מה קורה למערכת הבטחון?

היום פורסם בוואלה ובהארץ (ובוודאי בהמשך היום בעוד כמה אתרי חדשות) הערכת מצב (אם כי היא עדיין לא גירסה סופית ולא משקללת את דבריהם של מל”מ [מטה לבטחון לאומי] ומשרד החוץ), ומספר דברים שם איך לאמר בעדינות, לא ממש מתיישבים עם שום הגיון ושום צורה, ומשום מה נראה כי הם נועדו לרצות גורמים מסויימים במרכז ובשמאל. ברשותכם, אני מעוניין לכתוב על סעיף סעיף..

  1. הסעיף הראשון הוא “לקחת סיכון עם החמאס”. הכותרת עצמה לא ממש נכונה, הואיל ומה שמדובר שם הוא יותר קשור למניעת בחירות מתושבי הרשות הפלסטינית “גם במחיר עימות עם ארה”ב והקהילה הבינלאומית”, מה ששוב מחזיר את הנקודה שכמה מהקודקודים שם למעלה לא מוכנים להבין ולצערי גורמים רבים במפלגות שמאל לא מוכנים להפנים: זה שאתה מנסה לקבוע לתושבים הפלסטיניים מי תהיה ההנהגה שלהם, לא נותן לך שום קרדיט, במיוחד אצל הערבים וחבל שאף אחד שם לא מתייחס לנקודה זו. אתה מנסה “להמליך” את XYZ? אתה פוגע בכבוד שלו. פגעת בכבוד? אל תצפה לשום הגיון ושום שיתוף פעולה, גם אם מחר תשחרר עוד 500 אסירים. מבחינתם אתה (הכוונה לישראל)עוד אחד מתנשא שמנסה להכתיב להם איך לחיות, והם פשוט לא יתייחסו לדברים  ואם יהיו בחירות, הם בפרנציפ יבחרו את הצד השני, שלא מוכן להתלקק לישראלים ובמקרה הזה הוא כמובן .. חמאס.
    ככלל, מה שישראל “משדרת” עם התניה כזו היא צביעות מוחלטת כלפי הפלסטינים: הנה קיבלתם בחירות ובחרתם את החמאס, נו נו נו, אתם ילדים רעים ולפיכך אין בחירות מחדש. ישראל צריכה להחליט, היא שולטת בפלסטינים או לא? אם אתה נותן בחירות, אתה צריך לדעת לקבל את התוצאה על כל המשתמע מכך. אם אתה מבטל בחירות, אתה מתנשא מעל הפלסטיני שישמח שוב לדפוק אותך כי דפקת את הכבוד שלו. אף אחד לא מכיר את זה במערכת הבטחון שם למעלה?
  2. הסעיף השני הוא “לרדת מהגולן”. אני תוהה, במשך יותר מ-40 שנה מפמפמת מערכת הבטחון כי רמת הגולן הינו שטח החיוני ביותר להגנת ישראל, והפעם הם “עושים פרסה” ומוכנים לוותר על השטח. מה קרה? פתאום אין צורך ברמת הגולן? פתאום לא צריך אבטחה כזו? האם הסורים באמת רוצים להכיר בשכניהם ממערב? רק לפני מס’ חודשים הפצצנו שם כור שלא ממש נועד לספק חשמל לסורים, והסורים אפילו לא הראו מחווה אחת של רצון אמיתי לעשות איזה שלום כלשהו, אז על מה בדיוק מתבססת הנחה זו? הרי אירן הודיעה שוב ושוב שהיא תראה בחומרה צעד סורי של חתימת יחסים עם ישראל, ואיראן תמשיך לחמש את חיזבאללה בכל דרך. בקטעים האלו עד כה שום דבר לא השתנה, אז מה קרה שכן משתנה הדעה במשרד הבטחון? היכן הבסיס העובדתי שגורם לשינוי?
  3. הסעיף השלישי הוא “סכסוך עם ארה”ב”: היו בעבר סכסוכים, יהיו גם בעתיד. אובמה מעוניין בתהליכים עם איראן שלא ממש מתיישרים עם מה שישראל מזהירה, אז חיכוכים היו מאז ומעולם, אבל בסופו של דבר מיישרים את ההדורים. לארה”ב יש סיכוי לא קטן מלישראל כדי לחטוף נשק גרעיני בפרצוף. מישהו שם שכח שאיראן קוראים לארה”ב “השטן הגדול”?
  4. הסעיף האחרון “תנו לצה’ל לנצח”. הבעיה היא לא בצה”ל, הבעיה היא בקודקוד למעלה, שר הבטחון, שכל הזמן מנסה לברוח מלהתעמת עם התוצאות. הבעיה היא גם בתקשורת שעוד לפני שיעברו יומיים לחימה, כבר תצא בכותרות המעלות רגשות אשמה כלפי כל פלסטיני שנשרט מאיזה נתז של כדור תועה. הרמטכ”ל הנוכחי הוא הרמטכ”ל הראשון שסוף סוף עושה את העבודה ומחזיר תרגילים, ממלא ימחי”ם וכו’, מה שדן חלוץ וקודמיו לא עשו, ומה שאהוד ברק בעצמו גרם עם הדביליות של “צבא קטן וחכם”.

לסיכום: עד היום הערכות המצב האלו משום מה פספסו בגדול כמעט תמיד. מישהו במערכת הבטחון ציפה למלחמת לבנון 2? השתלטות החמאס על עזה? חוסר נכונותו של עבאס לשתף פעולה? כל אלו לא נחזו בשום הערכה ותפסו את מערכת הבטחון עם המכנסיים למטה. לבנות על הערכות אלו לעניות דעתי יהיה כמו לבנות על קריאת כדור בדולח.

Comments

comments