ט’ באב

9-av

אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד, הָעִיר רַבָּתִי עָם–הָיְתָה, כְּאַלְמָנָה; רַבָּתִי בַגּוֹיִם, שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת–הָיְתָה, לָמַס. בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה, וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ–אֵין-לָהּ מְנַחֵם, מִכָּל-אֹהֲבֶיהָ:  כָּל-רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ, הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים. גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי, וּמֵרֹב עֲבֹדָה–הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם, לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ; כָּל-רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ, בֵּין הַמְּצָרִים. (מגילת איכה)

ט’ באב הוא תאריך מאוד קשה לעם היהודי. לפי המסורת היהודית הוא התאריך בו נהרסו גם בית המקדש הראשון, וגם בית המקדש השני. מבחינה היסטורית ט’ באב הוא גם התאריך בו החלה מלחמת העולם הראשונה, ו-ט’ באב הוא גם ערב יום ההתנתקות. בקיצור, ט’ באב הוא בהחלט יום אסון בכל קנה מידה.

בית המקדש השני, על שום מה נחרבו? על שנאת חינם (אפשר לקרוא כאן על הקשר בין שינאת חינם להריסת בית המקדש השני). אין לנו מקדש כיום אבל שנאת חינם.. יש בשפע, מכל צד, מכל כיוון. ברשותכם, אפרט קצת:

  • פוליטיקה ומצב מדיני: יש לנו ימין ושמאל (ו”מרכז” אמורפי). השמאל רוצה שלום בכל מחיר, גם אם זה כולל לזרוק שטחים ממדינת ישראל, והימין מוכן לשלום, אבל לא בכל מחיר. לכאורה הדמוקרטיה היתה אמורה לשחק משחק חשוב כאן, אולם כשהממשלה הנבחרת הינה ממשלת ספינים המזגזגת ימינה ושמאלה, וכלל אינה מחוברת אל העם, הדמוקרטיה פשוט לא משחקת תפקיד.
    גרוע מכך: התקשורת המרכזית ורבים מהפוליטיקאים דווקא מלבים את הסכסוך בין הימין לשמאל, וכשמתגלה כי גרעין הסכסוך כלל אינו נכון, איש אינו מנסה להתנצל ולהתחרט על כך, והדבר ניכר במיוחד בתקשורת בשמאל (“וואלה!”, “הארץ”): מפרסמים משהו, צה”ל בודק ומוצא שהכל עורבא פרח, אבל את האתרים האלו הדבר כלל אינו מתעניין, מבחינתם אותו עניין הצליח להבעיר עוד קצת את הסכסוך והם ממשיכים הלאה. אין התנצלויות, אין חרטות.
    לו היה דיאלוג אמיתי בין ימין ושמאל בלי סיסמאות, בלי סטריאוטיפים, בלי התלהמות אלא שיחה הגיונית ורגועה, סביר להניח שהמקשיבים מהשמאל היו אולי לומדים אי אלו דברים ואולי גם היו לומדים כי לא כדאי להאמין אוטומטית לדברי השקר של הפלסטינים (שקר במקרים רבים, כפי שזה משרת אותם), אפשר להסתכל במפות, אפשר לקחת בעיה בעיה ולנתח אותה ולמצוא כי היו ניפוחים מעבר לכל פרופורציה ובמקרים רבים המהומה היתה על לא מאומה. רק לשבת, בלי לצעוק, בלי סיסמאות, בלי סטיגמות. כל כך קשה?
  • דת, וחילונים: בעניין הזה ישנם 2 מצבים שונים לחלוטין אחד מהשני: הפרטי, והציבורי. מהבחינה הציבורית, הסכם הסטטוס קוו מיוני 47 “נאכל” בכל גיזרה אפשרית, אם זה בפתיחת עסקים בשבת, כוונה להפעיל אוטובוסים בשבת ועוד וזה מהצד החילוני. מהצד הדתי רואים יותר ויותר פסיקות שדווקא מעצבנים את החילונים וטענות ה”כפייה דתית” וקריאות ”איראן זה כאן” נשמעות יותר ויותר.
    ישנם נסיונות מהשמאל לנסות להפריד בין דת ומדינה, מה שכמובן לא הולך הואיל והממשלה נמצאת עם מפלגות דתיות וכל ממשלה שתנסה ליישם הפרדת דת ומדינה תמצא את עצמה מפורקת תוך זמן קצר הואיל והמפלגות הדתיות יפרשו ממנה לאלתר עקב הסכם כמו זה. מי שזוכר, בממשלה הקודמת מפלגת שינוי הצליחה לפרק את משרד הדתות, והממשלה הנוכחית החזירה את המצב לקדמותו.
    ככלל, בשמאל ישנה צביעות רבה. בזמן שבשמאל מדברים על “מדוע החרדים אינם מגוייסים”, הם שוכחים כי עד לפני שנתיים לערך, הבון-טון בשמאל היה דווקא לא להתגייס כי צה”ל הוא “צבא הכיבוש” ועוד סיבות כאלו ואחרות. איך בשמאל יכולים לצעוק על אי גיוס חרדים בשעה שרבים מהשמאל משתמטים בתואנות שונות ומשונות מהצבא? שאלה טובה.
    מהבחינה הפרטית לעומת זאת, המצב שונה לחלוטין: יותר ויותר חילונים שמעולם לא היה להם קשר כלשהו לרוחניות ויהדות מתחילים לפתע להסתקרן מהיהדות, מלימודי תורה, מקבלה ועוד. מובילי דעות שבעבר התבטאו לא פעם נגד היהדות, פתאום מתחילים להתעניין יותר ויותר דווקא ביהדות ובתורה.

חרבו לנו 2 בתי מקדש בגלל שנאת חינם, גם בגלל תאוות בצע ועוד דברים. האם נלמד לקח? האם לא הגיע הזמן לשבת יחד וללבות את הדברים? האם לא הגיע הזמן לשבת ולראות היכן אנו שוגים והולכים כצאן מובל, והיכן ניתן לגשר ולפתח דברים חדשים?

אחד הדברים שמגילת איכה מדברת עליו במיוחד הוא חורבן הבית וחורבן ירושלים, והנה הגיעו זמנים ששוב מדברים כאן על חלוקת עיר הבירה שלנו. העיר שחוברה לה יחדיו, שוב מנסים לחלק אותה בעבור מיקסם שווא. כלום לא למדנו מאומה מההתנתקות? האם אנו באמת מחפשים להיות הפראיירים היחידים בעולם שמוכנים לפלג את העיר החשובה בעולם לשלוש הדתות בגלל שאחרים רוצים? היכן הנחישות? היכן העמידה? מדוע שידור החולשה הזו? מדוע ההתנצלות הזו שממשלתנו משדרת לעולם “סליחה שאנחנו חיים”?

ישנו נוהג ב-ט' באב לקרוא את מגילת איכה. המגילה היא אחת הקינות המתוחכמות. אני אתן פה 5 קישורים (כל קישור הוא פרק) של MP3 להאזנה. מי שמעוניין, יכול לשים אוזניות ולהקשיב למגילת איכה, הלא היא קינתו של הנביא ירמיהו על חורבן הבית וירושלים. (תודה למכון ממרא על קטעי האודיו).

פרק ראשון: [audio:http://media.snunit.k12.il/kodeshm/mp3/t3201.mp3]
פרק שני: [audio:http://media.snunit.k12.il/kodeshm/mp3/t3202.mp3]
פרק שלישי: [audio:http://media.snunit.k12.il/kodeshm/mp3/t3203.mp3]
פרק רביעי: [audio:http://media.snunit.k12.il/kodeshm/mp3/t3204.mp3]
פרק חמישי: [audio:http://media.snunit.k12.il/kodeshm/mp3/t3205.mp3]

שיעור במעגלים לשרי אריסון

arison3 (לא, לא הפכתי לרבע גורו, אבל החיים.. הו החיים… לפעמים נותנים שיעור מאלף לאנשים מסויימים)

לפני 6 שנים לערך החליט בנק הפועלים לפטר 900 עובדים כ”צעדי יעול” הואיל ורווחי הבנק לא היו כאלו מזהירים. כמובן, מי שמכיר מערכות בנקאיות יודע כ”יעול” ו”בנקאות” לא הולכים יחד, ובמקום למצוא פתרון יצירתי (כמו הורדה בשכר או שכר תלוי ביצועים) החליטו בהנהלת הבנק לבעוט ב-900 עובדים הביתה. העניין כמובן לא עבר בשתיקה, ההסתדרות הפציצה בפרסומות על אריסון ("שרי אריסון צוחקת – 900 משפחות בוכות”).

באותו זמן גם שלי יחימוביץ’ (היום ח”כ פופוליסטית שלא עושה מאומה במפלגת העבודה) באחת מפינותיה בחדשות ערוץ 2 השתלחה בשרי אריסון לגבי עניין הפיטורין. דוברה של אריסון, בצעד תמוה (ויש שיאמרו ילדותי בטירוף!) כתב מכתב שרמתו מביישת יחצנ"ים מקצועיים. המכתב היה התבכיינות נטו מצד אחד איך שלי כזו “רשעה” וליקוק מדהים לשרי אריסון מצד שני.

חלפו להם השנים והפרשה נשכחה. בנק הפועלים, כבנק, לא ממש יודע להתייעל (למרות כל ההצהרות והכוונות) ולכן הבנק נקט טריק פשוט: פיטרנו? אז ניקח כח אדם זול במקום אלו שפוטרו, וכך הבנק לקח לו קרוב ל-1000 עובדים דרך חברות כח אדם שמילאו את אותם תפקידים שביצעו אותם אלו שפוטרו, כלומר 0 יעילות.

בינואר השנה נכנס לתוקף חוק חברות כח האדם שמכריח חברות גדולות המשתמשות בשרותי כח אדם להחליט אם לפטר את העובדים או לקלוט אותם. בנק הפועלים הודיע כי הוא קולט קרוב ל-1000 עובדים כעובדי בנק קבועים. משתמש מכך כי כל אותה “תוכנית יעול” גרנדיוזית הלכה לפח, כמו שרבים מאנשי המקצוע אמרו שיקרה.

אז מה יצא מכל זה? האם הבנק התייעל? ממש לא. האם הפיטורים היו נחוצים? גם לא, עובדה שהבנק עכשיו שוכר מחדש בערך אותה כמות של אנשים מחדש לעשות את אותם תפקידים.

מה כן יצא לבנק? נזק תדמיתי עצום לו ולבעלים העיקריים שלו: גב’ שרי אריסון, וגם הוכחה להנהלת הבנק שמשהו למעלה דפוק שם אם מחליטים החלטות כאלו.

וכך הושלם לו המעגל: החל מפיטורין של 900 איש, ועד קליטה מחדש של קרוב ל-1000 איש. הרבה נזק, מעט מאוד מחשבה בדרגים הגבוהים שם.

בית המשפט העליון: אפשר לתבוע את הרש”פ

441px-Coat_of_arms_of_Palestineבצעד נדיר קבע בית המשפט העליון בעקבות ערעור שהגישו אגודת מדרשת ארץ ישראל, כי ניתן לתבוע את הרשות הפלסטינית על נזקים שקרו לתובעים. עד היום זה לא היה אפשרי הואיל ובית המשפט המחוזי קבע כי הרשות הפלסטינית נהנית ממעמד של גוף ריבוני.

זה אולי נשמע זניח למי שלא נכנס לכל ענייני תביעות נגד הרשות הפלסטינית, אבל קביעה זו, במיוחד כשהיא באה מבית המשפט העליון, פותחת את הדלת לתביעות שישראלים רבים רצו לתבוע את הרשות הפלסטינית אולם לא יכלו לעשות זאת בגלל הקביעה של בית המשפט המחוזי.

לא עוד. מעתה ניתן לתבוע את הרשות הפלסטינית על נזקים שנגרמו ע”י הרשות ו/או ע”י נציגיה. כך לדוגמא משפחות נפגעים שנפגעו עקב פעילות טרור שהרשות יזמה נגד ישראל (כמו במקרים של ברגותי וחבריו) יכולים לתבוע את הרשות הפלסטינית בבית המשפט ומדינת ישראל תהיה מחוייבת (במידה ובית המשפט יזכה את התובעים) להפריש מהתשלומים המשולמים לרשות את אותם כספים שבית המשפט יקבע למשפחות (המדינה כעקרון מעבירה מסים שנגבים ע”י ביטוח לאומי וכו’ על עובדים פלסטיניים העובדים בישראל), כלומר לפני שהכספים יגיעו לרשות, יוכל הזוכה להוציא צו המחייב את המדינה להפריש עבורו את הכספים שקבע בית המשפט שישולמו לו.

בעקבות פסיקה זו, אני מאמין כי מסמכים שתפס הצבא בפשיטה על המוקטע’ה בזמנו שערפאת היה המנהיג, יאווררו מחדש ומשפחות שנפגעו יתחילו להגיש תביעות עתק נגד הרשות הפלסטינית, מה שכמובן יוריד את הכנסות הרש”פ מהמסים שמדינת ישראל אמורה להעביר לו.

איך אומרים: “טחנות הצדק טוחנות לאט”, אבל טוב שהן עדיין טוחנות. אישית אני שמח על הקביעה הזו.

עדכון: שולמית אלוני כבר התחילה להתבכיין.

הרשות הפלסטינית מציגה: טמטום וחוצפה

image

לו היה נוחת בארצנו מישהו מחו”ל והיה מעיף מבט בחדשות בימים האחרונים, סביר להניח שהיה נדהם מהמצב והיה שואל מדוע המצב כל כך אינו הגיוני. סביר להניח שהיו מסבירים לו כי המצב כך עקב כל מיני “נסיבות”, אבל לפעמים כדאי לתת מקום גם להגיון ולראות מה בעצם קורה פה.

אתחיל בקטע הטמטום: זה התחיל ב-2 לחודש, כשהחמאס החליט “להיכנס” בחמולת חילס, החשודה בכך שהיא האחראית למטען שהונח שבוע לפני כן והרג 5 אנשי חמס וילד. (שוב הוכיח החמאס שכשזה מגיע לתחקירים, הם הרבה יותר יעילים מאשר המשטרה בארצנו). החמאס הצליח להגיע למסקנה שמדובר באותה חמולה, והחל ב-2 לחודש לתקוף את מעוז החמולה. במהלך ההתקפה ברחו בערך 188 איש לכיוון ישראל והתחננו שיתנו להם לצאת מעזה. צה”ל, רחמן שכמותו, נתן לפלסטינאים האלו לצאת מעזה ועצר אותם לטיפולים ותחקירים, כאשר במקביל נוצר קשר עם הרשות הפלסטינית ברמאללה עם ראש הממשלה הפלסטינית פיאד ונשיא הרש”פ אבו מאזן.

פה מתגלה הטמטום: מדובר ב-188 פלסטינאים. לא ישראלים, לא משתפ”ים ולא איזה פליטים שהגיעו מסודן. מה יותר טבעי מאשר לקבל את האזרחים העזתים לתוך שטחי הרש”פ? אז זהו, שפה הטמטום החל והפלסטינים פשוט סירבו לקבל את אותם פלסטינאים למרות שאותם פלסטינאים מזוהים עם הפת”ח, המפלגה השולטת בגדה וברמאללה! נוצר מצב מדהים שבו ישראל היתה צריכה לשכנע את הרש”פ לקבל את אזרחיהם! איזו מדינה לא מוכנה לקבל את אזרחיה שלה? מדוע לא לקבל אותם? שאלות טובות, אבל הרש”פ מעולם לא התנהגו בחוכמה והטמטום שם שולט.

עכשיו נעבור לקטע החצוף ביותר שראיתי זמן רב: עפ”י עיתון סעודי, הרשות ביקשה מישראל לשחרר את ברגותי ועוד בכירי פתח, חמאס והחזית העממית. לא, לא במסגרת עיסקה לקבל את שליט אלא סתם, בקשה כזו בלי שום תמורה מהצד הפלסטיני. תנו לנו אותם למרות שהאסירים הנ”ל פגעו במדינה ונשפטו לתקופות ארוכות, אנחנו (הרש”פ) רוצים אותם. למה? ככה!

כשאולמרט התחיל עם כל הויתורים וה”חסדים” בשחרור אסירים פלסטיניים, גם צה”ל וגם השב”כ הזהיר את אולמרט כי הדבר יתפרש כאקט של חולשה, אבל השמאל, כמו השמאל, פירשו את זה כ-אקט הומני מתוך רצון טוב לעזור לנשיא הרש”פ אבו מאזן, בכך שזה “יחזק” אותו ברחוב. האם זה באמת חיזק אותו? לשבועיים, אבל הוא חזר למצב הלוזר הנצחי שהיה מאז ומעולם, אז הפלסטינים מבקשים שוב עוד פלסטינים, בלי תמורה. “בשביל לחזק את אבו מאזן”.

ככלל, הרשות הפלסטינית כל כך מנותקת מהמציאות, שהיא שוקלת להכריז על רצועת עזה כעל “שטח מורד” וכ-“ישות עויינת” (ממש מעתיקים מישראל). יש לי הרגשה כזו שהנהגת החמאס נשפכת מצחוק שם בעזה ובסוריה למקרא הצהרות אלו מהרש”פ, הרי החמאס שם פס ענק על כל הנהגת הפת”ח ובכל פעם שיחות ה”תיווך” בין החמאס לפת’ח נופלות (האשמה מוטלת כל פעם על צד אחר, אל דאגה). אבו מאזן כל כך לוזר, שהוא מנסה בכל דרך לשוחח עם ה”מורדים” האלו בחמאס שעושים ממנו צחוק.

2 המקרים האלו לא שייכים ישירות לישראל (זולת העניין ששימשנו כמתווך בין הפלסטינים לבין .. עצמם), אבל זה רק מראה לנו מהי בעצם הרשות הפלסטינית שאפילו טיפול ב-188 איש הם לא מסוגלים לעשות, ואיתם השמאל והממשלה הנוכחית רוצים לחתום הסכמי שלום ולתת שטחים בחזרה! מי בדיוק יקיים את החלק שהצד הפלסטיני חותם עליו? אפילו הנשיא שם תלוש לחלוטין מהמציאות! אם הפלסטינאים צריכים להודות לאלוהים על משהו, זה שיש פה שמאל ואנרכיסטים שמאוד אוהבים את הפלסטינאים שמוכנים גם להפגין ליד ביתו של מפקד גיזרת נעלין ולגרום למהומות.. הכל בשביל הפלסטינים, שנאה תהומית עבור אחיהם היהודים.

מקלדת ועכבר אלחוטיים = מכה

לפני מס' שבועות החלטתי לרכוש עכבר חדש לאחר שהעכבר הישן שלי מת. בחנות המחשבים כבר התפתתי לרכוש ערכה שלמה אלחוטית (לא Bluetooth) של מקלדת ועכבר של לוג'יטק.

עברו להן מס' שבועות והיום חזרתי היישר אל המקלדת והעכבר החוטיים (השגתי עכבר עם חוט). נמאס לי.

אין לי מושג מי החליט לשנות את המקלדת, אבל יעיל – זה לא! מקשי ה-HOME ו-END עפו למקומות שונים לחלוטין, מקש ה-PAUSE/BREAK עף, וה-INSERT עבר דירה למקום אחר בכלל במקלדת, הרחק מההקלדה העיוורת. במקרה שלי גם התווספו מקש לדפדף אחורה בדפדפן ומקש סגירת חלון, רק שהם ישבו מצד שמאל. בהתחלה לא הקדשתי לכך חשיבות, אולם לעיתים כשיד שמאל שלך "נחה" מעט על צד שמאל של המקלדת, היו לעיתים בטעות לחיצות של "דף אחורה" (לא מצב נעים שאתה כותב פוסט והכל עף).

העכבר היה סיפור אחר: גם על מחשב די עוצמתי, לקח לו בין 0.3 ל-0.5 שניות להגיב לאחר הפסקה ממושכת. זה כמובן קורה בגלל חסכון בסוללה שנמצאת בעכבר, אבל זה עדיין מעצבן שבדיוק שאתה רוצה להגיב מהר, לעכבר לוקח זמן "להתעורר".

אני משתמש במקלדת של IBM משנת יצור 1984. אלו המקלדות שאפשר לדפוק בראש של מישהו והוא מת (היא שוקלת 5 קילו!), ואני חייב לציין את האמינות המדהימה של המקלדת, גם כשעברו עליה כוס דיאט קולה וגם כוס מים, זה פשוט לא הזיז לה. ה"חסרון" שלה היא שהיא עושה רעשים של "קליק" (לחלק מהאנשים זה מפריע, לחלק בדיוק הפוך). אינני יודע מדוע שינוי את מיקומי המקשים (גם ניסיתי מקלדת של מיקרוסופט וגם של לוג'יטק, אותו עניין בדיוק) אבל יעיל זה ממש לא, וה"הרדמה" של העכבר ממש מעצבנת.

חזרתי למקלדת ועכבר חוטיים. זה אולי לא שיא הטכנולוגיה, אבל זה עובד יציב, מהיר וזמין.

למישהו יש חוויות כאלו גם? 🙂

כמה מילים על סקרים וזכרון קולקטיבי

דמיינו את הדו-שיח הבא שנערך בין 2 אנשים:

ראובן: זוכר את קובי?
שמעון: איזה קובי?
ראובן: קובי הקטן, ההוא שאוהב להתווכח?
שמעון: לא, לא זוכר.
ראובן: קובי, הבן של דורית, הם גרים ליד הסופר, יצא עם אחותו של גילי
שמעון: אה, הקובי הזה! עזוב, סתם אחד שמתווכח על דברים שהוא לא מבין

נזכרתי בדו-שיח הזה שראיתי את תוצאות הסקר החדש שפורסם גם בוואלה וגם ב-YNET (וב"הארץ" ובעוד מקומות), לפיו ציפי ליבני מנצחת את נתניהו, את ברק ואת כולם ונהיית ראש מפלגת "קדימה" וראש הממשלה בבחירות הבאות.

סקרים כאלו כדאי לקחת מאוד בספקנות. אלו סקרים שנעשים לפני "רענון" זכרונו של הבוחר, בין אם לפריימריז או בבחירות הכלליות. מישהו הרי עוד ירענן את זכרונו של הבוחר ויזכיר לו כי כשהיתה צריכה גברת לבני לתפוס אומץ, היא חטפה רגליים קרות במספר מקרים בעבר, כולל מקרים כמו שקראה לראש הממשלה להתפטר, וכשסירב רה"מ להתפטר, היא היתה אמורה להניח את המפתחות על השולחן ולעוף משם, אבל היא העדיפה את הכסא. שהיא תתפטר? מה פתאום?

מישהו גם צריך להזכיר לבוחרי "קדימה" את "קללת מפלגת האמצע": עד היום לא היתה "מפלגת אמצע" שהחזיקה קדנציה נוספת עם הרבה מנדטים: מפלגת הגמלאים, שינוי, צומת, הדרך השלישית – זוכרים אותם? איפה הם היום? נפחו את נשמתם. מהי מפלגת "קדימה"? מפלגה שכולה מפלגה המורכבת מאופורטוניסתים שקפצו על העגלה ששמה "קדימה". לא אידיאולוגיה ולא נעליים, העיקר הכסא!

על מנת לקבל תוצאות קצת יותר אמיתיות בסקרים, צריך לבדוק את הדברים לאחר "רענון" זכרונו של הציבור, לאחר שיצא תחקיר או 2 של העיתונים הגדולים על ציפי ליבני, מופז וכו'. זה כבר מנהג ידוע שהעיתונים טרום בחירות מוציאים תחקירי ענק על המועמדים והתחקירים האלו בהחלט  משפיעים.

בקיצור, הבה נמתין קצת כדי לראות אם ציפי ליבני באמת תזכה בראשות הפריימריז, והאם באמת קדימה לא תאבד מנדטים פוטנציאליים מכאן עד הבחירות.