טיפ: שימוש ב-Google Docs לכתוב פוסטים לוורדפרס

לוורדפרס יש הרבה שיטות כדי להכניס פוסטים: אפשר להשתמש בעורך הפנימי של הבלוג, יש המון תוכנות חיצוניות המאפשרות לכתוב פוסטים, ואפילו תוסף המאפשר לכתוב פוסטים ישירות מתוך השוא"ש.

אחת התוכנות שאישית מצאתי שעובדת הכי טוב, בצורה מהירה ונוחה היא מוצר חינמי של מיקרוסופט Windows Live Writer (או WLW). התוכנה נותנת לך תמיכה בכל הפונקציות ש-WP נותן לך, ולא רק זאת, אלא היא גם תומכת במס' פרופילים במקביל (לאלו שכותבים למס' בלוגים), יש תמיכה מובנית בעברית, ואפילו הקוד שהתוכנה מנפיקה הוא קוד סטנדרטי ובהחלט קריא (בניגוד למוצר אחר שלהם: FrontPage למי שזוכר). יחד עם זאת, ישנם משתמשים שלא משתמשים ב-Windows או לא מעוניינים להשתמש בתוכנה זו, ולהם הטיפ הבא מיועד.

תחשבו על הסצינה הבאה: אתם נמצאים במקום כלשהו מבלי אפשרות לחבר את מחשבכם הנייד שעליו יש לכם את כל הכלים לכתוב פוסטים. האפשרות היחידה שלכם היא להשתמש בדפדפן. אתם יכולים להשתמש בעורך הפנימי של WP, אבל מנסיון אישי שלי, העורך הזה "הוכה קשות" ע"י מפתחי WP וחסר בו בערך מחצית מהפוקנציות שיש לעורך המקורי TinyMCE. אם אתם רוצים להכניס גרפיקה (תמונות וכו'), ואתם רוצים להקטין את התמונות, או להתחיל לסדר אותם בבלוג, זה לא יהיה קל.

מכירים את Google Docs? אז עם Google Docs הוספה לאחרונה האפשרות לכתוב פוסטים לבלוג שלכם דרכו. היתרונות בשימוש Google Docs הם האפשרות לערוך את הפוסט בצורה קלה מאוד וידידותית, אפשר להכניס תמונות, ליצור טבלאות, ואף לעבוד במקביל עם בלוגר אחר אם כותבים פוסט משותף. הקוד שייוצר ע"י Google Docs קריא מאוד, ואף ניתן להוסיף קוד HTML או CSS ישירות.

לאחר שכותבים את הפוסט, יש לשמור אותו (אפשר כמובן לשמור תוך כדי כתיבה). חשוב מאוד לבחור את שם הקובץ, כי השם יהפך לכותרת בפוסט. בסיום כתיבת הפוסט יש ללחוץ על "שמור וסגור" ואז חוזרים בחזרה לתפריט הראשי של Google Docs.

בתפריט הראשי יש לבחור את המסמך, ללחוץ על הכפתור הימני של העכבר ושם יש לבחור "פרסם". זה יוביל לחלון הגדרות עם 2 אפשרויות. האפשרות השניה היא שיותר מעניינת אותנו. מופיע כפתור “פרסם בבלוג”, ומתחתיו אפשרות לשנות את ההגדרות לבלוג. פה נצטרך להכניס את ההגדרות של הבלוג שלנו והן די פשוטות (למי שמארח עצמאית את הבלוג שלו, אם זה וורדפרס):

  1. יש לבחור “שרת שלי / מיוחד” על מנת להגדיר שהבלוג עצמאי
  2. ב-API יש לבחור: API של MetaWeblog
  3. בשורת הכתובת יש להכניס את כתובת הקובץ xmlrpc.php שלכם, לדוגמא: http://myblog.com/xmlrpc.php
  4. יש להכניס שם משתמש הבלוגר וסיסמא בהתאם לבלוג שלכם.
  5. בשורת ה”מזהה / כותרת”, אין חובה לכתוב משהו מיוחד

לאחר מכן, יש ללחוץ על כפתור “בדיקה” כדי לראות אם ההגדרות תקינות. במידה והכל תקין, ניתן ללחוץ “אישור” ולאחר מכן יש ללחוץ על “פרסם בבלוג”. לגוגל יקח מס’ שניות לפרסם את הטקסט כפוסט ולאחר שהוא סיים תוכלו לגלוש אל הבלוג שלכם ולראות את הפוסט. במידה ויש לכם שינויים לפוסט, אפשר לערוך ישירות מה-Google Docs ואז לחזור על תהליך הפרסום (כלומר לשמור את המסמך, להגיע בחזרה לדף הראשי של Google Docs, לבחור את המסמך, ללחוץ על “פרסם” ושוב ללחוץ על עדכון הפוסט), ואפשר לערוך כבר את הטקסט ישירות מתוך הוורדפרס עצמו.

השיטה הזו היא שיטה נחמדה, אבל יש לזכור שהעברית ב-Google Docs היא נחמדה, אבל עדיין בעייתית. כך לדוגמא, העתקת קטעים או מילים יכולה לתת תוצאות בלתי צפויות כי גוגל מעתיק את הטקסט כולל עיצוב. במקרים כאלו אפשר פשוט ללכת לתפריט “ערוך” ולבחור עריכת HTML ופשוט להעיף כל תג מיותר. נקודה נוספת שהתגלתה לי הערב: אפשר בזמן העריכה להציג את התוצאה כדף HTML (ע”י בחירה של “הצגת דף אינטרנט” מתפריט “קובץ), אולם אז במקרים רבים הטקסט האנגלי נראה כנמצא במקום שגוי. יש ללחוץ על שינוי הכיווניות בדפדפן (Switch page direction ב-פיירפוקס). התוצאה הסופית תצא בכל מקרה מסודרת עם העברית והאנגלית.

לסיכום: האם הייתי ממליץ לעבור להשתמש ב-Google Docs כשיטה מומלצת קבועה לכתוב פוסטים? לא ממש. אין שם את כל הפונקציונאליות (כמו תגים, נושאים, וכו’) שבלוגר רציני צריך. בהשוואה מול Windows Live Writer ה-Google Docs מפגר בהרבה, אבל יתרונו הגדול של Google Docs הוא ב—2 דברים:

  • הוא זמין בכל מקום שיש דפדפן וחיבור אינטרנט, לא חשוב מה המערכת הפעלה או מה ההרשאות שיש למשתמש (כל עוד יש גלישה ל-Google Docs)
  • הוא הפתרון הכי טוב אם 2 אנשים ומעלה כותבים יחד בעת ובעונה אחת פוסט.

תוכנות אחרות יתנו הרבה יותר פונקציונאליות, אך השרות של Google Docs יתן פתרון די טוב למי שנמצא לא ליד המחשב וזקוק לכתוב פוסט או להעלות פוסט עם תמונות.

‫אהוד ברק בהתקפה חזיתית‬

אהוד ברק ממשיך במתקפה שלו נגד כולם, אם זה מימין, מרכז, שמאל, וחשבתי שאולי הגיע הזמן להפריד בין מה שברק אומר לבין המציאות, ומה לעשות, הדברים לא ממש חופפים.

נתחיל עם כך שאהוד ברק מכריז כי הוא עשה שגיאות: "אפשר לכעוס עליי, אני לא עיוור – לבטח עשיתי כמה שגיאות". אילו שגיאות? "בתחום הפוליטי, בתחום ההתנהלות, כשהתרכזתי בעשיית שלום או בכינון-מחדש של עוצמה לישראל על בסיס לקחי המלחמה. אני מרוכז בזה ולא עסקתי בדברים אחרים – זו שגיאה". כלומר ה"שגיאה" לדידו של ברק היא בכך שהוא התרכז במשהו אחד. מה עם העובדה שברק ומפלגת העבודה כלל לא קיימו אפילו עשירית מההבטחות לבוחר? ברק מתעלם מכך.

מה יש לברק לאמר על "קדימה"? "מדינה", הוא אומר בראיון ל-ynet , "זה לא משחק. הבחירה היא לא בבן-אדם, אלא במפלגה. רק אידיוט יכול לחשוב שהוא נותן את הקול לקדימה ובכך נותן אותו לגוש – הוא לא. יכול להיות שיום אחרי הבחירות תהיה תוצאה של 60-60, וביבי יציע לכמה אנשי קדימה שני תפקידי שר, סגן-שר וראשות ועדה, ואנשים יעזבו. אלה אנשים מועדים. זה כבר קרה להם. הם כבר עברו פעם אחת, והם יכולים לעבור בחזרה. בקדימה אתה לא יודע אם נתת הקול ללבני, לרוני בר-און, למופז, לאפללו, לרוחמה, לדוד טל, למרינה או לשנלר. אלה אנשי ימין מובהקים". זה מעניין שהוא אומר את זה, כי אם מנסים להשוות את המצע של כל מפלגה ימנית לזה של קדימה, לא מוצאים בשום מקום נקודות פוליטיות (כמו הסכמים עם הפלסטינים) חופפות. ברק צודק שמפלגת קדימה מאוד מפולגת מבפנים וניתן לשחד בקלות מס' ח"כ לערוק.

ברק ממשיך: "קדימה היא מפלגת אווירה, שאחראית גם לשולי ההתנתקות ולתוצאותיה, למלחמת לבנון השנייה – ועכשיו אומרת לנו 'פוליטיקה אחרת'. עומדת בראשה אשה ראויה, שמוקפת באנשים שהורשעו בפלילים ולא ערערו, באנשים שנחקרים, והם לא אחד או שניים. קדימה זה אחורה, בגדוד המשוריין הזה – מה פה פוליטיקה אחרת? מתחננים לאנשים שהורשעו, ולא ערערו, ועברו עבירות קשות, וניסו להפוך על ראשם את כל הסדרים ואת כל הנורמות. איזו פוליטיקה אחרת זו?". הדברים עד כה נכונים, אבל יחד עם זאת, לא היתה שום בעיה עד היום למפלגת העבודה לשבת עם "קדימה" בקואליציה. מה קרה? כלום לא ידע ברק כי קדימה היא בעצם מפלגת חובבי הכסאולוגיה והשחיתות? הרי בסופו של דבר, אין הבדל כמעט בין קדימה למפלגת העבודה. אלו רוצים לתת חצי מירושלים, וגם אלו. אלו מוכנים לחזור לשטחי 67, וגם אלו. אלו רוצים להחזיר את רמת הגולן, וגם אלו. אז מה בדיוק ההבדל?

מה עם מרצ? אה, גם על כך יש לברק תשובה מוכנה: "כל מי שעיניו בראשו מבין שתנועת השמאל החדשה של מרצ היא התעוררות אווירתית, שמהדהדת עם האופנה לחבוט בעבודה ובראשה, ובין היתר כי קשה להתמודד עם מציאויות. בחלומות אתה מסדר
את הכל כפי שאתה רוצה. עמוס עוז הוא סופר גדול, אך כאשר עוסקים באווירה ולא במציאות, שוכחים לשים לפני ציטוטו של עמוס עוז את העובדה שהוא כבר עשרים שנה במרצ. כשקוראי ynet למדו לקרוא, הוא היה במרצ. הוא תמיד ביקר את
מפלגת העבודה. אין בזה שום דבר חדש
". הכל טוב ויפה, אך מדוע בעצם אותם חברים במפלגת העבודה ערקו למפלגה החדשה של מרצ? אולי כי הם ראו שדברים לא עובדים כלל וכלל במפלגת העבודה? אולם הם רואים מה שברק לא מוכן לאשר שקיים ולהתמודד איתו?

ומה יש לברק לאמר על הימין? "הם יובילו אותנו לעימות אזורי ולעימות עם כל העולם. העולם כולו שטוף באתגר הכלכלי, מתמודד עם הנושאים המדיניים ומצפה לראות התקדמות בתהליך המדיני באזור. הסכסוך הישראלי-ערבי הוא משקולת. נתניהו והליכוד יובילו אותנו כמו בעבר להתמודדות עם העולם בגלל מדיניות שתיתקע בסוף בקיר".

לאחר ערימת הציטוטים הזו, אני מעוניין להתייחס למס' נקודות שכפי הנראה ברק ממש מעדיף לא להתייחס אליהם:

  1. אם נלך לפי המספרים בסקרים שמפורסמים בעת האחרונה, העם אומר בעצם משהו אחד למפלגת העבודה: די! לא רוצים את החתירה להסכמים האלו, ולא רוצים החזרת שטחים ושאר מרעין בישין שמפלגת העבודה חרטה על דיגלה. כשמפלגה יורד מ-19 מנדטים ב-2006 לכיוון ה-7-8 מנדטים ב-2009, אותה מפלגה חייבת להקשיב לבוחר אחרת אפשר לסגור את המפלגה, כי היא לא מייצגת את מי שהיא מתיימרת לייצג.
  2. התנהגותה של מפלגת העבודה ושל הממשלה הנוכחית שאהוד ברק הוא שותף בכיר בה, גורמת גם להרבה אנשים בשמאל אי נחת. רק בימים האחרונים ראו את ההתנהגות הביזארית של שר הבטחון מול נועם פדרמן בהקשר של הוצאת צו פינוי לחוותו של פדרמן. בבית משפט השלום הבקשה נדחתה, ובבית המשפט המחוזי השופט נתן בראש לפרקליטות. האם ברק ירד מהעץ? מה פתאום? הוא נותן הוראה לערער ולהגיע לביהמ"ש העליון, וכל זאת על מה? על חווה קטנה, שמשטרת ישראל הביאה ערימות שוטרים כדי לפנות את משפחת פדרמן ב-1:30 בלילה והשוטרים "חטפו מכות" (פדרמן חטף פיצוצים). מתי לאחרונה שמעתם על פינוי ערבים מבית כלשהו ב-1:30 בלילה עם מצלמות ותקשורת והמון שוטרים? לא שמעתם, אבל זה מה שקורה שהרציונאל נעצר והשנאה העיוורת היא הדלק להמשיך.
  3. מר ברק משתדל מדי פעם "לשכוח" שמפת הדרכים (כן, אותה גופה שמנסים להחיות מחדש שוב ושוב) היא דבר מת שלא קוים אפילו בשלבו הראשון על ידי הרשות הפלסטינית. מחבלים לא נעצרו, בספרי הלימוד עדיין ישראל לא קיימת, ההסתה נגד היהודים נמשכת באין מפריע במסגדים רבים, והחמאס פורח. רק לאחרונה הרש"פ התחילו לעצור אנשי חמאס מהסיבה היחידה שהם חוששים שחמאס ישתלט על הגדה, לאו דווקא בגלל התחייבות כלפי ישראל. אז הרש"פ לא מקיימת שום דבר מהמפה, ומה כאן בממשלה עושים? נכנסים למו"מ (חשאי כמובן!) וכבר בהתחלה מכריזים שעיר הבירה, הדבר שעבור ישראלים רבים מאוד מסמן גם משהו מאוד קדוש, נמצא על השולחן לחלוקה. הפלסטינים לא מבצעים שום חלק ואנחנו אצים רצים לתת להם שטחים! מאיפה נשמע דבר כזה? גם כאן, אזרחים מהשורה שהצביעו בעבר אוטומטית עבור מפלגת העבודה, חושבים מחדש וכבר לא בטוחים שדרך השמאל היא באמת הדרך הנכונה. ברק מקשיב? לא!
  4. ברק גם שוכח שהבטחות צריך לקיים. הבטחת שתפרוש אם וינוגרד יוציאו דו"ח שמאשים את רה"מ? שיקרת ונשארת בממשלה. החקירות נגד אולמרט התגברו ופרשיות צצו כמו פטריות, האם עמדת על שלך שיוחלף רה"מ או שילכו לבחירות? בהתחלה כן, אבל כמו שפן ירדת מזה עד שאולמרט הואיל להחליט להתפטר בספטמבר, ללא שום קשר לברק. כשאין מילה למנהיג מפלגה, אין למנהיג מפלגה מה לעשות שם.

לסיכום: יש את כל הסיבות למפלגת העבודה ליפול, הן בגלל ההנהגה, הן בגלל השקרים, הן בגלל השנאה העיוורת וריצת האמוק לתת הכל לפלסטינים. מילא דעות פוליטיות שונות, אבל שברק ומפלגת העבודה דופקת את בוחריהם שלהם, אולי הגיע הזמן שהמפלגה תגמור את חייה בשיבה טובה.

ח”כ כחלון מבקש דחיית ישום חוק הספאם

ב-YNET מדווח כי ח”כ משה כחלון מבקש משר התקשורת לדחות את יישום חוק הספאם.

לכמה זמן לדחות? לשנה.

למה? “בגלל המצב” כמובן. עכשיו מיתון, עסקים קטנים צריכים לקוחות ופרנסה, והם מנסים לדחוף את עצמם בפרסום דרך דואר זבל, והחוק יפגע בהם, ואוי אוי אוי עוד שניה אני מתייפח ומוציא טישו…

אז קודם כל, שר לא יכול לעצור מימוש חוק לאחר שהחוק עבר ב-3 קריאות בכנסת ונקבע לו זמן החלה, כלומר גם אם השר אטיאס נורא נורא ירצה לעזור לח”כ כחלון, הוא לא יכול לעזור.

דבר שני: הרבה עסקים קטנים אולי לא מודעים לכך, אבל ברגע שהמשתמש לוחץ על הסרה מהתכתובת שלו, הוא יקבל עוד יותר דואר זבל מכיוון שהכתובת תירשם ככתובת פעילה עם משתמש מגיב.

דבר שלישי: למה לעזאזל זה אמור להיות אכפת לי שעסקים קטנים יסבלו בגלל חוק שהרבה הרבה יותר עוזר לאזרחים מאשר לעסקים קטנים? בעל עסק שמעוניין לפרסם את עצמו, יכול להקים אתר, בלוג לעסק, לקנות מילות AdWords בגוגל, לרכוש באנר באתרים ועוד ועוד. קצת יצירתיות, ויש פרסום, זה באמת לא מסובך.

אני ממתין בקוצר רוח ל-1 לחודש. ספאם אחד נוסף של “סדנת רוחניות” שאני מקבל מהראשון לחודש יהפוך אוטומטית לתביעה של 1000 ש”ח (שתעבור לעמותת “המקור” או למוזילה ישראל).

עובדי היי-טק, האוצר, ובידרמן

לא צריך יותר מדי מילים. מספיק לראות את הקריקטורה שעמוס בידרמן (הארץ) צייר:

image

העיקר שסקטור ההיי-טק הוא אחד מהמובילים במשך מבחינת הכנסות לממשלה. כשמשרד האוצר צריך להתערב ולעזור, האם הוא יעזור? הקריקטורה מדגימה היטב את ה”עזרה”.

שאלוהים יעזור לנו.

מקדונלד’ס ופטנטים

image רק בארץ האפשרויות הבלתי נגמרות (שלא לדבר על טמטום בלתי נגמר!) חברה כמו מקדונלדס יכולה להגיש בקשה לקבל פטנט על .. הכנת סנדביצ’ים! הנה הבקשה, הנה כתבה בגארדיאן הבריטי, והנה תרשים הזרימה (כן, יש לזה תרשים זרימה).

בשביל לפסול פנטנטים צריך דוגמא קודמת (Prior Art). האם הם יסתפקו בדוגמא מהמדרש שדיבר על הלל הזקן שהיה כורך מצה ומרור?

זה לא מקדונלדס, זה מק-טמטום!

פינת הטישו: אריאנה מלמד, “סחיטה באיומים, בעזרת השם”

tissue החלטתי לפתוח פינה חדשה בבלוג שתיקרא “פינת הטישו”. בפינה החדשה ניקח התבכיינות של גורמים (כל פעם אחד) שמעוות את העובדות והמידע לצרכיו בכדי להתבכיין על כל מיני דברים, וננסה להביא את המידע האמיתי פה. אתה הקורא כמובן מוזמן לתת את דעתך ולהוסיף מה שתרצה להוסיף. אגב, תכירו, זו הלוגו של הפינה (מצד שמאל).

הפעם בפינה: מאמרה של אריאנה מלמד “סחיטה באיומים, בעזרת השם”.

אריאנה פותחת בכך ש”ל-50 אחוזים מן האוכלוסיה אין כל ייצוג בשורותיה”. היא כמובן מתכוונת למפלגת ש”ס. האם שכחה גב’ מלמד ש-ש”ס היא מפלגה שפונה לסקטור מסויים ולאו דווקא לאחרים? ש”ס אינה מנסה לרדוף אחרי קולות של בוחרי מר”צ, מפלגת העבודה, אינה מנסה לרדוף אחרי קולות הנשים פמיניסטיות ואחרים, אלא פשוט מתרכזת בקהל היעד שלה: ספרדים שומרי מסורת ודתיים, ואותם היא מנסה לשכנע להצביע עבורה. לש”ס יש גם פניה לציבור הערבי (אם כי בהשקעה הרבה יותר קטנה מהפניה הרגילה) הואיל וגם לבוחרי ש”ס וגם לערבים יש מכנה משותף והוא כמובן עניין הילודה (משפחות ברוכות ילדים).

כן, הרב עובדיה כינה מורים חילוניים כ”חמורים”, ואני חושב שהסיבה שהוא אמר מה שאמר, נובעת מחוסר הפנמה של הרב לגבי המדיה שהוא משתמש בה, ששם יש הבדל ענק בין לאמר מילות גנאי ב-ד’ אמות, לבין לאמר את אותם מילים מול מיקרופון פתוח, שידור חי בלווין ושידור חי באינטרנט בזמן שהדברים מוקלטים.

הפיסקה הבאה של גב’ מלמד מתחילה ב”ש"ס היא ארגון סקטוריאלי לוחמני ובכייני, שמצפצף בלי בושה על עקרונותיה של דמוקרטיה ייצוגית אמיתית..”. אתה לא יכול להיות את שניהם. או שאתה לוחמני או שאתה בכייני. ש”ס דווקא ממש לא בכיינית ואין להם שום בעיה להפיל קואליציה אם התנאים וההסכמים איתם מופרים, ואת האמת? הלוואי על כל המפלגות להיות כך! המפלגה מייצגת בוחרים שהובטחו להם דברים, וש”ס, בניגוד למפלגות אחרות מקיימת את ההבטחות, ובגלל זה אפילו ערבים מצביעים ש”ס. לגבי העניין של השוואת יהודים לעכברים, הייתי באמת ממליץ לגב’ מלמד לקפוץ לביקור באתר יד ושם ולראות את סרטי התעמולה הנאצית, שבהם בפירוש מדגישים שהיהודים מעבירי מחלות כמו עכברים. יכול להיות שח”כ מרגי לא דייק לגבי עניין העכברים, אבל זה באמת לחפש אותו בזוטות.

אריאנה כותבת: “אנשים שעל פי השקפתם בכלל לא ברור אם מותר להצביע למפלגה שאשה, אם כל הטומאות, עומדת בראשה. אנשים שנכונותם להשתלב בשוק העבודה הישראלי עומדת ביחס הפוך לרצונם לבזות, להכפיש וללעוג לציבור הגדול והחילוני שממסיו משלמים את משכורות רשתות החינוך החשוכות והבדלניות שלהם, שם הם מלמדים דור חדש מדוע וכיצד נשים, חילונים, עולים חדשים, ערבים וכל מי שאינו ש"סניק פסולים בעיניהם לגמרי”. כן, הם יכולים לדרוש מה שהם רוצים, וראש הממשלה הנבחר צריך להחליט אם לתת להם את התיק הזה או תיק אחר, כי זה שם המשחק: “הסכמים קואליציוניים” מאז ומתמיד. לגבי אשה, אולי תפתחי ספר תנ”ך? היו נביאות, והיו גם מנהיגות במורשת של העם היהודי ולש”ס אין שום בעיה אם אשה תהיה ראש ממשלה, אבל היי, צריך לקטול את ש”ס, גם אם צריך להמציא שקרים, נכון?

שוב השקר חוזר ש”הציבור החילוני משלם את משכורות רשתות החינוך”. הציבור משלם על הדברים האלו כמו שהציבור משלם על מיליון דברים אחרים, וש”ס היא אינה מפלגת יהדות התורה או כל מפלגה חרדית אחרת. דווקא בוחרי ש”ס עושים צבא ברובם, ועובדים למחייתם. אם מישהו ינסה לבדוק את התקציב הפנימי של ש”ס, הוא יראה שש”ס יותר מממנת כוללים מאשר ישיבות, ובכוללים לומדים בערב, כלומר זה לאנשים שעובדים ורוצים ללמוד לאחר העבודה שלהם, בדיוק כמו שיש תנועות נוער וצופים שממומנים ממשלתית.

היכן בדיוק נשים, חילונים, עולים חדשים וערבים פסולים בעיני ש”ס? ל-ש”ס אין איזו דעה אחידה אנטי חילונים/עולים/ערבים (על ערבים דיברתי מקודם), וש”ס היא לא BNP כפי שגב’ מלמד מנסה לצייר אותם. יש להם דעות שונות לגבי אותם סקטורים, כמו שלתמוכי מרצ יש דעות על דתיים/מסורתיים. האם לקרוא גם מרצ גזעניים?

במאי 1999 זעקו מאות מתומכיו של אהוד ברק “רק לא ש’ס”. שיזעקו, גם אני זועק “רק לא מרצ”, רק שלי אין שום דבר אישי נגד בוחרי מרצ, יש לי הרבה נגד מצע מפלגת מרצ. מה זה אומר? בוחרי העבודה לא רוצים לקבל מפלגה כזו ומה לעשות שלא חסרים אנשים ששינאת הדת מעבירה אותם על דעתם, אז? זה אומר שחייבים להתייחס לכמה מאות שצועקים? אפילו ברק בעצמו התעלם מהם, אז מה ה-ISSUE כאן?

מסע הסחטנות של נבחריה הוביל בסופו של דבר להתפוררות הממשלה, וספק אם יש מי שזוכר זאת בחיינו הפוליטיים רבי התהפוכות”, ושמפלגת העבודה מבקשת ומקבלת 2 מיליארד ש”ח? אה, זה הסכמים קואליציוניים! שוב דאבל סטנדרנט? לא נגמור עם הטמטום הזה בלקרוא לזה “סחטנות”?

אבל הדובדבן של הקצפת נשארה לסוף: “הצרה של התבטאויות כמו של ח"כ מרגי איננה העובדה שהיא מושמעת בלהט של ערב בחירות, אלא שהיא חלק ממשנה סדורה של ארגון שמטרתו הסופית – תסלחו לי על הביטוי – היא הקמת מדינת הלכה בישראל. אם תדחקו אותם לפינה, כל הח"כים של ש"ס יודו כי בעזרת השם, זה בדיוק מה שהם רואים בחז
ונם”
. כשקראתי את המשפט הזה, הרמתי חצי גבה. כשנזכרתי שמי שכתבה את הטקסט רמזה על עצמה שהיא עוברת איזה תהליך התקרבות ליהדות בעצמה, הרמתי את הגבה השניה.

ש”ס כולה יכולה לפנטז על מדינת הלכה. אין אפשרות כזו, חד וחלק. לפי איזה הלכה תלך המדינה? אשכנז? ספרד? איפה בדיוק סנהדרין? מה עם בית מקדש? כהנים? מה לגבי עוד 1001 דברים שנשארו בחזקת תיק”ו? כל הדברים האלו לא מאפשרים שום אפשרות הקמת מדינת הלכה, גם אם כל ש”ס יעשו שמיניות באויר, אין שום אפשרות להרים דבר כזה. גם הדבר שהיהדות מדברת עליו רבות (תהליך גאולה) אינו אומר שהמדינה תהפוך למדינת הלכה מתי שיהיה משיח, ומי שטוען שכן הוא מפנטז בלי שום דבר לגבות את דבריו.

לסיכום: אריאנה מלמד כתבה מאמר רצוף בטעויות ואי דיוקים, שלא לדבר על הגזמות ושקרים. מוטב כי גב’ מלמד תבדוק את הדברים לאשורם טרם כתיבת מאמרי דעה כאלו, במיוחד כשהדברים מפורסמים באתרים גדולים כמו YNET. דעה זה אחלה של דבר, אבל עדיף שהדעה תהיה מגובה בדברים ולא המצאות.

מה קורה למערכת הבטחון?

היום פורסם בוואלה ובהארץ (ובוודאי בהמשך היום בעוד כמה אתרי חדשות) הערכת מצב (אם כי היא עדיין לא גירסה סופית ולא משקללת את דבריהם של מל”מ [מטה לבטחון לאומי] ומשרד החוץ), ומספר דברים שם איך לאמר בעדינות, לא ממש מתיישבים עם שום הגיון ושום צורה, ומשום מה נראה כי הם נועדו לרצות גורמים מסויימים במרכז ובשמאל. ברשותכם, אני מעוניין לכתוב על סעיף סעיף..

  1. הסעיף הראשון הוא “לקחת סיכון עם החמאס”. הכותרת עצמה לא ממש נכונה, הואיל ומה שמדובר שם הוא יותר קשור למניעת בחירות מתושבי הרשות הפלסטינית “גם במחיר עימות עם ארה”ב והקהילה הבינלאומית”, מה ששוב מחזיר את הנקודה שכמה מהקודקודים שם למעלה לא מוכנים להבין ולצערי גורמים רבים במפלגות שמאל לא מוכנים להפנים: זה שאתה מנסה לקבוע לתושבים הפלסטיניים מי תהיה ההנהגה שלהם, לא נותן לך שום קרדיט, במיוחד אצל הערבים וחבל שאף אחד שם לא מתייחס לנקודה זו. אתה מנסה “להמליך” את XYZ? אתה פוגע בכבוד שלו. פגעת בכבוד? אל תצפה לשום הגיון ושום שיתוף פעולה, גם אם מחר תשחרר עוד 500 אסירים. מבחינתם אתה (הכוונה לישראל)עוד אחד מתנשא שמנסה להכתיב להם איך לחיות, והם פשוט לא יתייחסו לדברים  ואם יהיו בחירות, הם בפרנציפ יבחרו את הצד השני, שלא מוכן להתלקק לישראלים ובמקרה הזה הוא כמובן .. חמאס.
    ככלל, מה שישראל “משדרת” עם התניה כזו היא צביעות מוחלטת כלפי הפלסטינים: הנה קיבלתם בחירות ובחרתם את החמאס, נו נו נו, אתם ילדים רעים ולפיכך אין בחירות מחדש. ישראל צריכה להחליט, היא שולטת בפלסטינים או לא? אם אתה נותן בחירות, אתה צריך לדעת לקבל את התוצאה על כל המשתמע מכך. אם אתה מבטל בחירות, אתה מתנשא מעל הפלסטיני שישמח שוב לדפוק אותך כי דפקת את הכבוד שלו. אף אחד לא מכיר את זה במערכת הבטחון שם למעלה?
  2. הסעיף השני הוא “לרדת מהגולן”. אני תוהה, במשך יותר מ-40 שנה מפמפמת מערכת הבטחון כי רמת הגולן הינו שטח החיוני ביותר להגנת ישראל, והפעם הם “עושים פרסה” ומוכנים לוותר על השטח. מה קרה? פתאום אין צורך ברמת הגולן? פתאום לא צריך אבטחה כזו? האם הסורים באמת רוצים להכיר בשכניהם ממערב? רק לפני מס’ חודשים הפצצנו שם כור שלא ממש נועד לספק חשמל לסורים, והסורים אפילו לא הראו מחווה אחת של רצון אמיתי לעשות איזה שלום כלשהו, אז על מה בדיוק מתבססת הנחה זו? הרי אירן הודיעה שוב ושוב שהיא תראה בחומרה צעד סורי של חתימת יחסים עם ישראל, ואיראן תמשיך לחמש את חיזבאללה בכל דרך. בקטעים האלו עד כה שום דבר לא השתנה, אז מה קרה שכן משתנה הדעה במשרד הבטחון? היכן הבסיס העובדתי שגורם לשינוי?
  3. הסעיף השלישי הוא “סכסוך עם ארה”ב”: היו בעבר סכסוכים, יהיו גם בעתיד. אובמה מעוניין בתהליכים עם איראן שלא ממש מתיישרים עם מה שישראל מזהירה, אז חיכוכים היו מאז ומעולם, אבל בסופו של דבר מיישרים את ההדורים. לארה”ב יש סיכוי לא קטן מלישראל כדי לחטוף נשק גרעיני בפרצוף. מישהו שם שכח שאיראן קוראים לארה”ב “השטן הגדול”?
  4. הסעיף האחרון “תנו לצה’ל לנצח”. הבעיה היא לא בצה”ל, הבעיה היא בקודקוד למעלה, שר הבטחון, שכל הזמן מנסה לברוח מלהתעמת עם התוצאות. הבעיה היא גם בתקשורת שעוד לפני שיעברו יומיים לחימה, כבר תצא בכותרות המעלות רגשות אשמה כלפי כל פלסטיני שנשרט מאיזה נתז של כדור תועה. הרמטכ”ל הנוכחי הוא הרמטכ”ל הראשון שסוף סוף עושה את העבודה ומחזיר תרגילים, ממלא ימחי”ם וכו’, מה שדן חלוץ וקודמיו לא עשו, ומה שאהוד ברק בעצמו גרם עם הדביליות של “צבא קטן וחכם”.

לסיכום: עד היום הערכות המצב האלו משום מה פספסו בגדול כמעט תמיד. מישהו במערכת הבטחון ציפה למלחמת לבנון 2? השתלטות החמאס על עזה? חוסר נכונותו של עבאס לשתף פעולה? כל אלו לא נחזו בשום הערכה ותפסו את מערכת הבטחון עם המכנסיים למטה. לבנות על הערכות אלו לעניות דעתי יהיה כמו לבנות על קריאת כדור בדולח.

מעבירים הילוך ב-ספינים

רק לפני מס’ ימים הודיעה ציפי לבני שהיא בוחרת ללכת בדרך ה”פוליטיקה נקיה”. זה לא החזיק זמן רב, אפילו לא מס’ ימים.

אז מה הספין הפעם? היא לא תהיה כמו אולמרט ש”רצה לתת”. היא, כמייצגת קדימה “לא תמכור את המדינה לחרדים”.

כבר? כבר שקרים? ההסכם עם העבודה שנשמות טובות מ”קדימה” אומרים שהוא ממש “מחיר מציאה”, מה זה? האם קדימה בעצם מוכרים את המדינה למפלגת העבודה? לא תמצאו שום מאמר ב-הארץ או “וואלה” על אתנן פוליטי של 2 מיליארד ש”ח על חשבון המיסים, אבל על הסכם בין ש”ס לקדימה מיד יקפצו פובליציסטים ויצקצקו בלשונם ש-“ש’ס סוחטת”.

אם רוצים פוליטיקה נקיה, עדיף להיות ישירים עם העם ולאמר לו את האמת: אחרי הבחירות, אם נניח קדימה תיקח (הם ירדו לפי הסקרים האחרונים ב-6 מנדטים מ-32 ל-26), אז היא תצטרך לשבת עם ש”ס ואם יהיה ביניהם הסכם קואליציוני, כספים יועברו בדיוק כמו שכספים יועברו למפלגת העבודה או מרצ או מי שתהיה השותפה הבכירה בקואליציה. האם זוהי “מכירת המדינה”? לא, אלו כללי המשחק, גם כשהם נראים גרוע, הם אותם כללים במדינות האיחוד האירופי ובמקומות רבים בעולם. שם אין ש”ס, שם יש כל מיני מפלגות סקטוריאליות אחרות.

אם כבר מדברים על מכירה, ש”ס דווקא צודקת בכך שהיא מצהירה כי “לבני תמכור המדינה לערבים, לא לחרדים”. מסירת חלקים מעיר הבירה שלך תמורת נייר שאיש לא מתחייב שהוא יקוים היא “מכירה בהפסד” לפי הז’רגון המקצועי.

גב’ לבני, תאמרי את האמת לעם בפרצוף. בספינים כמו שאדלר ופורום החווה מציע לך לעשות, לא תגיעי רחוק. זה עובד פעם, זה עובד פעמיים, אבל בפעם השלישית אנשים מבינים כבר שעובדים עליהם וזה מאבד תוקף. לבני בעצם בונה על הקול החילוני החושש מהחרדים, כולל אלו שמתנגדים לדת.

Give it up.

עדכון: אורי אורבך כתב מאמר מעניין בדיוק על הנושא הזה. מומלץ לקרוא.

שרות חדש לאמזון: FrontCloud

למי שלא יודע, אמזון (כן, דווקא אמזון, מכל ה”חשודים הרגילים” כמו SUN, IBM, HP, מיקרוסופט וכו’) מציעים זה זמן רב שרותים בהם הינך מקבל מחשב וירטואלי ומשלם על העיבוד, שרות אחסון בשם S3 שבו הינך משלם על האחסון, שרות AWS שמאפשר לך לעשות ולפתח עם השרת הוירטואלי והאחסון ושאר ירקות של אמזון כל מיני דברים – והכל תחת קורת גג שנקראת Amazon web services. השרות אינו מיועד למשתמשי קצה אלא יותר לחברות שמארחות שרותים ואתרים, וכמובן ולמפתחים.

בשעה טובה ובמזל טוב, אמזון הוסיפו שרות חדש שנקרא CloudFront. השרות החדש מציע מה שהיה זמין בעבר לחברות שמשלמות סכום עתק עבור שרות זהה: שרות CDN (ר”ת: Content Delivery Network). מה זה אומר? זה אומר שאם חברה X מארחת תוכן אצל חברה הנותנת שרת CDN, התוכן יגיע לגולש מהשרת הכי קרוב אליו מבחינה פיזית וגאוגרפית, מאשר לעבור את כל הסיבוב של ארה”ב, וכו’. כך לדוגמא, YouTube עם שרותי הוידאו שלהם, מגישים לגולש הישראלי את התוכן מהשרתים שיושבים בבריטניה ולא בארה”ב, אם כי כמובן השרתים גם בבריטניה וגם בארה”ב מסונכרנים.

אז למה CloudFront הוא נורא חשוב? מהסיבה הפשוטה: מהירות גישה. מי לא ניסה פעם לצפות בוידאו באינטרנט בשעות העומס באתרים מסויימים, רק כדי לקבל כל מיני אייקונים והודעות של Bufferring מעצבנות? (קחו לדוגמא את הוידאו באתר CBS). עם שרות כמו CloudFront, התוכן מגיע ישירות מהשרתים הקרובים, והגולש ממתין הרבה הרבה פחות, וכך תמונות, וידאו, אודיו ושאר דברים כבדים מגיעים במהירות לגולש.

איך השרות CloudFront של אמזון עובד? אם נדלג רגע מעל כל המושגים הגיקיים של תכנות ו-ID וכו’, החברה שיש לה מנוי באמזון עם שרותי אחסון S3 מעלה את הקבצים שהגולשים אמורים לקבל אל השרתים של אמזון. לאחר סידור ענייני המנוי ב-CloudFront, המפתח יוצר מפתח מיוחד שבסוף התהליך (שכמובן כולל שינוי קוד באתר עצמו), המשתמש מקבל את התוכן שלו מהשרתים הכי קרובים של אמזון מבחינה גאוגרפית, כאשר כל הכאב ראש של לאחסן את הקבצים ולסנכרן בין שרתי הקצה של AMAZON לבין שרות האחסון (S3) נעשה ע”י אמזון אוטומטית.

עד היום, השרותים שהוצעו פה בארץ להעלות וידאו היו ברמה די מגוכחת. 50 מגה או 5 דקות של וידאו בתפוז FLIX, ושרותים אחרים ומה המשתמש הסופי מקבל? קליפ באיכות זוועה ברזולוציה של 320X240 אחרי Downscaling עצבני שהוידאו המקורי עובר. יש לך יותר מ-5 דקות וידאו? רוצה לארח וידאו באיכות יותר גבוה ובקצבים שיתאימו לגלישת DSL בארץ? תכין המון כסף, כי כאן בארץ גובים לך סכומי עתק על דברים מעין אלו בהשוואה להצעות בארה”ב ובאירופה.

עם שרות CloudFront החדש, יזם זריז בארץ יוכל להקים שרות מתחרה ל-FLIX (לדוגמא) ולתת לגולשים איכות וידאו הרבה יותר גבוהה, ובעלות הרבה הרבה יותר נמוכה ממה שרגילים פה בארץ לגבות. התוכן לגולשים בישראל יגיע משרתי CloudFront שיושבים בבריטניה במקרה שלנו. (לאמזון יש ערימות שרתים שמחכים ללקוחות ב: הונג קונג, טוקיו, אמסטרדם, דאבלין, פרנקפורט, לונדון, וב-8 מדינות בארה”ב, ועוד היד נטויה). העלות פר גולש שיקבל תוכן למחשב שלו בארץ היא בסביבות 17 סנט פר ג’יגה, וישנה העלות של העלאה ל-S3 (עוד 1 סנט פר ג’יגה), ועלות אחסון (15 סנט פר ג’יגה), כלומר כל הסכומים מגוכחים בהשוואה לכל הצעת Hosting והשרות הזה יכול לחסוך כסף רב בכל מה שקשור ל-CDN.

מה עם המתחרים? שאלה טובה. גוגל כרגע לא ממש מציעים תחרות ל-AWS ושרותים שאמזון נותנים, ובמיקרוסופט בשלב זה יש בקושי PREVIEW.

אש”ף פונה אלינו..

יצא לי לקרוא על כך שהרשות הפלסטינית החליטה לפרסם מודעות בעיתונות הישראלית את “יוזמת השלום”.

התזמון של פרסום המודעות האלו כמובן אינו אקראי, בחירות בפתח, ואם המספרים בסקרים מתקרבים למה שיהיה בפברואר 2009, אז לרשות הפלסטינית ולעולם הערבי יש סיבה לדאגה: הימין לא קונה את הלוקשים של ה”יוזמת השלום הסעודית”.

היוזמה הזו היא לא יותר מאשר סוס-טרויאני. הבה נחזיר את הגלגל לאחור, ובתמורה 72 מדינות (שלא היה להם שום סיבה שלא לחתום איתנו הסכמי שלום), יחתמו איתכם הסכמי שלום.

מה עם העניין ה”פעוט” שעד היום הפלסטינים כמעט ולא קיימו שום הסכם עם הישראלים? אין שום התייחסות. מה עם העובדה שאם נקלוט 3 מיליון פלסטינים המדינה בעצם תחדל מלהיות מדינה יהודית? גם לזה אין התייחסות. מה עם העובדה שאבו-מאזן ושאר ראשי הרשות עדיין דוגלים בפתרונות של אלימות ובבתי הספר אין שום הכרה בישראל? גם לזה אין התייחסות.

מתי הפלסטינים יתחילו להבין שיותר ויותר ישראלים כבר לא קונים את אשליית ראשי השמאל על חזרה לשטחי 67 תמורת “שלום”? היינו כבר בסרט הזה שויתרנו על עזה ובתגובה קיבלנו טילי קסאם גם כשהרשות הפלסטינית שלטה שם. נתננו את גוש קטיף, קיבלנו את הסיוט שבוגי יעלון וביבי דיברו עליו: חמאסטן. כשביקשנו מהפלסטינים לעצור בגדה את המחבלים מהחמאס ומשאר הפלגים, הם לא עצרו אפילו רבע מחבל, ורק כשזה הגיע לאיום על השלטון שלהם, הם התחילו לעצור פה ושם.

אז.. הסכם שלום עם מי בדיוק? כבר היינו בסרט הזה פעמיים. האם בגלל שבקדימה, מפלגת העבודה, מפלגות הערבים ו-מרצ החליטו לפתוח את הרגליים, ולעמוד בפוזיציית “ר”, זה אומר שכולם חייבים לקבל את זה? התשובה היא “לא”. בשביל זה יש בחירות, והעם יצטרך להחליט אם ליפול שוב לסרט הזה או לסרב ולנסות למצוא פתרון אחר לפלונטר שהתחילו ביילין וחבריו.

אולי הגיע הזמן פשוט לעמוד על שלנו ולשדר חוזק ונחישות? ברק מנסה בכח להשיג “רגיעה” בשעה שהרגיעה נפחה את נשמתה ממזמן. התחנפות והתלקקות לחמאס לא תעזור, כי החמאס רק מנצל את הרגיעה הזו להתחמש יותר ויותר, וככל שאנחנו מתמהמהים יותר, מחיר המלחמה הקרובה (והיא תהיה. זה רק עניין של זמן. החמאס לא יוותר על הטילים וחומרי החבלה שהוא הבריח בשום מצב) יאמיר יותר ויותר.

אנחנו יותר מדי מקשיבים לכל מיני גורמים אינטרסנטים כמו האו”ם, סעודיה, האיחוד האירופאי, שמראים בכל פעם מחדש כיצד הם “מלטפים” אותנו ברגע שאנחנו נדפקים כתוצאה מפעולות של הרש”פ או החמאס, ו”מחטיפים” לנו ברגע שאנחנו מנסים להתגונן. זה קרה בעזה, בפיגועים, ב”חומת מגן”, וזה קרה ב-1001 מקרים: הקשבה והזדהות מוחלטת עם הפלסטינים, וצביעות מאוד רצינית כלפי ישראל.

עדכון 22.11.08: מומלץ לקרוא את המאמר שכתב ד"ר מרדכי קידר לגבי המודעות.