאגים האלו, התוצאה יוצאת עם CSS שמגדיר Direction: LTR. חיפשתי בכל הקוד אך לא מצאתי שום דבר שמוסיף את ההגדרה הזו ב-CSS. חשבתי שמדובר אולי עקב בעיית עיצוב תבנית, אך גם שם לא נמצאה הבעיה וכך בשלב זה אינני מוצא מדוע תגובות וידאו מכניסות את התיוג הנ"ל. גם בקוד של WP עצמו אין שום אזכור לכך. אם למישהו יש רעיונות, אני מקשיב.

לסיכום: הפלאגים נותנים פחות או יותר את אותו דבר, מי עם יותר צעדים טרחניים למשתמש ומי פחות, אך התוצאה היא בערך אותה תוצאה. האם כדאי להכניס פלאגין כזה לוורדפרס שלך? תלוי אם קהל היעד שלך מבין קצת במחשבים, ותלוי אם אתה מוכן לקבל שחלק מהתגובות יהיו לא נגישות, במקרה של לאנשים חרשים או גלישה במכשירים שאינם תומכים בפלאש (חלק גדול מהטלפונים הסלולריים לדוגמא). היתרון הגדול של וידאו הוא מתן אפשרות התבטאות לאנשים שלא מתבטאים טוב בכתב מכל מיני סיבות.

עדכון: תודה לנוי גבאי שסייעה מאוד בהסבר שיש להוסיף בקלאס של see_video_holder ב-CSS את הדבר הבא: direction:rtl !important. תודה נוי.