אתמול פורסמה ב-YNET כתבה וכותרתה "לבני: משא ומתן הוא הדרך להילחם בקיצונים". אותו מו"מ כולל, ואני מצטט: "תוכנית מדינית חדשה, שכוללת משא ומתן עם הפלסטינים תחת אש".
שרת החוץ ציפי לבני (צילום: אתר הכנסת)
אני רוצה לפתוח בתאור מצב מסויים שקיים במיוחד בארה"ב, דבר שנקרא שם: Credit History.
כאשר אדם ניגש בחו"ל ומעוניין להוציא כרטיס אשראי, כרטיס חיוב, הלוואה, משכנתא וכו', הבנק או המוסד הפיננסי מסתכל דבר ראשון בהיסטוריית הקרדיט של אותו אדם. האם היו לו פיגורים בהחזרי חובות, האם יש לאותו אדם חסכונות, האם ישנם לו בעיות במוסדות פיננסיים אחרים וכו'. במידה ואותו אדם עבר בהצלחה את ביקורת הקרדיט, מאושרת הבקשה של אותו אדם, ולכן חשוב שם לכל אזרח לשמור על היסטוריית קרדיט טובה (צ'ק שחוזר לדוגמא הוא אחת הצרות הכי גדולות להיסטוריית הקרדיט).
נחזור לכאן, לארצנו ולממשלתנו, וביחוד לשמאל ולמפלגת קדימה.
נראה כי ממשלתנו הנכבדה ושרת החוץ בראשה, מעוניינת להיכנס למו"מ תחת אש, כדי לחלץ הסכם שלום כלשהו. עם הפלסטינים, עם הסורים, ואם אפשר הסכמים בשני החזיתות, הרי זה מצויין, אך בוא נבדוק מיהם 2 החזיתות:
הפלסטינים
אותם "שכנים" יקרים, לא רק שלא קיימו שום הסכם שנחתמו איתם (מי זוכר את הסכמי אוסלו לדוגמא?), אלא העם הפלסטיני בבחירות האחרונות בחר ברוב של 80% (זה לא מספר שהמצאתי, המספר מגיע באדיבות אוניברסיטת א-נג'אח הפלסטינית) את הנהגת החמאס.
כיום, לפי החלטת הבוחר הפלסטיני, החמאס שולט. הסכמי "ממשלת אחדות" לא נחתמו מעולם בין תנועת הפת"ח (התנועה ששלטה לפני שעלה החמאס לשלטון) לבין החמאס. בכל פעם שבאים לחתום על הסכם, משהו מתפוצץ (גם לא בצורה המילולית) ופעילים משני התנועות הורגים ומחסלים אחד את השני, עד ששני הצדדים חותמים על "הפסקת אש" שמחזיקה בערך מס' שעות וחוזר חלילה.
הססטוס כיום הוא כי נשיא הרשות הפלסטינית אבו מאזן (או בשמו הרשמי: מחמוד עבאס) הוא נשיא רשמי, אבל נשיא ללא שיניים. איומיו לפרק את הממשלה נתקלו בצחוק מהנהגת החמאס ובחילוקי דעות חוקתיים. אוניברסיטת א-נג'אח ביקשה לעשות סקר נוסף לראות לו היו מתקיימות בחירות חדשות, האם החמאס היה יורד מהשלטון, ולהפתעת כולם, התשובה היא: לא. החמאס עדיין מחזיק 80% מההצבעות ואף למעלה מכך.
תנועת החמאס אינה מכירה בישראל וחרטה על דיגלה (וצוטטה על ידי מנהיגיה ברשות הפלסטינית ומחוץ לה) לחסל את מדינת ישראל, או לפחות להחזיר את מדינת ישראל לקווי 67. בראיונות רבים הודיע ראש ממשלת הרשות הפלסטינית אסמאעיל הניה כי הוא מוכן לחתום על הסכם "הודנה" עם ישראל, אם ישראל תחזיר את כל השטחים ותחזור לגבולות 67. ("הודנה" למי שלא יודע, זו הפסקת לחימה זמנית. כלומר אם הצד השני לא יקיים את ההסכם, ישראל לא תקבל את השטחים האלו בחזרה), אך בשום מקרה לא הוא ולא הממשלה הנוכחית יכירו בישראל ובהסכמים שנחתמו עימה.
לפני כשבועיים לערך הודיעה הרשות הפלסטינית על הפסקת ירי טילי קסאם לכיוון ישראל. עד היום מאז אותה "הפסקה" נורו יותר מ-70 טילים ונפצעו מס' אזרחים וילדים (כולל 2 ילדים במצב בינוני וקשה). ישראל בתגובה, לא הגיבה.
הסורים
סוריה מעולם לא הסתירה את כוונתה: קבלת כל רמת הגולן בחזרה לידיה, או כלום (ש"כלום" בחלק מההצהרות הוא גם איום בלחימה מול ישראל).
מדי פעם מופיעים ראיונות עם אישים סוריים שחלקם אף אומרים שהחזרת הגולן אינו תנאי הכרחי להתחלת שיחות מו"מ, אולם כל הפרשנים המדיניים מסכימים כי זו הצעה שיקרית סורית כדי לחלץ את עצמה מהמצור המדיני שכופה ארה"ב על סוריה.
המפלגה השלטת בסוריה הינה מפלגת הבעת', ומפלגה זו היא מיעוט מול רוב העם הסורי שאינו מדרג בינוני וגבוה ואינו נמצא עם המפלגה הזו.
לו מחר היה חותם בשאר אל אסד הסכם שלום עם ישראל שלא כולל את החזרת רמת הגולן, סביר להניח שמפלגתו היתה מדיחה אותו (במקרה הטוב) או שהיו פשוט יורים בו. לאחרונה חזר ואמר בשאר אל אסד בראיונות רבים לעיתונות ולתיקשורת הבינלאומית (רויטרס, AFP, CNN ואחרים) כי הוא נותן לישראל זמן קצר להחליט: או להגיע להסכם שלום שבו כל רמת הגולן חוזרת לשלטון סורי, או מלחמה חדשה (הוא כינה את המלחמה "התנגדות לגטימית").
אלו 2 החזיתות שבהם ציפי ליבני מעוניינת לגשת למו"מ. לא הסורים ולא הפלסטינים מעוניינים "להירגע" מדרישותיהם, ולפלסטינים היסטוריית רקורד של אי כיבוד כל הסכם שנחתם עימם בעבר, מטוב ועד רע.
רעיונות כמו "ההתנתקות" שהחליט בזמנו ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון לעשות (בעידוד ובגיבוי גוש השמאל) לא רק שנתקלו בהתנגדות מהקהיליה הבינלאומית, אלא איששה בגדול את החששות והפחדים שהתריע מפניהם הגוש הימני הפוליטי במדינה: לא רק שהחזרנו שטחים ועקרנו משפחות וישובים, עד היום הפלסטינים משתמשים בדיוק מאותם שטחים כדי לירות עלינו טילי קסאם יום יום.
אז שאלה לגברת לבני: על מה בדיוק מו"מ? הרי ידוע לך מה הסורים רוצים (ולפי סקר שהוצע ב-YNET, יותר מ-66% מתושבי ישראל מתנגדים להחזרת הגולן) ואין לך אפשרות לתת את מבוקשם. הפלסטינים בחזית השניה ידועים כבלתי מקיימים הסכמים, ושום הסכם שנחתם עם אבו מאזן אינו שווה את הנייר שעליו הוא נחתם, הואיל ואין לו שום סמכויות למעט תואר "נשיא" ברשות הפלסטינית, והחמאס אינו מוכן לחתום על כלום זולת הסכם "הודנה" שכל יועץ משפטי היה אומר שהוא הסכם גרוע.
עוד נקודה לגבי הקהיליה הבינלאומית והפלסטינים: החל מסוף שנות ה-90 ועד היום, הועברו מיליארדי דולרים, ו-אירו לרשות הפלסטינית. כל הכסף נעלם ו"חולק" לבכירים והושקע מעט ב-עזה. האם תבין הקהיליה הבינלאומית שהעם הפלסטיני פיתח בהם תלות מוחלטת? כלום לא יבינו הקהיליה הבינלאומית כי כל ההשקעות לגבי פרוייקטים אשר יצרו תעסוקה, צמיחה ויצוא בריאים נחלו כישלון מהסיבה הפשוטה שהעם הפלסטיני רוצה כסף ולא להתחיל להתנהג כמו מדינה?
תודה,
חץ
