יום הולדת 60 לישראל

israel-60 מזל טוב למדינתנו. מדינת ישראל בת 60 ואין ספק, דברים רבים התחוללו ב-60 השנים האלו. מעולם לא היתה מדינה עם כל כך הרבה מלחמות, קונפליקטים בתקופת זמן כל כך קצרה (יחסית).

יש לנו הרבה במה להתגאות. בהחלט. מדינה שהעם שלה במשך 2000 שנה חלם לחזור אליה, ולבסוף החלום התגשם. יש לנו כלכלה לא רעה בכלל (בהשוואה למדינות רבות מעולם), יצוא היי-טק, חקלאות ועוד ועוד.

60 שנה, והמדינה עומדת בצומת לא קלה. מלחמת אחים הולכת ונרקמת מול עינינו, ואם לא נעשה משהו בנידון, אנחנו נדפוק את עצמנו הרבה יותר מכל מה שאויבנו מסוגלים לעשות לנו. אני כמובן מדבר על ענייני האדמות, השטחים וחלוקות מחלוקות שונות, בין אם זה בדרום (שטחים) ובין אם זה בצפון (רמת הגולן). הימין לא מוכן לתת אפילו גרגר אדמה אחד, השמאל מוכן ל"ויתורים כואבים". 2 הצדדים בטוחים וסגורים בעמדתם ואיש לא שומע את השני. הימין בטוח שהשמאל התחרפן ושוגה באשליות, בשעה שהשמאל סגור על כך שרק על ידי ויתור על שטחים אנחנו נקבל את השלום המיוחל.

60 שנה, ועדיין אין לנו פה דיאלוג פנימי בין ימין לשמאל, בין דתיים לחילונים, בין העשירים לעניים, ובין הממשלה לעם. כן, אנחנו בוחרים אותם (כמעט) כל 4 שנים, אבל לאחר הבחירות – נתק מוחלט בין הממשלה לעם, והגיע הזמן לעשות משהו.

הגיע הזמן לחשוב על הדברים הבאים:

  • אלו שרוצים שלום תמורת ויתורים ואלו שלא רוצים בויתורים אך רוצים שלום צריכים וחייבים לשבת יחד, להניח את העובדות וההיסטוריה על השולחן ולנתח את המצב. לא לתת לאשליות ופנטזיות לקבוע מהלכים, אלא להסתכל על ההיסטוריה ולהביט במבט מפוכח על המציאות. איש מאיתנו אינו נביא, אך יש לנו מספיק מידע על העבר כדי לראות לאן הרוח נושבת, ויש להגיע להחלטות. צריכים לקחת בחשבון את ההיסטוריה של העם הפלסטיני ואת התנהגותו ב-15 שנה האחרונות, לקחת בחשבון את עניין הויתורים ואת המחיר ועוד ועוד. לא מספיק להתבצר בעמדה, אלא גם צריך לא רק דיאלוג, אלא גם פולמוס, גם ויכוח, ואפשר גם לשכנע את האחר, כל עוד מתייחסים לדברים של כאן ועכשיו, ולא העתיד.
  • הגיע הזמן לחשוב על אלו שבדרום ובצפון, במצב שהמדינה שלנו הולכת יותר לכיוון היי-טק, אך מפעלים במקצועות אחרים סוגרים את שעריהם, מה שמרחיב את העוני. הגיע הזמן יותר לתת את הדעת לגבי דברים וטכנולוגיות שאפשר להטמיע ולהעסיק בהם אנשים שיוכלו להרוויח את לחמם ושהם לא היי-טק. סין מייצרת הכל בזול, אך יש עוד תחומים שבהם ניתן כאן להשקיע ולהרוויח שלא קשורים בהיי-טק.
  • המכון הדמוקרטי ביצע סקר מעניין לגבי הזהות הלאומית שלנו, מי מסתכל על עצמו כיהודי, ומי כישראלי. התוצאות מעניינות (אם כי היו בעבר למכון אי אלו "טעויות" שהראו תמונה הפוכה ולאחר מס' חודשים המכון התנצל), ומחייבות מחשבה איך אנחנו רוצים להסתכל ולחיות במדינה שלנו, מהי היהדות עבורנו, איך אנחנו מתייחסים באופן הכוללני לדת ולמדינה, ועוד. הרעיון המרכזי של "חוקה לישראל" לדוגמא, היה הפרדה בין דת למדינה תוך התחשבות ב-2 הצדדים. נזכור את מה שמנחם בגין אמר: "הדמגוג, כל עוד יש לו רוב, רוצה להבטיח לו ולעצמו יד חופשית. הוא אינו רוצה להעלות על הדעת שבאחד הימים הוא יהיה במיעוט. הוא חוטף, ואיננו רוצה שום יסודות קבועים. ואילו המדינאי יודע שרוב ומיעוט במדינה מתחלפים ומשתנים. בהיותו במיעוט הוא מקבל את דין הרוב, אבל הוא יודע שהוא זכאי לתבוע לעצמו זכויות מסוימות. הוא מוכן לקבל אותן מתוך הנחה שכאשר יהיה הוא ברוב, יתן אותן הזכויות למיעוט. זהו ההבדל ביחס לחוקה בין שני הטיפוסים האלה." (הנאום כולו, אגב, נמצא כאן). אנחנו צריכים להסתכל ולהחליט היכן היהדות נכנסת והיכן הדמוקרטיה נכנסת.

60 שנה עברו מאז הכריז בן גוריון על הקמת מדינת ישראל ("היא מדינת היהודים"), ואנחנו נמצאים במצב שבו אם אנו מעוניינים להחזיק פה עוד הרבה זמן, נצטרך להחליט החלטות, להתפשר על דברים מסויימים, להתעקש על דברים מסויימים ולהבין שלא חשוב איך ומה נחליט, תמיד יפגע מישהו ואין ברירה, לדמוקרטיה יש מחיר, ואנחנו צריכים להחליט ולשלם – בקרוב.

חג שמח,
חץ

מה קורה כשמתכנת מנסה לכתוב עם Speech Recognition

אני מודה, אני לא טיפוס שאוהב טכנולוגיית זיהוי דיבור. אולי אני זקן מדי, אבל אני אוהב הרבה יותר את המקלדת מאשר את הדיבור.

הנה וידאו קליפ של מישהו שמנסה לתכנת משהו עם יכולות זיהוי הדיבור של ויסטה. הקליפ קצת ארוך, אבל מצחיק בטירוף.

תהנו,
חץ

עדכון: הותקן פלאגין חדש בבלוג שמאפשר לראות גם ב-Konqueror את הוידאו (נבדק על KDE 3.5.9)

מכתב פתוח לקונדוליזה רייס

condoleezza_rice שלום ד"ר קונדוליזה רייס, מזכירת החוץ של ארה"ב. (כן, את הקטע של הד"ר תמיד מורידים לך משום מה). מה שלומך? שמעתי שאת בדיוק שוב בעוד ביקור נזיפה/מעקב בארצנו, אז הנה, רציתי לכתוב לך כמה דברים שיושבים לי על החזה, אם לא אכפת לך. מה אכפת לך, תשמעי פעם דעה של מישהו מהצד הימני במפה, ולא רק את השמאל/"מרכז". אכפת לך?

תראי, אני יאמר לך את האמת.. כל פעם שאת באה פה לביקור בחודשים האחרונים, תצרוכת כדורי ה-אדויל במשרד הבטחון עולה פלאים מעלה, וחיוכי השמחה מתפשטים אצל שכנינו הפלסטינים בדרום. הם (הפלסטינים, אל תטעי) מאוד אוהבים אותך. נכון שאבו מאזן דופק לך פרצוף נעלב כל דקה שאת רואה/שומעת אותו, נכון, הוא מלא טרוניות ובכיין כמו ילד קטן, אבל מצד שני, כל פעם שאת פותחת את הפה למיקרופונים, הם ישר לוחצים RECORD להקליט אותך, לשמוע איך את שוב קוטלת בביקורת שלך את ישראל, וכמעט לא אומרת כלום על הפלסטינים. הם אוהבים את זה, והייתי מעז לאמר, מאוד אוהבים את זה.

לפני חודש אמרת "צריך לעצור את הבניה בהתנחלויות", אחר כך התלוננת על המחסומים, וכשצה"ל הסיר את מה שהבטיח, באת עם טענה חדשה "הסרת מחסומים סמלית לא מועילה", כי לא מספיק לך להסיר, את רוצה "לשפר" את בטחון החיים של הפלסטינים. לפני כן, התבכיינת על בנייה של 300 דירות (דירות! לא 300 בניינים!). ככלל, בכל פעם שהפלסטינים מעלים טענות, אפשר להיות סמוך ובטוח שמשרדך ינפיק איזו הצהרה לעיתונות איך הפלסטינים, מסכנים שכמותם, סובלים אך ורק בגלל ישראל הרשעה הזו, נו נו נו לנו, ויש מיד לעצור כל בניה, איכלוס, סלילת כביש או כל דבר שקשור לשטחי 67. אין ספק, אם הפלסטינים רצו רוח גבית, הם לא רק מקבלים אותה מהאיחוד האירופי והאו"ם, אלא גם ממך במיוחד.

בעקרון, תפקידך בכל מה שקשור לישראל ולפלסטינים, אמור להיות איזו מתווכת בין 2 הצדדים. למיטב ידיעתי, פעם אחרונה שפתחתי מילון אבן שושן היה כתוב שמתווך אמור להיות ניטרלי, לשמוע את 2 הצדדים ואז להחליט. לפי מהלכי האירועים בחודשים האחרונים, נראה שזה אצלך רחוק מכך: עוד לא שומעים את הצד הישראלי, וכבר שומעים גם שומעים את הטרוניות שלך למרות שבחלק מהפעמים את די יורה לעצמך ברגליים. קחי לדוגמא את בניית 30 הדירות בהר חומה שצעקת עליה. מי אישר אותה ב-95 והכריז על התחלת הבניה בה? מישהו מהשמאל, אולי שמעת את שמו. קראו לו יצחק רבין והוא היה ראש הממשלה באותה תקופה, אז הנה – אפילו השמאל אישר את הבניה בזמנו, אז מה על מתלוננת??

ככלל, משום מה זה נראה שאת לא ממש מתייחסת לממשלת ישראל. נכון, אולי אנחנו לא הכי "מפותחים" מבחינת ממשל, אבל בכל זאת, יש פה שלטון, ויש ממשלה, ויש כנסת שנבחרה על ידי העם לטוב ולרע, ולך אין זכות להתערב לממשלה הזו בהחלטותיה לכאן או לכאן. אנחנו לא המדינה ה-51 בארה"ב, בוש לא שולט כאן, ועם כל הכבוד לך, אין לך אפשרות להכתיב את סדר היום כאן.

אני חייב לציין שאחד הדברים הכי מדהימים אצלך הוא החד צדדיות של ראיית הדברים. האם הרשות הפלסטינית מקיימת את כל הסעיפים בהסכמים שהיא עצמה חתמה? לא. האם אבו מאזן אוסף נשק ועוצר מבוקשים? לא. האם אבו מאזן מקיים כל הסכם אחר איתנו שלא קשור מבחינה בטחונית? גם לא. האם הוא דובר אמת בדבריו בכל הצהרה שלו לגבינו? גם לא. איפה ההתייחסות שלך לגבי הדברים בשעה שאת באה לדרוש דרישות מישראל? אין התייחסות. את באה בדרישות של לתת ולתת ולתת.. הלו, מה עם לקבל?

מילא האיחוד האירופאי (כולל ה"קוורטט") והאו"ם שהם לקקנים מושבעים לפלסטינים שקופצים בכל פיפס. איתם אין מה לעשות. הם ראו ותמיד יראו אך ורק את הצד הפלסטיני, אבל את, שתמיד מציינת שאת כביכול "ניטרלית", מראה שאת לא פחות גרועה מהחבר'ה מהאום ומהאיחוד, ואני שואל: למה?

האם זהו בגלל ה"לובי היהודי" בגבעת הקפיטול שדוחף לויתורים? או שזה בגלל שאתם מעבירים כספים לישראל, מה שנותן לכם הרגשת עליונות? אולי זה בגלל לקקני עמותות ומפלגות השמאל בארץ? אני, כמו אחרים, מעוניינים לדעת למה החד צדדיות שלך.

אם נלך לפי ההיסטוריה שלכם ב-4 שנים האחרונות, כשאתם מתערבים במשהו, זה בדיוק כמו פיל בחנות חרסינה. נכנסתם לאפגניסטן, וראינו מה יצא מזה. נכנסתם לעיראק, וראינו מה יצא מזה (היה מפליא לראות אתכם נכנסים לעיראק על סמך מודיעין שקרי, דבר שהזהירו אתכם מס' סוכנויות מודיעין). אולי הפעם, רק הפעם, תפסיקו להתערב בינינו לפלסטינים?

אני יכול להבין שבוש ממש ממש רוצה איזה הישג מדיני עד תום הקדנציה שלו, אבל למה אנחנו צריכים לשלם את המחיר הזה? הסיכוי שיהיה פה הסכם עד סוף השנה הוא כמו הסיכוי שאגבה עוד 10 ס"מ עד סוף השנה. בהתחשב בגילי, אין שום סיכוי לכך, בדיוק כמו שאין סיכוי להסכם כלשהו המוותר על חלק מירושלים לטובת הפלסטינים. מדוע? אצלנו שיטת הממשל שונה, וכל הסכם מחייב הסכמת הקואליציה ולאחר מכן אשרורו בכנסת. במצב של היום – אין סיכוי לא בקואליציה ולא בכנסת. 0% סיכוי. פשוט כך.

אז תבואי לבקר, תמשיכי לתת בראש לברק ולאולמרט, תמשיכי ללטף את פיאד ואבו מאזן (כדאי שתהיה רכה במיוחד עם אבו מאזן, לפי החדשות מהיום, אבו מאזן "חש בליבו" בעקבות דבריו של הבוס שלך, בוש. אז לא לשכוח לבקש מהעוזרים שלך להביא לו פרחים ובונבוניירה), אבל תנסי קצת יותר להיות ניטרלית, מה דעתך?

עוד משהו קטן לי אלייך: 2 המוקיונים שרצים במפלגה הדמוקרטית (קלינטון, אובאמה) מנסים לצייר תמונה מאוד ורודה על המזרח התיכון ושניהם מראים שהם די טירונים בשטח. לך יש נסיון של לפחות 8 שנים, אולי תראי את זה?

תודה,
חץ

תכירו: פוטושופ CS2 רץ על Linux

אם יש משהו שחלק מהאנשים חובבי הלינוקס אוהבים, זה להריץ Linux כסביבת עבודה מרכזית שלהם ולעשות את הכל מתוך ה-Linux מבלי להזדקק לשרותי ה-Windows או לשלם למיקרוסופט על Windows לגירסאותיו. חלק עושים זאת מתוך עקרון אידאולוגי, חלק עושים זאת מתוך סיבה שהם מעדיפים את הסביבה של Linux מאשר Windows. כל אחד וסיבותיו.

אחד הדברים שהכי הרבה חסרים למשתמשים שמגיעים מ-Windows אל Linux זה תוכנת עריכה מקצועית טובה. יש כמובן את GIMP שהיא תוכנה מעולה, אבל אנשים מחפשים משהו שמוכר להם יותר, כמו… פוטושופ.

כמובן, לינוקס היא מערכת הפעלה מאוד שונה מכל מערכת של מיקרוסופט, ואפליקציות של מיקרוסופט לא ירוצו על לינוקס. לשם כך כמובן יש 2 אפשרויות: או להתקין תוכנת וירטואליזציה (כמו VMWare) ועליה את ה-Windows. זה נחמד, רק שזה עובד בערך בחצי ממהירות המחשב שלך (המצב יותר טוב כמובן בגירסאות האחרונות ואם יש לך מעבד Core Duo). החסרון כמובן הוא הצורך בלהתקין מערכת הפעלה נוספת רק בשביל אפליקציה או 2.

האפשרות השניה נקראת Wine. ומה ש-Wine עושה, זה בעצם ממיר את מה השרותים שהאפליקציה (בגירסת ה-Windows שלה) מבקשת מ-Windows, בשרותים של Linux (מה שנקרא API). לדוגמא: אם התוכנה מבקשת לפתוח שרות של חלון הדפסה כדי שהמשתמש יבחר מדפסת וידפיס, אז ה-Wine יציג חלון כזה בגירסת Linux ו"ישדך" בין שרותי ההדפסה של Linux לאפליקציה עצמה. היתרון הוא די גדול בכך שאין צורך לעשות סימולציה לכל פיפס, אלא פשוט לספק שרותים רגילים לאפליקציה. החסרון כמובן הוא ש-Windows זו מפלצת ענקית של כל מיני שטיקים וטריקים (שחלקם מתועדים וחלקם לא, שלא לדבר על כך שמיקרוסופט לא מפרסמת חלק מהתיעוד) ש-Wine צריך לתת להם פתרון בשביל שהתוכנה תרוץ, ו-Wine רחוק מלתת כל פתרון לכך.

יתרון נוסף ל-Wine היא המהירות: כשאפליקציה רצה תחת Wine, היא רצה בסביבות 90-97% מהמהירות הרגילה אם היו משווים אותה מול הרצה ב-Windows רגיל.

עד היום, לא היה ניתן להכניס את ה-CD של פוטשופ לכונן ולהריץ את ההתקנה על Linux כי Wine לא תמך בחלק גדול מהפוקנציות שפוטושופ נותן, וגם לא תמך בהגנות ש-Adobe הטמיעו בפוטושופ, מה שלא נתן להתקין את פוטושופ בצורה קלה ומסודרת למשתמשי לינוקס באשר הם.

דברים משתנים.

המפתחים של Wine (חברת CodeWeavers) מפתחים את Wine כקוד פתוח עם הקהילה, אולם במקביל הם משחררים גם מוצר שנקרא Crossover שמאפשר להריץ תוכנות של Windows על הלינוקס, ללא צורך ברשיון של Windows.

הגירסא האחרונה של CrossOver (גירסה 7) מוסיפה אפשרויות חדשות להתקין תוכנות חדשות מסויימות על הלינוקס, כמו אופיס 2007 וגם פוטושופ גירסה CS, וגירסה CS2 (אפשר גם CS3 אך היא לא רצה טוב עדיין עם Crossover).

photoshop-cs2-thumbבתמונה משמאל (אפשר ללחוץ עליה כדי לקבל תמונה גדולה ומפורטת) ניתן לראות את פוטושופ CS2 רץ פה על אחד המחשבים שלי שמריץ לינוקס בגירסת Fedora 8. כמה התוכנה פונקציונאלית? די פונקציונאלית הייתי אומר. הצלחתי לפתוח קבצים איתה, לשחק קצת עם שכבות, ולשמור. עדיין יש פה ושם "גליצ'ים" של אייקונים שלא מופיעים טוב, כולל את מסך ה-About, אך התוכנה בהחלט מתפקדת.

photoshop-cs2-2-thumb בתמונה מצד ימין ניתן לראות את הפוטושופ רץ עם חלון האקטיוציה המצריך רישום של התוכנה על מנת להפעיל פונקציונאליות מלאה ללא הגבלת הזמן של 30 יום. בגירסה ששוחררה לנסיינים, הפונקציונאליות כאן עדיין לא פעילה ולא ניתן לרשום את התוכנה כתוכנה קנויה. אני מניח שעד הגירסה הרשמית הדבר יתוקן.

יש ויכוח רציני בקהילת משתמשי ה-Linux האם להשתמש במוצרים כמו Crossover או Wine הפתוח בכדי להריץ אפליקציות שמיועדות ל-Windows או להתעקש להריץ רק אפליקציות שנכתבו עבור לינוקס. ב-2 הצדדים יש טיעונים צודקים ומשכנעים, אולם בסופו של יום, מה שהכי קובע, זו הנוחות של המשתמש. אישית אני בכלל משתמש ב-Paint Shop pro של Corel, שנותן לי את רוב הפונקציות שפוטושופ נותן לי, בעשירית מהמחיר (100$) ואני עובד איתו הרבה יותר מהר מאשר פוטושופ.

75 שנה לשואה

(הערה: המספר 75 הוא בגלל שכל השואה התחילה בשנת 1933, עוד לפני שהתחילו להרוג יהודים).

אתמול זכרה מדינת ישראל את 6 מיליון היהודים שנהרגו, נרצחו והושמדו בשואה ע"י הגרמנים ועוזריהם. זהו דבר בלתי נתפס, ש-6 מיליון מושמדים אך ורק בגלל שהם יהודים, לא בגלל שום סיבה אחרת.

75 שנה עברו מאז אותה תקופה איומה. האם השתנה משהו? האם זה לא יקרה שוב? האם העולם יותר קשוב? האם נעשים דברים על מנת למנוע שואה מחדש?

לכל השאלות האלו, תשובתי היא: לא, לא השתנה הרבה.

הנה, שנת 2008 ואנו נמצאים בארצנו, אבל האנטישמיות מרימה ראשה מחדש, ויש גם מדינה שרוצה להשמיד אותנו. איראן.

תסתכלו על האיראנים: מדינה שבה יש כל כך הרבה נפט, ובכל זאת הדלק מוקצב בתלושים. הכלכלה מנוהלת בשיטת רפובליקת בננות ורמת השוחד  והשחיתות שם משאירות כמעט כל מדינה מאחור. נשיאם, אחמדינג'אד, מתפלא כל פעם מחדש שמעירים לו על השחיתות הפוסה באיראן וכשפרופסורים המבינים היטב במתמטיקה ושמראים לו כי המספרים אינם מתחברים, דוחה הנשיא את טענותיהם.

היכן הולך הכסף באיראן? למקום אחד מרכזי: להקמת פצצות גרעיניות. הם כמובן מכחישים זאת אולם המסמכים והממצאים האחרים מראים זאת שחור על גבי לבן: לו היו מחפשים האיראנים להפיק חשמל/אנרגיה מגרעין, הם היו יכולים לקנות טכנולוגיה מוכנה ישירות מרוסיה כולל דלק להפעלת הכור, אך מה לעשות, הדברים מראים בבירור כי פני המדינה ליצירת ראשי נפץ גרעיניים עם כתובת מרכזית אחת: ישראל.

75 שנה אחרי השואה, האם אומות העולם מנסות לעצור את הטירוף באיראן? התשובה: בקושי. המדינות הקשורות ביחסי עסקים הדוקים מנטרלות כל מאמץ על מנת ללחוץ על איראן להפסיק להתחמש, במיוחד רוסיה וסין. כאשר עולות הצעות לסנקציות נגד איראן, סין ורוסיה מיד מתנגדות. שאר המדינות מציעות סנקציות שפשוט לא מזיזות לאיראן, וזו אחת התקלות הכי גדולות שקורות: חוסר הבנה בעם האיראני.

העם האיראני הוא עם שבשליטה דתית פנאטית. לא תמצאו לדוגמא שום תמונה של הנשיא עם עניבה, כי עניבה אסורה לפי ההלכה האיסלאמית באיראן. אסור גם להסתפר בתספורת בסגנון מערבי, וישנם עוד אלפי איסורים. איראן, כמדינה שהדת המוסלמית שולטת בה בשיא הקיצוניות, מתייחסת לעניין הגרעין כ"כזה ראה ועשה", וכל נסיון סנקציות לא יזיז אותם מכך, כי הם מאמינים שיש להשמיד את הכופרים, ובמיוחד – הכופרים הציונים, כלומר בניית הכורים והפצצות הגרעיניות מקבלת יחס של "מצווה חשובה" שיש לקיים בכל מחיר, ומבחינתם יש להתגבר על כל עיכוב עד לקיום מצב בו איראן תהיה מחומשת בפצצות גרעיניות ותוכל לפרוש את חזונה: איסלם שולט בכל מקום.

מדינות רבות תלו את יהבן בסוכנות האנרגיה האטומית (סבא"א), אך אבוי, בראש הסוכנות עומד המצרי מוחמד אלבראדעי, המקל בכל דו"ח על התפתחות אנרגיה אטומית באיראן. האיראנים מסרבים לתת לפקחים להיכנס? לא נורא. לא מעבירים דוחו"ת אמת? לא נורא. דוחו"ת עצמאיים מדאיגים מגיעים לסבא"א ומראים שאיראן מתקרבת בצעדים מבהילים למצב שיהיו לה פצצות אטום? מיד מוחמד מקל בדו"ח ומחפה על איראן. כך יוצא מצב שמדינות הרוצות להטיל עונשים על איראן, מוצאות את עצמן שוב ושוב נתקלות באותו מוחמד שלא נותן להן את האקדח המעשן, ובאיראן? שמחים מאוד על כך. רק בשבוע שעבר התבטא אותו מוחמד אומלל על כך שישראל עשתה טעות גדולה ויש להעניש אותנו על השמדת הכור האטומי שנבנה בסוריה. בושה! היינו צריכים לחכות שסוריה תתחמש בנשק גרעיני…

השואה גם מצמיחה ראש מחדש גם באירופה, בארה"ב וברוסיה. מה הסיבה העיקרית הפעם? שכננו מדרום, הפלסטינים, שלא מחמיצים שום הזדמנות להציג אותנו כעם "כובש" שהורג ללא רחם פלסטינים תמימים. השידורים מחו"ל מלאים בתעמולה פלסטינית, מה שכמובן גורם לשנאת יהודים מחדש. את הרוח הגבית מקבלים הפלסטינים הפעם לא פחות ולא יותר מאשר מכאן, מישראל, מתוכינו, ממפלגות ועמותות כמו "שלום עכשיו", "בצלם", מר"צ, המפלגות הערביות ועוד. השנאה של אותם גורמים למדינה מצליחה להעביר את הגורמים האלו על דעתם, עד כדי כך ש-100 יהודים בבריטניה החליטו להפגין נגד חגיגות 60 לישראל, בגלל "היחס האכזר" לפלסטינים. פלא שאחר כך כולם שונאים אותנו?

האם השואה הולכת לחזור? לא במובן של מה שהיה לפני 75 שנה, אלא בצורה אחרת. השנאה אלינו הולכת וגוברת ואם יתנו לאיראנים לממש את הפנטזיה הגרעינית שלהם, יש סיכוי לא קטן שאנחנו נחטוף פצצות אטום מאיראן. הכתובת על הקיר, אבל זולת ישראל, השאר לא מתייחסים אליה.

תודה,
חץ