(אהוד אולמרט. תמונה מאתר: YNET)

ברוחניות יש דבר שרבים מקרים הנקרא "מדיטציה". זהו מצב בו אדם משתחרר מהלחצים היומיומיים, עוצם עיניים, ומתנתק מהמציאות לכמה רגעים או לזמן קצר כדי להירגע ממהלכי היום. המדיטציה עוזרת בעוד כמה דברים אך הם אינם חלק מ"מאמר" זה.

נראה כי לפעמים מנהיגינו היקרים תקועים להם באיזו "מדיטציה" כלשהי ומסרבים לחזור אל העולם האמיתי שאנו חיים בו.

היום פורסם ב-YNET הראיון החגיגי עם ראש ממשלתנו הנכבד.

במהלך הראיון, מתכחש ראש הממשלה לכל דבר שלילי. המלחמה? "ניצחנו". שחיתות? "אינני מושחת". ועוד פנינים כאלו ואחרות. אני ממליץ בכל לשון לקרוא את המאמר.

מסתבר כי ראש ממשלתנו מנותק לגמרי מכל המציאות הסובבת אותו. העובדה כ-97% (ובמילים תשעים ושבע אחוז!) אינה רוצה אותו כראש ממשלה לא מזיזה לו. זה שהעם מאס בשקריו לכל צד, גם זה לא ממש מזיז לו (מישהו זוכר את ההבטחות לסיוע לצפון? אה, התקציב שם לסיוע קוצץ). המלחמה בלבנון לדידו של ראש הממשלה היא נצחון מוחץ (החיזבאללה גועים מצחוק ברגע שהם קוראים את דבריו של ראש ממשלתנו). אז מה אם נכנסנו ויצאנו בלי כלום? אז מה אם במשך ימים רבים תושבי הצפון סבלו מקטיושות יום ולילה? זה "נצחון".

לפרסם את עדותו של ראש הממשלה ושר הבטחון פרץ? מה פתאום! יש שם דברים "רגישים" וסודות חשובים. (ראש הממשלה מתעקש להתעלם מהעובדה שכל דו"ח כזה לפני פרסום עובר את הצנזורה הצבאית שמוחקת ביד חופשית). הציבור מעונין לדעת מה קרה לכל הרוחות בקיץ האחרון? שירצה. את ראש הממשלה זה לא ממש מעניין, גם כשההורים השכולים מבקשים, אולמרט מתעלם. אחרי הכל, יכול להיות "חס ושלום" שאיזה עיתונאי חרוץ יקח את העדות ויצליב אותה מול דבריו שפורסמו בתקשורת שאולי היו … אההמ… שקרים מוחלטים? מי יודע.

גם על ביבי לא חוסך ראש הממשלה ה"יקר" שלנו את שיבטו, ומדבר על "חוסר נימוס" של ראש האופוזיציה. את העובדה הפשוטה שביבי לא מוכן להיות ה"שפוט" של ראש הממשלה, אולמרט לא מוכן לקבל.

לעומת זאת, רק שבחים יש לראש ממשלתנו על שר הבטחון "המצויין" שלנו (פרץ) ועל שר האוצר הירשזון. פרס שר בטחון גרוע? מה פתאום! שר האוצר גנב כספים מעמותה בניהולו בעבר? לא היה ולא נברא, לטענותיו של אולמרט.

ובכלל, לדברי אולמרט לראיון שישודר היום בערוץ 10: אנחנו מרחק של 5 שנים משלום במזרח התיכון! הכל פה מצויין והכל פה מתקתק, והעיתונים? משקרים לכם בהכל!

קוראים יקרים, ראש ממשלתנו לא נמצא בניתוק, הוא נמצא בגלקסיה אחרת!

ויש לנו עוד אחד בהנהגה, אופטימיסט מושבע (ומנותק מהמציאות במשרה קבועה), שמעון פרס:

שמעון היקר, במאמר באתר וואלה, מעריך כי "העולם הערבי עבר לאסטרטגיית שלום".

את העובדה הפשוטה שה"יוזמה" החדשה ישנה של הסעודים אומרת פשיטת רגל גם לחזון הציוני וגם למדינה עצמה לא מעניינים כל כך את מר פרס. מבחינתו יש לעשות "ויתורים כואבים". תן יותר ממחצית מהמדינה שלך, קבל 5 מיליון פלסטינים, ותר על מחצית מעיר הבירה שלך (תקדים עולמי, שלא לדבר על כך ש"במקרה" עיר הבירה שלך היא העיר הקדושה ביותר לשלושת הדתות הגדולות). מה הצד השני בתמורה יעשה? אהמממ… אהמממ… הוא … יכיר בך! יותר מזה, הוא יחתום איתך על חוזה שלום! (כאילו שחוזה שלום עם קטאר וסעודיה ולוב ממש יעזור לנו). למה הדבר דומה? לכך שמבקשים ממך שתפשיל מכנס, תנקה על גחונך שטח גדול, תאכל המון חרא, ותר על רכושך ובתמורה – יכירו בך.

קיים גם העניין ה"פעוט" שבכל ספרי הלימוד ברשות הפלסטינית אין איזכור אפילו ברמז לקיומה של ישראל במפות המצויות בספרים. כל מה שקיים שם זה "פלסטין". מי שמתעלם מ"עובדה" קטנה זו, רק זורה חול בעיני אחרים ומשלה אחרים בכך שיהיה שלום אם רק נוותר על שטחים ונקבל פליטים פלסטיניים. (נחשו מהיכן יגיעו הפליטים? מ-21 מדינות שלא סובלות פלסטינים. בדיוק אותם מדינות ש"יסכימו" להכיר בנו. כלומר פשוט יזרקו לשטח כאן את ה"זבל" שלהם).

כנראה שמר פרס שוכח כי גם אם נחזיר את שטחי יהודה ושומרון, נחזיר את רמת הגולן וגם תקום מדינה פלסטינית כאן, לפלסטינים זה לא יספיק. רוצים הוכחה פשוטה? הנה מאמר מהיום על ביקור קאנצלרית גרמניה (והנשיאה התורנית של האיחוד האירופי) ברשות הפלסטינית. הפלסטינים "זועמים" על כך שהקאנצלרית הקדישה "יותר מדי זמן" לעניין גלעד שליט שנחטף, ומאשימים אותה כאחת שקיבלה לחלוטין את העמדה הישראלית, אבל הנה החלק המעניין במאמר: "בהקשר הזה מציינים הפלסטינים את העובדה שמרקל כן קיבלה את תואר ד"ר הכבוד באוניברסיטה העברית שממוקמת על אדמות פלסטיניות, אבל סירבה להיפגש עם נציגים מירושלים המזרחית" (ההדגשה שלי).

כנראה ששכנינו הפלסטינים לא למדו מעט היסטוריה (או שאולי הם יודעים ומעדיפים להתעלם, או שהם לוטשים עיניים גם לכיוון הזה), אצטט את תגובה 3 מאותו מאמר: "האוניברסיטה העברית בנויה על הר הצופים, זהו שטח ישראלי שנשאר ברשות ישראל גם בין 1948 ל 1967".

אלה מנהיגיך ישראל…

תודה,
חץ