(הפיסגה הערבית בריאד. תצלום: אתר YNET)
לפעמים נראה ששכנינו הערבים מסביב מבינים משהו שבארצנו ההנהגה והשמאל פשוט לא מוכנים להפנים: מלחמת צבאות לא תצליח להעיף את היהודים מהמדינה ולא להשמיד אותם (במיוחד שהערבים יודעים על כמות הנשק הגרעיני שיש לישראל. כמה אירוני המצב שבו ישראלים יודעים הרבה פחות מעמיתיהם בחו"ל לגבי הנשק הגרעיני שיש למדינה).
אי לכך, פירסם יורש העצר הסעודי עבדאללה את הדבר הידוע בשם "היוזמה הסעודית לשלום במזה"ת". אפשר לראות את הטקסט והסברים בלינק כאן (תודה למכון ראות על הטקסט).
מי שקורא את המסמך ומסתכל מעט על ההיסטוריה שלנו ושל שכנינו, יבין שכאן מדובר בחומר נפץ לא קטן, ויותר מכך, בהצעה שמימושה הוא בעצם הקטנה ו/או חיסול הישות הציונית כמו שהיא קיימת כיום, ואסביר מדוע:
המסמך מדבר על כך שישראל תחזיר את כל השטחים שנכבשו בשנת 67, כולל כל יהודה ושומרון, רמת הגולן, ומזרח ירושלים. (אמיר פרץ, שר הבטחון ה"גאון" שלנו התבטא היום באומרו כי ""כדאי שהיום בפרספקטיבה של ארבעים שנה, נעשה דין וחשבון נוקב ואמיתי ונשאל האם הניצחון המזהיר של 1967 הוא ברכה או קללה". מישהו צריך להפגיש את השר הנכבד בדחיפות תושבים ותיקים של הארץ שעוד זוכרים את הפיגועים, היריות וההתקפות שהיו עלינו טרום 67. האם שכח השר ה"נכבד" מדוע ישראל יצאה למלחמה? כנראה שכן).
עוד מדבר על המסמך על החזרת פלסטינים ("החזרת פליטים"). חישוב סולידי מדבר על מינימיום בין 3-5 מיליון פלסטינים שיגורו פה איתנו ליידנו, מה שאוטומטית יבטיח החזרת פיגועים ופיצוצים (לא רק במובן החבלני) בין היהודים לפלסטינים (שאותם, אגב, ישמחו המדינות הערביות לזרוק לפיתחנו. 21 מדינות ערביות, אפילו אחת לא מעוניינת בפלסטינים. איך זה? שאלה מצויינת. אולי מישהו מההנהגה שלנו ינסה פעם לשבת עם אחת מהמדינות ולהבין מדוע הפלסטינים הם שנואי נפשם של כל אותן מדינות).
כעקרון, מסמך כזה מבחינה יהודית הוא בבחינת פשיטת רגל למדינה שלנו: גם החזרת שטחים חיוניים לקיומנו (הרעיון המטומטם לחזור לגבולות 67 משול לחריקירי מדיני), וגם הפיכת השטח ל"פח אשפה" שלשם יזרקו כל הפלסטינים מאותם 21 מדינות והורדה דרסתית של חוסנה של ישראל.
השמאל הישראלי בפינטוזיו, חולם על כך שמיד לכשנחזיר את השטחים, מיד יאהבו אותנו הערבים הסובבים אותנו וישמחו "להכיר" בנו. אותה "הכרה" מכניסה שמאלנים לאקסטזה כזו חזקה, שהם מוכנים כאן ועכשיו לחתום על הכל, העיקר שנמצא חן בעיני אותם ערבים ושאר העולם. זה שהם בעצם דופקים את המדינה שהם חיים בה, זה שאם יכנסו לכאן 5 מיליון פלסטינים ימוטט תוך זמן קצר את ישראל – כל הדברים האלו לא מעניינים אותם. הם רוצים "שלום" ולעזאזל המחיר.
אז הנה 2 דוגמאות מהעבר הלא רחוק שלנו:
- מישהו זוכר את חצי האי סיני שהיה בידינו? הרבה זוכרים את המקום. את סיני נתננו בחזרה למצרים עד גרגיר החול האחרון, הרסנו את כל מה שבנינו שם (מישהו זוכר את ימית?) וחתמנו עם אנואר סאדאת הסכם שלום או כפי שקרא לו בגין "שלום של אמיצים".
נקפוץ 28 שנה קדימה: מה קיבלנו? הברחות ענק של נשק דרך מצרים (ההערכות המפורסמות של גורמי הבטחון מדברים על הברחת אמל"ח בכמות של 31 טון לבד בשנה החולפת). פה ושם עוצרים המצרים גמל עם 2 רובים ו-4 מחסניות ויוצאים בהצהרות כי הם "נלחמים בהברחות".
השלום עם מצרים קר יותר מאשר בקוטב הצפוני. כל אדם שינסה להזדהות כיהודי במצרים שם את נפשו בכפו, וההתלהמות נגד ישראל חוצה מדי יום גבולות עד כדי כך שהאופוזיציה שם ממליצה לממשלה לבטל את הסכמי השלום ולפתוח מחדש "רשימות שחורות" של אנשי עסקים העוסקים עסקאות בישראל. תוך 28 שנה חזרנו כמעט למצב טרום 67. - ה"התנתקות" שהיתה בקיץ 2005 (מאז שעלתה "קדימה" לשלטון, המילה כובסה קלות ומעכשיו היא נקראת "התכנסות"). אריאל שרון (ראש הממשלה הקודם) החליט לנתק חד צדדית (ללא כל תמורה של הצד הפלסטיני) חלק משטחי המדינה. החלטה זו באה ללא כל משאל עם, וגם העניין הפעוט שהדבר לא הופיע במצע הליכוד בזמן הבחירות לא שינה לממשלה.
באותה התנתקות אומללה, פונו אלפי מתיישבים, בתיהם הוחרבו והשטח ניתן לפלסטינים ללא כל תמורה. רבות דובר על כך שה"התנתקות" היתה ספין מבית מדרשו של שרון על מנת "להוריד" את הפרקליטות ממנו בפרשת האי היווני.
נרוץ קדימה ל-2007. מה יצא מאותה התנתקות אומללה? קסאמים, והרבה, נורים כמעט מדי יום על שדרות, אשקלון. החמאס (שגרף לעצמו נקודות ברחוב הפלסטיני על כך ש"הראה" שבגללו ישראל התקפלה מאותו שטח) הפך לשליט הבלעדי של עזה והרשות הפלסטינית וגם חטף לנו את החייל גלעד שליט שמוחזק עד היום ברשות הפלסטינית, דבר שמעולם לא קרה לנו.
אז הנה 2 נסיגות שלא רק שלא יצא מהן כמעט שום דבר חיובי, בסופו של דבר שילמנו על כך בדמים וגם הצד השני צוחק לו בבוז על החולשה שישראל מקרינה.
וכל זה לא מזיז לשמאל כהוא זה. הם רוצים "שלום" גם במחיר חורבן חיצוני ופנימי וגם במחיר שידרדר את המדינה לשפל שיהיה קשה לצאת ממנה.
הנה משהו קטן שיש לי לאמר לשמאל: לא תמיד אפשר לעשות שלום, במיוחד שהצד השני הצהיר לא פעם ולא פעמיים על כך שיש להם את כל הסבלנות שבעולם ובלבד שהיהודים לא יהיו/יחיו כאן. החל מגורמים "מתונים" כמו ג'יבריל רג'וב (שנחשב ממש כ"סחבק" כאן) שבשידור חי בטלויזיה הפלסטינית אמר כי זו המטרה הסופית, ועד החמאס שאין לו שום בעיה לאמר זאת. להיפך: החמאס מוכן שישראל תחזור לקווי 67 ובתמורה ישראל תקבל איזה "שקט" כלשהו. לא הכרה ולא נעליים מבחינת החמאס ומבחינת הרשות הפלסטינית, במיוחד לא בממשלת ה"אחדות" החדשה שקמה שם. יותר מכך – אימסעיל הנייה, ראש הממשלה ברשות הפלסטינית הצהיר גם בנאום הקמת הממשלה ועד היום תחת כל מיקרופון רענן כי ה"התנגדות" היא לגטימית בעיני הממשלה כולה (כן, מדובר גם על ירי על אזרחים ישראליים כמו שבוע שעבר עם עובד חברת החשמל, וגם בפיגועים עם מחבלים מתאבדים). מבחינתם הכל כשר על מנת לזרוק אותנו מכאן ואם זה יהיה בשיטת הסלמי, זו לא בעייה מבחינתם.
אז על איזה שלום אתם מדברים לכל הרוחות?
תודה,
חץ