מדוע בג”צ החליט כך לגבי “בית המריבה”?

בג”צ לאחרונה קבע כי המתנחלים צריכים לפנות את “בית המריבה” בתוך 3 ימים, יש לנעול את הדלתות ע”י הצבא ולא להתיר כניסה לאיש.

ההחלטה, לעניות דעתי, מאוד מוזרה: מדוע בג”צ דוחה את עתירת הישוב בעצם? מילא דוחה אותה, אולם מדוע הוא פוסק כי יש לנעול את הדלתות? מדוע אי אפשר לתת ארכה לדיירים לגור באותו בית עד אשר יסתיימו ההליכים המשפטיים בערכאה שיפוטית מוסמכת? האם חייבים לזרוק את הדיירים, רק בגלל שאין עדיין שום החלטות של ערכאה מוסמכת?

למי ששכח, אין אפשרות רגילה במקרה של אי תשלום משכנתא, לפנות את הדייר אלא רק לאחר החלטת בית משפט ו/או הוצאה לפועל שמוצאת נגד החייבים במשכנתא. כיום, אם אדם תובע בבית משפט את הבנק בו נלקחה המשכנתא, המערכת תעכב את ביצוע ההליכים נגדו עד תום דיון התביעה או עד החלטת ביניים של בית המשפט, אז מדוע כאן זה מותר וב”בית המריבה” צריכים לזרוק את האנשים מהבית?

בעל הבית הרי לא יוכל להנות מהדירה, ואף אחד לא יוכל לגור בה. האם חוששים בבג”צ מנזקים? אפשר לצלם את המקום לפני ההחלטה ולהסכים כי אם יגרם נזק כלשהו, המתנחלים ישלמו על כך במקרה הצורך ויוחלט על פינוי, דבר שהוא די מקובל בתחום הזה, רק שמשום מה שוב בהחלטה זו ישנו “ריח” של “שמאליזציה”, אם ניתן לקרוא לזאת כך, מה שרק מחזק את הטענה הרווחת בציבור שבית המשפט הוא בעצם חותמת גומי של השמאל.

סקירה: Fedora 10 Preview

image קצת היסטוריה: רד-האט תמיד היתה חברה “עם ביצים” שלא כל כך הכירה את השוק. עוד לפני שהם התחילו עם כל עניין ה-Fedora, היו גרסאות רגילות של רד-האט לינוקס שיוצאות אחת לשנה בערך, וכל גירסה כללה את השטיקים והתוכניות הכי חדשות, גם במחיר של שבירת תואמות לאחור.

טכנית, בלינוקס ניתן להשיג תואמות לאחור ולהריץ תוכנות שנכתבו גם בשנת 93 על ההפצה הכי חדשה של לינוקס, אבל הדבר מחייב ידע ועבודה מקדימה שלעיתים היא לא קצרה. יש צורך בהעתקת ספריות מסויימות, לכוון LD_LIBRARY_CONF ועוד ועוד, או להקים מעין סביבת “כלא” (chroot) שבה התוכנה הישנה תוכל לרוץ, אבל שוב, הדבר לא ממש קל.

בגירסת ההפצה של רד-האט 8, רד-האט עשתה משהו שנחשב מאוד נועז: הם הכניסו מהדר (קומפיילר) חדש שפשוט שבר תאימות אחורה למרות שמס’ הגירסא לא הראה זאת (גירסת המהדר שהיתה לכולם היתה 2.7 ו-רד-האט שחררו את גירסה 2.9.6), כלומר קוד שהודר עם המהדר החדש, לא יכל לרוץ רגיל על הפצות ישנות יותר של רד-האט (אני מתעלם כרגע מהטריקים של chroot וכו’). גם ספריות חיוניות שודרגו ללא תאימות בינארית, כך שקרה מצב שהצעקות בקהילה הגיעו השמיימה. רד-האט התנצלה, הסבירה, וגם שחררה מס’ טלאים לתקן את המצב, אולם הנקודה התחילה להתחדד בהנהלת רד-האט: אנשים מעדיפים תוכנות בגירסאות יציבות ו”סולידיות” מאשר את הגרסאות האחרונות והלא יציבות שרד-האט הפיצה. גירסה 9 היתה הגירסה האחרונה שרד-האט הפיצה בשיטה הישנה ומשם רד-האט החליטו לפצל את ההפצות לפי המפתח הבא:

  • גירסאות RHEL/RHAS/RHES – הם גירסאות יציבות ו”סולידיות” שרד-האט מוכרת ללקוחות (לא לנתינה בחינם) ומתחייבת לתחזק את הגירסה הזו למשך 7 שנים קדימה מיום שחרור ההפצה. כך לדוגמא, RHEL גירסה 2 ששוחררה ב-17/5/2002 תסיים את חייה ב-31/5/2009. (עוד פרטים על מדיניות EOL אפשר לקרוא כאן)
  • גירסאות Fedora – אלו הגרסאות הלא ממש יציבות (יחסית, יחסית.. בהשוואה למוצרי מיקרוסופט, Fedora יציבה כמו סלע!), אשר גירסא חדשה משוחררת כמעט כל חצי שנה (רשימת הגירסאות שיצאו עד כאן ניתן לראות כאן). החסרון המהותי ב-Fedora מסתכל בכך שאין שום תמיכה רשמית מצד רד-האט, ואין שום התחייבות לשמירת תואמות כלשהי.

גירסאות ה-RHEL מבוססות בסופו של דבר על זוגות של גרסאות Fedora, כך לדוגמא גירסת RHEL 5 מבוססת בעצם על Fedora 6 ומספר חבילות מגירסת Fedora 7 (כמו קרנל וכו’), כלומר לאחר שאנשים משתמשים, מדווחים על באגים וכו’, רד-האט בונים הפצה חדשה מסחרית המבוססת על טכנולוגיה שכבר נוסתה, נבדקה ורצה, והיא תיתמך במסגרת הסכמי רשיונות ותמיכה.

רד-האט גם תורמים רבות לקהילה. כמה הרבה? עוד לפני שיוצאת גירסה חדשה של RHEL לציבור, הם מעבירים את חבילות ה-SRPMS (שהם בעצם קבצי הקוד מקור מוכנים בחבילות להידור וליצירת חבילות RPM) לידה של קבוצה שנקראת CentOS, שהם חבר’ה מתנדבים שיוצרים גירסה זהה ל-RHEL שמיועדת למשתמשים שלא יכולים ו/או לא רוצים לרכוש את RHEL/RHAS/RHES. התאימות היא ב-100% ולא רק זאת, רד-האט גם משתתפת בפרויקט שנקרא EPEL שבונה חבילות להתקנה הן על CentOS והן על RHEL, תוך שיתוף פעולה של הקהילה ו-רד-האט. כפי שניתן לראות, רד-האט הולכים מאוד רחוק על מנת שלא לזנוח את הקהילה שממנה בסופו של דבר היא מתפרנסת.

לאחר סקירת ההיסטוריה הזו, נגיע לעיקר: הורדתי גירסת Preview של Fedora 10 שמכילה את כל המי ומי בתוכנות קוד פתוח ללינוקס, מוכנות לשימוש והתקנה. התקנתי את ההפצה על VMWare גירסה 6.5.

image מה חדש ב-Fedora 10? המון. כמה המון? ניתן לקרוא את הדברים פה (שימו לב, לינק זמני. שתצא הגירסה הרשמית, הלינק ישתנה). אפשר לסכם את השינויים הראשיים בכך שיש יותר תמיכה במצלמות רשת, התמיכה באודיו שופרה משמעותית (הפעם הולכים על PulseAudio כשברירת המחדל היא ON), שיפור בתמיכת מדפסות, שיפור בתמיכת אחסון וירטואלי, יש כלי חדש לאבטחה ובדיקת חדירות בשם SecTool, גירסת KDE היא 4.1.2 (והיא כוללת גם חלקים מ-KDE 3.5.10), ועוד ועוד.

אחד הדברים הנחמדים בגירסה זו (לחובבי אבטחת המידע), היא התמיכה בהצפנה ברמת ה-Partition, כאשר ההצפנה מתחילה בשלב של הליבה עצמה (כמודול), מה שאומר שאין צורך בכלים מיוחדים על מנת לעבוד עם הצפנה. מודול מהקרנל עולה, יש Mount עם בקשת סיסמא וזהו. הדבר יכול לעזור רבות במיוחד בחברות שמשתמשים במחשבים ניידים עם לינוקס.

שלב ההתקנה כולל גם ממשק משופר וכולל אפשרות להקטין Partitions קיימים (לדוגמא: אם למשתמש יש XP או ויסטה על המחשב) ללא צורך בתוכנות צד שלישי. אפשרות נוספת, מעבר לשימוש בפירמוט EXT3, אפשר להשתמש ב-XFS (מתאים במיוחד אם יש לך מיליוני קבצים קטנים או שאתה מחפש להרים מערכת עם קבצים בגודל מפלצתי [מה דעתך על קובץ בגודל 9 מיליון טרה-בייט?]), פעם היה צריך להכניס פרמטר כדי לקבל תמיכה ב-XFS בזמן הפעלת תקליטור ההתקנה, היום זה אוטומטי וכלול.

המשך ההתקנה הוא די רגיל למעט שינוי מאוד מבורך בגירסה ספציפית זו: אפשרי להתקין את המערכת בעברית הואיל וכל ההתקנה תורגמה לעברית ע”י אורון פלד וחברים נוספים, ועל כך יש לאמר תודה לכל המשתתפים בתרגום!

לאחר ההתקנה וההפעלה מחדש, רואים שינוי מעניין: אין יותר הגדרות של Firewall או SeLinux. למה? שאלה טובה. הכלים נמצאים בתקליטור, אך לא מופעלים בשלב ההתקנה או Post install.

לאחר סיום כל ההגדרות וכו’, כשמפעילים מחדש את המערכת, מקבלים תמונה שונה מבעבר (כשבעבר ראו חלון גרפי או הודעות טקסטואליות), זה נראה כך:

pic1

כלומר כל מה שרואים זה פס שמורכב מ-3 צבעים המציינים תהליכים ראשיים שמתפצלים ומעלים את המערכת. לאחר סיום הטעינה, מופיע המסך המאפשר התחברות גרפית (כמובן שניתן לשנות את זה ולעבור למצב טקסטואלי ע”י שינוי קובץ inittab).

pic2 רגע, ואם יש שגיאות בזמן ההעלאה, איך יודעים? גם על כך חשבו המפתחים, וישנו אייקון שיופיע אם משהו לא הצליח לעלות כשורה (תמונה משמאל). לחיצה על האייקון תתן את החלון עם כל היסטוריית ה-Boot כולל שגיאות, כך שניתן להיכנס למערכת, ולתקן זאת. טריק נחמד.

pic5 לאחר ההתקנה ניסיתי להשתמש ב-KDE. הגירסה שמגיעה היא 4.1.2 ואין ספק שהפעם KDE הרבה יותר יציב ומהיר, אך עדיין לא חף מבעיות (לפחות במקרה שלי). נסיון להפעיל את Konqueror עם Flash לא נתן תוצאות טובות (ה-Plugin עולה אך אין גרפיקה), אבל מצד שני, לא השקעתי מאמץ רב לבדוק את הבעיה לעומק. אני עדיין לא אוהב שאי אפשר לשים אייקונים במסך או ב-TASK BAR למטה (מה לעשות, הרגל מגונה שלי לעשים את Konsole, Konqueror ו-Firefox למטה ליד כפתור תפריט ההתחלה).

מי שמחפש לבנות RPMS ישמח לדעת שבגירסה 10 ניתן סוף סוף ללא כל מיני גלגולי פליק-פלאק לבנות RPMS ללא שימוש במשתמש root (או sudo). מעתה אם מנסים לבנות RPMS כמשתמש רגיל, נוצרת מחיצה BUILD במחיצת הבית של המשתמש, והחבילות ימצאו שם יחד עם כל ה-SRPMS וכו’.

בכל הנוגע לקישוריות, גירסת NetworkManager החדשה דואגת לכל ענייני ה-wifi כולל תמיכה ב-Ad-Hoc, ביצירה וחיבוריות VPN, חיבורי DSL, Bluetooth. לי אישית לא הוכר דונגל ה-Bluetooth (כנראה בגלל VMWare אך שוב, לא היה לי מספיק זמן לבדוק את הדברים לעומק).

גם ב-X Server נעשו שינויים ומעתה אין יותר את קובץ xorg.conf. המערכת עובדת בלעדיו ומי שיחפש אותו לא ימצא אותו. עם זאת, ניתן ליצור קובץ זה ולהכניס בו רק את הדברים שצריך באמת (לדוגמא הוספת תמיכה במקלדת עברית) ללא כל הצורך בהגדרות מסך וכו’. אפשר כמובן גם להכניס קובץ xorg.conf רגיל וה-X יכיר בו. המערכת גם מכירה ב-xrandr (הרחבת X שמאפשרת שינוי רזולוציה מיידי כמו ב-Windows) והרזולוציה תשתנה בפעם הבאה שהמשתמש יתחבר.

אלו המשתמשים במחשבי NetBook יגלו בוודאי את OpenBox ואת XFCE שנותנים שרותי ניהול חלונות ב-X. שניהם עולים בזריזות מירבית ועובדים יפה מאוד.

עדכוני תוכנה נעשים הפעם דרך KpackageKit שיודע לפתוח מס’ שרשורים במקביל על מנת להטעין מס’ קבצי עדכון במכה אחת במקום אחד אחד. בעת נסיון המערכת, העדכונים היו איטיים בטירוף (בסביבות ה-5-6 קילובייט לשניה), אך לאחר ההטענה, העדכון רצו בצורה תקינה.

pic4חבילת Open Office הגיעה בגירסה 3 האחרונה עם תמיכה מלאה בעברית. בהחלט מורגש שיפור בזמן עליית התוכנה. מנסיון קצר ששיחקתי בתוכנה, לא נתגלו באגים, אבל זו כמובן גירסה 3.0.0 וסביר להניח שיתגלו בהמשך.

התקלות היחידות שהיו לי היו קשורות ל-Bluetooth (שנראה לי באשמת VMWare), ומימוש SMB ב-Konqueror שהיה מדי פעם מחליט ליפול. מעבר לכך, המערכת עבדה יציב ויפה מאוד.

למי מומלץ Fedora 10? לאלו המחפשים להשתמש בלינוקס בצורה מקצועית ולא מפריע להם שיצטרכו לשדרג אותה אחת לשנה, שנתיים, עם סיכוי לשבירת תואמות בינארית, ולמי שאוהב לשחק עם הלינוקס שלו או שרוצה להכיר לינוקס קצת יותר לעומק.

למי לא מומלץ Fedora 10? למפתחים שעובדים על סביבה יציבה (לדוגמא גירסת PHP ו-MySQL מסויימים) וצריכים את היציבות לאורך זמן. במקרים אלו מומלץ להשתמש ב-RHEL ואם לחברה אין תקציב, אפשר להשתמש ב-CentOS. לא מקבלים אמנם את כל הדברים הגרפיים החדשים ביותר, אבל מצד שני יש יציבות רצינית ותמיכה.

לסיכום: גירסה 10 נראית כגירסה יציבה לשימוש יומיומי שוטף, כל עוד מוכנים לפעמים לפשפש בקרביים של קבצים מסויימים על מנת להגדיר דברים פה ושם שהסביבה הגרפית לא נותנת (כמו תמיכה ברזולוציה מסויימת, אם המערכת לא מכירה ברזולוציה, או תמיכה במקלדת עברית שלא במסגרת KDE).

כמה מילים על תנועת השמאל החדשה

ביומיים האחרונים התבשרנו בחדשות (כאן, כאן, כאן) על כך שמפלגת שמאל חדשה קמה, והיא תורכב מ-פורשי מפלגת העבודה, סופרים ואנשי רוח, והיא תתמוך ב-מרצ.

אני חובב פוליטיקה זמן רב, ואני בדרך כלל מבין פחות או יותר את החדשות. את הקטע של המפלגה החדשה לעומת זאת, אני לא מצליח להבין.

זה לא מפלגה חדשה שקמה ומזנבת במפלגות כמו העבודה ו-מרצ, הם אינם מחפשים שאנשים יצביעו עבורם ביום הבחירות בפתק של המפלגה שלהם, אלא הם מחפשים שהאנשים יצביעו עבור מרצ. אני תוהה: למה צריך מפלגה חדשה בשביל שאנשים יצביעו מרצ?

כשמסתכלים במצע של מרצ, אפשר לראות את אותו מצע שהמפלגה הציע בבחירות קודמות ועוד לפני כן כבר זמן רב. כאז, כמו היום, כלום לא השתנה, והם עדיין מפלגה שמוכנה לפתוח את הרגליים ולתת את רמת הגולן, החזרת כל שטחי 67 (הם מדברים על השארת ישובים גדולים וחילופי שטחים “בהסכמה” כלומר שהרשות הפלסטינית תסכים.. איזה נחמדים), מחצית ירושלים (מזרח ירושלים). אני לא ממציא את הדברים, הם כתובים (בלשון מעורפלת אמנם, לא מוזכר במפורש שטחי 67, מוזכרות החלטות האו”ם 242 ו-338 לדוגמא). זה המצע של מרצ, ועם זה הם פונים לבוחר. מי שרוצה, יצביע למרצ ומי שלא, יבחר משהו אחר.

המספרים לא ממש משקרים. בשיא כוחה (שנת 1992) קיבלה מרצ 12 מנדטים, ומאז המספרים ירדו. ב-96 הם קיבלו כבר 9 מנדטים, ב-2003 הם כבר ירדו ל-6 מנדטים, וב-2006 ירדו עוד קצת ל-5 מנדטים, כלומר  המספרים והתמיכה שמרצ מקבלת מאזרחי ישראל הולכת ויורדת. מרצ ניסו טריקים כמו להכניס את צביה גרינפלד על מנת למשוך קולות, אבל המהלך הזה התקבל בבוז ובצחוק (לתשומת לב מפלגת מרצ: יש פה אחת בבלוג שלי שמנסה להגיב ו”למשוך” אנשים לאתר שלה שבה היא מציינת שהיא “בטוחה” שהיא ה-משיח. לקשר ביניכם?). הסיבה שישראלים רבים הצביעו למפלגות “אופנה” כמו הגמלאים ושינוי היתה חוסר הרצון שלהם להצביע למצע כמו מרצ ו”לשבור שמאלה” הכי חזק. אנשים לא מוכנים לקבל את המצע הזה והם מביעים את דעתם בפתקיות בקלפי.

אני תוהה: מה תעזור מפלגה חדשה שמבוססת על מרצ? זה אולי מרשים שיש סופרים ואנשי רוח (שלא מעוניינים להיכנס לכנסת, אגב) שמצטרפים למפלגה החדשה הזו, אבל בסופו של דבר זו אותה הגברת בשינוי אדרת. האם מישהו שם חושב שהרכבה מחדש של מפלגת מרצ עם אנשים נוספים ושם אחר זה מה שיביא למפלגה את הנצחון והמנדטים? אם מישהו שכח, מרצ כבר ניסתה את הטריק הזה, יותר מ-3 פעמים, וזה לא עבד.

הציבור שלא נמצא במפלגות הדתיות, או ליכוד, או העבודה או מרצ, נמצא באותו “אמצע” שמפלגת קדימה מנסה לשמור אותו בכל הכח. האם משם הם רוצים לקחת מנדטים? הסיכוי לכך הוא קלוש. לקחת מימין מנדטים? ימנים לא יצביעו למרצ. ממפלגת העבודה מנדטים? המצע הנוכחי יותר מדי קיצוני עבורם. אז מי בדיוק יצביע עבור המפלגה החדשה?

אובמה

obama2 כזה דבר, לא היה בארצות הברית.

אובמה הוא לא רק אדם, הוא תופעת ענק. הוא אחד היחידים בארה”ב שהצליח למלא איצטדיונים והיכלות בעשרות אלפי אנשים. הוא הצליח לגייס דרך האינטרנט תרומות במאות מיליוני דולרים מבלי לקחת כספים מלוביסטים שונים.

הוא הצליח לעשות דבר משהו שאף אחד לא הצליח לעשות לאחרונה: לטעת באנשים תקווה לשינוי, ולאו דווקא רק באוכלוסיית האפרו-אמריקאים, אלא גם באחרים, בין אם הם עניים או עשירים, שחורים או לבנים, היספנים, וכו’.

הקמפיין שלו עוד ילמד בבתי ספר לפרסום ולתקשורת המונים: איך קמפיין חיובי (ברובו) מצליח לכבוש אוכלוסיות שבחיים לא חשבו להצביע לאדם צעיר, שחור, וחסר נסיון. הקמפיין הצליח לנגוע בכל הנקודות שכואבות לעם האמריקאי: עיקולי בתים, מסים גבוהים, עירק, אפגניסטן, ביטוח בריאות ועוד נושאים קריטיים אחרים ועל כל נושא הוא נתן פתרון (לא ממש נכנס לעומק, כמו מהיכן לממן את הדברים, אבל נתן משהו שנשמע משכנע.

הקמפיין של הרפובליקנים, בהשוואה לקמפיין של הדמוקרטים, היה בדיחה אחת מהלכת, עם מועמדת שלא ידעה שאפריקה היא יבשת, שנתנה תשובות מאוד מביכות בראיונות, שמתנגדת להפלות גם אם האשה נאנסה וכתוצאה מכך נכנסה להריון. הקמפיין לא נתן שום תשובות להצעות של אובמה חוץ מלקרוא לו “סוציאליסט”. הקמפיין של אובמה השתמש רבות באינטרנט, בשעה שהקמפיין של מקיין – בקושי.

obama3

כשאדם כמו אובמה מצליח לגרום לאלפי אנשים לעמוד ולהקשיב לדבריו תחת גשם חזק (כמו בתמונה משמאל), אז מדובר במשהו מיוחד, משהו כמעט .. מיסטי. כשדבריו נשמעים נון סטופ דרך YouTube, דואר ויראלי ובעוד שיטות ולא כחלק מקמפיין יזום ויראלי, אז רואים שזה משהו שסוחף, ובגלים, את כולם.

האם אובמה יצליח יותר מג’ורג’ בוש? סביר להניח שכן. כל אחד יכול להצליח יותר מג’ורג’ בוש. זה לא כזה קשה. האם הוא יצליח להוציא את אמריקה מהבוץ? סביר להניח שכן. האם הוא יצליח להוציא את החיילים מעירק? (נקווה שהוא לא יעתיק את הנסיגה שלנו מלבנון) יש מצב. האם הוא יהיה פופולרי כמו עכשיו למשך זמן רב? שאלה טובה, איש אינו יודע.

האם פה בארץ ילמדו מהקפיין של אובמה משהו? סביר להניח שלא. הבלוג של ביבי העתיק בגסות את העיצוב של אובמה כמעט 1 ל-1, אבל קמפיינים חיוביים? בארץ? אין מצב! פה הקמפיינים מבוססים הפחדות, ועוד הפחדות, המון שחור ולבן, המון תופים, ופה ושם מעט הומור. רק זה (כך אומרים הפרסומאים) מזיז לישראלי, ואם לשפוט מפתיחת מסעות התעמולה של המפלגות השונות, זה בדיוק מה שקורה כאן.

מי שעקב פה בארץ אחרי טוקבקים באתרי חדשות, לא היה יכול לפספס את התועבה שרוכשים טוקבקיסטים רבים לאובמה, במיוחד בגלל שמו האמצעי (חוסיין). שום מאמרים ושום וידאו קליפים לא עזרו לישראלים רבים להבין כי אובמה הוא נוצרי ולא מוסלמי וכי מעולם הוא לא היה מוסלמי. היתה פה חיבה רבה למקיין, למרות שלא היה ממש מה לחבב. מקיין הצביע 92% בהצבעות לדברים שבוש הציע, ובוש, מי ששכח, הוא והנהגתו מי שהציע בחירות דמוקרטיות בעזה (שהחמאס בהן עלה לשלטון ומאז אכלנו מזה המון מרורים), הוא זה שלחץ על הרבה דברים גם כלפי ישראל וגם כלפי העולם עם הצעות שונות שהיו מוטעות מהשורש. אז 8 שנים העולם אכל אותה מבוש ורבים לא רוצים המשך של זה, מדוע לא לראות מה הצד השני מציע? מדוע השנאה הזו כלפי אובמה? שאלה טובה.

סקירה: Pixlr – שרות עריכת תמונות Online

Pixlr-logo

בשנים האחרונות, עם התפתחות הדפדפנים וכתיבת אתרים בשיטות כמו AJAX, אנו עדים לשרותים חדשים המתיימרים בחלק מהמקרים להחליף תוכנות מסורתיות שבד”כ מותקנות על מערכת הפעלה מסויימות, ומציעות שרות Online שמוצג על כל דפדפן פופולרי, תחת כל מערכת הפעלה שמסוגלת להריץ דפדפנים התומכים בסטנדרטים. דוגמאות לא חסרות לכך: GMail, Google Docs, Zoho Office ועוד ועוד.

בתחום עריכת התמונות התוצאות היו עד עתה, איך לאמר בעדינות, די חובבניות. לא משהו שהנהלת Adobe תתחיל לדאוג. יש מס’ מתחרים כמו: Phixr, Picnic, Snipshot, Picass וגם אדובי בעצמם פתחו שרות לעריכת תמונות Online תחת האתר: Photoshop.com (השרות כמו שם האתר).

כשמנסים להשוות תכונות בין המתחרים, מוצאים מס’ דברים:

  1. רוב השרותים מבקשים רישום, חלקם מבקשים רישום ואישור במייל.
  2. זמני הטעינה של השרותים עצמם די איטיים (במיוחד השרות של Picnic).

הבעיה הכי גדולה של השרותים האלו כיום היא שהשרות שהם נותנים עושה עבודה קצת יותר טובה מה”צייר” שנמצא בכל Windows. כן, אפשר להסיר עיניים אדומות, לכוון בהירות, לעשות Crop, למלא משטחים בצבע ועוד כמה דברים, אבל לא הרבה מעבר לזה. אין אפשרות ממש “להשתולל”, בהשווה לפוטושופ או לאחיו הקטן פוטושופ אקספרס.

במקרה יצא לי להכיר היום מתחרה חדש ושמו: Pixlr. בדרך כלל אני לא טיפוס שמתלהב מאוד מהר, אבל במקרה זה, לאחר מס’ דקות של משחק עם השרות החדש, נרשמה התלהבות רבתי!

השרות החדש לוקח גישה שונה לחלוטין ומנסה בעצם כמה שיותר לתת מהתחושה של פוטושופ או Paint Shop Pro. יש דברים שלא נמצאים אצל אחרים כמו שכבות, פילטרים, שכפול (Clone), הוספת טקסט (כן, גם בעברית, אם יש לך פלאש 10 מותקן) ועוד פונקציות רבות וטובות, כך שמי ששיחק בעבר עם פוטושופ או Paint Shop Pro (או GIMP) יכיר את הדברים בקלות.

השרות עצמו פשוט טס ומי שיסתכל בשרות עצמו למטה מימין, יראה את מהירות הפריימים בשניה שהאפליקציה מציגה (אצלי זה בד”כ 100 פריימים לשניה על מחשב דו-ליבתי, עם XP ושועל 3.0.3). אין צורך להמתין לטעינה מורטת עצבים. נכנסים ותוך 2-3 שניות האפליקציה מוצגת! אין צורך להסתבך עם העלאות קבצים, פשוט הולכים ל-File ובוחרים Open ואז נפתח ה-Selector הרגיל של הדפדפן ובוחרים את הקובץ. לוקח מס’ שניות (תלוי ברוחב הפס) והתמונה פתוחה.

השרות חינמי לחלוטין והוא ללא שום פרסומות או הרשמה בשלב זה.

יש בשרות כמה באגים קטנים (לדוגמא: כשעושים Crop, אין את הצלב שמאפשר לך בדיוק לראות מהיכן אתה מתחיל אלא רק את האייקון של Crop, או באג קצת יותר מעצבן: כשמזינים טקסט, אין אפשרות לערוך אותו מחדש), אבל השרות מתפתח יפה מאוד והמפתחים בהחלט מקשיבים לתלונות והצעות.

אחד הדברים היותר מעניינים עבור מתכנתי אתרים הוא האפשרות “לשלוח” תמונות דרך ה-API שהם נותנים ישירות לשרות, ולאחר שהמשתמש יוצא מהשרות, אפשר “להחזיר” את המשתמש ל-URL שהמתכנת יכול לקבוע.

בקיצור – מומלץ להעלות תמונה ולנסות.

עינויי תמיכה טכנית לשרתים

לפני כמה דקות ראיתי שהשרת שלי בחו”ל (זה שמארח את הבלוגים האלו) לא מגיב לשום דבר. לא פינג, לא HTTP, לא כלום.

לשמחתי, לקוחות The Planet מקבלים בחינם חיבור סריאלי לשרת, שאפשר להתחבר דרך SSH. התחברתי דרך החיבור הזה, והמכונה נראתה תקינה, כל הממשקי חיבור רצים, השרת לא עמוס, והכל נראה תקין.. חוץ מאשר העובדה ה”קטנה” שאין שום תקשורת החוצה. נסיון להתחיל את שרות ה-network (כן, Linux…) מחדש לא עזר במאומה. אין ping אפילו לראוטר שהוא ה-Gateway.

מכיוון שמכאן אני לא יכול לעשות מאומה, ביקשתי לשוחח עם נציג תמיכה טכנית שבדק בעצמו. הפתרון שלו? reboot.

reboot??? אחרי 174 יום שהמכונה למעלה ועובדת מצוין? למה מי מת?

אבל זה מה שרצה התומך: תפתח תקלה, שיעשו לך reboot.

לקח לי כמה שניות לעזוב את השיחה, לנשום עמוק (בשביל לא להוריד עליו את העצבים), ואז ניסיתי להסביר לתומך (שלא נראה לי שמכיר ממש Linux) כי reboot לא יעזור כאן. הוא בדק מה שבדק ואז התברר שב-Data Center יש בעיות. מתי זה יחזור? אלוהים יודע. (זה חזר, אחרת לא היה אפשר לקרוא את מה שאתם קוראים עכשיו).

את השיחה עצמה אתם יכולים לקרוא כאן.

אני תוהה לגבי משהו פשוט אחד: מילא תמיכת לקוחות קצה רגילים עם בעיות מודמים, אז אני יכול להבין ששוכרים (בזול) סטודנטים שלא תמיד עם הבנה עמוקה של הנושא (כמובן שאני לא מנסה להכליל, יש ויש!). אבל תמיכת שרתים? מה עם איזו הבנה קלה עד בינונית במערכות Linux או Solaris בתור דרישות מינימליות לעבוד בתמיכה?

טיפ: בניית טפסים בקלות

הרבה בלוגרים שמארגנים אירועים, או שמשתתפים במשהו שמצריך קבלת מידע מהקהל, נתקלים באתגר שחוזר על עצמו כל הזמן: הקמת דף אינטרנט שבו המשתמשים ו/או קהל היעד צריך למלא טופס. דוגמאות: הרשמה לכנס, חוות דעת, ועוד ועוד.

מי שיודע לפתח אתרים, או בעל ידע בשפת תכנות כלשהי (Perl, PHP, .Net ועוד) יכול בקלות לבנות דף דינמי מעוצב שבו המשתמש יוכל להכניס את הפרטים, וברגע שהוא ילחץ על אישור, התוכן יוזרם לבסיס נתונים שהוגדר מראש, ומשם הנתונים יעברו עיבוד כלשהו. עד פה אין שום חידוש.

אך לפעמים יש צורך בהקמה של Form מעכשיו לעכשיו, מבלי שיש לבלוגר או למארגן את הזמן או המשאבים לדאוג לבנות דף כזה, או לבנות/להגדיר SQL ואת כל התכנות “מאחורה” כדי לעבד את הנתונים שיוכנסו על ידי המשתמשים.

גוגל החליטו לעזור בקטע הזה. מי שמכיר את Google Docs ישמח אולי להכיר את Form שנמצא בגליון האלקטרוני (Spreadsheet) בגוגל.

כל מה שצריך הוא להיות עם חשבון GMail, ואז יש להיכנס ל-Google Docs, ללחוץ על תפריט Form ולבחור Create New Form. מכאן המשימה מאוד קלה: יש להגדיר שם לטור, כותרת שאלה, טקסט עזרה (אם צריך), ואז לבחור את סוג המידע שהבלוגר רוצה לבקש מהמשתמש, לדוגמא: דירוג האתר.

כך זה נראה במצב עריכה:

image 

וכך זה נראה לאחר השמירה (לאחר שלוחצים Done):

image

כפי שניתן לראות, בניית הטופס מאוד קלה, גם למשתמש שאינו בקיא ב-Excel או HTML. ניתן לבחור סוגים שונים של קליטת מידע (טקסט חד-שורה, מרובה שורות, אפשרויות, כפתורי רדיו ועוד).

לאחר שהבלוגר בונה את הטופס, כל שנותר לו לעשות הוא פשוט ללחוץ על Save. אפשר ללחוץ על More Actions ולבחור איזו הודעה תוצג למשתמש לאחר מילוי הטופס, ואפשר גם לבחור את Embed באותו תפריט על מנת לקבל את השורה שאותה יש להטמיע לדף שהבלוגר פתח (זה יכול להיות בפוסט בבלוג או כל דבר אחר).

עכשיו החלק היותר מעניין: אם מישהו מילא פרטים, איך תדע מבלי להציץ כל חצי דקה בגליון הנתונים? גם על זה חשבו בגוגל, ואם תלחץ על כפתור ה-Share הכחול ותבחר Set Notification rules, תקבל את החלון המוטבע הבא:

image

כפי שניתן לראות, ישנה משבצת עם הכיתוב “A user submits a form”. לחיצה על הקוביה הזו תגרום לכך שבכל פעם שמשתמש ממלא את הטופס, הבלוג מקבל הודעה אוטומטית על כך. אפשר לקבל את ההודעות לא באופן דחוף אלא בדו”ח יומי מרוכז.

לאחר שהמשתמשים מילאו את הטופס, אפשר להיכנס לגליון האלקטרוני, ולייצא את הקובץ במגוון פורמטים, כך שניתן לעשות עיבודים וחיתוכים כאוות נפשו של אותו בלוגר ולהשתמש בנתונים כפי שהוא מעוניין.

סך כל ההשקעה? מספר דקות, וזאת בהשוואה להקמת דף מיוחד, בסיס נתונים (או טבלה חדשה), תכנות ועוד. רק לבנות, להוסיף לאתר, לפרסם זאת וזהו.

כמובן שאין יתרונות בלי חסרונות:

  1. בשלב זה הטקסט בטופס מוצמד לשמאל ולא לימין (אלא אם יש למישהו איזה טריק לעבוד על ה-IFrame כדי שיעבור למצב RTL).
  2. מופיע הכותרת של גוגל למטה, כך שכולם יודעים שאתה משתמש ב-Google Docs (יש כאלו שלא אוהבים שיודעים את זה).
  3. מעבר לבחירת שדות, אין אפשרות לעצב את השדות מבחינת מיקום, סטייל CSS וכו’. מה שגוגל נותן, זה מה יש.

בסך הכל השרות הזה נותן מענה מיידי למישהו שרוצה להרים עכשיו טופס, לא במסגרת כוללת של בניית אתר אלא לדברים ספונטניים (יחסית) או לאלו שאין בידם הממון הנדרש לשרת רגיל ו/או שיתופי או גישה כלשהי לבסיס נתונים, ועל כך בהחלט מגיע “שאפו” לגוגל.

זה האינטרנט, טיפש!

בקמפיין של ביל קלינטון כשהוא רץ לנשיאות הוטבע סלוגן מאוד קליט וקולע: “זה הכלכלה, טיפש!” (it’s the economy, stupid). אני לא מבין הרבה בכלכלה, אבל אני יותר מבין ברשתות ובאינטרנט, ואני מעוניין לאמר כמה מילים לגבי האינטרנט, פוליטיקאים וחיבור של שניהם.

בארצנו יש כמות מאוד נכבדה של אנשים שמחוברים לאינטרנט. באחוזים אנחנו עוקפים את ארה”ב (שם זה 55%), ובכל זאת, כשזה מגיע לבחירות, פה בארץ הכל נעשה בצורה גרועה.

image

לפני מס’ ימים זכה בנשיאות ברק אובמה. הדבר הכי מעניין שהיה בקמפיין של אובמה, זה השימוש המאסיבי מאוד ברשת האינטרנט, אם כמקור עיקרי לקבלת תרומות (והבחור הצליח לגייס יותר מ-620 מיליון דולר מאנשים פרטיים), אם כמקור להתארגנויות מקומיות של תומכים, תהלוכות ושאר פעילויות שאפשרו לבוחר הפוטנציאלי לראות איזה פעילות נעשית באזור מקום מגוריו.

נעשה גם שימוש מאסיבי ברשתות חברתיות כמו פייסבוק (2.5 מיליון חברים של אובמה), ו-Twitter (אובמה הוא עם מס’ המנויים הכי גדול שם: 120,000), ונעשתה עוד פעילות עניפה של שיתוף והשתתפות דרך האתר שלו, וניצול חכם של אתר YouTube שהיה מעודכן בתוכן מהקמפיין כל מס’ שעות, כולל שידורים חיים באסיפות (הדי ענקיות שהוא הצליח לארגן שנעו בין עשרות למאות אלפים, כמו בברלין).

ברק נבחר, האם הוא עצר את השימוש באינטרנט? היום נודעה התשובה: ממש לא! יש לו ולסגן הנשיא הנבחר אתר חדש שבו הוא רוצה לשמוע את הבוחר האמריקאי עם דעותיו והצעותיו, ויש גם עדכונים כמו מי מונה ועוד ועוד, וכולי תקווה שהאתר ילך ויגל.

ומה אצלנו?

פה עדיין הפרסומאים וכו’ עדיין תקועים בעידן ה-“פרה אינטרנט”. מקימים איזה אתר (שביותר ממחצית המקרים הוא נראה אסון תחת השועל הנחמד), מכניסים קצת טקסטים, איזה FEED של חדשות, קצת EMBED של קליפים מיו-טיוב, אולי מקום קצת להגיב וזהו. המפלגה עשתה את שלה. חלק קטן מהאתרים מעדכן אחת למס’ חודשים את האתר בקמצוץ תוכן, וחלק אחר מהאתרים זוכה לפרסום לא מחמיא, כמו אתר הליכוד שנפרץ, ונפרץ שוב.

להיכן רוב התקציב הולך? לעיתונות ולטלויזיה. למה? ככה, כי אלו שבפרסום ומנהלי הקמפיינים של המפלגות פשוט לא מנסים להיכנס לאינטרנט.

אפשר, אם משתמשים בתבונה ברשת, להשיג הרבה יותר אפקט וכח. קחו לדוגמא את הקמפיין של דב חנין באינטרנט. בלי הקמפיין באינטרנט, בקושי היה לדב חנין פרסום לגבי הריצה שלו לראשות עירית תל אביב. כיום כל אחד שקורא מס’ בלוגים של בלוגרים ישראליים, ימצא מאמר כזה או אחר על דב חנין עם הפניה לאתר הריצה של דב חנין לראשות עירית ת”א. אם משווים את העלות של הקמפיין מול קמפיין רגיל, העלות הרבה יותר נמוכה, מה שאומר שהמתמודד יכול לקבל הרבה יותר והרבה פחות.

אם מפלגה באמת רוצה לשמוע את בוחריה, לשתף אותם בתהליכים שונים ולעודד אחרים להצביע עבורם, הם צריכים להשקיע באינטרנט. מעלים ג’ינגל? קודם כל ברשת. קליפ/פרסומת חדשה? מיד לרשת, אחרי זה שאר המדיה. פורומים יכולים לעזור הרבה (בתנאי שמישהו מהקמפיין גם משתתף בפורום). בלוגים יכולים מאוד לעזור לא רק להשמיע, אלא גם להגיב, מה שכמעט לא קיים לדוגמא אצל ביבי נתניהו, אבל בהחלט קיים לדוגמא בבלוג של ח”כ מיכאל איתן.

לעניות דעתי, הגיע הזמן שחברי כנסת במפלגות השונות לא רק ישוחחו ויענו למקורבים לצלחת, אלא גם למי שבחר בהם. אין צורך בתקציבים מיוחדים, מספיק שעוזר פרלמנטרי ישתתף ויעביר שאלות ותשובות בין הח”כ/שר לאלו המשתתפים באתר. זהו האמצעי הכל זול והכי יעיל כיום לשתף את האזרח הקטן בבחירות ובפעילות הכנסת והממשלה.

המלחמה הבאה שלנו

לא, אין לי כדור בדולח, לא קיבלתי כל מיני עתידות, אין לי איזה “מקור סודי” שחשף בפניי איזה מידע מסווג. כל מה שאכתוב עכשיו הוא ניתוח קר ופשוט, איך אנחנו הולכים עכשיו למלחמה, או ל”מלחמה”.

אתמול החלו נאומי הבחירות לעלות דרגה. אהוד ברק פתח באופן רשמי את הקמפיין של מפלגת העבודה ומיד האשים את קדימה שהביאה את תוצאות ההתנתקות ומלחמה. כמובן שאהוד “שכח” שמפלגת העבודה היתה השותפה העיקרית בקואליציה והם הם אלו שהצביעו בעד כל הדברים: התנתקות, מלחמת לבנון 2 ועוד שאר מרעין בישין, אבל עכשיו זה תקופת בחירות, אז אפשר לדפוק סכינים בגב של קדימה. במסגרת מסע ההסתחבקות של מפלגת העבודה בינה לבין עצמה, נראו גישושי התחבקויות בין פרץ לברק, ופרץ גם נאם.

ביבי, שכבר התחיל את מסע הבחירות, נאם היום והודיע: "בכוונתי ללכת בדרך חדשה של שינוי התהליך המדיני עם שלום כלכלי ופיתוח כלכלי מואץ, בפרמידה ואמון שייבנו מלמטה, בשטח ובעסקים, עד למעלה". רעיון מעניין, אבל הסיכוי שהפלסטינים יסכימו לו במקום לדון על חלוקת ירושלים ועוד מס’ דברים נראה נמוך. מאוד נמוך.

jerusalem2 פה בדיוק מתחיל עניין ירושלים והבחירות, כאשר 3 השחקנים הראשיים מייצגים בעצם 2 אפשרויות עיקריות, בין אם “קדימה” או מפלגת העבודה + שותפים מסורתיים תקים קואליציה (סיכוי מאוד נמוך למפלגת העבודה, אבל בכל זאת אחשיב אותו) כאפשרות אחת, ובין אם הליכוד עם שותפים מסורתיים.

ומהן אותם אפשרויות?

  1. אם קדימה יקחו בבחירות כמפלגה הגדולה ביותר ותקים ממשלה (סיכוי קלוש, מיד אסביר מדוע), אז המו”מ על ירושלים ימשך עד שיחתמו הסכמים. אם נחתמים הסכמים על חלוקת ירושלים, תחל פה מלחמה פנימית מאוד חזקה בין אלו שלא אכפת להם שירושלים תחולק לבין אלו שלא מוכנים לשמוע אפילו על חלוקת ירושלים. בכל זאת, זה משהו אחד גוש קטיף (שלרוב האזרחים לא ממש היה אכפת מאותו מקום) וזה משהו אחר לחלוטין שאתה מחלק את עיר הבירה שלך. אם בגוש קטיף המהומות היו של נוער הגבעות, בירושלים זה יהיה הרבה הרבה יותר המוני וקשה פי כמה וכמה. אני די בטוח שיבוצע לפחות טקס פולסא-דינורא על ראש הממשלה הנבחר/ת במקרה כזה (לא שידוע לי מי יעשה דבר כזה, אבל על כל ראש ממשלה מהשמאל והמרכז שהחזיר שטחים נעשה הטקס הזה), והתוצאות [בין אם מאמינים שזה בגלל אותו טקס או לא] מדברות בעד עצמן.
  2. אם הליכוד יקח בבחירות, הוא יפסיק מיידית את המו”מ וינסה לפתות את הפלסטינים ל”שלום כלכלי”. הפלסטינים, שקיבלו תחושה מלבני, אולמרט וברק כי אוטוטו מסיימים מו”מ וירושלים המזרחית תהיה בידיהם – ממש לא יאהבו את זה. כמה לא יאהבו? הם יתחילו ב”התנגדות” שזו מלחמה, במיוחד כשיש להם עכשיו רובים, נשק קל, שריוניות ועוד. רבים נתלים באיזו תקוות שווא שאם הליכוד יעלה וביבי יהיה ראש ממשלה, אז כראש ממשלה הוא יראה את הדברים “משם” ויבין ש”חייבים מו’מ בכל הנושאים עם הפלסטינים”, רק שיש בעיה קטנה: הקואליציה שביבי יקים, ולא חשוב איזו קואליציה, תהיה “קואליציה כובלת”: המפלגות הדתיות ובראשן ש”ס יפילו ממשלה כזו במהירות, וראינו הדגמה חיה רק לפני מס’ שבועות.

2 האפשרויות מובילות אותנו לחיכוכים ו/או מלחמה בלתי נמנעת, והכל באשמת קדימה והשמאל שהרגילו את הפלסטינים לחשוב שאוטוטו הם מקבלים את שטחי 67 + שטחים מירושלים. קל להתמכר, קשה לצאת מזה, והמחיר יקר מאוד לכאן או לכאן.

מדוע הסיכוי של קדימה להקים מפלגה קלוש? מכמה סיבות:

  1. מבחינה היסטורית, כל ממשלה שנפלה בטרם זמנה, לא הצליחה לקום מחדש מיד לאחר הבחירות. לדוגמא: ב-96 לאחר מות רבין, במפלגת העבודה היו בטוחים שהעם רוצה שלום עם הפלסטינים והערפאת וכל עניין הבחירות יהיה רק עניין פורמאלי. הסקרים חייכו לפרס והוא היה כבר בטוח שהוא מקים ממשלה, אבל בגלל מספר זעום של קולות (30,000 בערך), ביבי והימין זכו, והעניין שוב חזר על עצמו שהממשלה התפרקה אחרי 3 שנים ומי שזכה היה אהוד ברק.
  2. ש”ס הולכת חזק על ירושלים בקמפיין הבחירות הנוכחי ושמה אותו כנושא ראשי, כולל פוסטרים, סלוגנים ועוד. לא חשוב מי המפלגה שתנצח, אם אותו מפלגה לא תצהיר שירושלים מחוץ למו”מ, ש”ס לא נכנסת, ואם נכונים המספרים בסקרים המפלגתיים האחרונים, אין קואליציה בלי ש”ס, ואם קדימה תיבחר, אז נקבל שוב בדיוק את אותו מצב שהיינו בו לפני מס’ שבועות.

לסיכום: לא חשוב איך נסתכל על זה, אנחנו הולכים לקראת מלחמה, או “מלחמה”. תודות ל”קדימה” ולשמאל שטיפחו את האשליות האלו אצל הפלסטינאים.