כמה מילים על השתקות, וזכות ביטוי חופשי

free-speech יצא לי אתמול לכתוב מס' מילים על החלטת קבוצה מסויימת של אנשים לתקוף את שרתי כת הסיינטולוגיה ומדוע לדעתי זו שטות רצינית לעשות דבר כזה.

העניין הוא שחופש הביטוי נגזל בהרבה מקרים גם במקומות שמצהירים על עצמם כמקומות המפרסמים דעות לכאן ולכאן, כל עוד נשמרים כללים בסיסיים של נימוס. מתברר שאתרים גדולים (וואלה, YNET, NRG ואחרים) חוסמים בהרבה מקרים טוקבקים של אנשים גם כשהטוקבק לא כולל שום קללות או שפה מלוכלכת כלשהי, וגם כאשר הטוקבק מנומק. לי אישית יצא לראות זאת בכל האתרים ועוד כמה אתרים אחרים. פורומי מיסטיקה רבים, לדוגמא, מדברים על חופש ביטוי, אך במקרים רבות הם מוחקים לחלוטין הודעות של אחרים שלא חושבים כמו דעת מנהל הפורום. כך יצא לי לראות איך הודעות שלי נמחקות בפורום "קבוצת החמש" של זאב אבירם, פורומי מיסטיקה בנענע וגם בוואלה. שוב, לא היו קללות בהודעותיי ולא היה כל נסיון לבייש את מנהל הפורום או מי מהמשתתפים, אך ההודעות נמחקו תוך דקות ספורות מרגע פרסום ההודעה. מדוע? כי הודעתי סתרה את הודעתו של מנהל הפורום. ממש השתקה קלאסית.

לאחרונה אנחנו עדים לכמה וכמה התקפות על עניין הטוקבקים באתרים השונים. כבר כתבתי על הצעתו של ח"כ יוסי חסון (שכפי הנראה עדיין חי מנטלית בתוך השב"כ ואינו מבין אפילו מושגים בסיסיים באינטרנט והצעת החוק שלו הראתה זאת!). רוגל אלפר בטורו "פרומו" מציע לחייב את הטובקים להזדהות, ובדרך הציע הצעה (די תמוהה, אני חייב לציין) שטוקבק שיכנס חייב להיות באורך 100 מילה לפחות. כפי הנראה שכח הכותב הנכבד שיש אנשים שיכולים לחוות דעה גם ב-20, 50 או 80 מילה. מה איתם? לזרוק את תגובתם? גם במספרים כאלו אפשר להכניס תגובה קצרה ומעניינת. שוב, רואים שגם מר אלפר לא מבין את רעיון האינטרנט ועדיין תקוע במושגים של עיתונות כתובה שבה העורך קובע מס' מסויים של מילים פר כתבה לכותב. ואגב, מר אלפר כתב: "לאדם שמותקף בטוקבק אין שום הגנה מפני הפגיעה המוטחת בו על ידי אנשים שמסתתרים מאחורי מסך אנונימיות וממאנים, כנורמה של התדיינות ציבורית ופומבית, לקחת אחריות על דבריהם הקשים." – דווקא יש בהחלט אפשרות להגיב. אישית ראיתי לפני מס' חודשים התקפה חזיתית עליי באחד הפורומי מיסטיקה. מכיוון ששרשור ההודעות היה סגור אז, שלחתי הודעה למנהל הפורום עם התייחסות מלאה להתקפה ואותו מנהל הכניס את תגובתי בסוף השרשור, אז איפה הבעיה?

לעניות דעתי, נוהל "הודעה והסרה" הוא נוהל נכון ומספיק הוגן. אדם שנפגע יכול לבקש להסיר את ההודעה תוך זמן מסויים ואותו אתר צריך באותו זמן להסיר את ההודעה. כך הנזק שנגרם (אם נגרם. מדהים כמה אנשים לא יכולים להתמודד עם ביקורת) הוא מינימלי ואין צורך בבתי משפט כדי לשחק משחק חתול ועכבר למצוא מגיב שזרק תגובה מעצבנת.

יש גם יתרונות לטוקבקים. הנה כתבה שפורסמה ב-NRG איך החליטו מס' בלוגים "להיכנס" במשרד האוצר לנוכח חישובי ה-OECD והטעויות שבהם. העיתונות היתה אמורה לבקר את דברי משרד האוצר, אולם מה לעשות שהעיתונות ישרה קו עם משרד האוצר והנושא פשוט הושתק. אם לא היו הבלוגים והטוקבקיסטים בבלוגים עולים על העניין, הדבר היה נעלם מעיני הציבור בגלל התקשורת.

יש בהחלט מקום לחופש ביטוי ויש גם מקום למחוק הודעות, הכל תלוי בתוכן. טוקבק עם קללות? למחוק. טוקבק עם ביקורת? כל עוד הביקורת היא עניינית, שתישאר. אולי יש מקום לבנות "אמנה" כלשהי שאלו שחותמים עליה שמסכימים על תנאים ברורים ומוגדרים מראש מה נכנס ומה לא, ואם אתר כלשהו מקבל תלונה שהוא לא אישר טוקבק מסויים, עליו להגיב לשאילתא תוך X ימים מדוע הטוקבק לא נכנס.

trash הצעות כמו של ח"כ חסון וכמו של מר אלפר, דינם, לעניות דעתי, להזרק לפח האשפה. אלו הצעות שמראות כמה אותם אנשים אינם מבינים מה זה אינטרנט, וכמה האינטרנט שונה לחלוטין מעיתונות רגילה קלאסית שהיינו רגילים אליה עד שנות ה-90 בארץ שבה האפשרות היחידה לאזרח להגיב היה משלוח מכתב לעיתון ואולי, אולי היו מתייחסים לדבריו. כיום יש טוקבקים, בלוגים, פורומים, קומונות ואתרים שונים שנותנים במה לקוראים ללא הבדל מיהו הקורא ומהו מקצועו/מינו/כמות-הכסף-שיש-לו, וכל אחד יכול לכתוב את אשר ליבו, בין אם זה הגיגים על מצב החסה בשטחים או השתלחות קטלנית במאן דהוא. הצעה מסודרת שתתקבל בין אם בכנסת ובין אם באתרים הגדולים בנושא חופש הביטוי יכולה לעזור הן לאתרים והן לטוקבקים. הצעות כמו של החברים הנ"ל לא יאפשרו לאלו שבאמת רוצים להגיב "מהבטן" להתבטא וכולם מפסידים מכך.

היום – הרבה יותר מתעניינים בטוקבקים מאשר בכתבות. זה השינוי שהביא האינטרנט לחיינו וכדאי שחסון, אלפר ואחרים יפנימו זאת.

תודה,
חץ

Comments

comments